ביום ראשון בערב התקשרו אלי מאחת מחברות כ"א שאני רשומה בהן, אמרו לי מחר (יום שני) יש מיונים לשירות לקוחות בחברת HOT בב"ש, מעוניינת ללכת?

אמרתי שכן.

הרי אין לי מה להפסיד.

כל הערב חשבתי אם ללכת או לא.

באותו ערב נסעתי להצגה של מסיימי י"ב של תיכון עומר.

גם ראיתי את דודה שלי ובעלה.

סוף סוף יצא לי לראות אותו בלי הלחץ שיש כשכל המשפחה סביב לשולחן.

ולדעתי הוא בן אדם מאוד מיוחד

אפשר לראות את זה רק לפי היחס של התלמידים אליו (והוא מנהל ביה"ס).

הוא מדבר איתם בגובה העיניים.

גם הביה"ס שם, בחיים שלי לא ראיתי קשר כזה קרוב של מורים ותלמידים.

הייתה הצגה נהדרת ממש ברמה (בסגנון של ארץ נהדרת).

רק לדודה שלי ובעלה סיפרתי על הראיון, ועל זה שאני לא יודעת אם ללכת או לא.

בבוקר אמרתי שיש לי סידורים והלכתי לראיון.

המשרדים של HOT נמצאים רבע שעה מהבית שלי בהליכה.

אז הלכתי ברגל.

הגעתי לראיון שכלל כמה שלבים.

ובסופו, אחרי סלקציות רבות, אמרו לנו שיודיעו לנו טלפונית אם התקבלנו או לא.

כשהודיעו לי שהתקבלתי לעבודה

ואוו, כל כך שמחתי

הייתי כל היום באופוריה

סיפרתי לאמא שלי

והיא הייתה מאושרת

סוף סוף יש לי משהו

זו עבודה לשנה לפחות

ההתחייבות היא לשנה.

והקורס של השירות לקוחות התחיל היום בבוקר.

ואני אחרי 9 שעות של הרצאות מוזרות (ומשמימות משהו) על חברת הכבלים.

אז נכון זו לא עבודה במשרה מלאה, לנו נאמר על 80% משרה.

אבל זה משהו

משהו להתחיל איתו

משהו קבוע

משהו טוב

משהו שממנו אפשר להתקדם הלאה.

מחר עוד יום עבודה

ואני עייפה משהו

אני לא רגילה לקום ב-7 בבוקר

אבל נתרגל

צריך לא?

מדהים איך דברים פתאום מתחילים לאט לאט להסתדר...

שיהיה לכם המשך ערב נעים!