|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2007
אז מה בעצם קורה
לפעמים יש ימים שקורה הרבה
לפעמים יש ימים שבקושי קורה בהם משהו
התחלתי לחפש עבודה בשבוע שעבר
שבוע קצר, ראיונות בחברות השמה
אני נשמעת מאוד משכנעת
אני אומרת את זה בפליאה כי אני בעצמי לא ידעתי שאני יכולה להיות כזו
זה לא שהצעות נשפכות עלי כמו מים
ומצד שני אני לא רוצה שיהיו מלא הצעות אבל לא בטווח משכורת שאני מחפשת
אני עוד לא הגעתי למצב ה"נואש" כדי להתפשר על אותה משכורת כמו שהייתה לי עד עכשיו (רק לא עם מלא שעות נוספות).
יצא לי לדבר עם הבוס הקודם שלי
אני צריכה שהשכר יחתמו על הטפסים לביטוח לאומי וכל העניין הזה מתעכב משום מה
מה שכן לפחות הוא לא מנסה להתחמק ממני
אני לא יודעת איך לראות את זה
אבל אני צריכה את הדמי אבטלה האלה
באמת שעושים את המוות בשביל לקבל אבטלה
כשבדקתי את החוקים גיליתי לתדהמתי שאני יכולה לחתום רק 67 יום ולקבל 40% מהמשכורת שהייתה לי שבחישוב מהיר שלי זה יוצא פחות ממשכורת מינימום...
בערב שבועות הייתי אצל ההורים שלי
אחי הצליח להרוס את המחשב
יותר מ-100 וירוסים נמצאו שם (מסכן המחשב)
גם דודה שלי ובעלה היו ודיברנו על העבודה הקודמת שלי
בעלה אמר שהוא לא היה חושב רגע ותובע את התאגיד
הוא גם אמר לי שעל שימוע הם היו חייבים להודיע לי מראש ושיכולתי לבקש עו"ד
הוא, מהאנשים האלה שכל החיים היה לו גב כלכלי
אני, אני לא יכולה לבקש מההורים שלי כסף
וזה מוזר כזה
אבל קיבלתי עוד פרספקטיבה
מה שכן יש לי מילואים ולא נראה לי שאני אוכל לבטל או לדחות אותם
וה-10 ימים האלה נראים לי קריטיים למדיי
מצד שני אני כן רוצה ללכת, חבר טוב שלי מהצבא יהיה שם (נוסטלגיה)
אתמול גם הייתי אצל ההורים שלי
מוזר להיות אצלם בבית יש אצלם ריח אחר
כאילו שהאוויר יותר נקי (אני בטוחה האמת שהוא יותר נקי מאשר בת"א)
ויש שם תמיד ריח של פרחים ודשא (נו טוב מושב)
והיה אוכל של אמא, ואחי וחברה שלו
וההורים שלי, או במיוחד אבא שלי נרגעו מזה שהמצב שלי לא כל כך נורא, ז"א שאני לא בדיכאון או משהו כזה.
כשאמא שלי החזירה אותי הבייתה אתמול היא אמרה לי שלראות אותי ב-3 חודשים שלפני הפיטורים היה ממש צער בעלי חיים, התעללות לשמה, ראו שאני סובלת ושכבר אין לי כוח לעשות שום דבר בנידון. כולם ראו את זה זה היה כזה שקוף. ולא שהתעלמתי, אבל פשוט לא מצאתי את הכוח לקום וללכת. התייאשתי, אז.
כל הזמן הזה
אני פשוט מרגישה שאני נושמת שוב
זה נחמד
| |
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
