נתחיל מיום חמישי

הוא (ואתם אמורים לדעת למי אני מתכוונת), תיכנן לצאת עם חבר ללימודים לים המלח.

אמר לי שהם יוצאים בצהריים, איחלתי להם שיהנו שם.

ב-5 אחה"צ איך שאני מסיימת את העבודה הוא מתקשר אלי ואומר לי להיות מוכנה עוד חצי שעה נוסעים לים המלח ושהם חיכו בשבילי כדי שאני אבוא איתם.

אז נסענו ארבעה, חבר שלו ללימודים וידידה של אותו חבר, הוא ואני.

אותו חבר שלו ללימודים עלה לארץ לפני 4 שנים בערך והוא נוסע לבקר את המשפחה שלו בחו"ל, אז אחרי שעה וחצי נסיעה לים המלח הלכנו שם לאיזה קניון (זה ממש לא נראה כמו קניון) כדי לקנות שם כל מיני מוצרים למשפחה שלו.

אחר כך נכנסנו לים, היה כבר דיי מואחר והייתה רוח שממש סחפה לכיוון ירדן.

המים היו חמים, ואני שלא הייתי בים המלח כבר כמה שנים טובות (לפחות 5 שנים) שמתי לב שמפלס המיל ירד נורא, וגם כבר אין בוץ בתך המים יש מלח (פעם שנכנסתי לים המלח היה שם בוץ, עכשיו אין).

היינו בחוף עין בוקק, ליד כל המלונות שם.

היה לי ממש כיף, גם כי סוף סוף יצא לי לראות אותו אחרי כמעט שבוע שלא ראיתי אותו (תקופת המבחנים) וגם כי סוף סוף יצאנו לאנשהו (וזה היה חידוש).

יצאנו לכיוון ב"ש בסביבות 12 בלילה

הגענו בסביבות 1 וחצי.

ראיתי את הבית שלו

דווקא בית דיי קטן

חשבתי שיהיה יותר גדול

זה נמצא בשכונה ד' בב"ש (כל שכונה ד' היא לא מקום ידידותי במיוחד).

גם ישנתי אצלו (סוף סוף) לא שאפשר לומר שישנו בלילה (ישנו אולי שעה וחצי), כי אאמממ....

היינו עסוקים בדברים אחרים...

ביום שישי איחרתי לעבודה

כמעט הרגו אותי

אבל בסוף זה עבר חלק

יצאתי מוקדם מהרגיל כדי להגיע לבית של ההורים שלי

בעקרון הקורס הוא עד 2 בצהריים, ואני יצאתי ב-12 וחצי.

כשהגעתי לבית של ההורים שלי אמא שלי סיפרה לי שלאבא שלי הייתה תאונת עבודה השבוע.

הוא רפתן והוא עובד על טרקטור, הבוס שלו כבר המון זמן לא מתקן את המזגן ובטרקטור יש כמעט 50 מעלות חום. אבא שלי הרגיש שהוא הולך להתעלף והוא יצא מהטרקטור והתעלף לפני שהוא הספיק להגיע למטה, הוא נפל מהטרקטור.

עכשיו הוא בימי מחלה, אמא שלי צעקה על המנהל של הרפת ועל המרכז של המושב, שזה לא הגיוני לתת לבן אדם לעבוד בחום כזה, שזה לא הגיוני שחוסכים פה בחיי אדם בגלל מזגן שצריך לתקן.

הבוס של אבא שלי ברפת (זה שמנהל אותה) הוא בן אדם מאוד מוזר, לא הייתי רוצה לעבוד איתו, טיפוס מאוד לא נוח הרבה עובדים לא מסתדרים איתו.

נראה מה יהיה עם זה בהמשך השבוע.

אמא שלי אמרה לאבא שלי שיוציא כמה שיותר ימי מחלה, לפחות עד שיסדרו את המזגן.

לאמא של אבא שלי (סבתא שלי) גילו התחלה של אלצהיימר.

כבר המון שנים שהיא סנילית, כי היא לא יוצאת מהבית שלה כמעט.

אבא שלי לקח אותה לבדיקות (כמובן שאמא שלי סידרה את הבדיקות האלה) וגילו שיש לה התחלה של אלצהיימר.

היא לא זוכרת מה שהיא אמרה לפני כמה דקות, אבל למשל היא זוכרת כל מה שקרה בעבר.

יש היום כל מיני תרופות שמעכבות את המחלה

וסבתא שלי בת 83 היא לא צעירה במיוחד

ואבא שלי ואחותו, מוזרים כאלה, כמעט שצריך להכריח אותם לטפל באמא שלהם.

הייתי אצל ההורים שלי כל הסופ"ש

אני חייבת לציין שהיה לי נורא משעמם שם

אין לי מה לעשות שם, בכנות

אני חשבתי שאני משתגעת מחוסר מעש

וגם כשמשתעממים הזמן עובר נורא לאט

ממש שמחתי שהגיע הזמן לחזור הבייתה

זה היה מבאס אבל להגיע לפה כל כך מאוחר

הלכתי לישון רק ב-2 בלילה

והייתי צריכה לקום היום ב-7 בבוקר

עד כאן להפעם

שיהיה לכם שבוע מדהים!