ועשה לי את זה.
ת'אמת הוא השמיע לי את השיר בפעם הראשונה ששמעתי אותו, ואהבתי את המילים.
עכשיו טוב / גלעד שגב
בדיוק כשאני מאבד עניין
נזכרתי איך אמרת בוא ניסע והשארנו בלאגן
כן...
אני מאחורה עם כובע מצחיה
ואתה מתופף על ההגה תוך כדי הנסיעה
כן...
הזמן עצר מאז לשבע עשרה שנים
אני לבד בחוץ מחשיך
ממש לפני שאני יורד מהפסים
הרגשתי שאנחנו מתקרבים
עם היד באוויר ציירתי את החוף
רוח ים שני אחים כותבים שמות בחול
מתחברים לגלים ולא רואים את הסוף
עכשיו טוב
עכשיו טוב...
בדיוק שאני מאבד תקווה
נזכרתי איך הגעת וידעת להוציא אותי בזמן
כן...
חצר בית ספר בהפסקה
אתה מחייך הגעת ישר מהצבא
כן...
כבר נהיה מאוחר אחרי שבע ושלושים
אני לבד בחוץ מחשיך
ממש לפני שאני עף מהפסים
הרגשתי שאנחנו מתקרבים
עם היד באוויר ציירתי את החוף
רוח ים שני אחים כותבים שמות בחול
מתחברים לגלים ולא רואים את הסוף
עכשיו טוב
עכשיו טוב...
עם היד באוויר ציירתי את החוף
רוח ים שני אחים יושבים קרוב בחול
מתחברים לגלים ולא רואים את הסוף
עכשיו טוב
עכשיו טוב...
בין שברי הימים הגעתי אל החוף
שם אתה אמיתי וכל השאר כבר לא
מתחברים לגלים ולא רואים את הסוף
עכשיו טוב
עכשיו טוב...
מוזר לי שדווקא הוא הכיר לי את השיר הזה (אני יודעת שמשמיעים אותו הרבה ברדיו אבל ממש לא יוצא לי לשמוע רדיו לאחרונה).
היום גם יצא לי לדבר איתו.
מה אני אגיד, אני מבינה את המצב שבו הוא נמצא, מצב שבו כל הרגשות קהים (הרגשה נוראית).
אבל לפי מה שהבנתי (מצד שלישי) זה הרבה יותר מזה.
בכל אופן הוא חשוב לי בתור בן אדם, גם אם הוא לא בן זוג שלי.
העבודה ממש אחלה, אנחנו נכנסים במרץ לקראת משמרות.
גם השיחות ממש זורמות, לפחות לי.
חשבתי שיהיה לי קשה, אבל זה ממש לא ככה, אני אפילו נהנית מזה.
רק ההשכמות המוקדמות האלה ב-6 בבוקר הורגות אותי.
אני לא בן אדם של בוקר, אין לי בעיה לקום ב-7, אבל 6 זה לא 7.
ומחר יש לנו 4 שעות במערכת.
היום ישנתי אחה"צ, נרדמתי לשעתיים.
הלכתי לעשות קניות (היו לי המון דברים שחסרים)
וזהו, סוף היום הגיע
מתארגנת לקראת שינה
הודיעו לנו היום שבסוף בשבת הזו אנחנו לא נעבוד, אלא בשבת שאחריה.
קצת מבאס כי חברים מאוד טובים שלי עושים בריתה לבת שלהם, ואני לא אוכל להגיע בגלל זה.
אין יותר מדיי מה לעשות בנידון...
היום ה-X שלי עיצבן אותי
הוא התחיל לשאול אותי כל מיני שאלות
בכלל לא מעצבנות כשחושבים על זה
אבל הוא כבר לא בסטטוס שאני רוצה לשתף אותו בכל מה שקורה לי בחיים.
בטח שלא למסור לו דין וחשבון על מה שאני עושה ומה שלא.
זה לא עניינו, וכשאמרתי לו את זה הוא נעלב לי.
וזה היה עוד יותר מעצבן
קשה לבן אדם להבין איפה מקומו?
ולמה לכל הרוחות הוא עדיין מקווה שנחזור?
לאחרונה אני חושבת על לשנות את העיצוב של הבלוג שלי
(כבר המון זמן אני חושבת על זה אם להודות על האמת)
מה אתם חושבים?
שיהיה לכם המשך שבוע מדהים!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
