אני מודה
אין מה להתבייש בזה?
אז למה אני מרגישה שכן?
כבר כמה זמן שאני מתמודדת עם הרגשה שלא מרפה ממני
כבר כמה שבועות, אני לא יודעת למה הרגשות האלה צפו ועלו מחדש.
לא כתבתי פה על זה עד עכשיו, כי זה לא הגיע למצב שזה מפריע לי.
עכשיו זה ממש מפריע, מפריע לי שגם אם אני לא חושבת על זה, זה מופיע לי בחלומות בלילה.
ובשבוע האחרון זה ביתר שאת בגלל סיבות דיי מובנות האמת.
אם מישהו יוכל להסביר לי למה ה קורה ואיך להתמודד עם זה אני אשמח, כי 3 שבועות זה הרבה זמן להתמודד עם רגשות שלא עוברים. ובכלל לא חשבתי שהם יעשו come back.
אני יודעת שיש פה מתנגדים לדברים שאני אומר, אנשים שאני יודעת מה דעתם על הנושא, אבל בבקשה מכם את דעתכם האובייקטיבית בנושא. במיוחד לאור כל מה שאתם יודעים.
טוב
זה החלק הקשה
בו אני צריכה להודות בעצם במה שעובר עלי
אז כל הרגשות שהיו לי ל-X שלי חזרו
כן זה לקח כמה זמן עד שהפסקתי לכעוס עליו על ההתנהגות שלו
אבל כבר 3 שבועות שאני מרגישה ככה
חשבתי לעצמי שזה יעבור
אבל זה ממש לא קרה
נכון לרגע זה עוד לא אמרתי לו מה אני מרגישה
והוא חושב שהכל בסדר
אבל בשיחות שלנו אנחנו פתאום מדברים הרבה יותר
הוא אפילו יוצא באמצע בילוי החוצה כדי לדבר איתי
כבר כמה ימים אני חושבת אם לספר לו או לא
אני לא יודעת אם זה הדבר הנכון לעשות
יש לכם רעיונות?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
