|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2007
כשהמשפחה עושה לי רגשי
היה לי קטע מצחיק השבוע
הייתה ארוחה משפחתית אצל סבא וסבתא שלי בשבת
ולא יכולתי להגיע
בגלל שיש לי לימודים (יש מבחן מתקרב בשבוע הבא)
ברגע שאמרתי את זה לסבתא שלי
היא התחילה להפוך עולמות כדי שאני אבוא
קודם היא התקשרה וניסתה לשכנע אותי כן לבוא
יש מוניות שירות וכו'
אמרתי לה שזה יפגע לי בלימודים
אני אצטרך לצאת יותר משעה לפני הזמן ואני לא אספיק כלום
אז היא התקשרה לדודה שלי ואז היא אמרה שהם ייקחו אותי מת"א
נו טוב, אמרתי בסדר
בסופו של דבר הייתי אצלם רוב היום מאשר בבית וללמוד לא ממש הספקתי
(מזל שיש לי ימי חופש מהעבודה בשביל זה)
אבל זה היה מעצבן
סבבה לראות את המשפחה שלי באמת
אבל לפעמים יש לי דברים קצת יותר דחופים חוץ מזה
במיוחד הלימודים שזה מאוד חשוב לי.
לאמא שלי יש היום יום הולדת
התקשרתי בבוקר להגיד לה מזל טוב
קבענו להיפגש בשישי הבא ליום כייף בת"א
היא לא רוצה מתנה או משהו, אז אמרתי לה שאני מזמינה אותה לארוחה על חשבוני איפה שהיא תבחר
כן כן למרות כל הריבים שהיו לי עם אמא שלי בחצי שנה האחרונה, במיוחד בתקופת המובטלות שלי
בכ"ז אמא
נורא מוזר לי
בתקופה שעבדתי בתאגיד הייתי מוציאה כ"כ הרבה כסף על כל מיני דברים בלי לעשות חשבון
היום פתאום שיש לי זמן אני עושה חישובים על כל דבר שאני מוציאה
אני זוכרת שהייתי מסוגלת להשאיר בקסטרו (סתם בתור דוגמא) 1000-1500 ש"ח כאילו כלום
והיום, היום כשאני רואה נעליים ב400-600 ש"ח אני תוהה למה לכל הרוחות שילמתי בעבר על דברים כאלה כ"כ הרבה כסף
או בעצם למה זה עולה כ"כ הרבה
או למשל הסלולרי שקניתי
אני החלטתי שאני אגביל את עצמי בכמה זה יעלה לי לחודש, בחשיבה שעוד שלוש שנים גם ככה ייצא משהו יותר חדשני ומתקדם (איזה שלוש שנים עוד כמה חודשים כבר ייצא משהו יותר חדש) והמכשיר שיש לי היום לא יהיה שווה אז כמעט שום דבר. אז למה להוציא על זה כ"כ הרבה?
בשורה התחתונה זה לקבל יותר בשביל פחות כסף
במיוחד בהתחשב בעובדה שכסף לא גדל על העצים (לפחות לא בשביל רובינו).
נראה לי שכשעבדתי בתאגיד, בגלל שבקושי היה לי זמן לעצמי, הייתי מפצה על זה בקניות מטורפות, אולי אלה היו דברים שהייתי צריכה, אבל הם עלו המון כסף.
אמא שלי אמרה לי באחת השיחות שלנו, שהם, ההורים שלי למדו את העניין של הוצאות מחדש רק לא מזמן, כי הם גרו במושב שיתופי (שהיום כבר אחרי הפרטה) ובמשך המון שנים המושב כיסה את כל ההוצאות הבנאליות שאנשים משלמים עליהם כמו חשמל, מים, ארנונה, בריאות, חוגים וכו' (זה היה כמו קיבוץ רק בלי חדר אוכל וכו'). וגם להם בשנים הראשונות היה קשה להסתדר עם המצב החדש שההוצאות עליהם.
או למשל שדיברנו על עניין של אחריות, אמא שלי אמרה לי שבגילי היא הייתה נשואה עם ילדה אחת (אני) והיא לא חושבת שהיא הייתה אחראית כמו שהיום למשל. אבל אז היה לגיטימי להתחתן מוקדם, להביא ילדים, להקים משפחה. החיים היו יותר ב-easy מאשר היום.
ההורים שלי למדו כבר לא להציק לי בעניין של אם יש או אין לי חבר, על חתונה לא נראה לי שדיברנו מאז שהייתי בת 19 (כי מאז זה בכלל לא היה נושא אקטואלי). אבא שלי במשך שנים חפר לי שאני לא אתחתן לפני גיל 30, נראה לי זה איכשהו הגיע לתודעה שלי. אני לא מרגישה צורך להתחתן, אבל כן סוג של צורך להיות עם מישהו, כי ביננו, לא טוב היות האדם לבדו (לא שרע לי לבד אבל...) האמת שאין לי מושג איך אני אכניס מישהו לחיים שלי גם אם אני ממש ארצה. התרגלתי להיות עצמאית ולעשות מה שבא לי בלי ממש להיות תלויה במישהו אחר או להתחשב במישהו אחר. וזה ככה כבר שלוש וחצי שנים, זמן לא מבוטל.
| |
|  כינוי:
בת: 44 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
