בעצם, אני מנסה להתרגל למצב הזה, אבל לא ממש מצליחה.

זה ממש לא עושה לי טוב לחיות בבית הזה לבד.

זה לא נעים לחזור לבית ריק.

ממש לא.

זו ממש לא אני.

וזה לא שיש לי בעיה להיות לבד.

כבר היו לי תקופות של לבד בחיים שלי.

אבל לא לבד כזה, הייתי בבית של ההורים שלי ותמיד היו שם אנשים.

אחד השותפים שלי הגיע אתמול לפה, לקחת עוד כמה דברים.

הוא לקח את המיקרו' שלו (אבל לי יש מיקרו חדש ונורמלי משלי)

ואת המתלה כביסה, עכשיו גם אין לי מכונה, וגם אין לי איפה לתלות כביסה (הרי אפשר לעשות כביסה ביד).

ככה שעכשיו אני חייבת ללכת למכבסה, כי אין לי שום ברירה אחרת.

אז זה מה שאני מתכננת לעשות ביום ראשון (אחרת כבר לא יהיו לי הרבה בגדים ללבוש).

מישהו יודע איפה קונים מתלה לכביסה (וכמה בכלל עולה דבר כזה?)?

כל הדברים האלה שקרו לי השנה מזכירים לי רעידת אדמה.

אתם יודעים לפני שיש רעידת אדמה יש רעידות קטנות כאלה שבקושי מרגישים אותן, אח"כ יש רעידה ממש חזקה, שאחריה יכולה לבוא עוד אחת. ובסוף לפינאלה יש עוד רעידות קטנות כאלה מעצבנות (שכמעט לא מרגישים אותן).

ככה החיים שלי היו השנה, ה-X שנפרד ממני (3 פעמים) הבעיה עם ביטוח לאומי, הבעיה עם הבנק שלי (זו הייתה הרעידה הגדולה) ועכשיו כל העניין הזה עם המכונת כביסה והשותפים, סתם מעצבן.

הייתי צריכה לצפות שזה ייקרה...

בעבודה אישרו לי 4 ימי חופש לראש השנה!

מיום רביעי עד שבת כולל.

הרש"צ שלי יצא ממש בסדר איתי.

ביום רביעי שראיתי את המשמרות של שבוע הבא, היה לי חיוך מרוח על הפרצוף לאורך כל המשמרת ((:

סוף סוף ייצא לי להיות קצת עם המשפחה שלי, וחברים.

ככה לא יוצא לי להיות איתם כמעט, אם אני באה לבקר זה רק באמצ"ש, כי בשישי אני לומדת ושבת אני עובדת.

יש כבר תיכנונים, כמובן ערב ראש השנה עם המשפחה (במתכונת מצומצמת משהו), יום חמישי ים, ובערב אני יוצאת עם טל (למועדון של גייז לחגוג קצת ולהתפרע) יום שישי לישון בבוקר ואז שוב ים, בערב כנראה ארוחה חגיגית עם חברים טובים של המשפחה, ושבת, היום היחידי שעדיין אין לי עליו תוכניות מרחיקות לכת, אבל האמת הייתי מעדיפה לחזור הבייתה כמה שיותר מוקדם בשבת (ולא לחכות לצאת שבת).

גם יש לי עוד המון דברים לקחת מהבית של ההורים שלי, אחד השותפים שלי היו לו פה המון כלי מטבח ועכשיו חסרים כמה דברים, בכל אופן, בגלל שדודה שלי שהתחתנה היא הביאה לאמא שלי המון דברים, כנראה שאני אקח חלק לא קטן מהם.

אתמול הייתה ההשבעה של אחי בכותל

לא הגעתי, עבדתי עד מאוחר ולא הצלחתי להחליף את המשמרת שלי.

ההורים שלי סיפרו לי שהיה ממש מאכזב

הם פגשו גם את חברה שלי מהעבודה (זו שאיתי באותו צוות, ואחיה עם אח שלי באותו הצוות).

היו בירושלים, טיילו קצת שם וחזרו הבייתה בסביבות 12 בלילה.

אני אראה את אחי בראש השנה אז הם ייצאו הבייתה (סוגרים עכשיו 21 יום בבסיס).

אתמול סיימתי לקרוא ספר

החלטתי לקחת לקרוא את הספר שמכרתי המון בשבוע הספר צופן דה וינצ'י של דן בראון.

שמעו, אני לא יודעת איך הספר הזה הפך להיות רב מכר (ואני קוראת המון ספרים).

הספר כתוב טוב, לא ברמה גבוהה מדיי, שפה קולחת, אבל הסוף שלו הורס את כל הספר.

זה ספר מהסוג שקוראים ואח"כ תוהים למה קראנו אותו.

לדעתי הסופר פשוט החמיץ פה משהו.

פעם ראשונה שאני יכולה להגיד לכם שאת הספר הזה אני לא ממליצה לקרוא.

ממש לא שווה את זה.

אני לא מבינה איך הוא הפך לרב מכר באמת...

איך מכרתי אותו כל כך הרבה בשבוע הספר, אני גם לא יודעת.

מה אנשים מוצאים בספר הזה? (ואני עוד לקחתי אותו מספרייה)

יש רבים וטובים ממנו.

זה בטוח.

בלימודים לא הצלחתי להתרכז כל השבוע

לא עשיתי כלום, היה לי גם נורא עמוס בתחילת השבוע.

אני מקווה שאני אצליח לסיים הכל בראש השנה (או לפחות חלק לפני).

מחר יש לג' יום הולדת, אני בטוח אתקשר להגיד לו מזל טוב, אבל הוא לא חוגג (הוא גם אמר לי שהוא לא רוצה שאני אקנה לו כלום, מוזר)

היום בכלל לא יצא לנו לדבר, דבר חריג יחסית, כי בשבוע האחרון אנחנו מדברים המון כל יום.

אתמול גם דיברתי עם ה-X שלי, הוא בתאילנד, טיול מאורגן, אם שכחתי לומר, לכן הם כל הזמן נמצאים בבתי מלון 5 כוכבים (מטורף לא, אבל אם יש לו כסף לזה, מי אני שאגיד לו לא), סיפר לי על הבית מלון המדהים שהם מתארחים בו (כל יום הם בבית מלון אחר), על הנוף המדהים, על המקומות. הוא נשמע מאושר, בכל הזמן הזה שאני מכירה אותו, לא שמעתי אותו כזה מאושר (עשה לי טוב בלב).

חוץ מזה אני עייפה בטירוף, כמה שאני ישנה זה לא מספיק, והגוף שלי רגיל להתעורר בשעות מסויימות בבוקר.

היה חם נורא השבוע, מעיק משהו, אבל בלילות כבר קריר, הסתיו מתקרב ((:

בעבודה סוף סוף נעשה רגוע מבחינת שיחות.

שיהיה לכולם סופ"ש מדהים!