RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2008
1 באפריל
היום הראשון שבו הייתי נטולת עבודה באופן רישמי
רק אתמול חשבתי לעצמי כמה התאריך אירוני
כאילו סוג של בדיחה כזו
החיים יכולים להיות מוזרים לפעמים
אבל שום דבר לא קורה במקרה ולכל דבר יש משמעות
זה כמו שבשנה שעברה בתקופה הזו של השנה עברה עלי תקופה קשה
פרצו לי לדירה, המחשב הלך ולפינאלה פיטרו אותי מהעבודה
וההרגשה והמצב רוח והכל היו אי שם מתחת לבלטות
אני זוכרת בשנה שעברה שבמשך שבועיים אפילו לא עשיתי כלום
ז"א לא התחלתי לחפש אפילו, הייתי בסוג של הלם
לעזוב עבודה שהיית בה שלוש שנים זה כמו להיפרד מחבר
ובכלל כל אותה תקופה הייתה מלאה בדברים שליליים
והפעם, בכלל לא הרגיש לי ככה
הרגשתי הקלה, סוג של הקלה
לא אהבתי את העבודה
לא התחברתי לאנשים
לא אהבתי את ההבדלים החזקים ביחס בין עובדי הארגון לעובדים החיצוניים
שהיה הבדלים מאוד חזקים ומשמעותיים
הרי מה שמפריע לנו בסופו של דבר הם הדברים הקטנים האלה שמתצטברים
וזה לא משנה כמה המשכורת, בסוף זה צף ועולה מלמטה
ואני לא מרגישה בהלם
ואני לא מרגישה עצובה
אני פשוט מרגישה כמו עצמי
החלק המצחיק הוא שחברים שלי אמרו לי אז כשהתחלתי לעבוד שם ואמרתי שזה כל כך לא מה שחיפשתי, שעדיף להישאר עד שאני אסיים את הקורס שנרשמתי אליו (אחרי שבועיים החלטתי להירשם לקורס CCNA) שהוא אמור להסתיים בסביבות יוני (ואני בכלל חשבתי באוגוסט) שזה דיי קרוב אם חושבים על זה היום.
אחד הדברים שהכי הפריעו לי בעבודה האחרונה, זה שהוציאו לי את המוות (3 ראיונות עבודה) כדי להגיע לעבודה שבכלל לא מתאימה לי. נעזוב לרגע את הנסיעות וכו', בכל זאת זה היה בתל אביב. אבל כל ראיון כזה זה סוג של הכנה נפשית. ראיון עם המנהלים הזותרים, מבדקי IQ (כן תתפלאו אבל זה מה שהם בדקו), מבחנים גרפולוגיים, ותחקיר בטחוני במשך 6 שעות בחדר 2x2 עם מזגן קפוא ואיש מוזר ששאל אותי שאלות מוזרות ולא הגיוניות בעליל.
ואז הגעתי למחלקה הכי לא מקצועית שיש בעולם. שמורכבת מעובדי ארגון שהקשר ביניהם לבין מחשבים הוא קלוש ביותר, הם למדו את העבודה כמו תוכי (טוב זה לא מסובך להחליף סיסמאות שזה עיקר העבודה שם), והם בכלל לא מבינים את המורכבות של הדברים שמעבר. מלבד 2-3 אנשי מקצוע שבאמת התעסקו בדברים היותר קריטיים כי טוב הם מבינים בזה.
גם הסביבה הטכנולוגית הפריעה לי, אני מודה, סביבה טכנולוגית מיושנת. פעם אחת חברה שלחה לי מייל (מאותה מחלקה באותה רשת אפילו) ולקח לו 5 דקות להגיע. ככה שהרשת איטית, התקשורת איטית, הכל מיושן. ככה שגם התקדמות מקצועין - אין.
אבל בארגון עובדים בצורה חסכונית, ואם זה עובד אז למה להחליף?
אמא שלי מנדנדת לי, וזה מעצבן
אני יודעת שהיא דואגת, אבל היא לא רואה את המעבר שאני כן רואה אותו.
היא גם לא מבינה במקצוע שלי, ושאני אומרת לה שלוקח שבועיים ויותר להחזיר לי תשובה כלשהי מראיון זה פשוט בלתי נתפס מבחינתה.
חוץ מזה שבתקופה שעבדתי נוצר לי פער של חומר בקורס ואני מעדיפה בימים שאני לא בראיונות להשלים את החומר הזה.
אתמול אמרתי לה, שלפני 8 חודשים היא הבטיחה לי שהיא לא תתערב לי יותר. ואם אין לה איך לעזור שלא תחמיר את המצב.
לא הייתי בבית של ההורים שלי נראה לי חודש וחצי חודשיים. יצא לי לפגוש את אבא שלי במקרה, את אמא שלי ואחותי במקרה, את אחי במקרה. אבל להגיע לשם לא. גם היום הייתי אמורה לבוא לשם, אבל פתאום לכולם יש עיסוקים אחרים.
אחי נוסע ב15 באפריל לדרום אמריקה, הטיול הגדול, זה שכל החברים שלו נוסעים, היה לו דיי ברור מההתחלה שזה יהיה דרום אמריקה, לשם כל הצעירים נוסעים היום, לפחות החבר'ה של אחי, המזרח כנראה מושך אנשים מסויימים ודרום אמריקה אנשים אחרים. גם חברה של אחי נמצאת שם, היא כבר טסה לפני חודשיים. אני לא מאמינה שאני לא אראה את אחי חצי שנה. הוא כזה ילד של בית. לא שבצבא הוא לא היה נשאר חודש לפעמים בבסיס, אבל זה תמיד היה קרוב וההורים יכלו לבקר, פה זה יבשת אחרת, זה כמה חודשים. מעניין איך יהיה לו.
מה שכן בזכות הטיול הזה הוא התחיל לשוטט באינטרנט והיום הוא מבין הרבה יותר במחשבים, הוא הורס פחות, גם האנגלית שלו השתפרה, ככה שזה טוב. הוא גם קנה מצלמה דיגיטלית בשביל הטיול הזה (אני בחרתי וקניתי הוא רק שילם).
אני מקווה שהטיול הזה יהיה בשבילו חוויה חיובית
זה היום השני שלי בבית
ואני מקווה שאני לא אאבד את השפיות
משיעמום, ומחוסר תעסוקה
לא שחסר לי מה לעשות בבית
אבל להביא את עצמי לעשייה של ממש (כמו ללמוד למשל) זה חתיכת פרוייקט
אני צריכה שזה יבוא מבפנים
| |
|  כינוי:
בת: 44 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
