RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2008
הלוויה
לא זו לא הייתה הלוויה הראשונה בחיים שלי.
אבל הכי קשה מבחינה אישית.
כמה שלא הייתי קרובה לסבתא שלי בשנים האחרונות, בכל זאת הפרידו ביננו 60 שנים, ואלצהיימר.
זה היה הכי כואב שחוויתי בחיים שלי.
לא ידעתי שאני יכולה לבכות ככה, גם עכשיו כשאני חושבת על זה.
סבתא שלי הייתה אישה מיוחדת
היא גדלה אצל סבא וסבתא שלה ולא אצל ההורים שלה (כי אבא שלה לא אהב בנות).
עברה שואה, הייתה באאושוויץ, התחתנה, ילדה את דודה שלי, עלתה לישראל עם בעלה, ילדה את אבא שלי.
הם חיו במושב מזור, ולאחר מכן עברו לפתח תקווה.
סבתא שלי ידעה 11 שפות שונות.
היא הייתה אחת הבשלניות הכי טובות שאני מכירה
ורק בשנתיים האחרונות בעצם היא לא בישלה.
אבא שלי סיפר לי שלבת מצווה שלי (אז היה עוד מקובל להכין הכל לבד) סבתא שלי הכינה את כל העוגות והמאפים שהיו שם.
סבתא שלי הייתה באה לבקר, נוסעת באוטובוסים מפתח תקווה למושב של ההורים שלי (שזה חור בפני עצמו) כדי לבוא לעזור להורים שלי, לבשל, לטפל בילדים, לנקות את הבית, לשמור עלינו. אותו הדבר גם לילדים של דודה שלי שהם בכלל גרים מושב בצפון ליד חיפה.
סבתא שלי הייתה בן אדם נדיב, תמיד קנתה לנו דברים, להורים שלי, מקרר, תנור, נתנה כסף לבגדים ונעליים (בכל זאת גרנו במושב שיתופי שהיה כמו קיבוץ פעם).
הבית תמיד היה נקי ומטופח, היא תמיד הייתה לבושה יפה, אלגנטי, מטופחת, תמיד עם לק על הציפורניים.
סבתא שלי ידעה שיש לה אלצהיימר, הסניליות, שבהתחלה ייחסנו לגילה, הפכה להיות כזו. והיא אובחנה למעשה רק בשנים האחרונות.
להיות מודע למחלה הזו, לדעת מה זה עושה לך כבן אדם, זה פשוט נורא כי בסוף אתה נשאר פשוט קליפה ריקנית.
סבתא שלי לא הגיעה למצב הזה, אבל היא הייתה שוכחת כל הזמן מה היא אמרה לפני כמה דקות, אבל מה שקרה מזמן היא תמיד זכרה.
בערב, בדיוק דיברתי עליה עם אמא שלי
שאמרה לי שהרופאים אמרו שזה עניין של שעות
אבא שלי התקשר לבית חולים הסיעודי שהיא הייתה מטופלת בו והודיעו לו שהיא כנראה נפטרה
הוא התקשר לאמא שלי שאנחנו מדברות, אמא שלי אמרה לי שאבא שלי אף פעם לא מתקשר מהעבודה
היא ענתה לו, ואחרי 2 דקות חזרה אלי
זה היה כל כך מוזר, כי רק רגע לפני כן דיברנו עליה
בלוויה היו המון אנשים
כל האנשים בגילה כבר מזמן הלכו לעולמם
סבא שלי (אבא של אבא שלי) כבר 20 שנה לא איתנו
אבל היו המון אנשים שזכרו אותה
אנשים ממושב מזור, חברים של אבא שלי, חברים של דודה שלי
משפחה, חברים שהם כמו משפחה.
חבר של סבתא שלי (כן אתם קוראים נכון) והמשפחה שלו.
אבא שלי סיפר לי שלפני שאחי טס לחו"ל הוא בא לבקר אותה והיא כמעט קפצה מהמיטה מרוב שמחה לראות אותו.
ההורים שלי הודיעו לאחי, הוא בטיול בדרום אמריקה, הוא בכה נורא, סיכמנו שנגיד לו, שהוא לא יחזור שימשיך את הטיול שלו כמו שהוא תיכנן.
אני חושבת שהשבוע זו הפעם הראשונה שהבנתי בשביל מה יושבים שבעה.
זה עוזר להתגבר על העצבות לשבת ולדבר על זה, להיות בבית שלה.
היא הייתה חולה, ומאוד סבלה בחודשיים האחרונים.
בלוויה, הלכתי להיפרד ממנה
וראו על הפנים שלה כמה שהיא סבלה
זה מחזה שאני בחיים לא אשכח
איך האישה הנפלאה הזו הפכה לצל של עצמה
כשמגיעים למצב האל חזור ופשוט מחכים לנשימה האחרונה
וזה סבל כל כך גדול לבן אדם
שפשוט אי אפשר לתאר.
סבתא שלי נפטרה ב-20 במאי
שהוא גם התאריך יום הולדת של בת דודה שלי רעות.
היא אף פעם לא זכרה את התאריך יום הולדת שלה.
לכולנו היא הייתה מתקשרת לאחל מזל טוב. היא אף פעם לא שכחה.
רק את התאריך שלה
ודווקא אז היא החליטה ללכת.
| |
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
