ומלא מיילים הציפו לי את התיבה

מתנצלת מראש, עוד לא הספקתי לקרוא את העדכונים של כולם (בכלל עוד לא התחלתי), אבל זה יגיע...

נסעתי להורים שלי ביום שני, כדי ללכת לשבעה של סבתא רבא שלי.

רק אז הבנתי שבקושי נשארו אנשים מהמשפחה, ז"א המבוגרים.

נשארו 3 אחים מהמשפחה (היו 6), אבל לכל אחד מהם יש ילדים ונכדים

זה מוזר לפעמים לפגוש באנשים מהמשפחה שבכלל לא מכירים.

ככה יצא לי להכיר מישהי, עם תאומים מקסימים, בן ובת, אבל הבן שונה מהבת, היא אמרה שהבן הוא גבולי (זו מילה חדשה ומעניינת להגדיר משהו מאוד מסויים). אבל בלי שום קשר היא דיברה על חברה שלה, שמהדיבורים שלה מאוד הזכירה לי מישהי שאני מכירה מפה...

התקינו אצל ההורים שלי ממיד דיגיטלי (סוף סוף הקדמה הגיעה גם אילהם).

ואחרי שהסברתי להם איך מפעילים אותו (הם כתבו את זה על דף) הם התלהבו מזה שפתאום רואים הרבה יותר טוב...

הם עדיין לא גילו את כל הדברים שיש בזה, אבל ניתן להם את הזמן שלהם.

סוף סוף הגעתי להורים שלי ופינקו אותי קצת.

ישנתי בחדר של אחי (הוא בצבא), במיטה הזוגית שלו (במקום עם אחותי בחדר, לא שמפריע לי, אבל ככה לא העירו אותי בבוקר).

אחי אגב, עובר קורס קלעים עכשיו, ההורים שלי סיפרו לי שהוא מתלהב מהנשק החדש והמשוכלל שנתנו לו.

אבא שלי תמיד אומר שאין מצב שאני נראית פחות מהגיל שלי, כשהיינו בפ"ת (שם הייתה השבעה) אחות של סבא שלי שאלה אותי מה אני מתכננת לעשות עכשיו כשסיימתי תיכון... הנה דוגמא חיה, הוא שמע במו אוזניו...

ביום שלישי היה היום החופשי שלי מהעבודה.

הייתי חייבת לנסוע לקוסמטיקאית שלי, בדר"כ אני נוסעת לקליניקה שלה בלוד, אבל הפעם נסעתי לבית שלה בת"א.

בדרך לת"א הסנדלים שלי (עם עקבים, אני טיפוס של עקבים) החליטו להראות סימני שחיקה. העקב שלי כמעט ונשבר (ואני כמעט ועפתי) הגעתי לת"א בידיעה שאני חייבת לקנות סנדלים. וזו בעייה בפני עצמה בגלל שבכל החנויות כבר יש אופנת חורף.

הסתובבתי קצת בעזריאלי ובסוף מצאתי את עצמי בגזית, קונה סנדלי פלטפורמה (ממש לא אני, אבל אמא שלי הזהירה אותי שהפעם אני לא קונה נעליים עם עקבים) בצבע צהוב-כתום כזה. לפחות המחיר היה על הרצפה.

הקוסמטיקאית שלי החליטה לתת לי נעליים שלה, חדשות לגמרי שהיא לא השתמשה, והם סתם מעלות אצלה אבק, אז חזרתי לב"ש עם 2 זוגות נעליים.

אחרי שהייתי אצל הקוסמטיקאית, נסעתי לתחנה המרכזית בת"א, שם יש חנות של "העין השלישית" (הם מוכרים כל מיני דברים בסגנון השאנטי) וקניתי שם 2 תיקי צד מדליקים (הייתי חייבת, לא היה לי אף תיק נורמלי).

הגעתי לבית של ההורים שלי ואחה"צ נסעתי לשוהם, שם עשיתי קניות בפוקס, השנה לשם שינוי יצאו להם בגדים יפים (אחרי שנתיים כמעט של בגדים שלא הייתי לובשת בכלל שלא לדבר על לקנות). קניתי מעיל, 4 סריגים ו-2 חולצות ארוכות דקות. יצא לי לקנות הרבה פריטים במחיר של חזייה אחת שאני קונה (בערך), נו טוב, זה הרבה דברים, ובכלל הייתי צריכה את זה.

לפחות את זה אבא שלי לא יודע שקניתי, הוא טוען שאני סתם מבזבזת את הכסף שלי, אבל היי, בשנה האחרונה לא קניתי לעצמי שום דבר, אני צריכה בגדים ללבוש, וחוץ מזה אם זה לא יוצא מהכיס שלו שלא יתערב...

אגב, מחר כנראה מגיעה אלי TV לבית... סוף סוף הסלון לא יהיה כל כך ריק...

ביום שני הייתה לי שיחה עם ג', שיחה ארוכה כזו, שדיברתי איתו על מלא דברים.

כמו זה שהוא מדבר המון בציניות לאחרונה, הוא טען שהוא לא בן אדם ציני, אבל הוא לא שמע את עצמו מטיף לי מוסר.

גם אמרתי לו שהוא הזכיר לי מישהו שהכרתי, היה פעם ידיד שלי שהיה ביננו פיצוץ, המשפט שהזכיר לי את זה היה שהוא אמר שאני דכאונית. כמובן שהוא מכחיש את זה, אבל אני עוד אמצא את זה (זה בטוח נמצא איפשהו במסנג'ר).

בכל אופן אותו ידיד שלא דיברתי איתו כבר חצי שנה, כתב לי באותו יום מכתב התנצלות, על איך שהוא התנהג. לא להרבה אנשים יש את היכולת להתנצל, אני כבר מזמן סלחתי לו אבל האמת שלא חשבתי שהוא ידבר איתי בכלל אחרי חילופי המילים האחרונות שהיו לנו. אבל היום אנחנו מדברים שוב, וזה נחמד. נראה מה יהיה...

ג' סיפר לי אח"כ מה עובר עליו, גם בתקופה לא טובה במיוחד (רק שהוא בדר"כ לא מתלונן על זה).

החלק הכי מוזר שהיה בכל השיחה שפתאם מאמצע שום מקום הוא שאל אותי כמה אני לוקחת על בייביסיטר ושאל אותי אם אני מוכנה לשמור על הבת שלו... (לא ידעתי ועדיין לא יודעת מאיפה זה הגיע) אמרתי שמבחינתי סבבה...

מוזר לא?

זהו, אני עייפה לאללה

מחר יום עבודה

הלכתי לישון...