לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הייתי עייפה ככה
נפשית לא פיזית
השבוע האחרון היה מתיש
אני לא יכולה לכתוב הרבה על העבודה שלי וכיוצא בזה, מחשש שמי מהמנהלים שלי אולי יחליט לחפש אותי פה
אחד מהמנהלים החליט לשגע אותי בשטויות שלא נוגעות ישירות לעבודה שלי
וכן יש לי בעיה עם הרעיון הכללי שעומד מאחורי ה-so called אמרה ש"אם אני משלם לך כסף, את תעשי כל מה שאני אומר לך לעשות, וזה לא משנה אם זה קשור או לא קשור לתפקיד שלשמו שכרתי אותך לעבודה".
יש לי הרגשה לא טובה בקשר למה שהולך שם
הכל נעשה יותר מדיי מוזר
אני חייבת לשנות אווירה
לא רק שם, גם בבית שלי
זה מוזר, אני גרה בדירה הזו כבר 3 וחצי שנים
ולא הייתה שנה שלא התקלקל פה משהו
עכשיו שוב יש בעיות בביוב
והחוסר בידוד שיש בבית בתוספת הקור ששורר בחוץ גורמים לי לחשוב שהגעתי לקוטב
ז"א יש גבול לכמות (3) שכבות בגדים שאני יכולה ללבוש על עצמי
כל כך קר פה שאפילו המזגן ביקש שאני אביא לו חימום
אני אוהבת לגור בתל אביב
אבל לא בכל מחיר
והמחיר פה נעשה גבוה מדיי בשבילי
אני לא צריכה לסבול מכל מיני תופעות מוזרות בדירה שלי
אני לא אוהבת לעבור דירה, אבל נראה לי שאחרי השנה הזו כבר לא תהיה ברירה
כשיותר מדיי דברים קטנים ומעצבנים מצטברים זה הופך לדבר אחד גדול ומעצבן שבאמת מפריע
ה-X המיתולוגי הנשוי סיפר לי לא מזמן שאשתו בהריון
משגע אותי שהוא משווה כל הזמן בין המערכת יחסים שהייתה לנו לפני 10 שנים לזו שיש לו עם אשתו, במיוחד בקטע של הסקס
והכי מפריע לי שהוא לא מבין את הצורך שלי או היכולת שלי להיות לבד בלי בנזוג, ו/או בלי סקס לאורך זמן
מי ישמע שלהיות במערכת זוגית זה MUST שאי אפשר לוותר עליו
לפי מה שאני זוכרת הוא לא נשאר יותר מדיי זמן לבד גם אחרי שהוא נפרד ממני אז לפני 10 שנים
אני זוכרת שפעם הפחד הכי גדול שלי היה להיות לבד, ובאמת כשהייתי צעירה יותר לא היה כמעט מצב כזה, תמיד יצאתי עם אנשים תמיד הכרתי, היום אני לא מרגישה את הצורך לזה, אני לא חושבת שיש לי אחרי מה לרדוף, ובכלל אני לא רוצה לרדוף אחרי מישהו.
חברה שלי, לפני איזה חודש חודשיים הציעה לי שאני אכיר חבר טוב שלה, נעזוב את העניין שהוא מבוגר ממני ב16 שנה (שלטעמי האישי זה יותר מדיי, ז"א אם מכירים במקרה זה משהו אחר, אבל להכיר בכוונה מישהו בפער גילאים כזה זה שונה), אבל היא אמרה לי ישר שהוא ישמח אם אני אהיה זו שאצור את הקשר.
ויצא שלא יצרתי קשר, כי לא התאים לי באותו רגע האמת וגם כי הייתי צריכה לחשוב על זה לעומק.
ולא שיש לי בעיה להתחיל עם גברים, עשיתי את זה בעבר, אבל ראבק, זה לא הסתדר לי בראש טוב העניין הזה.
אני גם לא ממש מחפשת
דיי נוח לי לבד
אולי פשוט התרגלתי
אבל זה לא מלהיב אותי כמו שפעם
מה שכן, אני מחכה לחודש מרץ
אני סוף סוף אתחיל ללמוד, שזה משהו שאני מאוד מצפה לו
זה מצחיק אותי לפעמים, כשעשיתי את המכינה להנדסה לפני 6-7 שנים חשבתי ללמוד את מה שאני הולכת ללמוד היום
לא המשכתי אחרי המכינה, היו המון סיבות לזה, הכשלון האישי שלי במכינה, זה שלא ידעתי שיש לי אופציה ללמוד באוניברסיטה הפתוחה (מי בכלל חשב על זה?) דבר שהיה יכול להיות רעיון לא רע בכלל אם רק היה עולה לי לראש, אם רק הייתי מקבלת הכוונה. גם המצב בבית לא היה משהו, אמא שלי בדיוק הסתבכה עם איזה חיידק בשם הילקובקטר פילורי, במושב בדיוק יצאו להפרטה וההורים שלי לא בדיוק הסתדרו עם כספים, ככה שגם גב כלכלי לא היה לי. וההורים שלי היו עסוקים בדברים שלהם ולא היה להם זמן אלי.
אמא שלי אמרה לי שכנראה אז לא הייתי בשלה מספיק
וכן הגב של המשפחה שזה משהו שאנשים צריכים לא היה לי אז
והיום כשאני מבוגרת יותר ואני יודעת מה אני רוצה, וההורים שלי גם יכולים להיות שם בשבילי, אפילו רק כדי לשמוע אותי מקטרת
זה שונה לגמרי מהלבד לגמרי שהיה בתקופת באר שבע
אני חושבת שזה חבל שבהרבה בתי ספר בארץ לא מכוונים את התלמידים לחשוב מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים
אני מסתכלת על אחי וחברים שלו, בני 25-26 שרק עכשיו מתחילים בתהליך של הלימודים, וגם כשהם סוף סוף הולכים ללמוד משהו, זה לא בהכרח מקצוע שהם יוכלו לעשות איתו משהו. זה יותר למידה חברתית, כי כולם הולכים ללמוד.
וביננו, בסופו של דבר במדינה שלנו לפחות, לרוב המקומות הטובים צריך פרוטקציות כדי להתקבל (ואני רואה את זה המון במקצוע שלי)
אני לא חושבת שילד בן 15 יודע בדיוק מה הוא רוצה לעשות בחיים שלו, אבל היום בהחלט צריך לתת את הכיוון הכללי ואת הדחיפה לחשוב לכיוון הזה.
אחרי הכל במדינות אחרות, אחרי סיום התיכון אנשים הולכים לאוניברסיטה או מכללה כדי ללמוד. אז לא כדאי שנדע מה אנחנו רוצים מעצמינו אחרי שנעשה צבא?
אבל בשנים האחרונות יצא לי להכיר לא מעט אנשים שעשו תואר ראשון עוד בתקופת התיכון (בבתי ספר שנותנים את האופציה הזו) וזה מסדר אותם לא רע אח"כ גם בצבא וגם אחר כך באזרחות.
ואני חשבתי לעצמי, איזה בזבוז זה שבתיכון לא כיוונו אותנו לדברים כאלה, לא נתנו לנו אפילו את ההזדמנות.
אז יש לנו תעודת בגרות, ואז אנחנו מתגייסים לצבא ומשתחררים ורובינו לא יודעים בכלל מה אנחנו רוצים לעשות אחר כך
וחלק מאתנו עובדים חלק מאתנו טסים לחפש את עצמינו בחו"ל חלק ממשיכים לעבוד וחולמים על לימודים וחלק קטן שכן הולך ללמוד מגלה שמה שהוא למד זה בכלל לא מעניין אותו.
התעייפתי מרוב עייפות
וזה כבר לא קשור לכל הויטמינים האלה שאני לוקחת (B12 וברזל)
אני פשוט עייפה נפשית
החיים מעייפים...
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
