RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2019
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
לחזור אחורה - שנה ראשונה בצבא - חלק 3
ומאז היינו יחד
אני לא זוכרת איך ההורים שלי קיבלו את הקצין המתלהב
בעצם אבא שלי מאוד אהב את הרעיון שאני יוצאת עם קצין
לאבא שלי מאז ומתמיד היה משהו עם הצבא (יוצא סיירת מובחרת)
אני יודעת שזה היה עבורו סוג של גאווה בלתי מוסברת כזו.
הייתי מדברת עם א' כמעט כל יום, פחות ממה שהיינו מדברים לפני כן
לקח לי שבוע או שבועיים לספר לו שאני יוצאת עם מישהו אחר
היה סוכות והייתה הדממה והקצין המתלהב ואני היינו כל הזמן יחד
ככה שלא יכולתי לדבר איתו כל כך הרבה כמו פעם
מה גם שהוא היה אימתו של הקצין המתלהב
שידע מה הייתה טיבה של מערכת היחסים שלי עם א'
שידע כמה אהבתי אותו (ובאותה תקופה עדיין אוהבת, כי אהבה לא מכבים בלחיצת כפתור), כמה הסקס ביננו היה מדהים, כמה פעמים הוא גרם לי לגמור, כמה פעמים היינו עושים את זה בלילה, מה היינו עושים יחד, לאן היינו הולכים.
הוא כל הזמן ניסה להתחרות בכל זה, להתעלות על כל זה, להיות יותר מ-א'.
כשסיפרתי לא' שאני יוצאת עם מישהו אחר, הוא ישר אמר לי "בואי נחזור" כאילו שזה הדבר הכי לגיטימי לעשות. חודש וחצי לפני כן הוא החליט שהחלטנו שאנחנו נפרדים, ואחר כך עוד המשכנו בסאגה של כן יחד לא יחד עוד חודש, ואז אמרת שדיי, ועכשיו הוא חושב שאני אחזור?
אמרתי שלא, לא מתאים לי, אני עם מישהו אחר (קיוותי ככה לשכוח)
אבל עדיין המשכנו לדבר, היינו בקשר כמעט יומיומי עד 4 שנים אחרי שנפרדנו.
לקח לי כמה חודשים עד שבאמת התאהבתי בקצין המתלהב (שלמי שלא הבין, זה האמ"ן)
האקסית של הקצין המתלהב, מיכל, הייתה מאוד אהובה על ההורים שלו. אחרי שנתיים הם התרגלו לנוכחותה. היא הייתה בקשר עם ההורים שלו גם אחרי שהוא נפרד ממנה, ידעה שהוא יוצא עם מישהי אחרת, ידעה גם פרטים עלי, היא אפילו השיגה את המספר של הסלולרי שלי הטרידה אותי ואיימה עלי בטלפון אם אני לא עוזבת אותו אז...(לא היא אישית, אבל היא שלחה מישהו שיעשה את זה). הגשתי תלונה במשטרה, לא שהם עשו משהו, ובצבא לא היה מה לעשות יותר מדיי עם זה. היא המשיכה להטריד אותי כמה חודשים טובים, מתקשרת מנתקת, זה היה ברמת הסיוט. היו שעות שהטלפון שלי לא הפסיק לצלצל, ואף אחד לא היה עונה בקו השני אם הייתי עונה
ההורים של הקצין המתלהב לא אהבו אותי כל כך (במיוחד אמא שלו) הם אהבו אותה, הם התרגלו אליה, היא כבר הייתה רגילה לכל הדברים בבית, היא הייתה עושה כלים, מקפלת כביסה וכו', ואני הייתי חדשה, לא היה לי נוח לעשות דברים כאלה בבית שאני לא מכירה אצל אנשים שהיו זרים לי. נעליים גדולות להיכנס אליהן. אם נוסיף לזה את זה שההורים שלו בגיל של סבא וסבתא שלי, כדי להבין את פער הגילאים וחוסר התקשורת שהיה ביננו.
בצבא, כמובן שלא ידעו על זה, לא בהתחלה
קודם כל כי לא ידענו בכלל לאן זה הולך, ושנית ידענו איזה מטעמים יעשו מזה החבר'ה בבסיס.
אחרי חודש בערך הקצין המתלהב החליט ללכת למפקד היחידה וביקש ממנו להוריד ממנו את התפקיד של להיות אחראי על המדור של גיא ושלי. הקצין המתלהב היה בכלל מהנדס, במקרה הוא הבין בתחום המחשוב, אז הוא קיבל אחריות על התחום הזה. מפקד היחידה שאל למה, הוא סיפר לו. ומאז הוא לא היה מפקד שלי. ולא ממש הסתרנו את מה שהיה ביננו.
לא שעשינו דברים בפרהסיה, אבל היינו הולכים לאכול יחד צהריים, והיו רואים אותנו מגיעים יחד בבוקר.
קשה לי להסביר את האהבה שהייתה לנו אז, זה היה משהו מטורף, חזק, וזה הגיע בצורה שווה משנינו.
רוב הדברים היו נמדדים בדברים הקטנים, במיילים שהיינו מחליפים ביננו באמצע היום.
ב-SMS אני מתגעגע או אני מתגעגעת
בשירי אהבה שהוא כתב לי
באותה תקופה, התחילה האינטיפאדה השניה, והקצין המתלהב קיבל כמויות של עבודה, וחודש שלם שהבן אדם חי ונשם רק עבודה, אחרי החודש הזה נסענו לחופש בצימר באחד היישובים ליד אילת, אני חושבת שלא יצאנו במשך 4 ימים מהחדר, אולי רק לאכול משהו.
החיילים הג'ובניקים המשועממים בבסיס שלא אהבו את הקצין המתלהב, חיפשו כל הזמן סיבות להעיף אותו משם, וברגע שהם ידעו שאנחנו יחד, הם מצאו סיבה רצינית. בכל מקום נורמלי, לא היו עושים מזה עניין יותר מדיי, אבל קבוצה לא קטנה של חיילים התלוננו על הקשר ביננו. אבל ביננו, לקצין בקבע יש תקן יותר חזק משל חיילת בחובה, ויום אחד המפקד החדש שלי קרא לי למשרד, ואמר לי שמעבירים אותי לבסיס אחר. אמר לי שירד להם התקן שלי, רק אחר כך גיליתי באמת למה.
השמועות שרצו בבסיס על הקצין המתלהב ועלי הגיעו עד לבסיס החדש שלי.
שעשינו את זה על השולחן של המפקד יחידה ותפסו אותנו
שראו אותנו מתחרמנים במשרד אחר
ועוד שלל המצאות וגוזמאות שלא היו מעולם
אני זוכרת שעוד חצי שנה אחר כך דיברו על זה (כי היה יוצא לי להגיע לשם מפעם לפעם).
| |
לחזור אחורה - שנה ראשונה בצבא - חלק 2
אחרי הטיול יחידה הכל חזר להיות כרגיל, מלבד דבר אחד, היות והקצין המתלהב ואני הסתדרנו, והיות והוא היה המפקד שלי וידע באיזה שעות אני מגיעה לבסיס (מי אמר 9:30 בבוקר ולא קיבל?) הוא הציע להסיע אותי כל יום לבסיס. גם ככה זה על הדרך (הוא הגיע מאיזור תל אביב) לא אכפת לי לקחת אותך, לפחות ככה אני לא אהיה בדרך הזו לבד.
סבבה, מאז כל יום נסענו יחד לבסיס, גילינו שיש לנו אותו טעם במוזיקה, ודיברנו על כל מיני דברים ברומו של עולם, אני על א' הבנזוג שלי, והוא על מיכל הבת זוג שלו אז.
היו כל מיני צירופי מקרים ביננו
למשל א' ואני התחלנו לצאת ב-7.9.98 והקצין המתלהב ומיכל התחילו לצאת ב-6.9.98
התאריך שחרור שלי, היה בדיוק ביום הולדת של הקצין המתלהב - 15.8
כל מיני דברים קטנים כאלה
אני הייתי עם א'
האהבה שלי אליו, לא נתנה לי לראות דברים שאולי היו מובנים מאליו (אולי לא)
הקשר עם א' בתקופה הזו, היה מצד אחד חזק, מצד שני א' היה מקבל כל הזמן שגעונות
לא בגלל ההורים שלו, לא... הם התייאשו מזמן להפריד ביננו, אלא בגלל חברים שלו מהפנימייה שהוא למד בה
זה היה מצחיק, כי לרובם לא הייתה בחיים חברה רצינית, אבל הם ירדו עליו, כמו שרק ילדים קנאים יכולים, מה אתה יוצא עם אותה אחת כל כך הרבה זמן? מה, לא בא לך לגוון? מה לא נמאס לך להיות עם אותה אחת? לא בא לך לנסות אחרות?
ואני ידעתי מה חברים שלו אומרים, בהתחלה הוא דיבר על זה בצחוק
זה משהו שהתחיל לחלחל אצלו, בכל זאת הוא שמע את זה כל יום, מחברים שלו
בכל זאת הייתי החברה הראשונה
אולי הם צודקים?
הנושא היה עולה פה ושם בשיחות שלנו
אבל תמיד כשהיינו נפגשים הכל היה נשכח
את הקצין המתלהב לא קלטתי
הוא היה עם מיכל
וגם בהתכתבויות המיילים שלנו
לא חשבתי לרגע מה הוא חושב עלי
ובצבא הכל מתנהל כרגיל
נוסעת כל בוקר וערב עם המפקד שלי הקצין המתלהב
מדברים על דברים אישיים כאלה ואחרים
הוא ידע על המצב שלי עם א'
אבל בחיי שלא העליתי בדעתי
אהבתי את א' לא ראיתי אף גבר חוץ ממנו לפני
גם ידעתי שהמצב עם מיכל לא היה משהו, הוא הרגיש שחסר משהו, וכמה שהוא ניסה לדבר איתה על זה, היא כל הזמן הייתה עושה לו סצינות בכי. הם היו אמורים לנסוע לחופש לכמה ימים למלון הנסיכה באילת, אני זוכרת שהוא סיפר לי את זה, ואמרתי לו, הנה הזדמנות טובה תדבר איתה על הדברים שמפריעים לך, אתם שנתיים יחד, בטוח שאתם יכולים ללבן את העניינים האלה
והוא אמר לי בתשובה "את יודעת מה?, אני לא רוצה לנסוע איתה, אני רוצה לנסוע איתך!"
ואז, אז בפעם הראשונה נפל לי האסימון
אבל לא הגבתי על זה, שתקתי, לא ידעתי מה להגיד, בכל זאת, המפקד שלי
ובכלל מה זה קשור, יש לי חבר שאני מאוד אוהבת, מה נפל עליו עם ההצהרה הזו?
אני זוכרת את החלק הזה עד היום, אני זוכרת איפה בדיוק נסענו וליד מה עברנו כשהוא אמר את המשפט הזה (בדיוק עברנו בכביש שליד בנק יהב בירושלים, לכיוון היציאה לכיוון תל אביב)
ואחרי זה, דברים עדיין המשיכו כרגיל
כמובן שהוא לא דיבר עם מיכל
היא עשתה לו סצינות ובכתה כל הסופ"ש שהיו יחד
א' ואני ביחד, ואני בכלל לא חושבת על הקצין המתלהב
את מי הוא מעניין בכלל?
היציאות של החברים של א' התחילו לחלחל עמוק, לקראת השנתיים שלנו יחד הנושא עלה לא מעט פעמים, לא בקטע של לריב או משהו, בקטע של, תראי אנחנו צעירים, אין לנו יותר מדיי ניסיון, לא כדאי להתנסות קצת עם אנשים אחרים?
וגם כשאמרנו אוקי אנחנו נפרדים, זה לא היה באמת, כי זה היה רק אמרה, המשכנו לדבר בטלפון כרגיל, המשכנו לבוא אחד לשני, מערכת יחסים כרגיל כאילו כלום לא השתנה. חודש שלם זה המשיך ככה, אמרנו שאנחנו נפרדים אבל לא נפרדנו באמת. אמרנו שתמיד נישאר חברים.
אני זוכרת את היום שהוא אמר לי שדיי, אני ליוויתי אותו לתחנת אוטובוס, והוא אמר לי שהוא לא יכול יותר ככה, וזאת תהיה הפעם האחרונה שהוא בא אלי, ושהוא אוהב אותי, אבל כל זה חייב להפסיק, כי אי אפשר להתנתק אם לא מתנתקים באמת. זה היה חודש אחרי ש"החלטנו" שאנחנו נפרדים. אז באמת נפרדנו.
זה היה יום ראשון בבוקר, והתקשרתי למפקד שלי, להגיד לו שייתן לי פס היום שאני לא אגיע לבסיס, לא יכולתי להתמודד עם זה, כל החודש מאז שהוא אמר לי, מאז שאלה הרעיון לא הצלחתי להתמודד עם זה. הרי לא הייתה סיבה הגיונית להיפרד. ובכל זאת זה מה שהוא רצה, ולא הייתה לי ברירה לקבל את זה.
קיבלתי את החופש שרציתי ונשארתי בבית לאותו היום
אחר הצהריים קיבלתי טלפון מהקצין המתלהב, שאל אותי מה שלומי, אם אני בסדר, אם אני צריכה משהו.
הוא אמר לי כבר הרבה זמן שהוא יביא לי משהו למחשב, ואמר שאם לא אכפת לי הוא יקפוץ לבקר ויראה מה קורה איתי כי נשמעתי לו לא בסדר.
אמרתי לו שיבוא, גם כי הייתי צריכה משהו שיסיח את דעתי, אבל בעיקר מישהו שיסיח את דעתי.
אני זוכרת שלבשתי אוברול כחול מקורדרוי, וחולצת בטן לבנה, ועמדתי לידו כשהוא ישב מול המחשב והתקין לי כל מיני דברים שביקשתי. והוא אמר לי תשבי, מפריע לי שאת עומדת, ואני אמרתי, אבל אין מקום, אז הוא אמר טוב תשבי עלי, והתיישבתי, לא חשבתי
אני חושבת שבשלב מסויים מצאנו את עצמינו מתנשקים
ואחר כך יצאנו לאנשהו, לשבת בשקט עם עצמינו
והוא שאל, אז מה?
אני אמרתי, יש לך חברה נכון?
אני לא חולקת את בני הזוג שלי עם אחרים
עכשיו זה תלוי בך
נשארנו יחד אני חושבת עד 3 או 4 בבוקר
הוא חזר הבייתה, ישן על הספה בסלון
בבוקר הוא אמר לה שזהו זה נגמר
הוא לא אוהב אותה יותר
והוא לא רוצה להיות איתה יותר
ושום דבר שהיא תגיד או תעשה לא ישנה את מה שהוא מרגיש
| |
לחזור אחורה - שנה ראשונה בצבא - חלק 1
התחלתי בשירות הצבאי, ביחידה קטנה שישבה בירושלים
סיוט היה לנסוע לירושלים כל יום, ועוד מהיישוב של ההורים שלי שבכלל בקושי יש שם תחבורה ציבורית.
ביחידה זה היה רק אני ועוד חייל, נקרא לו גיא, שנינו הוגדרנו כאחראי מחשוב של היחידה
בעוד יתר היחידה היו מהנדסים, אבל החלק הארי היו פקידים ופקידות משועממים שישבו בחוץ, עישנו שיחקו שש בש וריכלו על כל העולם ואחותו.
וכן זה היה בסיס של ג'ובניקים, מהר מאוד לימדו אותי שכדאי מאוד להוציא פטורים לדברים שלא כל כך נעים לעשות, ולימדו אותי איך. גם לימדו אותי איך להוציא גימלים.
היו לי פטורים מדברים שהיו משגעים את אבא שלי.
בכל מקרה, כמו שאמרתי קודם היינו אני ועוד חייל, בלי מפקיד מוגדר כי אף אחד שם לא הבין במחשבים.
ואז יום אחד הגיע מהמפקדה האם קצין חדש ליחידה, לא סתם קצין, קצין מהמתלהבים האלה, שכל כפתור במקום כל סיכה במקום והכל אצלו (ואצל כולם) צריך להיות טיפטופ. אני זוכרת שראיתי אותו הולך למשרד של מפקד היחידה, ואחד החיילים אמר לי, תתחדשי, זה המפקד החדש שלך!
המפקד החדש שלי, הקצין המתלהב ההוא שסיפרתי עליו קודם, חשב שהוא מינימום אלוהים.
הוא מהאנשים האלה שמגיל אפס נשמו ואכלו צבא, וצה"ל היה בשבילו הכל! מילדות הוא חלם לשרת בצבא ולסיים את השירות הצבאי שלו ולצאת לפנסיה צבאית בדיוק כמו אבא שלו.
ההתנהגות של המפקד החדש שלי הייתה בלתי נסבלת, הוא קנה לו לא מעט שונאים, והוא בכלל לא שם לב, ההתנהגות שלו, שהייתה מקובלת מאוד במרכז, בתל אביב, הייתה הכי לא מקובלת בירושלים, כאילו הוא פיל שנכנס לחנות חרסינה ונתקל בכל הכלים היפים שיש שם במין צורה מגושמת כזו.
גיא לא סבל אותו, בלשון המעטה, הוא דאג להתחמק ממנו בכל הזדמנות שהוא יכל.
אני מודה, הבן אדם היה מעצבן ברמות, מושך צומת לב, מושך אש
אף אחד לא הכיר אותו, ככה הוא התנהג ביחידה הקודמת שם היה לו את השם שלו והכל
אבל פה הוא היה קצין מתלהב ומעצבן
אני בכלל לא שמתי עליו, אפילו כשהייתי במשרד והוא היה מדבר אלי מנסה למשוך תשומת לב, הייתי ממשיכה בעבודה שלי כאילו כלום (מה אני עובדת והוא סתם מדבר איתי על דברים).
אני הייתי עדיין עם א', גיא השותף שלי למשרד הכיר לי את החבר'ה שלו והיינו יוצאים יחד לבאולינג או יושבים בבית של אחד מהם לראות יחד אלי מקביל (זה היה ה-דבר באותה תקופה) או איזה סרט. הם היו חבר'ה שקיבלו הכל מההורים שלהם, רכב, כסף, הכמויות שהם היו מוציאים בערב היו מרשימות. אבל אף אחד לא ממש שם לב לזה, יצאנו לבלות יחד. זה מצחיק אני לא זוכרת מזה הרבה כל כך למרות שהיינו ביחד המון.
מתישהו החליטו להוציא אותנו לטיול יחידה
אחד הדברים הכי מוזרים שאפשר לעשות ביחידה כזו שם האנשים לא מחוברים אחד לשני, אבל בכל זאת זה מה שהיה, גיא ואני לא הצלחנו להוציא פטור מזה, ונסענו לטבריה. אני ממש לא זוכרת הרבה מהטיול הזה, רק שביום הראשון היה מסלול הליכה והיה חם נורא. אני לא זוכרת איפה ישנו (ביה"ס שדה טבריה אולי?) ובערב הייתה לנו מין מסיבה באחד החופים וכולם הרגישו לא שייכים לשום דבר, וכל הקצינים הלכו לרקוד וכולם צחקו עליהם.
ביום השני היינו בפארק מים עם מגלשות ואבובים.
אני לא זוכרת אם נתקלתי במפקד שלי המתלהב כשאני ועוד מישהי חיכינו בתור לאבובים, אני כן זוכרת שהוא התיישב לידי בדרך חזרה מטבריה, ודיברנו כל הדרך חזרה למרכז. אני לא זוכרת על מה דיברנו רק שדיברנו כל הדרך, ושהוא הציע שהוא ייקח אותי הבייתה אחרי שהאוטובוס מגיע לצריפין (כי לא היה לי איך לחזור).
כשהגענו לבית של ההורים שלי, ההורים שלי אירחו אותו עם קפה ועוגת גבינה פירורים (העוגה האהובה עליו)
ובזמן שליוויתי אותו לרכב שלו (הצבאי כמובן) אבא שלי אמר לאמא שלי "זה הולך להיות החבר הבא של הדר"
| |
דפים:
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
