משגע אותי שאם אני צריכה משהו
התשובה של אמא שלי כמעט תמיד תהיה לא
אבא שלי לרוב לא נמצא בבית הוא עובד רוב הזמן
(טוב כל עוד הוא עוד לא יצא לפנסיה)
כשאחי או אחותי צריכים ממנה משהו
אף פעם אין לה בעיה לעשות
אם אני מבקשת ממנה משהו
היא לרוב לא תהיה מוכנה לעשות את הextra mile הזה
סתם דוגמא קטנה
היות ולא עבדתי תקופה ארוכה
ואז עבדתי בצינוק וזו הייתה עבודה מהבית
אז לא קניתי לעצמי בגדים חדשים
בדר"כ אני קונה כמה פריטים כל שנה
כך שאני לא צריכה להחליף את רוב המלתחה שלי
אבל יצאה תקופה ארוכה שלא קניתי שומדבר חדש
גם כי לא עבדתי, וכשעבדתי בצינוק לא היה צורך כי הייתי בבית
והשתמשתי במה שהיה לי
ופתאום עכשיו כשאני הולכת לראיונות עבודה
גיליתי שאין לי ממש מה ללבוש
שלא לדבר על מה יהיה כשאני אתחיל לעבוד
זה לא שאין לי בגדים בכלל
יש, אבל מה שיש כבר דהוי או שהבד כבר עשה את שלו (תופעת הגולגולים)
לא משהו שמתאים למקום עבודה
לא כל שכן לראיון עבודה
גם יש במקומות עבודה סוג של קוד לבוש
גם אם הוא לא קוד לבוש רישמי
אתם רואים איך אנשים מגיעים לעבודה
מה הם לובשים וכו' ומתאימים את עצמיכם
כשעבדתי מהבית ברור שלא היה קוד יכולתי לשבת מול המחשב בפיג'מה או סתם טרנינג
במקום שלפני כן היה קוד לבוש חופשי
אפשר היה לבוא איך שבא לכם
היו אנשים שבאו עם מכנסיים קצרים גופיה וכפכפים
לא בכל מקום זה מקובל
יש עכשיו מכירות סוף עונה שאני רוצה לנצל
והתשובה התמידית של אמא שלי זה שאין לה זמן ו/או אין לה כוח
או שהיא לא נוסעת עד ל... (לא משנה כל עוד זה יותר מ10 דקות נסיעה מהבית)
אני יודעת, יודעת שרישיון נהיגה היה פותר לי את בעיית התלות הזאת
אבל כרגע זה משהו שלא קיים
וממש לא רלוונטי מבחינתי להתייחס ל-what if שלא קיים
אפילו כשאני הולכת לראיונות עבודה היא לא עוזרת לי
יש לי מזל שחבר טוב שלי התנדב לקחת אותי לראיונות עבודה
לחזור אני כבר מסתדרת לבד
אבל להגיע לשם, ולהגיע במצב נורמלי ולא נוזלי ומזיע זה חשוב
10 דקות הליכה בשמש ב75% לחות באיזור גוש דן
לא בדיוק מתכון טוב למי שרוצה ללכת לראיון עבודה ולהתנייד בתחבורה ציבורית
עזבו ללכת, מספיק שצריך לחכות במזג אוויר כזה 5-10 דקות לאוטובוס
מתכון להתבשלות.
אין לי בעיה לקנות דברים באינטרנט אם אני יודעת מראש את המידה שלי
אבל לרוב אני מודדת מה שאני רוצה רושמת לעצמי את הדגם והמידה ואח"כ מזמינה
הפעם לא הייתה לי הזדמנות כי לא באמת תיכננתי לקנות משהו
וגם רק לאחרונה שעשיתי סדר בארון שלי הבנתי שאני צריכה לחדש ויותר מבדרך כלל
כי היו כמה שנים טובות שלא קניתי בכלל
החודשים האחרונים היו כאוטייים משהו
הבלאגן לפני הלידה של אחותי, הלידה וכל מה שהיה אח"כ
תקופת החגים שבה כל עניין החיפושים פחות או יותר קופא במקום
וגם בעיה שלי עם עצמי
החשש הזה של מה אם אני אתקל שוב פעם באנשים כמו ריבלין ואריאל
מה אם אני אגיע שוב לחברה שמתייחסת לעובדים שלה ככה
היה לי נוח לדחות את החיפושים בגלל זה
השאלה של מה להגיד כששואלים למה עזבת, למה לא חיפשת תוך כדי (מה שהרבה אנשים עושים)
ובעיקר לא להיכנס לסערת רגשות בנושא (שזה מה שקרה בחודש-חודשיים הראשונים בכל פעם שהנושא עלה מול חברים או משפחה)
הייתי צריכה לעשות עבודה עם עצמי על כל הדברים שצפו מהעבודה בצינוק
וכל מה שהרגשתי שקשור לזה כדי שזה לא יפריע לי בראיונות עבודה
באמת נטו עבודה עצמית
כי רק מי שנמצא בסיטואציה כזאת ומגיע למצב שהוא נפגע כל כך
ממקום שלא אמור לפגוע, לא ברמה האישית לפחות
יכול להבין את זה
כמה הם הקטינו אותי
כמה זה היה מקום רעיל עבורי
ובדיעבד כמה חבל שמשכתי את זה כל כך הרבה זמן
משגע אותי היציאות של סבתא שלי בנושא
"מה לא מתגעגעים אלייך שם?"
אני אומרת לה: "סבתא גם אם מתגעגעים אני לא מתגעגעת אליהם"
(בכל זאת אני עזבתי מרצוני לא להיפך)
לא רוצה לספר לה איך הם התנהגו אלי, כי היא לא תבין
אני רק אומרת לה שלא שילמו לי כמו שצריך, לא על שעות נוספות וכו' (כן זה עוד חלק בחוזה שלא קויים)
ושואלת אותה אם היא הייתה נשארת לעבוד במקום שלא משלמים לה כמו שצריך על העבודה שהיא עושה
וסבתא שלי שחיה שנים עם סבא שלי ז"ל שהיה לו קטע עם כסף ישר מבינה את העניין
ממש לא צריך להכניס אותה לכל הדברים שהיו מסביב
מה זה רלוונטי?
רוב האנשים יודעים לא לשאול שאלות לגבי ראיונות עבודה
כי הרי אם הייתי רוצה לשתף אותם בעניין הייתי פונה אליהם לא להיפך
אני הולכת לראיונות עבודה
האנשים היחידים שיודעים מזה זו אמא שלי ואותו חבר טוב שלוקח אותי לראיונות
(לאבא שלי אני לא מספרת כי הוא פטפטן ואם אספר לו משהו תוך כמה שעות כל העולם אחותו ואשתו ידעו מזה)
כל התהליכים האלה לוקחים לא מעט זמן
חברות לרוב לא מחזירות בכלל תשובה אם היא שלילית
ויש לא מעט חברות שהתהליך גיוס בהן ארוך ולוקח חודש-חודשיים ולפעמים אפילו יותר
עם כמה וכמה ראיונות ושלבי התקדמות, ומבחנים טכניים וכו' וכו'
קשה להסביר את זה לאנשים כמו ההורים שלי
כשבתקופה שהם חיפשו עבודה הם הלכו לראיון ובמקום אמרו להם אם כן או לא
זה לא נתפס מבחינתם שיש כמה שלבים, שיש מבחנים וכו'.
שלא לדבר על ראיון טלפוני - שזה הראיון הראשוני.
כמובן שבין היתר יש את עניין הלימודים והמבחנים שיש בסוף כל סימסטר שזה ממש עכשיו
שאיך נאמר, אי אפשר להתחיל עבודה חדשה ולבוא למנהל החדש ולהגיד לו
תשמע עוד שבוע יש לי מבחן אני צריכה 3-4 ימי חופש כדי ללמוד
אני מודעת היטב שאני אצטרך לעשות שינויים והקרבות בנושא הזה
כי למצוא עבודה זה חשוב, לעשות רושם ראשוני טוב זה חשוב
והתקופה של החודש-חודשיים הראשונים שעושים חפיפה ונכנסים לתפקיד
היא תקופה שצריך להיות בפוקוס על עבודה בfull time
אגב, לרוב מקומות העבודה לא מפריע שבן אדם לומד, בטח לא כשמדובר בלימודי ערב
ומקום שכן מפריע לו דבר כזה, זה לא מקום שהייתי רוצה לעבוד בו גם ככה.
וגם כאן