לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2019    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הזמן הכי ארוך והזמן הכי קצר


 

הזמן הכי ארוך

כשסיימתי לעבוד בצינור אי שם בינואר
לא חשבתי לעצמי שהעניינים יתגלגלו כפי שהם התגלגלו

קודם כל מהפן האישי, הריגשי הנפשי שלי
חשבתי לעצמי שאני אנוח חודש בבית
ובום
נתחיל לחפש עבודה בשיא הכוח

צחוק הגורל
כי גם אחרי חודש לא הייתי במצב של מסוגלות לזה
מכירים את זה שאתם נמצאים במקום, יודעים שרע לכם, אפילו רע מאוד, אבל לא יודעים מה תהיה ההשפעה של זה עליכם?
זה היה בדיוק זה

אני לא חושבת שאף מעסיק צריך להתנהג למי מהעובדים שלו כפי שהתנהגו אלי בצינוק
אבל החלק שהיה יותר פוגע, זה שהייתה לי היכרות עם ריבלין ואריאל מלפני כן
הם קראו לעצמם חברים שלי
והאמת שאני מאמינה שהם עדיין מגדירים את עצמם ככה
הם לא מבינים מה הם עשו לא בסדר
כשזה מגיע ממקום כזה, של אנשים שמכירים אתכם
אנשים שאתם חושבים שהם חברים/ידידים שלכם
זה יותר פוגע הרבה יותר פוגע
במיוחד היחס מאריאל

זה היה משפיל
זה היה מקטין
זה היה מאוד מאוד מאוד פוגע

זו הייתה גם עבודה שלא קידמה אותי כלכלית
למעשה כשסיימתי לעבוד שם הייתי במצב כלכלי יותר גרוע ממה שהיה שהתחלתי
ולהזכירכם התחלתי לעבוד שם אחרי שנתיים וחצי שלא עבדתי
התכלבתי לאורך כל התקופה שעבדתי שם
לעבוד לקבל משכורת, אבל לא לחיות, לא באמת

לא מזמן כשהייתה לי יום הולדת
הבן אדם הראשון שקיבלתי ממנו הודעת מזל טוב הייתה מאריאל
הוא אף פעם לא היה אומר לי מזל טוב ליום הולדת (ואנחנו מכירים כעשור)
טוב חוץ מכאשר עבדתי אצלם
וגם פה זו הייתה הודעת מזל טוב לקונית דרך הוואטסאפ
גם מריבלין קיבלתי הודעת מזל טוב דרך הפייסבוק

כבר עבדתי בלא מעט מקומות בחיים
היו לי בוסים קשים עם דרישות בשמיים
היו מקומות שעבדתי שעות על גבי שעות ולא היו לי חיים
אף פעם לא היה לי מצב כזה שבו עזבתי מקום עבודה
והרגשתי כאילו אני אחרי תאונה, אישית, ריגשית נפשית
הרגשתי ממש שבר כלי

אחרי שעברו קצת יותר מחודשיים וחזרתי לעצמי
התחלתי לחפש עבודה ואז קרה הבלאגן עם אחותי
האשפוז בבי"ח, הדיבורים שמשהו לא בסדר עם התינוק
הכנסה עצומה לסטרס של כל המעורבים בדבר
שבוע שחרור מהבית חולים ואז הלידה
קיסרי חירום
אישפוז ממושך בבית חולים
הילד שנולד פג (שבוע 36) במשקל 4 קילו (משעשע עד היום)
הבדיקות הרציניות שאחותי עשתה עוד כשהייתה בהריון הגיעו כבר אחרי שהיא ילדה
הכל היה תקין
התינוקי בסדר גמור
במעקב עד ספטמבר
מתפתח בהתאם לגילו (ולא כמו פג), ומתוקי כזה
כזה חייכן כייפי ומתפנק

ואז הגיעו החגים, זאת אומרת פסח
ואחריו יום השואה, יום הזיכרון, יום העצמאות
וכל עניין הגיוסים נכנס לסוג של הקפאה בזמן הזה

מודה שלקחתי לעצמי את הזמן
כי לחפש עבודה כשבקושי יש גיוסים זה כמו לטחון מים
זה נחמד שיש ראיונות טלפוניים, אבל אלה שהיו לא הובילו לשומדבר
הבטחתי לעצמי שאחרי היום הולדת שלי אני אכנס בזה בכוח
וככה באמת זה היה


הזמן הכי קצר

זה הזמן הכי קצר שלקח לי לחפש עבודה
זאת אומרת מהרגע שנכנסתי לזה ברצינות
והלכתי לכמה וכמה ראיונות בשבוע
עד לשלב שבו אמרו לי ברוכה הבאה לצוות
עברו בערך שבועיים
עברו עוד כמעט שבועיים עד שחתמתי את החוזה
והתחלת עבודה

5 ראיונות עבודה + מבחנים טכניים - לאותו מקום
סוף סוף תפקיד כמו שרציתי
סוף סוף לא חברה קטנה
סוף סוף מקום שאפשר ללמוד בו ולהתפתח בו מבחינה מקצועית
מקום שבו לא צריך להתחנן לתנאים נורמליים
כי זה לגיטימי לגמרי פשוט לקבל אותם
מקום שמטפח את העובדים שלו
מאפשר להם ללמוד ולהתמקצע


סוף סוף אפשר לנשום לרווחה....

 

 

וגם כאן....

 

 

 

 

נכתב על ידי , 12/7/2019 20:56   בקטגוריות אישי, חיפוש עבודה, יומן מובטל  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-19/7/2019 09:55
 



כל מיני דברים שמסתובבים לי בראש...


 

משגע אותי שאם אני צריכה משהו
התשובה של אמא שלי כמעט תמיד תהיה לא
אבא שלי לרוב לא נמצא בבית הוא עובד רוב הזמן
(טוב כל עוד הוא עוד לא יצא לפנסיה)

כשאחי או אחותי צריכים ממנה משהו
אף פעם אין לה בעיה לעשות
אם אני מבקשת ממנה משהו
היא לרוב לא תהיה מוכנה לעשות את הextra mile הזה

סתם דוגמא קטנה
היות ולא עבדתי תקופה ארוכה
ואז עבדתי בצינוק וזו הייתה עבודה מהבית
אז לא קניתי לעצמי בגדים חדשים
בדר"כ אני קונה כמה פריטים כל שנה 
כך שאני לא צריכה להחליף את רוב המלתחה שלי 
אבל יצאה תקופה ארוכה שלא קניתי שומדבר חדש
גם כי לא עבדתי, וכשעבדתי בצינוק לא היה צורך כי הייתי בבית
והשתמשתי במה שהיה לי

ופתאום עכשיו כשאני הולכת לראיונות עבודה
גיליתי שאין לי ממש מה ללבוש
שלא לדבר על מה יהיה כשאני אתחיל לעבוד
זה לא שאין לי בגדים בכלל
יש, אבל מה שיש כבר דהוי או שהבד כבר עשה את שלו (תופעת הגולגולים)
לא משהו שמתאים למקום עבודה
לא כל שכן לראיון עבודה

גם יש במקומות עבודה סוג של קוד לבוש
גם אם הוא לא קוד לבוש רישמי
אתם רואים איך אנשים מגיעים לעבודה
מה הם לובשים וכו' ומתאימים את עצמיכם
כשעבדתי מהבית ברור שלא היה קוד יכולתי לשבת מול המחשב בפיג'מה או סתם טרנינג
במקום שלפני כן היה קוד לבוש חופשי
אפשר היה לבוא איך שבא לכם
היו אנשים שבאו עם מכנסיים קצרים גופיה וכפכפים
לא בכל מקום זה מקובל

יש עכשיו מכירות סוף עונה שאני רוצה לנצל
והתשובה התמידית של אמא שלי זה שאין לה זמן ו/או אין לה כוח
או שהיא לא נוסעת עד ל... (לא משנה כל עוד זה יותר מ10 דקות נסיעה מהבית)
אני יודעת, יודעת שרישיון נהיגה היה פותר לי את בעיית התלות הזאת
אבל כרגע זה משהו שלא קיים
וממש לא רלוונטי מבחינתי להתייחס ל-what if שלא קיים

אפילו כשאני הולכת לראיונות עבודה היא לא עוזרת לי
יש לי מזל שחבר טוב שלי התנדב לקחת אותי לראיונות עבודה
לחזור אני כבר מסתדרת לבד
אבל להגיע לשם, ולהגיע במצב נורמלי ולא נוזלי ומזיע זה חשוב
10 דקות הליכה בשמש ב75% לחות באיזור גוש דן 
לא בדיוק מתכון טוב למי שרוצה ללכת לראיון עבודה ולהתנייד בתחבורה ציבורית
עזבו ללכת, מספיק שצריך לחכות במזג אוויר כזה 5-10 דקות לאוטובוס
מתכון להתבשלות.

אין לי בעיה לקנות דברים באינטרנט אם אני יודעת מראש את המידה שלי
אבל לרוב אני מודדת מה שאני רוצה רושמת לעצמי את הדגם והמידה ואח"כ מזמינה
הפעם לא הייתה לי הזדמנות כי לא באמת תיכננתי לקנות משהו
וגם רק לאחרונה שעשיתי סדר בארון שלי הבנתי שאני צריכה לחדש ויותר מבדרך כלל
כי היו כמה שנים טובות שלא קניתי בכלל
החודשים האחרונים היו כאוטייים משהו
הבלאגן לפני הלידה של אחותי, הלידה וכל מה שהיה אח"כ
תקופת החגים שבה כל עניין החיפושים פחות או יותר קופא במקום

וגם בעיה שלי עם עצמי
החשש הזה של מה אם אני אתקל שוב פעם באנשים כמו ריבלין ואריאל
מה אם אני אגיע שוב לחברה שמתייחסת לעובדים שלה ככה
היה לי נוח לדחות את החיפושים בגלל זה
השאלה של מה להגיד כששואלים למה עזבת, למה לא חיפשת תוך כדי (מה שהרבה אנשים עושים)
ובעיקר לא להיכנס לסערת רגשות בנושא (שזה מה שקרה בחודש-חודשיים הראשונים בכל פעם שהנושא עלה מול חברים או משפחה)

הייתי צריכה לעשות עבודה עם עצמי על כל הדברים שצפו מהעבודה בצינוק
וכל מה שהרגשתי שקשור לזה כדי שזה לא יפריע לי בראיונות עבודה
באמת נטו עבודה עצמית
כי רק מי שנמצא בסיטואציה כזאת ומגיע למצב שהוא נפגע כל כך
ממקום שלא אמור לפגוע, לא ברמה האישית לפחות
יכול להבין את זה
כמה הם הקטינו אותי
כמה זה היה מקום רעיל עבורי
ובדיעבד כמה חבל שמשכתי את זה כל כך הרבה זמן

משגע אותי היציאות של סבתא שלי בנושא
"מה לא מתגעגעים אלייך שם?"
אני אומרת לה: "סבתא גם אם מתגעגעים אני לא מתגעגעת אליהם"
(בכל זאת אני עזבתי מרצוני לא להיפך)
לא רוצה לספר לה איך הם התנהגו אלי, כי היא לא תבין
אני רק אומרת לה שלא שילמו לי כמו שצריך, לא על שעות נוספות וכו' (כן זה עוד חלק בחוזה שלא קויים)
ושואלת אותה אם היא הייתה נשארת לעבוד במקום שלא משלמים לה כמו שצריך על העבודה שהיא עושה
וסבתא שלי שחיה שנים עם סבא שלי ז"ל שהיה לו קטע עם כסף ישר מבינה את העניין
ממש לא צריך להכניס אותה לכל הדברים שהיו מסביב
מה זה רלוונטי?

רוב האנשים יודעים לא לשאול שאלות לגבי ראיונות עבודה
כי הרי אם הייתי רוצה לשתף אותם בעניין הייתי פונה אליהם לא להיפך

אני הולכת לראיונות עבודה
האנשים היחידים שיודעים מזה זו אמא שלי ואותו חבר טוב שלוקח אותי לראיונות
(לאבא שלי אני לא מספרת כי הוא פטפטן ואם אספר לו משהו תוך כמה שעות כל העולם אחותו ואשתו ידעו מזה)
כל התהליכים האלה לוקחים לא מעט זמן
חברות לרוב לא מחזירות בכלל תשובה אם היא שלילית
ויש לא מעט חברות שהתהליך גיוס בהן ארוך ולוקח חודש-חודשיים ולפעמים אפילו יותר
עם כמה וכמה ראיונות ושלבי התקדמות, ומבחנים טכניים וכו' וכו'
קשה להסביר את זה לאנשים כמו ההורים שלי
כשבתקופה שהם חיפשו עבודה הם הלכו לראיון ובמקום אמרו להם אם כן או לא
זה לא נתפס מבחינתם שיש כמה שלבים, שיש מבחנים וכו'.
שלא לדבר על ראיון טלפוני - שזה הראיון הראשוני.

כמובן שבין היתר יש את עניין הלימודים והמבחנים שיש בסוף כל סימסטר שזה ממש עכשיו
שאיך נאמר, אי אפשר להתחיל עבודה חדשה ולבוא למנהל החדש ולהגיד לו
תשמע עוד שבוע יש לי מבחן אני צריכה 3-4 ימי חופש כדי ללמוד
אני מודעת היטב שאני אצטרך לעשות שינויים והקרבות בנושא הזה
כי למצוא עבודה זה חשוב, לעשות רושם ראשוני טוב זה חשוב
והתקופה של החודש-חודשיים הראשונים שעושים חפיפה ונכנסים לתפקיד
היא תקופה שצריך להיות בפוקוס על עבודה בfull time
אגב, לרוב מקומות העבודה לא מפריע שבן אדם לומד, בטח לא כשמדובר בלימודי ערב
ומקום שכן מפריע לו דבר כזה, זה לא מקום שהייתי רוצה לעבוד בו גם ככה.


 

וגם כאן

 

 

נכתב על ידי , 21/6/2019 23:17   בקטגוריות החיים במושב, חיפוש עבודה, יומן מובטל  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



והחיפושים ממשיכים...


 

לפעמים אנשי משאבי אנוש ממש הורגים אותי בתגובות שלהם

הייתה אחת שהעירה לי על זה שאין בקורות חיים שלי בעשור האחרון אף חברה מוכרת
ובכן מה לעשות שאני לא הולכת לעבוד לפי חברות מוכרות בלבד
רוב החברות בישראל הן לא חברות מוכרות, אלא אם כן אתם עובדים בתעשייה הספציפית שהחברה שייכת לה.
אני יודעת שאנשים מסתכלים על זה אבל זה לא קובע.
אי אפשר ללכת לעבוד רק בחברות המוכרות במשק, כי האמת רוב החברות לא מוכרות
לפחות לא אם אתם לא נמצאים בתעשייה הספציפית הזאת
גם בהייטק אנשים לא מכירים את כל חברות ההייטק שקיימות בישראל - ויש הרבה
וגם אם לא עבדתי בחברה שהיא מכירה, זה לא אומר עלי כלום כבן אדם עובד
הקריטריונים שלפיהם אני מחפשת עבודה זה לא אם החברה מוכרת או לא

אחת אחרת טענה שהתקשרה אלי מלא פעמים (פעם אחת בלבד) ושהיא לא מצליחה לתפוס אותי
כמובן שהתנצלתי, בדר"כ אם לא מצליחים לתפוס אותי זה בגלל שאני בראיון עבודה
(גם מעדיפה לא לענות בנסיעה וכדומה כי אני רוצה להיות מרוכזת וגם לכתוב את הדברים)

הכי הורג אותי אלה (וסליחה שאני מדברת בלשון נקבה כי לרוב מדובר בנשים) שחושבות שאפשר לקבוע ראיון מהיום למחר. אני יכולה להגיד לכם כבר עכשיו שחצי משבוע הבא שלי כבר תפוס עם ראיונות עבודה.
הייתה אפילו אחת ששאלה אותי אם אני לא יכולה להתגמש
איך בדיוק? לא ממש הבנתי, אני לא יכולה להיות ב2 מקומות בו זמנית, ואני לא אבטל או אדחה ראיון עבודה שקבעתי כמה ימים מראש, בשביל ראיון עבודה במקום אחר.
והיא עוד בכוח מנסה להכניס אותי לקופסא הזאת כי היא לא רואה זמן פנוי לראיונות כל שבוע הבא (השיחה איתה נעשתה ביום שלישי).
והיא עוד אומרת  לי "אבל את לא עובדת" אמרתי נכון, אבל אני הולכת לראיונות עבודה (ותאמינו לי שזו עבודה במשרה מלאה).
החלק העצוב, מדובר ב-HR של אחת החברות הגדולות והמוכרות במשק הישראלי.
(ואם ככה הם מתייחסים למועמדים, איך הם מתייחסים לעובדים?)

אני חושבת שזה הגיוני לקבוע ראיון לכמה ימים קדימה (יומיים או יותר)
ממש לא אוהבת את אלה שחושבים שזה הגיוני מהיום למחר (מה גם שהמחר שלי לרוב תפוס כבר מראש)
בדר"כ כדאי לקרוא קצת על החברה שהולכים להתראיין בה לפני כן לדעת בכללי מה הם עושים
ואם יש מבחנים טכניים, מה שקורה לא מעט בתחום שלי, אז להתכונן אליהם גם

הייתה מישהי שנכנסה לעניין של למה עזבתי את מקום העבודה האחרון
כמובן שאני לא מספרת על הצעקות של אריאל
אני אומרת שעזבתי בגלל דברים בנאליים אחרים, שאכן היו שם
שזה המשכורת והתנאים - שכן שניהם לא התאימו לי לאורך זמן
ואותה אחת ממש נכנסה לעובי הקורה בעניין הזה
היא שאלה מה הייתה הבעיה? האם לא קיבלתי את המשכורת והתנאים שסיכמנו עליהם
אמרתי לה שכן, אבל בחוזה היו סעיפים שקשורים לזה והם לא קויימו (מה שנכון)
ואז היא באה ואמרה לי, שזה לא חוקי ואיך הם עשו את זה
ואני כאילו, טוב... זה מה שהם עשו, ובגלל זה לא נשארתי לעבוד שם
והיא: אבל זה לא חוקי
ואני... (בראש שלי) טוב מה היא רוצה שאני אגיד על זה?
כבר הבנתי שזה עוד ראיון שהולך לפח

יש את החברות האלה שמגיעים אליהם לראיון עבודה וכולם עוברים את אותו מסלול
של לשבת בקבלה, למלא טפסים כמו אחרון נציגי שירות הלקוחות שבאים לעבוד באותה חברה
באותו מעמד גם מבקשים מכם לרשום שמות של ממליצים
אף פעם לא הבנתי למה שאתן שמות של ממליצים מראש
קודם נעבור את הראיון אחר כך נדבר על הממליצים שלי

וזה עוד עניין, הממליצים
לרגע לא העליתי בדעתי לתת את אריאל או ריבלין בתור ממליצים שלי
גם לאחר התייעצות עם כמה חברים קרובים שאמרו לי חס וחלילה לתת מישהו מהם כממליץ
ההתנהגות שלהם לאורך כל תקופת העבודה שלי הייתה זגזגנית
ואחד הדברים שמאוד הפריעו לי זה שאיבדתי את האמון בהם, בשניהם.
אני אמרתי לעצמי שאם אתן את ריבלין כממליץ הסיכוי לקבל המלצה טובה או גרועה הוא 50:50
כי אני לא יודעת באמת מה הוא יגיד ובמילה אחת הוא יכול לחרב את הכל
אחד מהחברים שדיברתי איתו על זה אמר בשום פנים ואופן לא! הסיכוי שיגיד עלייך דברים טובים שואף לאפס. את לא יכולה לקחת סיכון בזה.

מה שמשאיר לי בעצם את המנהל הקודם שלי (וקולגות שעבדתי איתם/מולם)
שעם כל הבלאגן שהיה כשהוא חיפש לפטר אותי בזמנו
הוא לפחות בן אדם ישר, שלא שיקר לי
ואפילו היו ביננו תקופות של הערכה מקצועית
והיו פרוייקטים מוצלחים שעשינו יחד
ואם להודות על האמת כמנהל הוא גרם לי להתפתח מקצועית ולפתח יכולות מקצועיות שלפני כן לא היו לי או לא באו לידי ביטוי במקומות עבודה קודמים.
כן... זה יותר קל להסתכל על הדברים הלא טובים מאשר אלה שכן
כמובן שיצא לי לדבר איתו לאחרונה לשאול אם אכפת לו לתת עלי המלצה
והוא אמר שכמובן ובשמחה והיה מאוד חיובי בעניין הזה

להגיד שזה לא מלחיץ אותי, כן... קצת
לפני כ-15 שנה עבדתי ברפובליקת בננות (אחד הבנקים הגדולים בארץ)
כשעשיתי את הראיונות לשם ביקשו ממליצים
דיברתי עם מי שהיה לפני כן ר"צ ישיר שלי (הוא עזב לפי שעזבתי שם)
הוא אמר שאין לו בעיה לתת עלי המלצה טובה
ובפועל, ואני יודעת את זה מהמנהלים שם שאמרו לי, הוא נתן המלצה גרועה
הם קיבלו אותי לעבודה למרות כל זה, אבל הם ייעצו לי לעולם לא לתת אותו בתור ממליץ
וואלה אני לא יודעת מה היה לבן אדם הזה נגדי
ולמה לחרב לבן אדם סיכוי למצוא עבודה אחרת
אבל ככה זה היה

אז כן תמיד קיים החשש שבן אדם ירצה לדפוק אותך
ומעולם לא תבין את הסיבה
אני רק מקווה שרוב האנשים הם לא כאלה

בעניין קולגות זה כבר משהו אחר
כי אלה אנשים שלרוב נשארים איתם ביחסים טובים

והאמת כשאני חושבת על זה, ברוב המקומות שעבדתי בהם לא ביקשו ממליצים
מה זה אומר עליהם? מה זה אומר עלי? זה אומר משהו בכלל?


וגם כאן





נכתב על ידי , 17/6/2019 12:24   בקטגוריות חיפוש עבודה, יומן מובטל  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-17/6/2019 12:38
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בת: 43




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לn_lee אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על n_lee ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)