RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2019
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
לחזור אחורה - שנה ראשונה בצבא - חלק 3
ומאז היינו יחד
אני לא זוכרת איך ההורים שלי קיבלו את הקצין המתלהב
בעצם אבא שלי מאוד אהב את הרעיון שאני יוצאת עם קצין
לאבא שלי מאז ומתמיד היה משהו עם הצבא (יוצא סיירת מובחרת)
אני יודעת שזה היה עבורו סוג של גאווה בלתי מוסברת כזו.
הייתי מדברת עם א' כמעט כל יום, פחות ממה שהיינו מדברים לפני כן
לקח לי שבוע או שבועיים לספר לו שאני יוצאת עם מישהו אחר
היה סוכות והייתה הדממה והקצין המתלהב ואני היינו כל הזמן יחד
ככה שלא יכולתי לדבר איתו כל כך הרבה כמו פעם
מה גם שהוא היה אימתו של הקצין המתלהב
שידע מה הייתה טיבה של מערכת היחסים שלי עם א'
שידע כמה אהבתי אותו (ובאותה תקופה עדיין אוהבת, כי אהבה לא מכבים בלחיצת כפתור), כמה הסקס ביננו היה מדהים, כמה פעמים הוא גרם לי לגמור, כמה פעמים היינו עושים את זה בלילה, מה היינו עושים יחד, לאן היינו הולכים.
הוא כל הזמן ניסה להתחרות בכל זה, להתעלות על כל זה, להיות יותר מ-א'.
כשסיפרתי לא' שאני יוצאת עם מישהו אחר, הוא ישר אמר לי "בואי נחזור" כאילו שזה הדבר הכי לגיטימי לעשות. חודש וחצי לפני כן הוא החליט שהחלטנו שאנחנו נפרדים, ואחר כך עוד המשכנו בסאגה של כן יחד לא יחד עוד חודש, ואז אמרת שדיי, ועכשיו הוא חושב שאני אחזור?
אמרתי שלא, לא מתאים לי, אני עם מישהו אחר (קיוותי ככה לשכוח)
אבל עדיין המשכנו לדבר, היינו בקשר כמעט יומיומי עד 4 שנים אחרי שנפרדנו.
לקח לי כמה חודשים עד שבאמת התאהבתי בקצין המתלהב (שלמי שלא הבין, זה האמ"ן)
האקסית של הקצין המתלהב, מיכל, הייתה מאוד אהובה על ההורים שלו. אחרי שנתיים הם התרגלו לנוכחותה. היא הייתה בקשר עם ההורים שלו גם אחרי שהוא נפרד ממנה, ידעה שהוא יוצא עם מישהי אחרת, ידעה גם פרטים עלי, היא אפילו השיגה את המספר של הסלולרי שלי הטרידה אותי ואיימה עלי בטלפון אם אני לא עוזבת אותו אז...(לא היא אישית, אבל היא שלחה מישהו שיעשה את זה). הגשתי תלונה במשטרה, לא שהם עשו משהו, ובצבא לא היה מה לעשות יותר מדיי עם זה. היא המשיכה להטריד אותי כמה חודשים טובים, מתקשרת מנתקת, זה היה ברמת הסיוט. היו שעות שהטלפון שלי לא הפסיק לצלצל, ואף אחד לא היה עונה בקו השני אם הייתי עונה
ההורים של הקצין המתלהב לא אהבו אותי כל כך (במיוחד אמא שלו) הם אהבו אותה, הם התרגלו אליה, היא כבר הייתה רגילה לכל הדברים בבית, היא הייתה עושה כלים, מקפלת כביסה וכו', ואני הייתי חדשה, לא היה לי נוח לעשות דברים כאלה בבית שאני לא מכירה אצל אנשים שהיו זרים לי. נעליים גדולות להיכנס אליהן. אם נוסיף לזה את זה שההורים שלו בגיל של סבא וסבתא שלי, כדי להבין את פער הגילאים וחוסר התקשורת שהיה ביננו.
בצבא, כמובן שלא ידעו על זה, לא בהתחלה
קודם כל כי לא ידענו בכלל לאן זה הולך, ושנית ידענו איזה מטעמים יעשו מזה החבר'ה בבסיס.
אחרי חודש בערך הקצין המתלהב החליט ללכת למפקד היחידה וביקש ממנו להוריד ממנו את התפקיד של להיות אחראי על המדור של גיא ושלי. הקצין המתלהב היה בכלל מהנדס, במקרה הוא הבין בתחום המחשוב, אז הוא קיבל אחריות על התחום הזה. מפקד היחידה שאל למה, הוא סיפר לו. ומאז הוא לא היה מפקד שלי. ולא ממש הסתרנו את מה שהיה ביננו.
לא שעשינו דברים בפרהסיה, אבל היינו הולכים לאכול יחד צהריים, והיו רואים אותנו מגיעים יחד בבוקר.
קשה לי להסביר את האהבה שהייתה לנו אז, זה היה משהו מטורף, חזק, וזה הגיע בצורה שווה משנינו.
רוב הדברים היו נמדדים בדברים הקטנים, במיילים שהיינו מחליפים ביננו באמצע היום.
ב-SMS אני מתגעגע או אני מתגעגעת
בשירי אהבה שהוא כתב לי
באותה תקופה, התחילה האינטיפאדה השניה, והקצין המתלהב קיבל כמויות של עבודה, וחודש שלם שהבן אדם חי ונשם רק עבודה, אחרי החודש הזה נסענו לחופש בצימר באחד היישובים ליד אילת, אני חושבת שלא יצאנו במשך 4 ימים מהחדר, אולי רק לאכול משהו.
החיילים הג'ובניקים המשועממים בבסיס שלא אהבו את הקצין המתלהב, חיפשו כל הזמן סיבות להעיף אותו משם, וברגע שהם ידעו שאנחנו יחד, הם מצאו סיבה רצינית. בכל מקום נורמלי, לא היו עושים מזה עניין יותר מדיי, אבל קבוצה לא קטנה של חיילים התלוננו על הקשר ביננו. אבל ביננו, לקצין בקבע יש תקן יותר חזק משל חיילת בחובה, ויום אחד המפקד החדש שלי קרא לי למשרד, ואמר לי שמעבירים אותי לבסיס אחר. אמר לי שירד להם התקן שלי, רק אחר כך גיליתי באמת למה.
השמועות שרצו בבסיס על הקצין המתלהב ועלי הגיעו עד לבסיס החדש שלי.
שעשינו את זה על השולחן של המפקד יחידה ותפסו אותנו
שראו אותנו מתחרמנים במשרד אחר
ועוד שלל המצאות וגוזמאות שלא היו מעולם
אני זוכרת שעוד חצי שנה אחר כך דיברו על זה (כי היה יוצא לי להגיע לשם מפעם לפעם).
| |
לחזור אחורה - שנה ראשונה בצבא - חלק 2
אחרי הטיול יחידה הכל חזר להיות כרגיל, מלבד דבר אחד, היות והקצין המתלהב ואני הסתדרנו, והיות והוא היה המפקד שלי וידע באיזה שעות אני מגיעה לבסיס (מי אמר 9:30 בבוקר ולא קיבל?) הוא הציע להסיע אותי כל יום לבסיס. גם ככה זה על הדרך (הוא הגיע מאיזור תל אביב) לא אכפת לי לקחת אותך, לפחות ככה אני לא אהיה בדרך הזו לבד.
סבבה, מאז כל יום נסענו יחד לבסיס, גילינו שיש לנו אותו טעם במוזיקה, ודיברנו על כל מיני דברים ברומו של עולם, אני על א' הבנזוג שלי, והוא על מיכל הבת זוג שלו אז.
היו כל מיני צירופי מקרים ביננו
למשל א' ואני התחלנו לצאת ב-7.9.98 והקצין המתלהב ומיכל התחילו לצאת ב-6.9.98
התאריך שחרור שלי, היה בדיוק ביום הולדת של הקצין המתלהב - 15.8
כל מיני דברים קטנים כאלה
אני הייתי עם א'
האהבה שלי אליו, לא נתנה לי לראות דברים שאולי היו מובנים מאליו (אולי לא)
הקשר עם א' בתקופה הזו, היה מצד אחד חזק, מצד שני א' היה מקבל כל הזמן שגעונות
לא בגלל ההורים שלו, לא... הם התייאשו מזמן להפריד ביננו, אלא בגלל חברים שלו מהפנימייה שהוא למד בה
זה היה מצחיק, כי לרובם לא הייתה בחיים חברה רצינית, אבל הם ירדו עליו, כמו שרק ילדים קנאים יכולים, מה אתה יוצא עם אותה אחת כל כך הרבה זמן? מה, לא בא לך לגוון? מה לא נמאס לך להיות עם אותה אחת? לא בא לך לנסות אחרות?
ואני ידעתי מה חברים שלו אומרים, בהתחלה הוא דיבר על זה בצחוק
זה משהו שהתחיל לחלחל אצלו, בכל זאת הוא שמע את זה כל יום, מחברים שלו
בכל זאת הייתי החברה הראשונה
אולי הם צודקים?
הנושא היה עולה פה ושם בשיחות שלנו
אבל תמיד כשהיינו נפגשים הכל היה נשכח
את הקצין המתלהב לא קלטתי
הוא היה עם מיכל
וגם בהתכתבויות המיילים שלנו
לא חשבתי לרגע מה הוא חושב עלי
ובצבא הכל מתנהל כרגיל
נוסעת כל בוקר וערב עם המפקד שלי הקצין המתלהב
מדברים על דברים אישיים כאלה ואחרים
הוא ידע על המצב שלי עם א'
אבל בחיי שלא העליתי בדעתי
אהבתי את א' לא ראיתי אף גבר חוץ ממנו לפני
גם ידעתי שהמצב עם מיכל לא היה משהו, הוא הרגיש שחסר משהו, וכמה שהוא ניסה לדבר איתה על זה, היא כל הזמן הייתה עושה לו סצינות בכי. הם היו אמורים לנסוע לחופש לכמה ימים למלון הנסיכה באילת, אני זוכרת שהוא סיפר לי את זה, ואמרתי לו, הנה הזדמנות טובה תדבר איתה על הדברים שמפריעים לך, אתם שנתיים יחד, בטוח שאתם יכולים ללבן את העניינים האלה
והוא אמר לי בתשובה "את יודעת מה?, אני לא רוצה לנסוע איתה, אני רוצה לנסוע איתך!"
ואז, אז בפעם הראשונה נפל לי האסימון
אבל לא הגבתי על זה, שתקתי, לא ידעתי מה להגיד, בכל זאת, המפקד שלי
ובכלל מה זה קשור, יש לי חבר שאני מאוד אוהבת, מה נפל עליו עם ההצהרה הזו?
אני זוכרת את החלק הזה עד היום, אני זוכרת איפה בדיוק נסענו וליד מה עברנו כשהוא אמר את המשפט הזה (בדיוק עברנו בכביש שליד בנק יהב בירושלים, לכיוון היציאה לכיוון תל אביב)
ואחרי זה, דברים עדיין המשיכו כרגיל
כמובן שהוא לא דיבר עם מיכל
היא עשתה לו סצינות ובכתה כל הסופ"ש שהיו יחד
א' ואני ביחד, ואני בכלל לא חושבת על הקצין המתלהב
את מי הוא מעניין בכלל?
היציאות של החברים של א' התחילו לחלחל עמוק, לקראת השנתיים שלנו יחד הנושא עלה לא מעט פעמים, לא בקטע של לריב או משהו, בקטע של, תראי אנחנו צעירים, אין לנו יותר מדיי ניסיון, לא כדאי להתנסות קצת עם אנשים אחרים?
וגם כשאמרנו אוקי אנחנו נפרדים, זה לא היה באמת, כי זה היה רק אמרה, המשכנו לדבר בטלפון כרגיל, המשכנו לבוא אחד לשני, מערכת יחסים כרגיל כאילו כלום לא השתנה. חודש שלם זה המשיך ככה, אמרנו שאנחנו נפרדים אבל לא נפרדנו באמת. אמרנו שתמיד נישאר חברים.
אני זוכרת את היום שהוא אמר לי שדיי, אני ליוויתי אותו לתחנת אוטובוס, והוא אמר לי שהוא לא יכול יותר ככה, וזאת תהיה הפעם האחרונה שהוא בא אלי, ושהוא אוהב אותי, אבל כל זה חייב להפסיק, כי אי אפשר להתנתק אם לא מתנתקים באמת. זה היה חודש אחרי ש"החלטנו" שאנחנו נפרדים. אז באמת נפרדנו.
זה היה יום ראשון בבוקר, והתקשרתי למפקד שלי, להגיד לו שייתן לי פס היום שאני לא אגיע לבסיס, לא יכולתי להתמודד עם זה, כל החודש מאז שהוא אמר לי, מאז שאלה הרעיון לא הצלחתי להתמודד עם זה. הרי לא הייתה סיבה הגיונית להיפרד. ובכל זאת זה מה שהוא רצה, ולא הייתה לי ברירה לקבל את זה.
קיבלתי את החופש שרציתי ונשארתי בבית לאותו היום
אחר הצהריים קיבלתי טלפון מהקצין המתלהב, שאל אותי מה שלומי, אם אני בסדר, אם אני צריכה משהו.
הוא אמר לי כבר הרבה זמן שהוא יביא לי משהו למחשב, ואמר שאם לא אכפת לי הוא יקפוץ לבקר ויראה מה קורה איתי כי נשמעתי לו לא בסדר.
אמרתי לו שיבוא, גם כי הייתי צריכה משהו שיסיח את דעתי, אבל בעיקר מישהו שיסיח את דעתי.
אני זוכרת שלבשתי אוברול כחול מקורדרוי, וחולצת בטן לבנה, ועמדתי לידו כשהוא ישב מול המחשב והתקין לי כל מיני דברים שביקשתי. והוא אמר לי תשבי, מפריע לי שאת עומדת, ואני אמרתי, אבל אין מקום, אז הוא אמר טוב תשבי עלי, והתיישבתי, לא חשבתי
אני חושבת שבשלב מסויים מצאנו את עצמינו מתנשקים
ואחר כך יצאנו לאנשהו, לשבת בשקט עם עצמינו
והוא שאל, אז מה?
אני אמרתי, יש לך חברה נכון?
אני לא חולקת את בני הזוג שלי עם אחרים
עכשיו זה תלוי בך
נשארנו יחד אני חושבת עד 3 או 4 בבוקר
הוא חזר הבייתה, ישן על הספה בסלון
בבוקר הוא אמר לה שזהו זה נגמר
הוא לא אוהב אותה יותר
והוא לא רוצה להיות איתה יותר
ושום דבר שהיא תגיד או תעשה לא ישנה את מה שהוא מרגיש
| |
לחזור אחורה - שנה שניה בצבא
וכן, נשארתי בקשר עם א', לא יומיומי, לא שעות על גבי שעות כמו פעם.
א' לא אהב את הקצין המתלהב, והקצין המתלהב היה מאויים מ-א'.
מתישהו סביב תחילת שנת 2001 הודיעו לקצין המתלהב שלא ימשיכו את הקבע שלו בצבא. זה שבר אותו לרסיסים. הבן אדם חי ונשם צבא בכל רמ"ח איבריו מהיום שהוא נולד נראה לי, צריך פתאום לוותר על החלום שלו. מכה קשה מאוד, הצבא אכזב אותו, זה היה קשה לו מנשוא, הוא הסתגר בעצמו, קבר את עצמו בעבודה, הרחיק את כולם מעליו, את החברים שלו את המשפחה שלו ובסוף גם אותי.
אמר שהוא לא יכול להיות איתי כשאין לו מה לתת לי, שהוא צריך ספייס, שהוא צריך לחשוב שהוא צריך למצוא את עצמו מחדש.
כשהוא השתחרר הוא שכר דירה עם שותף בהרצליה.
ואני, ביחידה החדשה, כבר חודשיים.
אמנם עם ותק בצבא וניסיון בתחום אבל עדיין ירוקה
תקופת האינטיפאדה השניה, וכל הזמן יש תרגילים כוננויות וכו'.
היה קשה לאכול אותי שם, מצד אחד אני חדשה שם ומגיע לי את היחס שכל הירוקים מקבלים, מצד שני יש לי ידע וניסיון.
בתקופה שלי החדשים היו תוכנים, היו מעבידים אותם בפרך במשך חודשיים שלושה, משאירים אותם בבסיס, ועושים להם אינספור מבחנים.
עשיתי את כל המבחנים שלהם תוך שבועיים. אחרי חודש מאסתי בעניין של להישאר סתם בבסיס, באתי למ"פ שלי, הוצאתי לו את כל חבילת הפטורים שלי, ואמרתי לו שכולם בתוקף. מאז לא ישנתי בבסיס, לא עשיתי תורנות מכל סוג שהוא, המג"ד אישר לי להגיע ב9:30 בבוקר ולצאת ב14:30 בצהריים (ככה זה כשגרים במושב שאין בו תחבורה ציבורית שעליה צה"ל מסתמך). כל הדברים יחד התערבלו לי, לא התאים לי היחס הזה בצבא, בדיוק מזה חששתי לפני שהתגייסתי, וביקשתי לראות קב"ן.
זה היה פסח, אחרי שהקצין המתלהב נפרד ממני
ברור שמהרגע שלא היינו יחד, פתאום ההטרדות בטלפון פסקו לחלוטין!
הספקתי להגיע לקב"ן שהסתכל על הזמן שנשאר לי, הסביר לי למה לא כדאי לי בשלב הזה לצאת על פרופיל נפשי, עשה איתי צחוקים והבטיח לי שידאג שלא יציקו לי יותר מדיי (זה באמת היה ככה).
שלושת החודשים האחרונים בשירות הצבאי שלי זה היה הזמן שהכי נהניתי בו בצבא
אני לא זוכרת מזה כלום, חוץ מזה שלא סבלתי.
לקראת השיחרור שלי, קיבלתי המלצות מאנשים שהיו המפקדים שלי באותה תקופה.
ביקשתי המלצה גם מהקצין המתלהב, קבענו להיפגש בתחנת רכבת בהרצליה.
כמובן שבפגישה ההיא קרה הבלתי נמנע (לא לא עשינו את זה בתחנת רכבת!)
אבל הוא סיפר לי שמיכל איתו (אמא שלו דאגה לזה), הוא נפרד ממנה שוב, וקצת אחרי זה הוא חזר לגור אצל ההורים שלו, כי הוא גילה שהשותף שלו קלפטומן (היה גונב לו דברים מהחדר, ציוד יקר). לקח לו חודש שהוא רדף אחרי עד שבאמת חזרנו.
אהבתי אותו, בצורה שקשה לי להסביר, לא היה אכפת לי עד כדי כך שהוא היה עם מיכל, הוא לא היה איתה כשהיינו יחד, והוא נפרד ממנה כדי להיות איתי, והיינו יחד כל יום, שעות על גבי שעות (ההורים שלי תהו איך לא נמאס לנו אחד מהשניה)
ההורים שלו ידעו שהוא נפרד ממיכל, אבל לא ידעו מי הבחורה החדשה שהוא יוצא איתה - אני
ולכן גם ההטרדות הטלפוניות לא חזרו
אבל גם לא הגעתי לבית של ההורים שלו שוב
הוא לא הסכים לזה, הוא סיפר לי שאמא שלו דאגה לזה שמיכל תהיה שם אם וכשניפרד ולא מתאים לו שההורים שלו מתערבים לו בחיים ככה.
חזרנו להיות יחד
הוא התחיל בקורס הסבה אקדמאית דרך משרד התעסוקה
היינו בלתי נפרדים, כמעט כל יום יחד אצל ההורים שלי
סופי שבוע תמיד יחד, או אצל ההורים שלי או שהיינו נוסעים להתארח אצל חברים שלו במקומות שונים כדי לתת להורים שלי קצת חופש מאתנו.
יצאנו המון לבלות, היינו המון עם חברים, של שנינו.
זוג מאוהב לכל דבר
| |
דפים:
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
