הקטע הזה של האין חפיפה במקום העבודה זה אחד הדברים היותר מתסכלים שנתקלתי בהם
זה שאני צריכה ללמוד את הכל לבד, לרדוף אחרי אנשים כדי שיסבירו לי דברים שלהם מובנים מאליו.
אני מגיעה לעבודה יחסית מוקדם בבוקר, בדר"כ בסביבות 8:00, גג 8:30 בבוקר
הבחור שהיה אמור לעשות לי חפיפה מגיע תמיד בין 10 ל-11 בבוקר
באחד הימים שיצאתי הבייתה מהעבודה הוא אמר "מה עובדים חצי יום?"
אמרתי לו תראה, אני מגיעה לפה בשעה X אז בעצם עכשיו היום שלי נגמר
אז הוא שאל אותי למה להגיע לפה כל כך מוקדם
(נו באמת כי יש לי חיים ואני לא רוצה לשרוף את כל היום בעבודה)
אז אמרתי לו שאחרי 7 בבוקר יש פה פקקים כאלה נוראיים שאני מעדיפה להגיע מוקדם רק לא להתקע בהם
(שזה גם נכון במידה מסויימת)
הצורת עבודה שם שונה לגמרי מכל מקום אחר בו יצא לי להיות
גם זה משהו שצריך להתרגל אליו
יש לי ידיד שאמר לי שהוא שמח שחזרתי להיות ערה בשעות שכולם ערים
ברור שבמצב של אדם עובד אני קמה בבוקר (ולא בצהריים) הולכת לעבודה
הולכת לישון בשעה סבירה ולא ב4-5 בבוקר
כשלא עבדתי זה היה עניין אחר
חוץ מזה שאני לא מכירה אנשים מובטלים שקמים ב6:30 בבוקר לשומדבר שיש להם לעשות באותו יום
כך שהמשפט שהוא אמר לי היה נשמע דבילי למדיי (כאילו אם אין לי עבודה לקום אליה מה בדיוק ציפית שאעשה?)
אני עדיין מפתחת עייפות לקראת סופ"ש
זה לא משנה שאני מקפידה על ללכת לישון בשעה סבירה
העייפות הזאת קיימת
ואה המזג אוויר הזה מחרפן לי את הגוף
השבוע היה יום אחד שהתעוררתי בו ב5 בבוקר, סתם
אבל הייתי כל כך עירנית שלא הצלחתי לחזור לישון
וככה התעופפו להן שעתיים שינה שהייתי צריכה
ויום אחרי קמתי ב5:30, אבל אז הצלחתי לחזור לישון
(טוב הייתי גמורה מעייפות)
אבל דבר כזה יכול לגמור לי את השבוע
שאלתי את הבחור שהיה בתפקיד לפני
מה צריך להיות הלו"ז שלי כשאני מגיעה לעבודה
הוא אמר לבדוק פה, לטפל בתקלות אם היו בלילה
ואחר כך? אחר כך מה שבא לך, תלמדי דברים שאתה צריכה לעבודה וכו'.
אני רואה את האנשים שעובדים איתי גולשים בפייסבוק, ב-ynet אחד אפילו ראה סדרה כי לא היה לו מה לעשות
כבר עבר חודש מאז שהתחלתי לעבוד
אין לי בעיה עם לקום מוקדם בבוקר
אבל בסופי שבוע אני מותשת, אבל ממש מותשת מעייפות
וזה בעצם הזמן היחיד שיש לי בשביל לעשות דברים
באופן כללי הזמן שלי מתוכנן מהרגע שאני פוקחת את העיניים ועד הרגע שאני הולכת לישון
אין ספונטניות ואני לא יכולה להרשות לעצמי חריגות מהזמן, כי אחרת לא יהיה לי זמן לדברים שאני צריכה לעשות. כמו לימודים למשל.
בשישי האחרון הייתי צריכה להגיע לספר שלי (תחזוקת צבע) וכן לעשות כל מיני סידורים
תיכננתי מראש וידעתי שיש לי 3-4 שעות בשביל זה
ואז פתאום בצהריים אמא שלי אומרת לי שאחי הזמין אותנו לארוחת שישי
ו-וואלה במקור ארוחת שישי הייתה אמורה להיות בשקט בבית של ההורים שלי
ותיכננתי דברים לעשות ולנסוע לשם לא מתאים לי
אצל אחי וגיסתי שעה זה אף פעם לא שעה (כבר היה לנו ליל סדר שם שהתחיל בשעה וחצי איחור)
וגם אין מצב שזה ייגמר בשעתיים, זה לצאת מפה ב7 בערב ולחזור לפה בסביבות 12 בלילה
זה אומר שזה שורף לי ערב שלם שמה לעשות יש לי דברים שאני חייבת לעשות
אם נגיד לא היה לי את הסידורים בשישי הזה, והייתי יודעת מראש על הארוחה, הייתי מתכננת את הזמן שלי בצורה אחרת.
חוץ
מזה הייתי עייפה, ולא הרגשתי טוב ולא מתאים לי להיות בהמולה של אנשים
בשישי בערב, בטח לא כשאני לא יכולה לברוח באמצע לעשות את הדברים שלי.
(בסופו של דבר כל העניין הזה התבטל כי גיסתי חולה... אבל עדיין)
כל דבר אני קובעת מראש ומתכננת מראש, אחרת לא יהיה לי זמן.
למשל קבעתי השבוע להיפגש עם אחותי לשעה- שעתיים ביום שבת (אצלה בבית)
לכן תיכננתי את הזמן שלי כך שיהיה לי זמן לנסוע לשם ולהספיק את הדברים שאני רוצה לעשות
היום
שלי כל כך מתוכנן, כך שאני אפילו יודעת מה אני אמורה לעשות בכל דקה בבוקר
מהרגע שאני מתעוררת ועד שאני יוצאת מהדלת של הבית. אחרת הזמן פשוט נמרח.
בשבוע שעבר למשל היה יום אחד שבגלל בעיה ברמזורים עליתי לאוטובוס 10 דקות מאוחר יותר מאשר בדר"כ.
ה10 דקות האלה גרמו לי להגיע לעבודה חצי שעה מאוחר יותר
זה אומר לצאת מאוחר יותר, ולהגיע הבייתה מאוחר יותר
מה שאומר שיש לי פחות זמן לדברים שאני רוצה לעשות בבית
וזה לא שאני עושה הרבה אחרי יום עבודה
אני בקושי מספיקה להתקלח, להכין לעצמי לאכול ולאכול משהו ובום נגמר היום ואני צריכה ללכת לישון
סופי שבוע הם הזמן שנגמר לי הכי מהר
בדר"כ בימי שישי יש לי כל מיני סידורים שאני צריכה לעשות
וגם אם אין לי סידורים אני כל כך עייפה ביום שישי שאני לא מסוגלת לעשות שומדבר יעיל עם עצמי
כל מה שאני רוצה זה לנוח ובערך לא לעשות כלום
אני עייפה מדיי בשביל לשבת על הלימודים או כל דבר שמצריך מאמץ כלשהו
ומה שיוצא זה שנשאר לי זמן ללימודים רק בשבת
באמצ"ש אין מה לדבר בכלל על לימודים כי אני חוזרת מותשת והמוח שלי במצב פירה
מה שגורם לי לתהות איך בהמשך אני אכניס שגרת לימודים של ממש לתוך הלו"ז הזה
אולי כשאתרגל יותר זה יהיה יותר קל?
הקטע של כרטיס 10ביס בעבודה הוא בעיקרון נחמד
גורם לכם לא להתעסק בישולים ואוכל במהלך השבוע (חוסך זמן וכסף) וגם לא לסחוב קופסאות אוכל מ... ואל העבודה
מאידך מי שאלרגי לגלוטן / צליאקי כמוני, יש לו מעט מאוד אופציות אפשריות
שבסופו
של דבר מסתכמות בסלט כלשהו בבית קפה במחיר מופרז (סלט = 50-60 ש"ח) שזה
ממש לא מחזיק אותי עד הערב (וגם אי אפשר לאכול כל יום סלט בצהריים, זה
משעמם), או המבורגר בלחמניה לל"ג (שעם כל הכבוד זה לא משהו שהייתי רוצה
לאכול כל שבוע בלי שום קשר).
אין מקומות שהם לגמרי סטריליים בקטע של הגלוטן.
וגם
לצאת מהעבודה וללכת לבית קפה בתקופת החופש הגדול זה כאוס. הכל מלא
באנשים/ילדים/נוער (כי חופש) והשירות איטי מאוד (בשבוע האחרון חיכיתי 10
דקות רק כדי שיביאו לי חשבון ובשלב מסויים התייאשתי הלכתי לקופה ושילמתי
בעצמי).
וכשעושים הזמנה עם משלוח, אין לכם דרך לבדוק באמת אם במנה X יש או אין גלוטן
אנשים שלא אלרגים לא מבינים בכמה דברים כן מכניסים גלוטן
למשל יכולה להיות אחלה ארוחה עם קציצות, אממה, ברוב המקומות מכניסים פירורי לחם לקציצות.
ברוטב סויה ורוטב טריאקי יש גלוטן, אלא אם כן אתם מבקשים ללא גלוטן במפורש.
הארוחות
הנורמליות באמת, שהן גם משביעות עולות סביב ה70-80 ש"ח שאם מכפילים את זה
ב-23 ימי עבודה בחודש זה יוצא הרבה יותר מהסכום שיש לי ב10ביס.
וגם בלי שום קשר אני מרגישה את התופעות של האלרגיה לגלוטן על עצמי
אז אני חושבת שאני אבשל בשבת שיהיה לי אוכל ליומיים שלושה בתחילת השבוע
וביתר
הימים אזמין ארוחה נורמלית ב10ביס ולא סתם סלט שלא מחזיק אותי (מה גם
כשאני אוכלת ירקות חיים זה מנפח לי את הקיבה ועושה לי כאבי בטן). ובגלל שזה
לא באמת משביע אותי אני גם מוצאת את עצמי מנשנשת כל מיני דברים שברגיל לא
הייתי עושה.
חוץ מזה אני מעדיפה גם את האוכל של
הבית כי אני יודעת מה יש בו, ושהוא ללא גלוטן, ופייר יותר טעים מכל דבר
שיצא לי לאכול בחוץ לאחרונה.
ארוחות בחוץ הן דבר דיי סתמי אלא אם כן יוצאים לאכול במסעדה ממש טובה (וכאלה אין ממש באיזור לצערי).