לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2019    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

שבת שקטה


 

קר בחוץ, גשם יורד, מדיי פעם מפציעה השמש בין העננים.

קמתי מאוחר היום, אתמול בבוקר למדתי ואח"כ הלכתי לעבודה, הייתי שם עד 1 בלילה. משגע אותי שיש אנשים שמתקשרים אלינו בשעות האלה. משגע אותי שתמיד אבל תמיד בשישי-שבת יש כל מיני תקלות. אנשים במדינת ישראל מכורים לטלויזיה, ואני לא מדברת על ילדים, או על אנשים בגילי, אני מדברת על אנשים בגיל של ההורים שלי  בשנות ה-40 או ה50 לחייהם, שבלי הטלוויזיה פשוט לא יכולים. אני לא מבינה את האנשים האלה שמתקשרים אלינו בסופ"ש ואז הם מתכוונים להסדר את ענייניהם הכספיים או השד יודע מה הם רוצים מאתנו, אבל אנחנו עושים תמיכה טכנית בלבד בסופ"ש, כל יתר המחלקות סגורות. אני לא מבינה את האנשים האלה שמאיימים בניתוק, בגלל שהם לא קיבלו את מה שהם רצו, כאילו שבחברה המתחרה הם יקבלו תמיד את מה שהם רוצים.

מצחיקים אותי לפעמים אנשים שבאים ואומרים שבחברה המתחרה הציעו להם את כל החבילות ב60 ש"ח (באמת השבוע היה מישהו שאמר לי את זה). אחרי הכל המחירים בשתי החברות זהים פחות או יותר (עם הבדל של שקל לכאן או לכאן). מעצבנים אותי אנשים שלא שילמו כבר חודשיים ופתאום הורידו להם את הערוצים, אז פתאום ב-1 בלילה הם מתעוררים כדי לצעוק עלינו, שאנחנו באמת לא יכולים לעשות כלום ברגע שהם לא שילמו. שאל אותי אחד כזה אתמול לשם שלי ומי הראש צוות שלי, לא מפריע לי להגיד, וכן הוא שאל אם השיחה מוקלטת (מקליטים אצלינו כל שיחה). לא מפריע לי, יש לי גב מהחברה בנושאים מסויימים בהם הכללים מאוד ברורים.

אבל עדיין אני לא מבינה למה לאנשים אין חיים והם שמים את כל יהבם במכשיר המרובע הזה. אם אני מצליחה לחיות בלי זה, אני מניחה שכל אחד יכול. אבל מודה שכאשר אני אצל ההורים שלי אני גם בוהה בטלוויזיה. אבל האמת העצובה היא שלא תמיד יש מה לראות. בפעם האחרונה שהייתי אצלה ההורים שלי צפיתי בשידורים חוזרים של אלי מקביל (הייתי רואה את זה כשהייתי בצבא). ואני חושבת שהסדרה היחידה שאני יכולה להמליץ לכם לראות היא הסדרה הישראלית קצרים (בערוץ 2 אם אני לא טועה). היא קורעת מצחוק, מאוד מומלצת.

 

בעבודה שלי אנחנו מקבלים הנחות לכל מיני דברים. בצורה לא מקרית רוב האטרקציות נמצאות באיזור המרכז. אני לא חושבת שיש מישהו מהמקום עבודה שלי שניצל ממש את ההטבות וההנחות האלה. אמא שלי התלהבה בעיתון מאיזו הצגה חדשה "שלמה המלך ושלומי הסנדלר" הצגה עם אבי קושניר (אין לי מושג על מה) היא ביררה מחירים (160-190 ש"ח) ולי יש הנחה מהעבודה 80 שח לכרטיס. אני עוד צריכה לבדוק בקשר לזה, אבל אני כנראה אלך לראות את ההצגה הזו. אתם לא יודעים כמה חסר לי לראות הצגות, פה בדרום בקושי יש הצגות שמושכות אותי לצפות בהן, אחרי הכל המחיר הוא לא זול במיוחד, ככה שאם סוף סוף אני הולכת למשהו כדאי לפחות שיהיה שווה את זה.

 

התחלתי ללמוד שוב מתמטיקה. הפעם במתכונת כמו שעושים בתיכונים. המבחן אמור להיות קל יותר (באמת הורידו כמה נושאים מאוד קשים וגם חלק קלים). הבנתי שבשל הפקידה שבשבוע שעבר אמרה לי שיום שישי תפוס, הפסדתי שיעור, למעשה 3 שיעורים הפסדתי ככה שיש לי להשלים המון חומר יחסית. הדבר הטוב במועד קייץ זה שיש מועד ב'.

כבר יש את התאריכים של הבגרויות, המעבדה בפיזיקה ב-24 במאי, הבגרות במתמטיקה ב-2 ביוני והבגרות בפיזיקה ב-21 ביוני. לא הרבה זמן ללמוד, אבל אני מקווה שאני אסתדר עם כל החומר הזה.

 

השבוע יש לנו ערב צוות, הגיע הזמן שיהיה לנו שוב עוד אחד כזה. אבל הולכים לשחק באולינג. אני חייבת להודות שאני ממש לא טובה במשחק הזה (וכשהייתי קטנה זה היה אחרת), אין לי שום קשר עם הכדור, ובכל מקרה הוא תמיד יגיע לשוליים. חוץ מזה זה נראה לי שאם כבר עושים משהו עם הצוות, אז לפחות שזה יהיה משהו מגבש ומאחד, ולא סתם משחק. בפעם האחרונה ששיחקתי, זה היה בצבא עם חברים מאותה תקופה, הבנים צחקו עלינו הבנות שאנחנו מעליבות את הפינים (ככה קוראים לדברים האלה שעומדים ומפילים אותם). הבנים היו משחקים בצורה שהייתה פשוט מצחיקה, הם היו  עושים כל כך הרבה פוזות על המסלול שזה היה קורע מצחוק. מקווה שבכל מקרה הערב צוות הזה יהיה נחמד.

 

והיום סידרתי את החדר שלי מחדש. קשה לחיות בחדר מרובע, במיוחד שהוא קטן יחסית. החדר שלי בגודל 3X3 ולא רק זה יש בו רק נקודת חשמל אחת שמחוברת למפצל של 3 שמחובר אליו כבל מאריך עם מפצל של 5 שאליו מחובר עוד כבל מאריך עם מפצל של 5 (רק המחשב וכל מה שמחובר אליו תופס 5 שקעים). ככה שאיך שאני לא אסדר את החדר אני צריכה שהמכשירי חשמל יהיו קרובים לתקע. מעצבן משהו, אבל אני לא רואה את עצמי משלמת מהכסף שלי על הדירה הזו. בעלת הדירה, אותה אני בכלל לא מכירה ומעולם לא דיברתי איתה גם, רצתה שכולנו נתחלק על הוצאות של מפסק פחת, שזה למי שלא יודע אם מישהו מתחשמל זה מוריד את הפקק הראשי של הבית. זו בכלל צריכה להיות חובתה להתקין מפסק כזה, ואנחנו, אנחנו בכלל לא צריכים לשלם על זה ולו גם שקל אחד.

איך שלא יהיה כרגע נראה שיש לי קצת יותר מקום בחדר. בכל זאת יש לי המון דברים. כן אני צריכה לקנות מדפים (אבל למי יש זמן?) אבל בסה"כ זה נראה עכשיו יותר טוב, נראה כאילו יש יותר מקום.

 

היום ההורים שלי נסעו לבית של סבא וסבתא שלי, ההורים של אמא שלי. חוגגים לסבתא שלי יום הולדת ויום נישואים (הם התחתנו ביום הולדת של סבתא שלי). ההורים שלי באו רק עם אחותי, אחי נשאר בבסיס. אחות של אמא שלי באה עם בעלה והבנות שלו. לא יודעת משום מה מבאס אותי להפסיד את המפגשים המשפחתיים האלה. ב-1/2 שנה הקרובה הסיכויים שאני אהיה בכאלה הוא דיי קלוש.

 

מקווה שהיה לכם סופ"ש מדהים (וחם)!

עד כאן להפעם...

 

נכתב על ידי , 12/2/2005 16:20   בקטגוריות סיכום סופש, החיים בבאר שבע, העבודה בתאגיד, לימודים, ענייני עבודה, המשפחה שלי  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-28/2/2005 16:02
 



שבוע שלא הייתי פה


 

שבוע שהיה עמוס מאין כמוהו.

ביום שני נסעתי להורים שלי והייתי אצלהם עד יום שישי.

למדתי למבחן במתמטיקה.

הלך לי ממש לא טוב, לפחות החלק הראשון היה ממש קשה. יצאתי מהמבחן עם הרגשה רעה, חשבתי לא לגשת לחלק השני, בסוף ניגשתי. אם כבר עושים משהו, גם אם התוצאה לא תהיה כמו שרציתי אני אעשה עד הסוף. אבל אני אצטרך לעשות את הבגרות הזו שוב.

מדהים איך זה שהייתי אצל ההורים שלי הבה זמן יחסית, ולא היה לי ריב אחד עם אבא שלי, מדהים איך היחסים ביננו השתנו. גם היום אנחנו מסוגלים להתווכח, אבל זה לא מתפתח לריב. וזה עושה לי טוב שזה ככה, שהגענו לעמק השווה.

 

האמת שהיום אני כותבת רק אחרי שסיימתי לקרוא את כל המיילים שהיו לי בתיבות דואר שלי וכן את כל הפוסטים שחיכו שאני אקרא אותם.

מה לעשות שגם בשישי וגם בשבת עבדתי, לא ממש היה לי זמן. ככה שאני מתנצלת מראש לכל אלה שרואים את התגובות שלי בDELAY רציני.

 

אני 7 חודשים בעבודה

6 חודשים שאני לבד בלי בן זוג

זה לא כל כך רע, אבל אני מעדיפה את הביחד על פני הלבד

האמת היא שאני לא עושה יותר מדיי בשביל לשנות את זה

בעבודה עובדים כרגיל, אבל מבחינה מקצועית אני לא מתקדמת לשום מקום

כבר הבנתי שקשה להתקדם במקום הזה, במיוחד שאני נמצאת בתור סטודנטית.

בינתיים טוב לי שם, החברה טובה, יש לי חברים משם

וזה נעים לדעת שאני לא באמת לבד לגמרי.

בט"ו בשבט הביאו לנו מהעבודה סלסלת פירות יבשים ופונצ'ו מפליז ((:

זה נחמד ככה שנותנים תשומת לב

אנחנו קורעים את עצמינו בעבודה

שירות לקוחות זה מתיש נפשית

לא כל אחד בנוי לזה

זו לא עבודה for a life time מה שנקרא

כל עוד טוב לי אני אשאר שם

משום מה לאחרונה חסר לי הביחד.

אבל מצד שני אחרי שנה שעברה אני ממש לא בטוחה שזה מה שטוב לי.

זה עדיין צורם לי הכל, כשאני חושבת על זה

אבל אני לא אשאר לבד לנצח זה בטוח

ומערכת יחסים גרועה אחת לא תעיב לי על כל החיים

במיוחד בשל העובדה שהיו לי טובות יותר

רק מה, כרגע שום דבר לא זז בתחום הזה

לפחות אם היה משהו, סתם משהו

זה היה יותר טוב מכלום

 

דיי להיות פילוסופית להיום

כבר מאוחר

 

שיהיה לכם שבוע מדהים!

 

 

נכתב על ידי , 1/2/2005 00:12   בקטגוריות עדכונים, לימודים, המשפחה שלי, העבודה בתאגיד  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עמית המכשף ב-3/2/2005 10:01
 



קפצתי לביקור


 

בין לימודים לעבודה, טוב בעיקר עבודה, בקושי יוצא לי להיות פה. ואני מתנצלת מראש למי שלא יצא לי להיכנס אליו לאחרונה. אני פשוט עמוסה עד מעל לראש.

 

בשבוע שעבר יצאנו, כמה אנשים מהצוות שלי סתם לארוחת ערב של אחרי המשמרת (סלט בארומה), חברה טובה שלי שהייתה בצוות שלי ועברה למחלקה אחרת, עוד מישהי מהצוות שלי שאני לא כל כך בקשר איתה, ואחד הבנים מהצוות שלי. אני גיליתי שלא יודעים עלי שום דבר. לדוגמא חושבים שאני לסבית, לא שאני הייתי מתביישת בזה אם הייתי, אבל אני לא חושבת שאני נראית ככה, וואלה, גם אני שאני מסתובבת יחסית הרבה בקהילה הזו (יחסית לסטרייטים הכוונה) אני לא מזהה מי זה מי או מי זו מי. טוב לי להיות תעלומה, זה נראה לי משום מה כאילו כולם מכירים את כולם ואני נהנית מזה שלא יודעים עלי שום דבר.

הבן שהיה איתנו, קיבל השבוע מצטיין חטיבתי. מכל צוות היה מישהו שקיבל מצטיין, באמת מגיע לו. הוא קיבל צ'ק של 1000 שח ממנכל החברה, כל המצטיינים קיבלו. שזה לא רע בכלל. האמת שמגיע לו. אחד האנשים הכי נחמדים בצוות שלי, שמפתח עלי כל מיני דיעות שונות ומשונות, ומנבה להביך אותי בכל הזדדמנות אבל ממש לא מצליח (ואותי זה מצחיק ואפילו משעשע).

טוב נחמד להיות תעלומה, מדיי פעם אני זורקת דברים באוויר.

האמת שהוזמנתי לארוחת שישי אצל חברה, אבל בסוף יצא שהייתי חולה ונסעתי להורים שלי.

זה נחמד שיש יותר אנשים בעיר הזו שכייף לי להיות איתם. לא טוב לי להיות מבודדת.

 

גם יצא לי לראות את ג'. זה מצחיק כי או שאני בכלל לא רואה אותו, או שיוצא לי לראות אותו יחסית הרבה. הייתי אצלו בבית ראינו סרטים בDVD, ודיברנו וקישקשנו עד 5 בבוקר שאז בערך נרדמתי אצלו.

אני סומכת עליו לגמרי, ככה שלא קרה שום דבר ביננו. זה נחמד לישון עם עוד מישהו...

ובכלל הפעם הזו שהייתי אצלו לימדה אותי שעכשיו אני אל מרגישה אליו את מה שהרגשתי לפני כמה חודשים, לא יודעת למה ואיך אבל זה עבר לי. אני אוהבת אותו בתור ידיד שלי, ההתאהבות הזו שהייתה לי בו עברה. חוץ מזה זה הרבה יותר מהנה שאין את המתח המיני הזה (טוב זה לא ממש נכון, אבל זה לא בולט כמו שהיה פעם).

השבוע הבת שלו תחגוג 6 שנים! הוא סיפר לי את זה ממש בהתרגשות. הוא קנה לה אופניים. הדבר היחידי שמבאס אותו זה שהוא צריך לראות את אמא שלה. היא עושה לו את המוות בכל הזדמנות. זה כבר נשגב מבינתי מה שאמא שלה, גרושתו עושה, אני לא מבינה את זה ולא יכולה להבין.

 

השבוע בגלל המבחן שיש לי אני לא עובדת ממחר עד יום חמישי, ואני עובדת גם בשישי וגם בשבת.

בשבת האחרונה עבדתי והייתה שם גם מישהי שהייתה איתי בקורס, היא בכל פעם שהיא רואה אותי מחבקת אותי וכו' לא מפריע לי באמת שלא. אבל כשאני מאחרת לעבודה וממש אין לי זמן לדברים האלה, זה קצת מפריע לי. אז באמצע שהייתי בשיחה הוא באה ומתחילה לחבק אותי ולחנוק אותי ואני באמצע שיחה, זה כל כך לא מתאים, וזו לא הפעם הראשונה שהיא עושה את זה. זה פשוט כל כך עיצבן אותי. זה לא שיש לי זמן והכל סבבה, הלוואי לוא היו כל כך הרבה ממתינות באותו יום, אבל מכיוון שהיו, והייתה לי המון עבודה לעשות, כי אני במוקד הטכני והתפקיד שלי של תמיכה הרבה יותר נרחב משל מחלקת השירות, אז אין לי זמן לדברים כאלה רק בהפסקות (שהן גם מאוד מדודות). וסתם זה עיצבן אותי ולא יצא לי לדבר איתה אח"כ.

אני מודה, אני לא אוהבת שנדבקים אלי יותר מדיי.

אבל עם חברים טובים שלי אני תמיד מתחבקת, אבל היא, לא ממש עונה לקטגוריה הזו. לא שמפריע לי להתחבק, אבל מפריע לי שהיא מפריעה לי באמצע העבודה.

פעם אחת היא הזיזה שורה שלמה של אנשים שכולם עובדים וכולם בשיחות כדי לחבק אותי, לא מוגזם? אפשר לעשות את זה בהפסקות...

 

בשבוע שעבר שידרגתי את אחד הניידים שלי. יש לי שני ניידים (פלאפונים בשפת העם למי שלא הבין וחשב שאני מדברת על מחשב נייד). הנייד ששודרג היה בעצם אחד שחשבתי לסגור, אבל לאחר מחשבה החלטתי להשאיר אותו בכל זאת. אחרי הכל כל המשפחה שלי נמצאת ברשת הזו. אז שדרגתי ועכשיו יש לי שני ניידים שנראים אותו הדבר. למה? כי אני קונה רק נוקיה, והזול יותר 3100 אני לא אוהבת את העיצוב שלו, והיקר יותר (לא זוכרת את הדגם שלו) הוא יקר מדיי. אז קניתי 6100.

אני מחוברת למכשירים הסלולריים מגיל 16, לא רודפת אחרי הגימיקים שלהם, אבל אני רוצה שישרת אות במקסימום האפשרי. זה מה שבחרתי.

 

המשכורת האחרונה שלי הייתה 1500 שח פחות.

אני שונאת רעידות אדמה בחשבון בנק שלי.

אני ידעתי שזה ייקרה, אבל לא תיארתי לעצמי סכום כזה, חשבתי על פחות.

סגרתי על הקניות, קונה רק מה שצריך עכשיו.

המשכורת בפברואר כבר תהיה כרגיל

אבל ייקח לי עוד כמה משכורות עד שהחשבון שלי יתייצב שוב.

בעיה להחזיר את ההלוואה שלקחתי במצב כזה, למזלי לX שלי זה לא לוחץ ובהול, והוא גם מבין אין לו בעיה לחכות עם זה. (אולי הוא יודע שזו הסיבה היחידה שאנחנו בקשר?).

 

בכל מקרה אני אחזור לפה רק ביום שישי (ולגלוש באינט' דרך הטלפון זה ממש לא משהו)

שיהיה לכם המשך שבוע מדהים וט"ו בשבט שמח!

 

 


 

 

והנה סיפור של חורף בשבילכם:

 

רוח השלג היבש הקל לקח לו לבת זוג את רוח סופת-השלג, ולאחר זמן-מה היא ילדה הר-קרח הרחק בצפון. רוח השמש שנא את הילד המבהיק המתפשט וגדל על פני האדמה, והמרחיק את חום-השמש כך שהעשב אינו יכול לצמוח. השמש החליט להשמיד את הר-הקרח, אבל רוח ענן-סופה, אחיה של סופת-השלג, גילה כי השמש מתכוון להרוג את בנה. בקיץ, כשהשמש היה חזק ביותר, נלחם עמו רוח ענן-הסופה על מנת להציל את חיי הר-הקרח.

 

ימים אחדים בשנה ניצח השמש והכה בקרח הקשה והקר, עשה אותו למים, וכמעט ולא הותיר בו רוח-חיים. אבל ימים רבים ניצח ענן-סופה, בכסותו את פני השמש ובמנעו מחומו להמס את הר-הקרח יתר על המידה. אמנם בקיץ רעב הר-הקרח והצטמק, אבל בחורף לקחה אמו את המזון שבן-זוגה הביא לה וטיפלה בבנה וריפאה אותו. כל קיץ נאבק השמש להשמיד את הר-הקרח, אבל ענן-הסופה מנע מהשמש להמס את כל אשר האכילה האם את בנה בחורף הקודם.

 

בתחילתו של כל חורף, היה הר-הקרח מעל לגדול יותר משהיה בחורף הקודם  ;   הוא גדל והלך התרחב והתפשט על פני האדמה יותר ויותר מדי שנה.

וככל שגדל, קור עז הלך לפניו. הרוחות ייללו, השלגים התאבכו, והר-הקר התרחב, מתקרב והולך למקום שבו חיו האנשים.

 

לבסוף נואש הר-הקרח. הוא נתכעס וחדל להילחם בשמש. ענן-הסופה כעס משום שהר-הקרח אינו נלחם עוד, וסירב להמשיך לעזור לו. הר-הקרח עזב את הארץ וחזר אל ביתו בצפון, והקור הגדול הלך עמו. השמש שמח על נצחונו ורדף אחריו כל הדרך אל ביתו שבצפון. הוא לא מצא כל מקום להסתתר מפני החום הגדול והוא הובס. למשך שנים רבות לא היה חורף והיו רק ימים ארוכים של קיץ.

 

אבל סופת-השלג התאבלה על בנה האובד, וצערה החליט אותה. השלג הקל והיבש רצה שיהיה לה עוד בן, וביקש מרוח ענן-הסופה עזרה. ענן-הסופה ריחם על אחותו ועזה לשלג הקל היבש להביא לה מזון ולחזקה. שוב כיסה את פני השמש בעוד השלג הקל והיבש מרחף בסביבה, זורה את רוחו כדי שסופת השלג תבלע אותו...

 

 

{ג'ין מ.אואל}

 

 

 

נכתב על ידי , 23/1/2005 23:41   בקטגוריות עדכונים, החיים בבאר שבע, העבודה בתאגיד, המתרגל מהמכינה, לימודים, על אנשים וחיות אחרות, התולעת  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ohad_poz ב-1/2/2005 21:17
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בת: 43




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לn_lee אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על n_lee ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)