לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2019    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

פסח בוטל


 

בהתחשב בנסיבות

אמא שלי החליטה לבטל את פסח

התכוננו לעשות את החג במקור עם אחות של אבא שלי ובעלה, בת דודה של אמא שלי והילדים שלה (שהם כבר גדולים) אחות של אמא שלי והבת שלה וכמובן סבא וסבתא שלי

סבא שלי אושפז ביום שישי לפני שבוע וחצי ועבר ניתוח

אבא שלי כל הזמן שאל את אמא שלי למה היא עדיין לא ביטלה את החג

ובסוף היא אכן ביטלה אותו

 

אז כן פסח בוטל

 

לי אישית החג הזה לא עושה הרבה, אני אתאיסטית

ומבחינתי החגים האלה הם זמן מצויין להיות עם המשפחה הקצת יותר מורחבת

 

בהתחלה תיכננתי שאסע עם אמא שלי להיות עם סבא שלי בבית החולים

אבל מסתבר שבבית החולים החליטו לשחרר אותו

וכבר דאגנו לו למוסד שיקומי, לפחות ל6 ימים הקרובים (מה שקופ"ח מממנת)

כדי שיעשו שיפוץ בבית של סבא וסבתא שלי, כדי להתאים לו את המקלחת (היום אמבטיה, למקלחת שאפשר לעמוד/לשבת בה)

לא פשוט העניין הזה, לא כשכולם בעיצומן של הכנות לחג, ועם החג ושבת של חג וכו'.

 

אתמול עשו לו אולטראסאונד בטן והיום התקבלו תוצאות

המחלה הארורה הזאת נמצאת בכל מקום

הגידול שהוצא מהמעי היה סרטני

דודה שלי לא בטוחה שסבא שלי בכלל מבין מה זה אומר

כן  אמרו לו שיש לו נגעים בכל הגוף

אי אפשר היום למנוע מבן אדם להבין מה יש לו

וגם אם הוא לא באמת מבין כמה המצב חמור זה לא כל כך נורא

 

אחד הדברים שממש ממש מפריעים לי בדודה שלי זה שהיא בן אדם מאוד שלילי

ישר היא רואה את הדברים הלא טובים והלא חיוביים בכל דבר

מה גם שבכל הסיטואציה הזאת עם סבא שלי היא מאבדת את זה

מאבדת את שיווי המשקל, נכנסת לסיחרור והיסטריה, ומכניסה את כל הסביבה להיסטריה וסטרס

אני לא אומרת שהיא לא עוזרת וכו' - היא כן

אבל היא משפיעה על כל הסביבה באופן לא מאוד חיובי

וזה מפריע לכולם לתפקד

וגורם להרגשה לא נעימה בכלל

 

בשבוע הזה סבא שלי מחלים מהניתוח, הוא למעשה מאושר מזה ששיחררו אותו סוף סוף מבית החולים

הוא מחלים מהניתוח דיי מהר, לא רע לבן אדם בגילו (82) ובמצבו הבריאותי שהסתבר כלא מדהים בכלל

טוב לראות שמערכות הגוף שלו עדיין עובדות, אבל צפוייה לו עוד דרך לא קלה

מבחינתנו העיקר שלא יסבול

 

חבר של המשפחה אמר להורים שלי על כתבה שהייתה בתוכנית של אושרת קוטלר על טיפולים לסרטן

מסתבר שהתחום הזה כל כך מתקדם ושיש המון פתרונות שהם לא הפרוטוקול הקבוע

טיפול מותאם אישית קוראים לזה

אמא שלי כבר הספיקה להתקשר לאחד הפרופ' שהיו בכתבה (הוצאתי שמות וטלפונים) וכנראה שבמהלך השבוע נראה איך מתקדמים עם זה

אני ממליצה לראות רק כדי להבין כמה מדהים ההתקדמות שהצליחו לעשות בנושא הזה

סרטן הפך להיות מחלה כרונית, שחיים איתה ולא בהכרח הורגת

זה כמובן אם מקבלים את הטיפול הנכון

 

היום חברים של סבא שלי באו לבקר ולהנעים לו את הזמן עד למעבר למוסד השיקומי

הוא עבר היום, ומהתמונה שדודה שלי שלחה לנו נראה דווקא לא רע

הצבע חזר לו ללחיים

כן הוא נראה קצת עייף, אבל אפשר בהחלט לצפות לזה ממישהו רק לפני שבוע פתחו לו את הבטן

הוא דיי עצמאי, ולמעט זה שצריך לו השגחה צמודה ומישהו שיקלח אותו הוא לא צריך הרבה

חוץ מזה המקום הזה נמצא במרחק הליכה מהבית של סבא וסבתא שלי

 

סבתא שלי

היא אחד מהאנשים שאני לא מבינה אותה לאחרונה בלי שום קשר למה שקורה לסבא שלי

היא בת 78, ובשנה האחרונה ממש שוקעת לתוך עצמה ולא ממש מתקשרת

אפילו כשהם באים אלינו (סבא וסבתא שלי) במקום לשבת עם כולם ולדבר היא יושבת מול הטלוויזיה ורואה שידורים חוזרים של תוכניות (תת רמה) כאלה ואחרות.

עכשיו עם כל מה שקורה עם סבא שלי היא לגמרי לא מתפקדת, כאילו שהיא בעולם אחר

לא קל לאנשים בגיל הזה עם שינוי מהסוג הזה, וזה מאוד קל לשקוע

דודה שלי בכלל מתעלמת ממנה כאילו היא לא קיימת

ואמא שלי כועסת על ההתנהגות שלה

והן בכלל לא מנסות להבין או להבליג על הרגשות האישיים שלהן

 

סבתא שלי בעצם טיפלה בסבא שלי עד עכשיו

וזה מרגיש שדיי נמאס לה היא אפילו הפסיקה לבשל טוב כמו שהיא הייתה מבשלת פעם

אם עד לפני שנה היינו מגיעים לשם פעם בחודש לארוחה ביום שבת פשוט הפסקנו עם זה

וגם העדפנו שהם יצאו מהבית ויגיעו לפה, קצת שינוי אווירה לא מזיק

 

אחרי הביקור שהייתי בבית חולים ביום רביעי ביום חמישי נסעתי גם, הייתי כמעט כל היום

לא קל לי להיות בבית חולים, למרות ששם היה מאוד נקי ואפילו האוכל של הבית חולים טעים (כך סבא שלי אמר)

ולטפל ולעזור לבן אדם בגיל של סבא שלי, שהוא דיי כבד, לעזור לו לקום מהמיטה, או להיכנס למיטה וללכת לשירותים ולקלח אותו (טוב את זה אמא שלי עשתה).

ביום חמישי גם הבאנו לו מכונת גילוח והוא היה אחרי מקלחת שדודה שלי עשתה לו

(מאז אנחנו מקפידים כל יום שהוא יעשה מקלחת, כי זה גורם לבן אדם להרגיש אחרת לגמרי)

אז הוא התגלח והסתרק והתחיל להיראות ולהרגיש כמו בן אדם ולא כמו בן אדם חולה

וכמובן שהבאנו לו גם אוכל מהבית והוא הרגיש יותר טוב

המדדים שלו לא היו הכי תקינים בעולם אבל אבא שלי (שעובד בבי"ח סיעודי) אמר שזה נורמלי לגמרי לאנשים שאחרי ניתוח

מה שכן הוא אנמי, ומפתיע אותי שהרופאים לא נותנים לו B12 וברזל

הוא מאוד עייף (צפוי לבן אדם אחרי ניתוח), אבל הוא אמר לי שגם ביום יום הרגיל הוא בדר"כ היה הולך לישון בין 5 ל7 בערב ואחר כך מתעורר ב2-3 בבוקר ושומע רדיו או רואה TV במיטה

הוא עדיין מרגיש חלש מאוד, יותר חלש מבדרך כלל

אבל זה מובן אחרי ניתוח

 

מבין כל המשפחה שלי, השיחות שלי איתו הן הכי מעניינות

פשוט בן אדם חריף במוח, שכל חד ברמות שאני לא רואה בכל מקום

 

זה לא פשוט לנו לראות אותו במצב הזה

סבא שלי שהיה בן אדם חזק שעושה הכל ופעיל ומה לא

הוא היה קופץ מהרים עם דאון ומרחף

ומרים בעצמו מקררים ואת הדברים הכי כבדים (הוא היה סבל המון שנים)

ויש לו ידע עצום פשוט עצום והוא לא אקדמי או משהו

(הוא היה בן 10-11 כשפרצה השואה)

פשוט ידע מהחיים עצמם

ופתאום זה כבר לא ככה

 

מעדיפה לחשוב מחשבות חיוביות למרות הבשורות הקשות

(יש לי עוד הרבה מה לכתוב, אבל נראה לי שהפוסט הזה כבר ארוך מדיי)

 

שיהיה לכם חג אביב שמח!

בריאות אנשים!

אין דבר יותר חשוב מזה בחיים

 

 

נכתב על ידי , 14/4/2014 15:09   בקטגוריות אישי, המשפחה שלי, פסח, ענייני בריאות, שחרור קיטור  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-22/4/2014 01:04
 



אז מה היה לנו בערב חג


 

אז במקור ערב החג היה אמור להיות אצל דודה שלי שגרה במושב ליד חיפה

ובסוף זה עבר להיות אצלינו במושב

כמובן יותר נוח שכולם באים לכאן ולא צריך לנסוע צפונה עם כל עמישראל בפקקים

האמת שאחותי עובדת תמיד בערבי חג, ואין מה לעשות מחכים לה

מה שיוצר בעייתיות לצאת לפני הפקקים

והיא לא יכולה להתחמק מהעבודה בערב חג, ככה זה אצלם

(היא מגיעה ממש לפני כניסת החג, וככה זה גם בימי שישי)

 

אז מי היה?

דודה (אחות של אבא שלי) ובעלה

הבת הצעירה שלהם (25)

הבת האמצעית בעלה ושני הילדים

סבא וסבתא שלי (הורים של אמא)

דודה שלי (אחות של אמא) והבת שלה

וכמובן שאנחנו המשפחה הגרעינית

 

כל אחד כמובן הביא מאכל כלשהו

 

הסדר היה נחמד למדיי

אוכל טוב אנשים טובים לשבת איתם

 

באירועים כאלה שיש עוד ילדים חוץ מהבת דודה שלי הקטנה (5.5)

שמים לב להבדלים התהומיים באיך שדודה שלי מגדלת אותה

הילדים של בת דודה שלי (בן 6.5 ובת 3)

דברניים, נחמדים, לא עושים הצגות, משתתפים בסדר, מתקשרים עם הסביבה, אוכלים לבד, לא עושים טובה שהם אוכלים, משחקים.

מה שנקרא ילדים שמתנהגים כמו שילדים מתנהגים בדרך כלל

הבת דודה הקטנה, ילדה מעצבנת, לא באשמתה כמובן, זה החינוך שאמא שלה נתנה לה

קודם כל דודה שלי ניסתה לדחוף לה אוכל עוד לפני שישבנו לסדר, כי חס וחלילה שהילדה תאכל שיש עוד אנשים בשולחן, תמיד כשיושבים לאכול איתה היא עושה הצגות בכל מה שקשור לאוכל, היא לא מוכנה לאכול (אלא אם כן זה משהו עם שוקולד, או ממתק)

דודה שלי (אחות של אבא שלי) הייתה בשוק מזה, שאלה מה הקטע ואחר כך פשוט התעלמה

בסדר עצמו כמובן שהילדה קמה מהשולחן ולא רצתה לשבת עם כולם והתחילה לעשות סרטים והצגות

זה אגב לא דבר חדש, היא עושה את זה בכל ארוחה משפחתית

וזה לא רק בשנה הזאת, זה לאורך כל השנים מאז שהיא אוכלת אוכל מוצק

במקרה אחי תפס אותה והיה לו מצברוח מתאים וגם לילדה היה מצברוח מתאים והיא ישבה עליו ואכלה מהצלחת שלו

אבל בדרך כלל היא פשוט לא תשב לשולחן, ותלך לראות TV או סתם תשב ולא תעשה כלום

כל הילדים מחכים לחלק בליל הסדר בו שרים את מה נשתנה

אותה זה לא מעניין, שני הילדים האחרים שרו את השיר יחד עם כולנו

והיא כהרגלה אנמית, לא אכפת לה ולא מעניין אותה

היא גם נראית כזאת, חיוורת, קטנה לגיל שלה, לא מדברת תמיד בצורה ברורה, ואה כן היא עדיין עם מוצץ! ילדה בת 5.5 עם מוצץ

עכשיו התחילו גם ליפול לה שיניים, ואמרנו לדודה שלי שאם היא לא תעשה לה גמילה עם המוצץ, זה יגרום לכך שהשיניים הקבועות שלה יצאו עקומות. שיני החלב שלה נוראיות! (ויישור שיניים זה לא דבר נחמד, וגם לא דבר זול במיוחד, שיניים עקומות זה מכער את הפנים), נו ונראה לכם משהו השתנה? לא הילדה עדיין עם מוצץ ואיזה סמרטוט שהיא מסתובבת איתו לכל מקום.

הילדה בת ה3 של בת דודה שלי מדברת יותר טוב ממנה ומתנהגת בצורה יותר בוגרת ממנה - וזה אומר משהו.

 

זה היה מדהים ההבדלים בין הילדים, לראות את הילדים של בת דודה שלי - חיוניים צוחקים אוכלים, סקרניים, עם עיניים מבריקות

ואת בת הדודה שלי, אנמית, יבשושית, משעממת, לא ממש משתפת פעולה עם אף אחד.

מה שכן אני חושבת שזאת הייתה פעם ראשונה שסבא שלי לא היה עסוק בלרדוף אחריה עם אוכל ו/או הערות על אוכל

הוא הסתכל על הילדים של בת דודה שלי אוכלים כמו שילדים צריכים לאכול.

 

האמת שאני לא חושבת שהקטע עם בת דודה שלי היה מפריע לי כל כך אלמלא הן היו באות לפה כל כך הרבה

דודה שלי בן אדם נחמד ומצחיק והכל, אבל היא גרועה בחינוך, הילדה מנהלת אותה ועושה פחות או יותר מה שהיא רוצה

ואין לה כוח להתמודד עם הילדה שמסובבת אותה על האצבע הקטנה

לפעמים זה משעשע לראות את זה, אבל זה בעיקר עצוב, במיוחד כשראיתי את התהליך קורה מההתחלה.

לילדה הקטנה הזאת בת ה5.5 יש כבר היום הפרעות אכילה וההתנהגות שלה ושפת הדיבור שלה הם כמו של ילדה בת שנתיים שלוש

ואל תשאלו איפה האבא כי הוא בקושי בתמונה (הילדה רואה אותו אולי פעם בשבועיים וגם זה אם יש לו זמן).

לאחרונה הגננת שלה אמרה לדודה שלי שתפסיק לתת לה לראות TV, כי הילדה לא מתקשרת עם ילדים אחרים יושבת לבד, בוהה ולא עושה כלום (בגן אין טלוויזיה מסתבר, זה גן אנתרופוסופי) ושהיא צריכה להוציא את הילדה יותר מהבית לפעילויות שילדים עושים, כי הילדה מבודדת חברתית, גם כי היא לא מגיעה בזמן לגן בבוקר וגם כי היא לא מתקשרת עם אף אחד.

אגב, דודה שלי החליטה להשאיר אותה עוד שנה בגן במקום לעלות אותה לכיתה א'

איזו טעות, היה עדיף שהילדה תהיה בכיתה א' ושתהיה חייבת להיות ב8 בבוקר בכיתה, ככה זה נותן לה עוד שנה להימרח עם ההתנהגות הזאת, בה אין גבולות ואין מחוייבויות.

אבל כנראה שזה נוח לדודה שלי כי היא אפילו לא התלבטה בנושא יותר מדיי (למרות שהיועצת בגן והפסיכולוגית ילדים, וגם האבא של הילדה שהוא איש חינוך אמרו שהיא מתאימה כבר לכיתה א', חס וחלילה שמישהו יגיד לדודה שלי מה לעשות היא יודעת יותר טוב מכולם והיא תעשה רק מה שנוח ומתאים לה).

 

בארוחת ערב בת דודה שלי שיש לה ילדים קטנים, אמרה שהם הולכים לעבור לקיבוץ קרוב ליישוב שהם גרים בו היום, כי הגנים שם טובים והבית ספר מעולה. הרבה יותר מאשר ביישוב העירוני בו הם גרים היום.

ודודה שלי (אחות של אמא) התעניינה. זה היה משעשע לראות את זה שהיא רואה אנשים שמה שחשוב להם זה החינוך של הילדים שלהם ולא הנוחות שלהם, מבחינת באיזה מקום הם גרים וכו'.

כי אחות של אמא שלי בחרה לגור איפה שנוח לה לא איפה שטוב בהכרח לילדה (טוב היא שולחת אותה לגן פרטי וגם זה ביישוב אחר - האבא של הילדה משלם על זה).

בת דודה שלי ובעלה הם אנשים מחושבים, הילדים אצלם לא מפונקים, אבל הם ידאגו שהם יקבלו את החינוך הכי טוב שהם יכולים לתת להם, וזה לא אומר גן פרטי וביה"ס פרטי, אלא למצוא את המקום הכי טוב להם.

זה פשוט היה מצחיק לראות את ההבדלים

בין דודה שלי - שחושבת בעיקר על עצמה, לבין בת דודה שלי ובעלה, שמבחינתם הצרכים של הילדים קודמים לחלק ניכר מהדברים

 

אני מודה שכשהייתי ילדה היינו בקשרים מאוד חזקים עם המשפחה של אבא שלי שגרים באיזור חיפה

אבל אמא שלי לא אוהבת את הנסיעות והפקקים ורוב הזמן אנחנו באמת רואים יותר את המשפחה שלה

אני לא מבינה את הקטע הזה, של הסלקטיביות הזאת, אבל אמא שלי ידועה בקטע הזה

לא יקרה שומדבר אם ניסע פעם בחודשיים שלושה לדרום הצפון לבקר אותם

במקום שנראה אותם אולי פעם בשנה בתקופות החגים

 

אגב בנוסף לכל זה הייתי חולה בחג

האמת אני עדיין

התחיל לי צינון מעצבן שבערב חג הוא היה קל

ואחר כך הוא החמיר למצב שהרגשתי ממש זוועה

הבית שלי נראה כמו מיני בית מרקחת

עם כמויות של קלינקס, נורופן, אוטריווין, למוסין וחיזוקית

ניסיתי להטביע את החיידקים בתה עם לימון ומרק עוף ולא נראה שזה עשה עליהם רושם מיוחד

שונאת להיות חולה!

נראה לי שלפחות 3 שנים (אם לא יותר) לא הייתי חולה ככה

יום יבוא ועוד ימציאו אנטיוירוס לאנשים, שיסרוק לנו את הגוף וינקה את הוירוסים הסוררים האלה

 

בניגוד לשנים קודמות אין לי בעיה עם החמץ

כבר כמה חודשים שאני לא אוכלת שומדבר שיש בו גלוטן

מה שאומר שאני כשל"פ כל השנה

וזה לא כל כך נורא כמו שזה נשמע

יש היום המון תחליפים ראויים

 

מקווה שהיה לכם חג שמח!

ושניצלתם את ימי החופש האלה לטייל ולהינות ממזג האוויר הנהדר שהיה

וחג שני שמח :)

 

 

 

 

נכתב על ידי , 30/3/2013 18:55   בקטגוריות החיים במושב, המשפחה שלי, חגים, ענייני בריאות, שחרור קיטור, פסח  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-4/4/2013 20:07
 



Avatarכינוי: 

בת: 43




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לn_lee אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על n_lee ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)