היום הייתה האזכרה של א'

4 שנים עברו מאז נהרג בתאונת דרכים

א' היה מבוגר ממני בשנתיים

ואני למדתי עם אחיו הצעיר

4 אחים סך הכל היו במשפחה

2 בנים ו2 בנות

א' היה הבן הבכור בבת עיניהם של הוריו

המוות שלו היה מכה קשה עבור כל המשפחה

אף הורה לא צריך לקבור את ילדיו

אני גרה במושב קטן

האזכרה הייתה בשעות הערב

במקרה היום חזרתי מאוחר מהעבודה

ואמא שלי אמרה לי בדרך שהיא הולכת לאזכרה

ושאחותי שם ושאין שם הרבה אנשים מהמושב

אני רק חושבת לעצמי

באמת, בן משק, בן אדם שגדל פה מילדות

קשה לכם לבוא להקדיש כמה דקות מזמנכם עבור המשפחה?

אנשים שגדלתם איתם, גדלו אתכם

זה היה פה כמו קיבוץ רוב השנים

אני הגעתי אחרי יום עבודה ארוך בשעה רבע לשמונה

בשביל לכבד את המשפחה

30 דקות שלי, זה המון בשבילם

האמת הם הופתעו שהגעתי, אף אחד משכבת הגיל שלי לא הגיע

בקושי הגיעו אנשים מהמושב

היו שם לא מעט בני משפחה

ואנשים מהמושב השכן (מושב דתי) שהתפללו שם

אני לא מצפה מאנשים שלא גרים במושב לבוא ולהגיע

אבל כן מאלה שכן גרים פה

ויש פה 2-3 אנשים מהשנתון של א'

ועוד 2-3 אנשים מהשנתון של הבן השני - משכבת הגיל שלי

וגם משכבת הגיל של הבת אחריו

הכי הרבה הגיעו חברים של בת הזקונים,

חבורה שנשארה איכשהו מגובשת

והם בעיקר ישבו בחוץ דיברו ועשו צחוקים

אני לא חושבת שלבוא ל-10-20-30 דקות זה כל כך הרבה

אנשים שגדלו עם א' מגיל גן ועוד 12 שנים בבתי הספר יחד לא הגיעו

אפילו שהבית של המשפחה נמצא במרחק של 1-2 דקות הליכה מהבית שלהם

אנשים מהמושב השכן הגיעו, אבל לא מהמושב בו א' גדל והיה חלק לא קטן מהקהילה שפה

והיו גם מעט אנשים שגרים פה אולי רק בעשור האחרון

דברים כאלה תמיד גורמים לי לתהות על קנקנם של אנשים

קשה כל כך להקצות זמן פעם בשנה כדי לחמם לב של משפחה שאיבדה את הבן שלה?

זה הרי לא לבקש הרבה, אף אחד לא חי את היומיום שההורים חיים אותו

מעסיקים את עצמם לדעת כדי לא לחשוב עליו

ממתי אנשים הפכו להיות כל כך עסוקים בעצמם? שאפילו דבר קטן כזה הם לא עושים?

ביקור קטן, פעם בשנה

מי ישמע זו בקשה גדולה, משימה קשה, בלתי אפשרית

היעלמותם של ערכים שהיו פעם

מעולם לא הרגשתי את זה בצורה כל כך בולטת

בצורה שאפילו מכאיבה קצת, כי זה עצוב לראות לאן הגענו

ממקום שבו אנשים דגלו בשותפות ועזרה לזולת, למקום מנוכר