אז אתמול בבוקר נסעתי ליום של סידורים
שלא ידעתי שיתארך כל כך
ביקור בלשכה
אבא שלי לקח אותי
משם רכבת לתל אביב
בדרך כשאבא שלי לקח אותי לשם
הוא שואל אותי אם היו אומרים לי שעכשיו הם לוקחים אותי בחזרה לעבודה אם הייתי חוזרת
אמרתי לו ישר לא!
לא הייתי חוזרת למקום עבודה שסבלתי בו
שהרגשתי שהמנהל שלי מתעלל בי, אולי בכוונה ואולי לא
למה לכל הרוחות שארצה לחזור למקום כזה?
קניון עזריאלי שתמיד מלא - ריק
פוגשת במקרה פריילאנסרית שעובדת עם המקום עבודה שעבדתי בו
(בתחום שלה יש המון פריילאנסרים שעוברים כל הזמן מעבודה לעבודה)
שיחה נחמדה של 5-10 דקות, והיא בדרך לעוד עבודה
קפה בארומה - כי הייתי צריכה קפה של בוקר
וכך גיליתי שבארומה תל אביב יש תערובת אספרסו שונה מזו שיש ביתר הסניפים בארץ
(זה היה קפה לא טעים בעליל!)
יוצאת מעזריאלי לכביש האוטובוסים אקא דרך בגין
בחיי שמעולם לא ראיתי את המקום כל כך ריק בשעות האלה
מי שלא צריך להיות בחוץ לא יוצא החוצה
עולה לאוטובוס יורדת ליד המקום בו עבדתי בשנתיים וחצי האחרונות
פתאום טלפון מחבר, נשארת בחוץ ומדברים
נכנסת לבניין בפעם האחרונה
עולה במעלית
נכנסת למשרד
עדיין זוכרת את הקוד של הדלת
לא הם לא החליפו אותו
מדברת עם המנהלת משרד
מקבלת את המשכורת האחרונה שלי (עבדתי כלום ימים בספטמבר ועדיין)
אומרת שלום למי שהיה המנהל שלי ולבחורה הנוספת שנשארה שם
הוא שואל אותי עוד כל מיני שאלות שקשורות לדברים של עבודה שם
לא עדיין לא הביאו מישהו אחר במקומי
לא אכפת לי
עבר רק חודש זה מרגיש כמו הרבה יותר
משם נוסעת לבקר את סבתא שלי
יורדת עם האוטובוס בשוק בעיר
איזו טעות זו הייתה!
ללכת מהשוק לבית של סבתא שלי בחום עם הלחות שהיו בצהריים
כשהגעתי אליה הייתי כולי מים
נשארתי אצלה עד 4 אחר הצהריים
גם סבתא שלי שאלה אותי אם לא מתגעגעים אלי שם (במקום עבודה שעבדתי בו)
איזו מן שאלה זאת? למה שיתגעגעו? מה זה משנה להם אם אני שם או לא?
זה מקום עבודה כל עובד הוא בר תחליף, אנשים באים והולכים
לאף אחד לא באמת אכפת
אמא שלי גם הייתה בבית של סבתא שלי
הן יושבות שבעה בבית של סבתא שלי
לא בבית של אח שלה שגר בקצה הצפוני של המדינה
גם אחי הגיע ואכלנו יחד צהריים
אנשים כמעט לא מגיעים
סבתא שלי לא סיפרה לאף אחד כמעט
גם אמא שלי לא רצתה שנספר לאף אחד
במושב, אף אחד לא ידע שלאמא שלי יש היה אח
דודה שלי, אחות של אמא שלי בכלל לא מגיעה לשבת שבעה
בתירוץ שיש לה עבודה וזה יותר חשוב
נכון העבודה שלה היא רק בערב
והיא חוזרת הביתה בין 12 ל3 בבוקר
אבל באמת זה לא שהיא ישנה אחר כך כל היום
יש לה ילדה שהיא לוקחת בבוקר לביה"ס ונמצאת שם עד 4-5 אחה"צ
ואחר כך היא לא חוזרת הבייתה לישון אלא עושה כל מיני סידורים ועניינים שלה
אז מה היא לא יכולה לבוא לשבת כמה שעות אפילו? בכל זאת זה אח שלה
לא היא לא שם
והאמת, לי באופן אישי לא היה אכפת שהיא לא שם
כי בשבעה של סבא שלי היא התנהגה בצורה מעצבנת
כל הזמן התעסקה עם עבודה
היא עצמאית, אבל ראבק, תכבדי את המקום ואל תעשי שיחות עבודה בתוך הבית בו את יושבת שבעה
אתמול כשאנחנו היינו הגיעה לשם חברת ילדות של סבתא שלי
ובערב הגיעו עוד כמה חברות שלה
אבל זהו, מהמשפחה הייתה נוכחות אפסית!
זה דיי עצוב שזו שבעה ואף אחד לא מגיע לבקר ולעודד
סבתא שלי היא זו שצריכה את זה בעיקר
אמא שלי אסרה עלינו לספר לאנשים מהמושב
או לאנשים אחרים מהמשפחה שאולי לא יודעים
ובכלל מחר היא וסבתא שלי נוסעות לשבת בבית של אשתו השניה
שזה בקצה הצפוני של המדינה
סבתא שלי תישאר לישון שם אמא שלי תחזור
וביום חמישי שתהיה העליה לקבר אז אמא שלי תיסע בחזרה לשם
אני לא מרגישה עצב, מניחה שכך גם האחים שלי
אני לא יכולה להתאבל על בן אדם שאני לא באמת מכירה ולא היה קרוב אלי
זה עצוב לסבתא שלי שתוך פחות משנה איבדה גם בעל וגם בן
ואין מה לעשות גם אם לא היו קרובים אמא זו אמא
בלי שום קשר לזה
המדינה בוערת
כן לדעתי התקשורת גורמת להיסטריה גבוהה יותר ממה שזה
אבל יש התראות על פיגועים כמעט בכל מקום
במרכזי קניות גדולים ובמיוחד בסופרים (כמו רמי לוי למשל) שמעסיקים ערבים
רק היום בבוקר תוך שעה היו 4 פיגועים
מי שלא צריך לצאת החוצה לא יוצא
או איך אחי אמר לאחותי ולי
לא לצאת מהבית או מהעבודה אם לא חייבים
להשתדל לא לנסוע באוטובוסים
לא להיות בערים מרכזיות במקומות מרכזיים
ולא לפחד להפעיל מאבטחים על כל דבר חריג
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
