לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2019    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

כל מיני דברים קטנים



יום העצמאות
עבר בשקט יחסי
בערב לא ממש יצאתי, לא התחשק לי (למרות שקיבלתי מספר הזמנות) פשוט לא היה לי כוח
לאחרונה (כבר כמה חודשים האמת) אני מותשת, אני מרגישה עייפות כזו שבחיים לא הרגשתי
אני ישנה כמו חתול פרסי (בערך 12 שעות ביום), וזה כבר הפסיק להצחיק גם אותי
להירדם אחרי הצהריים ובקושי להוציא את עצמי מהמיטה אחרי שעה, שעתיים וגם שלוש שעות
אז עשיתי בדיקות
מסתבר שאני אנמית (בעיה נפוצה אצל נשים)
גם אחותי הקטנה אנמית (היא אבל מתעלפת, אני לא)
ואי לכך התחלתי לקחת ברזל, ואני שוב מרגישה כמו בית מרקחת נייד (אבל קטן)

ביום העצמאות עצמו נסעתי להורים שלי
איזה כייף זה שיש תחבורה ציבורית ביום שהוא שבתון
היו שם זוג חברים של אבא שלי מהעבודה והילדים שלהם
אוכל טוב, קצת שמש (נשרפתי, כבר עבר)
והיה נחמד

יום אח"כ היה חופש
כמובן שישנתי כל היום כמעט

היום התחלתי לקחת ברזל, נקווה שישתפר קצת

על כמה דברים טלוויזיה שיצא לי לראות במקרה

ביום שישי ראיתי באולפן שישי, את הסרטון המקוצר של גוגל בייבי (של ציפי ברנד).
למי שלא ראה, אספר שהסרטון מספר למעשה על סוג של בית חרושת לתינוקות אם תרצו. מקום בהודו, שבו נמצאות נשים שמוכנות לשמש כאם פונדקאית, לזוגות, יחידים, לא ממש חשוב מי, העיקר הכסף שיסדר להן את החיים (כמעט כולן נשים נשואות שצריכות כסף).
הנשים האלה נושאות את העוברים המופרים, ומקבלות על זה 6500$.
מסתבר שבהודו זה מה שמסדר לאנשים את החיים.
אבל לא על זה רציתי לדבר, הסרטון עצמו לא מזעזע, ז"א לא רואים שם שום דבר מחריד (הסרט המלא יוקרן בדוקאביב - הפסטיבל הבינ"ל לקולנוע דוקומנטרי). מה שהשאיר אותי עם הפה פעור זה שבעצם כל אחד יכול לעשות את זה. למרות שאומרים לנשים את כל הסיכונים הכרוכים בהריון ובלידה, הן עושות את זה כאילו זה דבר של מה בכך (צריך כסף, הריון = עבודה), והן מטופלות לגמרי בהוסטל שבו הן נמצאות (המקום נראה נקי וסטרילי). אבל עצם הרעיון, שלהביא ילד הפך להיות כמו פס ייצור. כל מה שצריך זה להביא ביצית מופרית ווואלה יש ילד, ממש כמו ייצור מכוניות.
אני לא מקנאה בנשים שאינן יכולות ללדת, ואני בטוחה שאין כמו חווית ההריון והלידה עצמה.
ופה העניין זה מתפספס, גם כי בעיקר הפונדקאיות מהודו, הזוג לא בהכרח חייב לפגוש את הפונדקאית המיועדת. היא רק עושה את תפקידה. הריון ומוסרת את הילד. בלי להגיד מילה, בלי אף אחד שיבוא ויחבק על האובדן, בכל זאת ילד שגדל בתוכה 9 חודשים.
ונכון זוגות שלא יכולים להביא ילדים לעולם לא צריכים לשלם 120 אלף $$$ בשביל אותה תוצאה במדינות מערביות
אבל להפוך את כל עניין ההריון והלידה לפס ייצור, זה פשוט מאוד חורה לי
אני לא בטוחה שאני יכולה אפילו להסביר את זה
כי מצד אחד זה דבר טוב, זה נותן ללא מעט זוגות, שאין להם כל כך הרבה כסף לשלם לאם פונדקאית, סיכוי לילד ביולוגי משלהם (ואולי לא רק לאחד).
מצד שני, זה הופך את כל עניין ההריון למשהו שהוא סוג של "לא טיבעי"
נגיד גבר רוצה ילד, והילד שיוולד לעולם לא יידע מי האמא שלו
ופה גם עולה עוד שאלה לגבי דת, הרי היהדות נקבעת לפי האמא, ואם התורמת לא יהודיה, אז הילד גם לא
לנשים יותר קל להסביר תרומת זרע, ולהראות תמונות של הריון ותמונות מהבית חולים, אבל גבר מביא הבייתה ילד already made. לא יהיו לו תמונות של אולטראסאונד, לא את חווית ההריון והלידה, לא תמונות מהבית חולים, כלום.
נגיד אישה שעברה את גיל הפריון רוצה ילד, היא לא יכולה לתרום ביצית, אז מחפשים לה גם תורם זרע וגם תורמת ביצית. ככה שהילד בכלל לא ביולגית שלה.
ככה זה, ילד בהזמנה.

בערוץ HOT בידור ישראלי יש סדרה בת 12 פרקים שנקראת "סוף עונת התפוזים" שחוקרת את נבכי הרוק הישראלי מהקמת המדינה עד פחות או יותר ימינו אנו.
מה אני אגיד לכם, זה גרם לי להצטער שפיספסתי את שנות ה-80, נראה כאילו כל האקשן היה שם ואנחנו ילדי שנות ה-90 (הנוער יותר נכון) קיבלנו רק את הסוף של מה שהיה חגיגה גדולה.
היום הכל נשמע כמו סוף שבוע רגוע, הופעת אנפלאגד אחת גדולה, אין דיסטורשין, אין גיטרות מייללות (לא הרבה בכל אופן) הרוק הפך להיות סופט רוק, אפילו אצל הזמרים שהיו הכי רוקיסטיים אז.
אני לא יכולה אפילו להגיד במילים כמה הסדרה הזו נרחבת, וכמה נכון, הרוק הישראלי היום בקושי קיים
זה משהו שבהחלט אני יכולה להמליץ לראות



נכתב על ידי , 3/5/2009 18:50   בקטגוריות אישי, אצל ההורים שלי, חגים, משהו נחמד  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-7/5/2009 21:44
 



סיפור קצת נדוש



אני זוכרת שאותו X סיפר לי אותו אז בגיל 19 וגם הפעם הוא סיפר לי את אותו סיפור.
זה סיפור שאמור לגלות את צורת החשיבה של הצד השני
(מי שמכיר את הסיפור שלא יגלה)

5 חברים יצאו לטיול של אחרי צבא, P, L, M, S ו-R.
הם היו צריכים לחצות נהר ענקי.
P ו-S היו זוג, והם היו אמורים להיות הראשונים שיחצו.
P חצה את הנהר ראשון והגיע לגדה השניה.
ואז הנהר התחיל להיות סוער
S נלחצה, היא רצתה להיות עם החבר שלה
היא באה ל-R וביקשה ממנו להעביר אותה את הנהר
R אמר לה, חכי קצת שהנהר יירגע ואני אעביר אותך את הנהר.
אבל S לא הייתה מוכנה לחכות
היא באה ל-M וביקשה ממנו שיעביר אותה לצד השני של הנהר
M אמר לה שאם היא רוצה שהוא יעביר אותה לצד השני של הנהר שתשכב איתו
S שמאוד רצתה להיות עם החבר שלה, הסכימה לשכב עם M
M העביר אותה את הנהר שבינתיים נרגע
כש-P ראה את M ו-S יחד הוא עשה אחד ועוד אחד
הוא בא ושאל אותה אם היא שכבה איתו
S אמרה לו כן, עשיתי את זה בשבילך, כדי להיות איתה
P סטר לה ואמר לה לעוף לו מהעיניים
S המסכנה בוכה כולה לא יודעת מה לעשות עם עצמה
L ניגש אליה, שם לה יד על הכתף ואומר לה
שהוא תמיד חיבב אותה, ואם היא צריכה כתף להישען עליה הוא פה בשבילה

עכשיו שכל אחד יבחר 2 חברים שאיתם הוא הכי הזדהה (2 אותיות למעשה).

בפוסט הבא אני אפרש את העניין למי שלא מכיר את הסיפור



נכתב על ידי , 1/8/2008 12:31   בקטגוריות משהו נחמד  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-1/8/2008 19:25
 



ליקוי ירח - ישראל - 4.5.04


 
























נכתב על ידי , 4/5/2004 23:31   בקטגוריות משהו נחמד  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Ron ב-7/5/2004 11:09
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בת: 43




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לn_lee אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על n_lee ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)