לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2019    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

למה הפך החופש הגדול?




כתבה מישהי בטוויטר:
‏ילדים בני שבע עם דרכון מלא חותמות, אנשים שמגדילים את המינוס כדי לטוס לחו"ל, טיסות לואו קוסט שמשגעות את כולם, גם אני הייתי ילדה בחופש הגדול, צפיתי בטלוויזיה, פעם בשבוע ביליתי בבריכה העירונית ושיחקתי עם הילדים בשכונה, ליבי על הההורים והילדים המוטרפים של ימינו

אני חושבת שיש לא מעט הורים היום שאיבדו את זה. איבדו את השליטה על אורח החיים שלהם ובמיוחד ההתנהלות הכספית שלהם.

הורים שיקחו את הילדים לחופשה (בארץ או בחו"ל זה לא באמת משנה) כי "כולם עושים את זה" ו"אני לא רוצה שהילדים שלי יהיו שונים"
או תירוצים אחרים כמו "הילדים מחכים לחופשה הזאת כל השנה"

חופשה זה מותרות
לטוס לחופשה בחו"ל (נכון סביר להניח שזה יותר זול מחופשה בישראל) זה עדיין מותרות
חופשה בבית מלון בישראל בשיא העונה (וגם כשלא) זה מותרות

חברה סיפרה לי שהיא חיפשה דיל לחו"ל 10 ימים 10 אלף דולר (באוגוסט) ל4 אנשים (הורים + 2 ילדים) כולל הכל. אמרה לי שזו מציאה. אבל אין לה כסף לזה.
היא תעדיף לשלם מעט פחות אבל בארץ.

זוג חברים בדיוק חזרו מחופשה באילת
2 לילות, 3 ימים, זוג הורים + 2 ילדים, מלון חצי פנסיון 6000 ש"ח לא כולל כסף שיצא על קניות של כל מיני דברים שהילדים רצו וכמובן ארוחות צהריים.
ההוצאות מסביב עוד 3000 ש"ח.
אני לא מבינה את הקטע של לנסוע לאילת ולפצוח במסע קניות. אילת לא באמת זולה משמעותית מיתר חלקי הארץ

חבר אחר מספר לי שבכלל שהם לא טסים לחו"ל (הוצאה כבדה) אשתו החליטה להוציא את הילדים 3-4 פעמים בשבוע למסעדה עכשיו בחופש (לא הבנתי את ההיגיון מאחורי זה)
כל יציאה כזאת עולה כ500 ש"ח וזה לא כולל עוד כל מיני פינוקים קטנים בלי שום קשר לזה
פה סרט קולנוע, שם גלידה, פה פיצה וכדומה
1500 ש"ח בשבוע, 6000 ש"ח בחודש אחד של החופש הגדול
וזה עוד לא כולל את ההוצאות השוטפות שלהם
לא מכירה הרבה משפחות שיכולות להרשות לעצמם להוציא כל כך הרבה כסף
וכל אוגוסט לפניהם
ועוד לא דיברנו על רכישת ציוד לביה"ס שגם זה לא זול במיוחד

אלה סתם דוגמאות מהתקופה האחרונה.

כשהייתי ילדה לא היו דברים כאלה.
בחופש הגדול היינו בקייטנה ב3 שבועות הראשונים של החופש
ומגיל מסויים פשוט היינו בבית
לא הייתה בריכה במושב באותה תקופה במושב (היום יש) כך שבדרך כלל בסופי שבוע היינו נוסעים לבריכה כלשהי (בעיר) או שהיינו נוסעים לים.
חופשות משפחתיות היו לרוב נסיעות ושינה אצל חברים של ההורים (על מזרנים / על הספות בסלון) מה שלא עלה כסף. והיינו מטיילים הרבה וכל השנה לא רק בחופש הגדול.
לא קנו לנו כל מה שרצינו. אבל תמיד היה לנו כל מה שצריך ואף פעם לא הרגשנו מחסור (הילדים של היום, לא  כולם כמובן, אבל עדיין... תמיד חושבים שחסר להם שלא קונים להם מה שהם רוצים ושההורים חייבים להם משהו)
ההוצאות שההורים בחרו לעשות היו נבחרות בקפידה. והזמן שלנו איתם יחד היה נטו זמן איכות איתם. 
טיילנו בטבע, ראינו נופים, הכרנו את הארץ.

אני חושבת שהפעם הראשונה שהייתי בבית מלון הייתה בערך בגיל 9 וגם לשם נסענו עם משפחה של בת דודה של אמא שלי שהייתה להם יחידה במלון הזה לשבוע כך שהשהות שם לא עלתה להורים שלי כלום.
אבל לא ממש ישבנו במלון

לטייל אפשר היה בחינם.
ואם היו מקומות שהכניסה הייתה עולה כסף אלה היו סכומים נמוכים למדיי (10-15 ש"ח).
לא זכור לי שהיינו אוכלים במסעדות. תמיד הכינו אוכל ושתיה מראש בתוך צידניות באוטו.
וזה היה לגמרי בסדר, אף אחד מאתנו לא התרעם מעולם על זה שלא נכנסנו לאכול במסעדה.
אף פעם לא באנו (אנחנו הילדים) בדרישה שיקחו אותנו לאכול במסעדה.

אני מכירה היום משפחות שבילוי הוא לא בילוי אם הם לא הלכו גם למסעדה בנוסף.
לעיתים נדירות היינו הולכים למסעדות. אבל זה היה זול באותה תקופה משפחה של 2 הורים + 2-3 ילדים היו אוכלים ארוחה יפה ב50-60 ש"ח.
היום ארוחה במקדונלדס עולה 65 ש"ח - לאדם אחד.
ואם הולכים למסעדה אז לא הולכים לשיפודיה או מקום זול, חייבים שזה יהיה מקום פנסי ויקר

היום הכל יקר
כשהייתי בתיכון כרטיס לסרט עלה 18 ש"ח.
פחית קולה עלתה 3 ש"ח.
היום כרטיס לסרט עולה 45 ש"ח ואין לי מושג כמה עולה פחית קולה כי אני לא שותה קולה.
והחלק הכי מוזר זה שהורים (בארץ לפחות) ידם קלה על האשראי, הם עושים הוצאות כספיות כאילו אין מחר.


וגם כאן


נכתב על ידי , 10/8/2019 18:32   בקטגוריות על אנשים וחיות אחרות  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-13/8/2019 20:31
 



קצת מוזר, מוזר מדיי...


 

אמא שלי למדה רייקי והילינג והיא מטפלת באנשים
עכשיו תקופה חלשה ויש לה רק לקוחה אחת
בחורה בת 30 מחוג החברות של אחותי (חברות... לא קשר יומיומי, כשהן היו בתיכון היה יותר קשר, היום זה פה ושם כזה, כשיש זמן ונוח)
ההורים שלה אנשים משכילים
אבא שלה מנהל בכיר באחת מחברות התעופה בישראל
ואמא שלה מרצה באחת האוניברסיטאות בארץ
וגם לבחורה הזאת לא חסרה "השכלה" יש לה תואר ראשון ושני (לא זוכרת בדיוק במה במדעי החברה)
כבר מזמן למדתי לא להתרשם מאנשים בגלל שיש להם תואר כזה או אחר (אבל על אמא שלי זה עושה רושם)
הגרשיים בכוונה, כי זה שבן אדם למד לימודים אקדמים לא הופך אותו בהכרח למשכיל, בדיבור, בהתנהגות, בלכבד אנשים אחרים, או בכלל להתאים את עצמו להתנהגות מקובלת בחברה.

לבחורה הזאת יש לא מעט בעיות התנהגותיות
למשל היא מאחרת, תמיד בחצי שעה - שעה
הייתה פעם אחת שהיא קבעה עם אמא שלי ב21:00.
היא איחרה בשעה, ז"א הטיפול התחיל רק ב22:00 (טיפול של שעה)
ואחר כך היא נשארה בבית של ההורים שלי לחפור לאמא שלי עד 12 בלילה
שלאמא שלי יש יום עבודה אחר כך
וגם קצת חייים

השבוע היה עוד יום כזה
הן קבעו ל21:00 היא איחרה "רק" בחצי שעה הפעם
אבל הן דיברו חצי שעה לפני הטיפול, כך שזה התחיל רק ב22:00 (הטיפול של שעה)
ואחר כך היא נשארה לדבר עם אמא שלי עוד 40 דקות...

האיחורים האלה הם תמיד, לא משנה באיזו שעה ביום אמא שלי קבעה איתה

יותר מפעם אחת היא מגיעה לטיפול כשהיא מורעבת
לא אכלה כל היום או מה שלא יהיה
בפעם הראשונה אמא שלי ריחמה עליה והציעה לה לאכול
ומאז זה הפך להיות סוג של נוהל, שכשהיא מגיעה בשעות אחה"צ ערב לטיפול היא גם אוכלת בבית של ההורים שלי.

כאילו שאין הפרדה והיא מרגישה כמו בת בית אצל ההורים שלי למרות שהיא בסך הכל לקוחה של אמא שלי.

באחד האמשים היא אפילו הגיעה לבית של ההורים שלי עם פיג'מה
כולנו היינו בבית, כולל אבא שלי, אח שלי וגיסתי
(אחרי וגיסתי גרים פה בשבועיים האחרונים בגלל שיפוץ שהם עושים בדירה שלהם)
והיא באה עם פיג'מה שחצי מהתחת שלה בחוץ ובלי חזיה שגם רואים מה שמתחת לחולצה
מה אין מינימום של מודעות עצמית?
ואתם יודעים מה גם אם אחי וגיסתי לא היו פה, אז אבא שלי כן היה (בכל זאת הבית גם שלו) זה לא לעניין להגיע ככה לבית של בן אדם אחר וגם לא לקליניקה של מטפל לא משנה במה אותו אדם עוסק. זה לא מכבד את הבן אדם שאת מגיעה אליו לטיפול.

גיסתי שאלה אותה למה היא באה עם פיג'מה אז היא אמרה שבגלל שהיא עלתה במשקל בחודשים האחרונים (35 קילו) אין לה מה ללבוש
למרות שבכל הפעמים שהיא באה לאמא שלי לפני כן היא הייתה לבושה בבגדים נורמליים.
ואם בן אדם עולה במשקל, דבר נורמלי לחלוטין שיכול לקרות, אז אין מה לעשות 35 קילו לא יורדים בלחיצת כפתור זה לוקח זמן, אז צריך לקנות בגדים מתאימים. ולא להסתובב עם פיג'מה בבית של אנשים אחרים, ושוב גם אם זה לא היה בית וזו הייתה קליניקה, זה לא מכבד להגיע ככה למטפל.

באותו יום היא סיפרה שהיא טסה עם המשפחה שלה לחו"ל (ההורים שלה משלמים כמובן)
יש להם הנחה יפה מאוד בטיסות תודות לעבודה של אבא שלה.
ומה מפריע לה? שהיא לא יכולה לטוס בביזנס יותר (כי ילדים של עובדי חברת התעופה יכולים לטוס בביזנס עד גיל 26 והיא בת 30) וכמה נורא זה ושזה יהרוס לה את כל הטיול וכו'.
היא אשכרה קיטרה על זה לכולנו במשך דקות ארוכות (חצי שעה) על כמה זה נוראי ושזה ממש אסון שהיא לא יכולה לטוס בביזנס יותר כשיש לה טיול 5 כוכבים לדרום אמריקה על חשבון ההורים שלה

לפני שבוע-שבועיים היא החליטה לאמץ כלב
היא הייתה באחת הערים בסביבה ובמדרחוב שיש שם היה אדם עם גדר גורים וגורים מעורבים
היא בכלל רצתה איזה כלב קטן, אבל היא ראתה גורה שמצאה חן בעיניה, בת חודשיים והחליטה לאמץ אותה. לא לפני שהיא קראה לאמא שלה כדי שהיא תסכים (כי היא גרה בבית של ההורים).
כשהיא באה וסיפרה לנו שהיא אימצה כלבה ואמרה באיזה גזעים היא מעורבת
אבא שלי אמר לה שהיא תהיה ביינונית גדולה, והיא כזה "אבל רציתי כלב קטן"
כן גורים הם קטנים וחמודים אבל הם גדלים... (בהתאם למה שההורים שלהם בדר"כ)
ולא שאני נגד לאמץ כלבים מעורבים להיפך, אבל כדאי לדעת לאיזה גודל הם יגדלו...

כמה ימים אחר כך היא סיפרה לנו על זה שהיא הולכת לטוס עם המשפחה שלה לחו"ל לשבועיים (אותה טיסה שהזכרתי קודם רק ששבועיים לפני כן זה היה רק בתכנון).
ושהיא לא יודעת מה לעשות עם הגורה כי לפנסיון היא לא יכולה לקחת אותה (קיבלה רק חיסון ראשון והוטרינר שלהם אמר שאסור לחשוף אותה לכלבים אחרים ו/או להסתובב איתה יותר מדיי ברחוב).
אז היא אמרה שיש חבר של אח שלה שיבוא פעמיים ביום לבדוק את הגורה.
גורה בת חודשיים, תינוקת! צריכה להישאר בבית לבד ולחכות שמישהו יבוא לראות אותה פעמיים ביום
כאילו WTF

היא גם תמיד מסתובבת עם 2 סמארטפונים ותמיד אין באף אחד מהם מספיק סוללה
הולכת לעבודה בלי לארגן לעצמה אוכל שיהיה שם ומתקמצנת להזמין אוכל או לקנות בחוץ משהו לעצמה
כשהיא מגיעה לטיפול אצל אמא שלי היא מגיעה עם 2-3 תיקים וחצי בית (אבל חס וחלילה שיהיה לה בקבוק שתיה עם מים או אוכל לעצמה)

השבוע היה יום שהיא באה לטיפול אצל אמא שלי והיא לא דפקה בדלת
היא באה ואחי וגיסתי היו בבית, והיא אומרת להם אני מרגישה פה כל כך בנוח שאני לא דופקת בדלת כשאני נכנסת
אמא שלי אמרה לי שתמיד כשהיא מגיעה היא  באה ונכנסת לבית בלי לדפוק בדלת.
מה אני אגיד לכם, זו התנהגות לא תקינה לדעתי
עם כל הסימפטיה שאפשר לפתח לבן אדם במצוקה (לפחות כך אמא שלי מגדירה את מצבה) יש דברים שצריך לשים להם גבולות

מרוב שהיא מגיעה לטיפולים אצל אמא שלי (פעמיים-שלוש בשבוע)
זה מרגיש כאילו היא פה כל הזמן

השבוע עשינו ארוחת ערב משפחתית
ואבא שלי אמר לאחותי מה היא הייתה אומרת אם היינו מזמינים אותה לארוחת ערב
ואיי איך אחותי שטפה אותו על זה, אחותי היא כן בן אדם שיודע להציב גבולות
והיא אמרה שלא יעיז אפילו בצחוק להגיד לה את זה, כי זה לא מתאים כי היא לא חלק מהמשפחה וזה לא בסדר בכלל שהיא מרגישה כאילו היא חלק מהמשפחה
היא לקוחה של אמא שלי וצריכה להיות הפרדה מאוד ברורה.

אז בסדר לבחורה יש בעיות שהיא לא יודעת לפתור אותן
כשמדברים איתה זה גורם לכם לתהות איך לכל הרוחות היא הגיעה בחתיכה אחת לגיל 30
עם כל הכבוד לזה שיש לה תואר ראשון ושני שמעתי כמה דברים ממש ממש מטומטמים יוצאים לה מהפה
היא לא באמת יודעת מה היא רוצה מעצמה, ויש לה אפס מודעות עצמית גם לעצמה וגם לסביבה.
ואם יש לה בעיות אמא שלי ממש לא אמורה להיות האוזן הקשבת לבעיות שלה
יש דברים שהיא ממש צריכה ללכת איתם לאיש מקצוע - שזו העבודה שלו
(רק שרוב האנשי מקצוע שהיא הלכה אליהם נפנפו אותה בגלל האיחורים כמובן)

כשהערתי לאמא שלי על ההתנהגות שלה ואמרתי לה שהיא חייבת להציב לה גבולות
כי לא הגיוני שהיא תאחר בחצי שעה שעה בכל פעם (במיוחד אם אמא שלי קובעת איתה בשעות הערב והיא פשוט יושבת ומחכה לה שעה)
לא הגיוני שהיא תבוא מורעבת ותאכל פה כאילו זה נורמלי להגיע לבית של מטפל ולאכול אצלו בבית
לא הגיוני שהיא לא תכבד את אמא שלי ותאחר כל הזמן
ובכלל בכל פעם היא נשארת שעות וחופרת לאמא שלי על הבעיות שלה
או שהיא תגיע לבית של ההורים ולא תדפוק בדלת ופשוט תיכנס פנימה כאילו שזה הבית שלה
אמא שלי טוענת שהבחורה הזאת היא כמו אדם פצוע שותת דם באמצע הרחוב
ושכולם עוברים מסתכלים ואף אחד לא מושיט יד לעזור
אני חושבת שמה שאמא שלי עושה לא נכון, כי הבחורה הזאת צריכה עזרה מקצועית
ואמא שלי לא פסיכולוג היא לא אמורה לתת עצות לבחורה בת 30 שלא יודעת מה היא רוצה מהחיים שלה
היא לא אמורה להוות לה תחליף אמא וגם לא חברה שמייעצת לה מה לעשות (עם כל הכבוד להחלטות אמורים להגיע לבד לא שמישהו יגיד לך מה לעשות) וגם זה גוזל מאמא שלי המון זמן ותעצומות נפש. היא פשוט לא ממש עשתה את ההקשר בין העייפות שלה לזה עד עכשיו.

בכל פעם שהבחורה הזאת מגיעה לטיפול אצל אמא שלי
היא מבזבזת לאמא שלי 3 שעות מהחיים
שעה טיפול ועוד שעתיים שחלק מהן זה לחכות שכבודה תואיל בטובה להגיע
ועוד שעה של דיבורים
ואחר כך אמא שלי מתפלאת שאין לה זמן לשום דבר
כש3 פעמים בשבוע הדבר הזה קורה
בטח שלא יהיה לה זמן


וגם כאן...
נכתב על ידי , 1/9/2018 14:30   בקטגוריות דברים קטנים ומעצבנים, ההורים שלי, החיים במושב, על אנשים וחיות אחרות, שחרור קיטור, אצל ההורים שלי  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-24/9/2018 11:33
 



מה אתם הייתם עושים?


 

מה אתם הייתם עושים אם הילד או הילדה שלכם סיימו ביה"ס (חטיבה) קיבלו תעודות והם מתחילים להמציא לכם תירוצים ושקרים על מנת שלא תראו את התעודה שלהם.

אני אמשיך ואכתוב בלשון נקבה אבל הכוונה שלי פה לשני המינים ילד או ילדה
אתם מסוג ההורים שאף פעם לא עשיתם עניין מהציונים בתעודה. אתם פשוט עוקבים אחרי הילדה שלכם כדי לראות מה מצבה בבית הספר. בין היתר גם חשוב לכם לדעת אם אולי היא צריך עזרה בדבר זה או אחר.
הילדה שלכם יודעים שאתם לא עושים עניין מהציונים בתעודה ובכל זאת לא מראה לכם את התעודה וממשיכה להמציא תירוצים ולשקר לגבי זה.

החלטתם להטיל עונש על הילדה על כך שהיא מסרבת להראות לכם את התעודה
ואמרתם לה שיש לה שבוע להראות לכם את התעודה אחרת העונש יחריף
ובואו נזכיר שמדובר בחופש גדול ואף ילד לא רוצה עונשים על החופש שלו

בסופו של דבר הילדה התרצו והראו לכם את התעודה.
אממה, כל התעודה עם ציונים של 60 או או ציוני נכשל.

אתם ערים לעובדה שהילדה לא לומדת
זאת אומרת היא הולכת לבית הספר וכו', אבל היא לא באמת לומדת שם
היא אף פעם לא מכינה את השיעורים בזמן
או מחכה לדקה ה-90 להכין אותם ואז מבקשת מכם עזרה (ובסוף יוצא שאתם מכינים לה את השיעורי בית ולא היא)
היא יודעת לסובב אתכם טוב מאוד על האצבע הקטנה בקטע הזה ואתם כביכול "עוזרים" לה, רק שבפועל לעשות לילדה את שיעורי הבית זה בדיוק ההיפך מלעזור לה.
גם כשיש לה מבחנים היא לא יושבת ולומדת, תמיד יש לה תירוצים.

בשיחות הורים האחרונות שהיו בבית הספר כל המורים שיבחו את הילדה שלכם. אמרו כמה היא נחמדה ושהילדים אוהבים אותה ושהיא מקובלת חברתית.
אף אחד לא דיבר ממש על הציונים הלא טובים שלה.
כן ראיתם גיליון ציונים (הם לא היו מי יודע מה טובים) אבל לא הייתה התייחסות של ממש מאף מורה לגבי זה (גם אחרי ששאלתם)
הילדה שלכם מקבלת שיעורי עזר במתמטיקה, אנגלית, לשון, אבל לא נראה שיש איזשהו שיפור בנושא
היא לא עושה לבד את התרגילים שנתנו לה, ולא מכינה את שיעורי הבית שלה לבד, לא רק במקצועות שנחשבים קשים, גם בדברים קלים יותר כמו ספרות או היסטוריה.
וגרוע מזה, יש לה שגיאות כתיב ושגיאות תחביריות כשהיא כותבת משפטים, היא לא דיסלקטית (עשיתם לה אבחון) היא פשוט מעולם לא התאמצה לכתוב נכון.
היא גם מקבלת עזרה ושיעורים פרטניים בבית הספר (בנוסף לשיעורים הפרטיים שאתם משלמים עליהם לא מעט כסף). אבל זה לא משנה שומדבר.

לא משנה מה אתם עושים, אתם לא מצליחים לגרום לילדה לשבת וללמוד
לא משנה כמה שיחות מוטיבציה אתם עושים לה לגבי זה
שיעורי עזר שאתם דואגים שיהיו לילדה
אתם אפילו מנסים להבטיח לה שתקבל משהו שהיא רוצה אם היא רק תלמד קצת ותשפר את הציונים
אבל לילדה לא אכפת מהציונים שלה
חוץ מהעניין עם הסתרת התעודה (שבסוף ראיתם אותה) לא היה לה מעולם עניין בזה
מה שאתם לא עושים לא גורם לה לשנות את ההתנהגות שלה בקשר לזה
גם פניתם לגורמים מקצועיים כדי למצוא פתרון בקשר לזה ונאדה, שומדבר לא השתנה. הילדה ממשיכה בשלה.

סך הכל הילדה בסדר, היא שמחה יש לה חברות וחברים טוב לה
היא אוהבת ללכת לבית הספר (אתם חושבים שזה יותר בגלל הקטע החברתי)
יש לה בבית כל מה שהיא צריכה ומעבר לזה
רק העניין הבלתי מוסבר עם הלימודים
זה תמיד היה שם (עוד מהביה"ס היסודי), אבל החמיר מאז שהיא הגיעה לחטיבה
שם מה לעשות יש יותר חומר לימוד והדרישות יותר גבוהות ואי אפשר לסבן את המורים
אתם מתחילים לקבל את העניין שכנראה שהיא לא תגיע לתיכון רגיל כמו כל החברות שלה, ושיש סיכוי מאוד טוב שהיא תגיע לתיכון מקצועי.

 

 

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 14/7/2018 12:33   בקטגוריות על אנשים וחיות אחרות  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-30/7/2018 12:07
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בת: 43




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לn_lee אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על n_lee ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)