אמא שלי למדה רייקי והילינג והיא מטפלת באנשים
עכשיו תקופה חלשה ויש לה רק לקוחה אחת
בחורה בת 30 מחוג החברות של אחותי (חברות... לא קשר יומיומי, כשהן היו בתיכון היה יותר קשר, היום זה פה ושם כזה, כשיש זמן ונוח)
ההורים שלה אנשים משכילים
אבא שלה מנהל בכיר באחת מחברות התעופה בישראל
ואמא שלה מרצה באחת האוניברסיטאות בארץ
וגם לבחורה הזאת לא חסרה "השכלה" יש לה תואר ראשון ושני (לא זוכרת בדיוק במה במדעי החברה)
כבר מזמן למדתי לא להתרשם מאנשים בגלל שיש להם תואר כזה או אחר (אבל על אמא שלי זה עושה רושם)
הגרשיים
בכוונה, כי זה שבן אדם למד לימודים אקדמים לא הופך אותו בהכרח למשכיל,
בדיבור, בהתנהגות, בלכבד אנשים אחרים, או בכלל להתאים את עצמו להתנהגות
מקובלת בחברה.
לבחורה הזאת יש לא מעט בעיות התנהגותיות
למשל היא מאחרת, תמיד בחצי שעה - שעה
הייתה פעם אחת שהיא קבעה עם אמא שלי ב21:00.
היא איחרה בשעה, ז"א הטיפול התחיל רק ב22:00 (טיפול של שעה)
ואחר כך היא נשארה בבית של ההורים שלי לחפור לאמא שלי עד 12 בלילה
שלאמא שלי יש יום עבודה אחר כך
וגם קצת חייים
השבוע היה עוד יום כזה
הן קבעו ל21:00 היא איחרה "רק" בחצי שעה הפעם
אבל הן דיברו חצי שעה לפני הטיפול, כך שזה התחיל רק ב22:00 (הטיפול של שעה)
ואחר כך היא נשארה לדבר עם אמא שלי עוד 40 דקות...
האיחורים האלה הם תמיד, לא משנה באיזו שעה ביום אמא שלי קבעה איתה
יותר מפעם אחת היא מגיעה לטיפול כשהיא מורעבת
לא אכלה כל היום או מה שלא יהיה
בפעם הראשונה אמא שלי ריחמה עליה והציעה לה לאכול
ומאז זה הפך להיות סוג של נוהל, שכשהיא מגיעה בשעות אחה"צ ערב לטיפול היא גם אוכלת בבית של ההורים שלי.
כאילו שאין הפרדה והיא מרגישה כמו בת בית אצל ההורים שלי למרות שהיא בסך הכל לקוחה של אמא שלי.
באחד האמשים היא אפילו הגיעה לבית של ההורים שלי עם פיג'מה
כולנו היינו בבית, כולל אבא שלי, אח שלי וגיסתי
(אחרי וגיסתי גרים פה בשבועיים האחרונים בגלל שיפוץ שהם עושים בדירה שלהם)
והיא באה עם פיג'מה שחצי מהתחת שלה בחוץ ובלי חזיה שגם רואים מה שמתחת לחולצה
מה אין מינימום של מודעות עצמית?
ואתם יודעים מה גם אם אחי וגיסתי לא היו פה, אז אבא שלי כן היה (בכל זאת הבית גם שלו) זה לא לעניין להגיע ככה לבית
של בן אדם אחר וגם לא לקליניקה של מטפל לא משנה במה אותו אדם עוסק. זה לא
מכבד את הבן אדם שאת מגיעה אליו לטיפול.
גיסתי שאלה אותה למה היא באה עם פיג'מה אז היא אמרה שבגלל שהיא עלתה במשקל בחודשים האחרונים (35 קילו) אין לה מה ללבוש
למרות שבכל הפעמים שהיא באה לאמא שלי לפני כן היא הייתה לבושה בבגדים נורמליים.
ואם
בן אדם עולה במשקל, דבר נורמלי לחלוטין שיכול לקרות, אז אין מה לעשות 35
קילו לא יורדים בלחיצת כפתור זה לוקח זמן, אז צריך לקנות בגדים מתאימים.
ולא להסתובב עם פיג'מה בבית של אנשים אחרים, ושוב גם אם זה לא היה בית וזו
הייתה קליניקה, זה לא מכבד להגיע ככה למטפל.
באותו יום היא סיפרה שהיא טסה עם המשפחה שלה לחו"ל (ההורים שלה משלמים כמובן)
יש להם הנחה יפה מאוד בטיסות תודות לעבודה של אבא שלה.
ומה
מפריע לה? שהיא לא יכולה לטוס בביזנס יותר (כי ילדים של עובדי חברת התעופה
יכולים לטוס בביזנס עד גיל 26 והיא בת 30) וכמה נורא זה ושזה יהרוס לה את
כל הטיול וכו'.
היא אשכרה קיטרה על זה לכולנו במשך
דקות ארוכות (חצי שעה) על כמה זה נוראי ושזה ממש אסון שהיא לא יכולה לטוס
בביזנס יותר כשיש לה טיול 5 כוכבים לדרום אמריקה על חשבון ההורים שלה
לפני שבוע-שבועיים היא החליטה לאמץ כלב
היא הייתה באחת הערים בסביבה ובמדרחוב שיש שם היה אדם עם גדר גורים וגורים מעורבים
היא
בכלל רצתה איזה כלב קטן, אבל היא ראתה גורה שמצאה חן בעיניה, בת חודשיים
והחליטה לאמץ אותה. לא לפני שהיא קראה לאמא שלה כדי שהיא תסכים (כי היא גרה
בבית של ההורים).
כשהיא באה וסיפרה לנו שהיא אימצה כלבה ואמרה באיזה גזעים היא מעורבת
אבא שלי אמר לה שהיא תהיה ביינונית גדולה, והיא כזה "אבל רציתי כלב קטן"
כן גורים הם קטנים וחמודים אבל הם גדלים... (בהתאם למה שההורים שלהם בדר"כ)
ולא שאני נגד לאמץ כלבים מעורבים להיפך, אבל כדאי לדעת לאיזה גודל הם יגדלו...
כמה ימים אחר כך היא סיפרה לנו על זה שהיא הולכת לטוס עם המשפחה שלה לחו"ל
לשבועיים (אותה טיסה שהזכרתי קודם רק ששבועיים לפני כן זה היה רק בתכנון).
ושהיא
לא יודעת מה לעשות עם הגורה כי לפנסיון היא לא יכולה לקחת אותה (קיבלה רק
חיסון ראשון והוטרינר שלהם אמר שאסור לחשוף אותה לכלבים אחרים ו/או להסתובב
איתה יותר מדיי ברחוב).
אז היא אמרה שיש חבר של אח שלה שיבוא פעמיים ביום לבדוק את הגורה.
גורה בת חודשיים, תינוקת! צריכה להישאר בבית לבד ולחכות שמישהו יבוא לראות אותה פעמיים ביום
כאילו WTF
היא גם תמיד מסתובבת עם 2 סמארטפונים ותמיד אין באף אחד מהם מספיק סוללה
הולכת לעבודה בלי לארגן לעצמה אוכל שיהיה שם ומתקמצנת להזמין אוכל או לקנות בחוץ משהו לעצמה
כשהיא מגיעה לטיפול אצל אמא שלי היא מגיעה עם 2-3 תיקים וחצי בית (אבל חס וחלילה שיהיה לה בקבוק שתיה עם מים או אוכל לעצמה)
השבוע היה יום שהיא באה לטיפול אצל אמא שלי והיא לא דפקה בדלת
היא באה ואחי וגיסתי היו בבית, והיא אומרת להם אני מרגישה פה כל כך בנוח שאני לא דופקת בדלת כשאני נכנסת
אמא
שלי אמרה לי שתמיד כשהיא מגיעה היא באה ונכנסת לבית בלי לדפוק בדלת.
מה אני אגיד לכם, זו התנהגות לא תקינה לדעתי
עם כל הסימפטיה שאפשר לפתח לבן אדם במצוקה (לפחות כך אמא שלי מגדירה את מצבה) יש דברים שצריך לשים להם גבולות
מרוב שהיא מגיעה לטיפולים אצל אמא שלי (פעמיים-שלוש בשבוע)
זה מרגיש כאילו היא פה כל הזמן
השבוע עשינו ארוחת ערב משפחתית
ואבא שלי אמר לאחותי מה היא הייתה אומרת אם היינו מזמינים אותה לארוחת ערב
ואיי איך אחותי שטפה אותו על זה, אחותי היא כן בן אדם שיודע להציב גבולות
והיא
אמרה שלא יעיז אפילו בצחוק להגיד לה את זה, כי זה לא מתאים כי היא לא חלק
מהמשפחה וזה לא בסדר בכלל שהיא מרגישה כאילו היא חלק מהמשפחה
היא לקוחה של אמא שלי וצריכה להיות הפרדה מאוד ברורה.
אז בסדר לבחורה יש בעיות שהיא לא יודעת לפתור אותן
כשמדברים איתה זה גורם לכם לתהות איך לכל הרוחות היא הגיעה בחתיכה אחת לגיל 30
עם כל הכבוד לזה שיש לה תואר ראשון ושני שמעתי כמה דברים ממש ממש מטומטמים יוצאים לה מהפה
היא לא באמת יודעת מה היא רוצה מעצמה, ויש לה אפס מודעות עצמית גם לעצמה וגם לסביבה.
ואם יש לה בעיות אמא שלי ממש לא אמורה להיות האוזן הקשבת לבעיות שלה
יש דברים שהיא ממש צריכה ללכת איתם לאיש מקצוע - שזו העבודה שלו
(רק שרוב האנשי מקצוע שהיא הלכה אליהם נפנפו אותה בגלל האיחורים כמובן)
כשהערתי לאמא שלי על ההתנהגות שלה ואמרתי לה שהיא חייבת להציב לה גבולות
כי לא הגיוני שהיא תאחר בחצי שעה שעה בכל פעם (במיוחד אם אמא שלי קובעת איתה בשעות הערב והיא פשוט יושבת ומחכה לה שעה)
לא הגיוני שהיא תבוא מורעבת ותאכל פה כאילו זה נורמלי להגיע לבית של מטפל ולאכול אצלו בבית
לא הגיוני שהיא לא תכבד את אמא שלי ותאחר כל הזמן
ובכלל בכל פעם היא נשארת שעות וחופרת לאמא שלי על הבעיות שלה
או שהיא תגיע לבית של ההורים ולא תדפוק בדלת ופשוט תיכנס פנימה כאילו שזה הבית שלה
אמא שלי טוענת שהבחורה הזאת היא כמו אדם פצוע שותת דם באמצע הרחוב
ושכולם עוברים מסתכלים ואף אחד לא מושיט יד לעזור
אני חושבת שמה שאמא שלי עושה לא נכון, כי הבחורה הזאת צריכה עזרה מקצועית
ואמא שלי לא פסיכולוג היא לא אמורה לתת עצות לבחורה בת 30 שלא יודעת מה היא רוצה מהחיים שלה
היא
לא אמורה להוות לה תחליף אמא וגם לא חברה שמייעצת לה מה לעשות (עם כל
הכבוד להחלטות אמורים להגיע לבד לא שמישהו יגיד לך מה לעשות) וגם זה גוזל
מאמא שלי המון זמן ותעצומות נפש. היא פשוט לא ממש עשתה את ההקשר בין
העייפות שלה לזה עד עכשיו.
בכל פעם שהבחורה הזאת מגיעה לטיפול אצל אמא שלי
היא מבזבזת לאמא שלי 3 שעות מהחיים
שעה טיפול ועוד שעתיים שחלק מהן זה לחכות שכבודה תואיל בטובה להגיע
ועוד שעה של דיבורים
ואחר כך אמא שלי מתפלאת שאין לה זמן לשום דבר
כש3 פעמים בשבוע הדבר הזה קורה
בטח שלא יהיה לה זמן