יום שבת, 28 ביוני 1969 פשטה משטרת ניו יורק על בר הומוסקסואלים, והציתה גל מהומות חסר תקדים של הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרסג'נדריות נגד מדיניות המשטרה והעירייה. 

זוהי הפעם הראשונה שבה הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדריות התקוממו באופן מאורגן נגד אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית. 

שנה לאחר המהומות, התקיים בניו יורק מצעד הגאווה הראשון, ומאז בכל שנה במהלך חודש יוני מתקיימים ברחבי העולם מצעדי גאווה. 

מהומות סטונוול היו שלב חשוב בתולדות המאבק לזכויות להט"ב, מאבק שהביא בעשרות השנים שמאז למהפך במעמדם החוקי והחברתי של להט"בים בעולם המערבי.

(מהומות סטונוול - מתוך ויקיפדיה)

אז כן, אני בהחלט טוענת שכל בן אדם שמתנגד למצעד הגאווה לא משנה באיזה פורמט הוא, הוא חסר השכלה בסיסית

כי מבחינתי שיוויון זכויות במדינת ישראל בפרט ובעולם כולם בכלל הוא דבר בסיסי

לא כל שכן ילדה בת 12 לא יודעת מה מותר ומה אסור מבחינת החוק

אחרי הכל המצעד הוא סוג של הפגנה שאושרה על ידי העירייה (במקרה הנ"ל עיריית תל אביב) והמשטרה

ובתל אביב המצעד אכן צבעוני וססגוני וגם גרוטסקי להחריד

אבל זה חלק מהמצעד - רוצה קח חלק בזה, לא מתאים לך - אל תקח חלק בזה

אף אחד לא מכריח אף אחד להשתתף ו/או להגיע ו/או לראות תמונות מהמצעד

התפיסה שלי היא
ושאם לא מוצא חן בעינייך משהו, לא אומר שהוא לא מוצא חן בעיני אחר
צריך ללמוד לקבל את השונה ממך, גם אם אתה לא אוהב את זה
אף אחד לא חייב לאהוב את זה,
אבל לאחרים מותר להתלבש בבגדים צמודים ו/או מינימליסטיים וכל מה שהחוק מאפשר להם ללבוש בציבור

אני לא ראיתי אף אחד מהקהילה הלהט"בית הולך ערום במרחב הציבורי
א. כי אף אחד לא עושה את זה במרחב הציבורי
ב. כי זה בניגוד לחוק

אם גם בהחלט טוענת שילדה בת 12 שעדיין גרה אצל אמא ואבא לא פגשה בימיה באפליה

אם זה במקומות עבודה שלא רוצים להעסיק אנשים מהקהילה הגאה (יש כאלה למרות שזה לא חוקי)

או בעלי דירות שלא רוצים להשכיר דירות לזוג הומואים/לסביות (יש כאלה)

וגם זה שהם לא יכולים להתחתן כפי שהיו רוצים

הם יכולים לנסוע לחו"ל (למדינות המאפשרות נישואין אזרחיים או לעשות הסכם נישואין דרך עו"ד

אבל הם לא ממש יכולים לעשות חתונה אמיתית כמו שהיו רוצים

לא בישראל

ובאו לא נלך רחוק כל כך לאפליה של הלהט"ב לא חסרות אפליות אחרות שאפשר להיתקל בהן ביומיום:

כמו אפליה מינית בין גברים לנשים, אפליה עדתית (עד היום קיימת), אפליה דתית ועוד.

בשורה התחתונה גם בישראל חבריה הקהילה הלהט"ב לא נהנים משוויון זכויות מלא וקיימים גילויי הומופוביה בישראל ואפליה

והנה על רגל אחת כמה מהזכויות המאוד בסיסיות שהם לא מקבלים עדיין:

זוגות חד-מיניים אינם יכולים להינשא בישראל, ונושא זה הנו סוגיית ליבה במאבק לשוויון זכויות עבור הלהט"ב.

החוק בישראל אינו מכיר בנישואים חד מיניים או באיחוד אזרחי. על כן, דפוס חייהם של זוגות חד מיניים מקביל לזה של "ידועים בציבור". בעקבות ההכרה שהעניק החוק הישראלי למוסד ה"ידועים בציבור", זוגות חד-מיניים זכאים לכל הזכויות הפיננסיות המוענקות לזוגות הטרוסקסואליים.

להט"ב בישראל אינם נהנים עדיין משוויון זכויות חוקי מלא, והם נאבקים על מקומם בחברה ועל השוואת זכויותיהם האזרחיות, במיוחד בזוגיות ובהורות, לאלה של הטרוסקסואלים. זוגות חד-מיניים בישראל טוענים לאפליה בתחום הנישואים ובאימוץ ילדים, ונמנעות מהן זכויות שונות המגיעות אך ורק לזוגות שנישאו על פי החוק - המגדיר נישואים כבין גבר לאישה בלבד.

חוק הפונדקאות בישראל אינו מתיר לזוגות מאותו המין לעבור תהליך של פונדקאות. זוגות רבים מאותו מין, במיוחד של גברים, עוברים הליכי פונדקאות בחו"ל (לרוב בארצות הברית ובהודו) אך התהליך נחשב ליקר במיוחד ומסובך מבחינה פרוצדורלית.

***אם זאת יש לציין שבשנה האחרונה ישנה התקדמות מסויימת בתחום הזה***

וכן, אני חושבת שאלה דברים שמגיעים לכל אחד ואחת שרוצים לחיות במדינה שלנו שמתיימרת להיות מדינה דמוקרטית ופלורליסטית

אני כן מחזיקה בדיעה שילדה בת 12 לא יודעת בדיוק מה זה דמוקרטיה, ומה זה פלורליזם, ומה זה אומר שיוויון זכויות וכמה זה מפריע שהוא לא קיים לאוכלוסיות מסויימות. כל עוד היא לא חוותה על בשרה אפליה כשלהי. סיכוי קלוש שהיא עברה אחת כזו באופן אישי.

כתבתי שדעתה מזכירה לי את חשכת ימי הביניים

כי מה שהיא כתבה לי מזכיר לי אנשים שלא רוצים ולא מוכנים לראות ו/או לקבל את השונה מהם

שלאנשים ששונים מנמנה אין זכות להפגין, או להביע את דעתם, או לבקש זכויות שמגיעות להם בגלל שהם אנשים ואנחנו מדינה דמוקרטית וכולם אמורים להיות שווים ללא הבדלי מין גזע ודת

אני חייבת להגיד, שאני השתתפתי במצעד מגיל 18 שלי (אז היה המצעד הראשון ואני הייתי בצבא)

באתי גם כדי לתמוך אבל בעיקר מתוך סקרנות, כי באותה תקופה לפני 13-14 שנים, להט"ב לא היו דברים שהיית "רואה" ברחוב

לא כמו היום, גם מי שהיה כזה היה מצניע ומסתיר את היותו כזה

וכראיה בן של שכנים שלי הוא כזה, וזה בן אדם שגדלתי איתו יחד באותו לול ולמדנו יחד בבית הספר באותה כיתה

והפסקתי לפני כמה שנים, שהמצעד הפך להיות איך לאמר, גרוטסקי והרגיש לי לא קשור ולא נעים להיות שם

למעשה אני זוכרת שהלכתי עם חברים טובים מהקהילה הלהט"ב במצעד (עוד שהוא היה יוצא מכיכר רבין לפארק הירקון) ואני זוכרת שעמדו בצידי הדרך אנשים, שעמדו הצביעו עלינו וצילמו אותנו כאילו שאנחנו חיות בגן חיות שמובלות מולם, קרקס, וזה מה לעשות לא הרגיש לי נעים בכלל.

אחר כך גם לא הלכנו ליריד שהיה מלא ביותר מדיי משפחות ומרצ'נדייס לא קשורים

פעם היה יריד יפה שהיה כייף ונעים להסתובב בו, והוא הפך לסתם משהו דחוס

אז בסוף פשוט הלכנו לים

אז היום אני לא הולכת למצעד כי הפורמט הזה לא מתאים לי

אבל זה שלא מוצא חן בעיני איך שהמצעד מתקיים לא אומר שאני נגד זה שהוא יתקיים, אני פשוט לא אגיע אליו

וזה ההבדל בין התפיסה שלי לתפיסה של אותה ילדה בת 12
היא אומרת - מה שלא מתאים לי לא צריך להיות בכלל ולא משנה מה אנשים אחרים רוצים
אני אומרת - מה שלא מתאים לי אני לא אעשה שאנשים אחרים יעשו מה שבא להם

מצעד הגאווה צריך להתקיים, ולא משנה באיזו עיר כל עוד ישנם אנשים שרוצים לקיים אותו

כל עוד לקהילה הלהט"ב אין את אותן הזכויות כמו שיש לכל אזרח הטרוסקסואל במדינה שלנו בפרט

ובכל העולם בכלל