לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2019    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

כי פתאום הזמן טס....




הכי מעצבן זה לקום בבוקר עם כאב ראש או יותר נכון מכאב ראש
במיוחד אחד כזה שלא עובר במהלך היום
זה דיי דופק את כל השבת

עבר חודש ראשון מאז שהתחלתי לעבוד
חלק ניכר מהזמן בעבודה אני מוצאת שאין לי יותר מדיי תעסוקה
קודם כל יש מערכות שאי אפשר לעבוד עליהן באמצע השבוע
יש לנו יום אחד שבו ניתן לעבוד עליהן, אבל זה רק יום אחד בשבוע
בחודש הזה חוץ מללמוד דברים חדשים הייתי עסוקה בלכבות שריפות
לטפל בתקלות שעברו אלי בירושה כי לא היה אף אחד שיטפל בהן
יש עוד מערכות שזקוקות לתחזוקה שוטפת, ושוב יש רק יום אחד שבו אפשר לעשות את זה

יצא לי אפילו לפגוש מישהו שאני מכירה ממקום אחר בעבודה
סתם ככה הסתובבתי במשרד ופתאום ראיתי פרצוף מוכר

בשישי האחרון עשינו ארוחת שישי
אחותי גיסי ואחיין 2 היו גם
הוא כזה חמוד האחיין הקטן
והחלק הכי מצחיק זה שיש לו צבע עור יחסית בהיר
(אחותי וגיסי יחסים כהים בעור).

אבא שלי אמר לאמא שלי שתגיד לאמ"ג שלא תעיר לסבתא שלי על שומדבר
וזו הייתה הפעם הראשונה מזה כמה שנים שלא שמעתי תלונות מאמ"ג לגבי זה שסבתא שלי רואה TV
למרות שאבא שלי אמר שאחרי שאחותי וגיסי הלכו אמ"ג כנראה כן העירה לסבתא שלי וזה ממש עיצבן אותו
אני פשוט לא נשארת שם אחרי שאחותי וגיסי הולכים
הם באים בדיוק לזמן שצריך להיות ולא נתקעים מעבר לזה
ככה לפחות לא מכבידים על מי שמארח
מה גם שגיסי לא מת על האווירה שנוצרת בבית בגלל אמ"ג וההתנהגות שלה
מקווה שלפחות בסופ"ש הנוכחי לא נצטרך לסבול את הנוכחות שלה
למרות שאמא שלי מזמינה אותה כדי שתביא את סבתא שלי לפה כדי שהיא לא תהיה לבד...

אני לא מבינה את הקטע של אבא שלי להידחף לי למשכורת
לא ההורים שלי לא יודעים כמה אני מרוויחה ואין לי כוונות להגיד להם
עם כל הכבוד זה לא שאנחנו חולקים חשבון משותף ואני לא חייבת להם דין וחשבון
הם רק יודעים שזו משכורת נורמלית ולא כמו שהייתה לי כשעבדתי בצינוק
שם אחרי הורדות מיסים הייתי מקבלת נטו פחות ממשכורת מינימום
משכורת שאי אפשר לחיות ממנה או לעשות איתה משהו
על הכל צריך להצטמצם ולהתכלב

זה מוזר לחזור פתאום למשכורת נורמלית, 
זה לא שההתנהלות הכלכלית שלי תשתנה
אני כן מקפידה לא להתפרע עם כסף ולא משנה מה המשכורת

אחרי שנים שלא הרשיתי לעצמי להוציא כספים סוף סוף אני יכולה להרשות לעצמי
אם זה לרענן את המלתחה שלי שהייתה זקוקה לריענון בדחיפות (כי 4 שנים לא קניתי בגדים וגם את זה עשיתי בסיילים ו/או סוף עונה שיש 50%-70% הנחה)
ואם זה לחשוב על לקנות דברים לבית שיגרמו לו להיות יותר מסודר ומאורגן
או סתם דברים שאני צריכה, כמו למשל סמארטפון חדש (כי זה הנוכחי גוסס לי).

תמיד כשקניתי סמארטפון לא קניתי שניה אחרי שהוא יצא
תמיד אחרי שנה או שנתיים
כל הקטע של המחיר היקר למדיי של סמארטפונים פרימיום 
אבל עכשיו פיספסתי את המומנטום של זה ואני במצב שאני צריכה להחליף מכשיר ASAP
כשמצב כזה קורה אי אפשר לחכות עוד שנה שהמחיר של המכשיר שאני רוצה יירד
ולא אני לא מוכנה להתפשר על משהו אחר פחות טוב
סמארטפון זה כמעט כמו הידיים והרגליים, במיוחד בעבודה בתחום העיסוק שלי.

חוץ מזה אני רוצה לקנות מקרר נורמלי לבית שלי
יש לי היום מיני מקרר משרדי, שאין בו מקום לשומדבר חשוב בעצם
ואני רוצה שיהיה לי מקום לדברים שאני צריכה
אין לי זמן בבוקר להתחיל לטייל לבית של ההורים שלי כדי להביא משם דברים

כל הדברים האלה אלה דברים שלא יכולתי לעשות כשלא עבדתי בטח
אבל גם לא כשעבדתי בצינוק כי זו לא הייתה משכורת שאפשר לחיות ממנה

(אפילו לא יכלתי לשלם ממנה על הלימודים)

 

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 8/8/2019 18:51   בקטגוריות דודה אמ"ג, ההורים שלי, המשפחה שלי  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-10/8/2019 14:30
 



היום שאחרי




כמעט 24 שעות יחד עם אמא שלי זה לא קל
אמא שלי בן אדם היסטרי בטבעי
אבל שקורה משהו כמו השריפה שהייתה ביום חמישי, רמת ההיסטריה עולה בכמה רמות, כמובן שזה משפיע עליה ועל התפקוד שלה אבל גם על הסביבה - ובמקרה הזה עלי.

כמו למשל שהיא אמרה שצריך לעזוב את המושב לגמרי בגלל השריפה
ואמרתי לה תרגעי! את גרה פה 40 שנה ופעם ראשונה שהיה פה דבר כזה
אף פעם לא היו שריפות באיזור הזה

הצורה שבה נאמר לנו להתפנות מהמושב לא הייתה ברורה
האש לא הייתה קרובה אלינו במובן המיידי של כמה דקות להתפנות
וגם לא הייתה בכיוון של להגיע למושב
והאמת גם אם הייתה כולנו היינו נשרפים
כביש הגישה למושב - יש רק אחד כזה אין דרך אחרת (אלא אם כן יש לכם ג'יפ 4X4 אז אפשר לנסוע דרך השדות מה שרכב רגיל לא יכול לעשות) ויש 2 מושבים שמתחברים לכביש הזה.
למרות שהייתה שם משטרה היה פקוק לגמרי עם פקק תנועה של שעה.

בחוץ, הכוונה מחוץ לאיזור האש, היישובים הקרובים וכו'.
העולם מתנהג כרגיל, כאילו כלום לא קורה
אז יש שריפה פה, שריפה שם - יטפלו בזה (היו 4 מוקדי שריפה גדולים בארץ באותו היום)
אנחנו, מי שגר במושבים שפונו כולם עם קבוצות הוואטסאפ בעדכונים על מה שקורה
כבר בערב של יום חמישי ידענו שהיישוב מבוא מודיעים נחרב לגמרי (אולי למעט 5 בתים) כל התשתיות שם נהרסו ואף אחד לא יוכל לחזור לשם עד שיבנו את הכל מחדש.
40% מיער בן שמן נשרף, עצים, צמחים, בעלי חיים.

התפקוד של המועצה היה מדהים בקטע הזה.
גם אוטובוסים לפינוי תושבים
גם הקצאת מקומות למשפחות שאין להן לאן ללכת
דאגו למקומות לינה, אוכל, בגדים וכל מה שצריך
במיוחד לאלה שכל עולמן חרב עליהן עם השריפה
ראש המועצה הוא בן אדם של ת'כלס, אם כי מעולם עד השבוע לא היה צריך להתמודד עם מקרה חירום. ולדעתי עמד בו בהצלחה. אפילו עד כדי כך שהמועצה תעשה רבות עבור התושבים שביתם נשרף לפני שהמדינה תעשה משהו עבורם.

בכלל כל המושבים באיזור שלא היו בסכנת השריפה והתושבים שלהם פעלו בצורה מדהימה
הציעו בתים / יחידות דיור לגור בהן, מקומות להיות בהם, אוכל, שתיה, חטיפים, משחקים לילדים וכו'
תוך פחות מ24 שעות נתרמו כמויות של ציוד עבור אנשי מבוא מודיעים

אמא שלי ואני היינו בבית של אחי
אמא שלי הייתה לגמרי לא בפוקוס
היא יצאה לקניות ושכחה את הטלפון בבית
קנתה דברים ושכחה לקנות דברים אחרים (מברשות שיניים למשל).
ובאופן כללי הייתה במצב עפיפון
אפילו כשהיא הוציאה את הכלבה של אחי לסיבוב, הכלבה לקחה אותה והיא פשוט הלכה אחריה

לי היה שיעור בשידור חי של אחד הקורסים שאני לומדת
הגענו לבית של אחי דקה לפני שהתחיל
אבל ממש לא יכולתי להיות בפוקוס בשיעור הזה
איך אפשר להתרכז בלימודים אחרי הבריחה הזאת מהבית
ואמא היסטרית בסלון

ובערב אחי שיגע את אמא שלי ואותי שאמר שאין מצב שיתנו לנו לחזור מחר
ואם ירשו לנו לחזור זה יהיה מסוכן מדיי לחזור
ושנישאר בבית שלו עוד כמה ימים

אבא שלי היה אצל אחותי וגיסי ובכלל היה דיי מנותק ממה שקורה.

במשך כל הזמן הזה קיבלנו הצעות ממשפחה וחברים לבוא להיות אצלם.
וכמובן טלפונים SMS-ים ששואלים מה שלומינו וכו'.
וזה היה מחמם את הלב.

בלילה קיבלתי עדכון מאנשים שנשארו במושב לשמור על הבתים וכו' שלא תהיה ביזה (האיזור שלנו מוכה גניבות ופריצות) שהשריפה כובתה. הכבישים למושב חסומים ונדע רק בשישי בבוקר מה קורה.
היה צפוי עוד יום עם חום של 44 מעלות ואם תהיה רוח חזקה היא יכולה להבעיר את האש שוב.
אחד מהאנשים שנשארו הסכים להגיע לבית של הורי כדי להאכיל את החתולות שנשארו לגמרי לבד. אמנם עם מים אבל ללא אוכל בכלל.

ב8 בבוקר היה אור ירוק לחזור למושבים שפונו (למעט מבוא מודיעים שנחרב).
אמא שלי התעקשה שנישאר בבית של אחי עד הצהריים ואז נראה.
הכבישים עדיין היו חסומים ואיפשרו רק לתושבי המקום להיכנס.

אחי כל הזמן המשיך להלחיץ אותנו דרך הודעות בוואטסאפ המשפחתי שהתחדשו השריפות
כן היו עוד שריפות במקומות אחרים לא קרוב אלינו בכלל
גם הכבישים חסומים ואלפי שוטרים מפטרלים ביערות שיש בסביבה
חבר טוב שהוא מתנדב במשטרה ופיטרל באחד היערות אמר לי שתפסו מציתים - לא ערבים, חרדים!
ושוב אחרי המשיך עם להגיד לנו ללכת לבית שלו ולהישאר שם

אני חושבת שלאמא שלי נמאס מלשמוע את זה (והאמת גם לי)
נכון שזה נחמד שיש בית של משפחה שאפשר ללכת אליו
אבל אמא שלי התחרפנה מהבית של אחי וגיסתי
הבית מבולגן ולא מסודר (לי זה לא הפריע) ולטענתה דיי מלוכלך (המון שיערות של הכלבה שלהם)
היא אפילו אמרה לגיסתי שייקחו עוזרת פעם בחודש לכמה שעות
שאם הם לא מספיקים לסדר ולנקות את הבית באופן יסודי
לפחות שפעם בחודש תהיה מישהי שכן עושה את זה
גיסתי אוהבת עיצוב מנימליסטי, אבל עם כל הכבוד למנימליזם צריך שיהיה מסודר.
אפילו אחותי וגיסי לקחו עכשיו עוזרת שבאה אליהם אחת לשבועיים
מאז שנולד להם ילד יש להם הרבה פחות זמן לסדר וניקיון באופן יסודי (אבל הבית של אחותי וגיסי מבריק!).

וחוץ מזה אנחנו רוצים להיות בבית שלנו עם הדברים שלנו
לישון כל אחד במיטה שלו עם הדברים שלו וריח של בית
להיות ברגיעה, לדאוג לחתולות שלנו 
ולא הייתה באמת סיבה להיות במקום אחר

היום (שבת) כבר ירדו הטמפרטורות ולעומת היומיים האחרונים אפילו נעים בחוץ!
(הכל נעים לעומת פאקינג 44 מעלות)
החתולות נרגעו, אנחנו נחנו וישנו הרבה
למרות שההרגשה היא כמו אחרי איזו תאונה
אבל אני לא יודעת אם זה בגלל ההיסטריה שהייתה או בגלל שישנו על מזרנים ממש לא משהו
זו חזרה לשגרה אבל לא באמת חזרה לשגרה
אולי עוד כמה ימים...
 

 

וגם כאן




נכתב על ידי , 29/5/2019 18:14   בקטגוריות החיים במושב, המשפחה שלי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום העצמאות הזה


 

יום העצמאות הזה היה לא הכי משהו בעולם

קודם כל זה התחיל מפיצוץ שהיה בין ההורים שלי
אמא שלי צרחה כמו משוגעת על אבא שלי
קיללה אותו ואיחלה לו למות מסרטן ולמות בתאונת דרכים
אבא שלי ממש נפגע מזה
אפילו התקשר אלי באמצע הלילה (הוא היה בעבודה) כדי לספר לי על זה
הוא לא רצה לחזור הבייתה אחרי שהוא מסיים את העבודה בגלל הדברים שהיא אמרה לו

בכלל בתקופה האחרונה הפתיל שלה ממש קצר
והיא מתפוצצת על אבא שלי ועלי בתדירות דיי גבוהה
זה אגב לא משנה באיזה נושא

הפעם זה היה בנושא של אמ"ג
במקור שתיכננו את העל האש המסורתי שעושים ביום העצמאות
תיכננו שזה יהיה במתכונת מצומצמת רק אנחנו אחותי גיסי והאחיין ואמ"ג האנורקטית וסבתא שלי
באיזשהו שלב שבוע לפני גיסי הזמין גם את המשפחה שלו
זה האמת לא קורה הרבה המפגשים המשפחתיים האלה
בעיקר כי ההורים שלי (אמא שלי אם לדייק) נכוו מהחוסר קשר שיש בינם לבין המשפחה של גיסתי

אני חושבת שאי אפשר להשוות המשפחה של גיסתי גרה בצפון הרחוק (רמת הגולן)
הם לא מגיעים כמעט בכלל למרכז, ולנסוע עד אליהם זה חתיכת טירטור
אפילו שאחי וגיסתי נוסעים אליהם זה אף פעם לא ליום אחד והם תמיד נשארים שם כמה לילות
לנו אין איפה להישאר שם ואמא שלי לא מוכנה להתכלב ולישון על מזרונים על הרצפה על ההורים של גיסתי בבית.
עשינו את זה פעם אחת כשהייתה החינה שלהם (לפני החתונה), זה היה סיוט לשמו! ואני מניחה שזה לא יחזור על עצמו

ההורים של גיסי גרים במרחק 20 דקות נסיעה
מניחה שגם להם כל עניין הקשרים האלה חדש
כי הבן הבכור שלהם שנשוי כבר כמה שנים טובות
אז אין שום קשר עם המשפחה מהצד של אשתו
אבל ממש ברמת הנתק
כל משפחה והעניינים שלה

בכל מקרה אמ"ג חסרת הטאקט הודיעה לאמא שלי שהיא מביאה איתה חברה של האנורקטית
כאילו שזה לגיטימי ובסדר לגמרי להביא לאירוע שהוא באמת הפך להיות נטו משפחתי, ילדה אחרת שכמה שהיא נחמדה היא ממש לא קשורה
והאמת גם לא היה מתאים שאמ"ג תהיה שם בגלל ההתנהגות שלה
היא כמובן איחרה והגיעה שעה אחרי כולם (כשאנחנו כבר היינו באמצע האוכל)

אבא של גיסי ואבא שלי היו על האש
יותר אבא של גיסי מאשר אבא שלי
אממה, כל מה שיצא מהמנגל יצא אחרי פעמיים וידוא הריגה
כנפיים שרופות ויבשות, אותו כנ"ל לגבי הפרגיות, וכן עד עכשיו אין לי מושג איך הוא הצליח להרוס את הסטייקים בצורה כזאת. הוא ייבש אותם כל כך שהם היו ממש בלתי אכילים וכמו סוליה
אפילו הקבבים שהוא בעצמו הכין יצאו ממש יבשים
צריך כישרון מיוחד כדי לייבש ככה אוכל
מזל שהיו סלטים ותוספות אחרות עוד הייתי נשארת רעבה...
 
אמ"ג החליטה שסבתא של גיסי דומה לדודה שלה ז"ל (אחותה הגדולה של סבתא שלי)
כן, יש דימיון תווי הפנים דומים וגם גוון העור
אבל למה צריך להגיד את זה שוב ושוב כל כמה דקות?

באופן כללי המשפחה של גיסי מאוד נהנו פה
המסורת שלהם זה לעשות על האש בבית של ההורים של גיסי (יחד עם הסבא והסבתא ההורים של אבא של גיסי), והפעם הם שינו וכולם הגיעו לפה והיה ממש נחמד בקטע החברתי.
 
והאמת מה שהיה חסר לי בכל יום העצמאות הזה זה אחי
הוא, גיסתי והאחיין נסעו לחופשה בחו"ל ולכן לא היו
ואחי הוא מהאנשים שהנוכחות שלו מורגשת (ולכן גם חוסר הנוכחות שלו הורגש)
חוץ מזה שאני לא מכירה הרבה אנשים שעושים טוב על האש כמו שהוא עושה
אז כן הוא היה חסר לי באותו יום
 
ההתנהגות של אמא שלי כלפי אבא שלי ממש מעצבנת
יום לאחר מכן כשיצא לי לדבר איתה על זה
היא טוענת שהוא דפוק לגמרי
מפריע לה שהוא עם הראש כל הזמן בתוך הטלפון
או שהוא רואה דברים מטומטמים בTV (לא כי כשהיא רואה ארץ נהדרת זו ממש סוגה עילית)
שהוא לא שומע טוב (יש לו בעיית שמיעה, נכות מהעבודה שלו) 
לא מרוכז כמו שהיה פעם
אני לא מבינה מה היא רוצה ממנו
נכון הבן אדם לא מושלם, אבל ראבק הוא אוטוטו בן 67
הוא מעשן כבד שנים עם כל המשתמע מבעיות בריאות שיש לאנשים מעשנים
הוא גם נכה צה"ל וגם נכה כתוצאה מהעבודה שהוא עבד בה שנים
יש דברים ספציפיים שמעניינים אותו ויש דברים שלא (כמו אצל כולנו במובן מסויים) 
יש בן אדם, יש לו אופי מסויים take it or leave it

מי ישמע היא מושלמת
אם הייתם שומעים את הצרחות שלה והקללות הייתם חושבים שהיא בעצמה ירדה מהפסים
העיקר שהיא הולכת לטניא, וטוענת שאסור לרכל על אנשים (אבל כשזה על אבא שלי כנראה שזה בסדר).

זה כמו שיש לה נטייה לאחרונה לשקר, כבר הזכרתי את זה בהקשר שלי
אבל יצא לי לאחרונה לשמוע אותה מדברת בטלפון עם אחותי ולשמוע אותה משקרת לה
היא אמרה לאחותי שאמ"ג מתקשרת אליה (לאמא שלי) כל יום כדי לשאול מה שלומה של אחותי
אמ"ג ממש לא מתקשרת לאמא שלי כל יום, היא מתקשרת רק כשהיא צריכה ממנה משהו, ולפעמים יש מצבים שהן לא מדברות כמה ימים ואפילו יותר כי אמ"ג "עסוקה" מדיי
אמ"ג אפילו לא מתקשרת לסבתא שלי (אמא שלה) כדי לשאול אותה מה שלומה, ואם לא היה לה דברים משותפים עם אמא שלי בנידון היא הייתה יכולה להעביר שבועות וחודשים מבלי להחליף עם סבתא שלי מילה.
לאמ"ג לא אכפת מאף אחד חוץ מעצמה.
 
מדהים איך אמא שלי תמיד מגינה על אמ"ג, ואיך זה שהיא תמיד בצד שלה
אפילו שאמ"ג רחוקה מלהיות טובה עבור אמא שלי
שנים היא לא השתינה לכיוון שלה
וגם היום, זה רק כשהיא צריכה ממנה משהו
פשוט הזוי, כל בן אדם אחר שהיה לו אח או אחות שהיו מתנהגים אליו כמו אמ"ג לא היו שומרים על קשר הדוק עם בן אדם כזה. מפגשים של פעם באף פעם (באירועים משפחתיים מחייבים).
אמא שלי דוחפת אותה בכוח למשפחה שלנו כשבפועל אף אחד לא סובל אותה
אפילו לא אחותי וגיסי ואחי וגיסתי (זה גיליתי בהפתעה לא מזמן)

וגם כאן

נכתב על ידי , 29/5/2019 18:10   בקטגוריות אישי, אצל ההורים שלי, דודה אמ"ג, ההורים שלי, המשפחה שלי, חגים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בת: 43




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לn_lee אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על n_lee ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)