המצב בעבודה שלי הופך להיות כאוטי
אריאל מחפש אותי כל הזמן
אולי מחפש אותי זו לא המילה הנכונה
אבל לפחות ב80% מהשיחות שיש לי איתו הן שיחות שבהן הוא מרים עלי את הקול/צועק
השבוע הוא אמר לי שהוא כל יום עובר על כל הלקוחות שטיפלתי בהם כדי לסדר את התקלות שלא פתרתי
שכמובן זה בולשיט כי אין לו שום דרך לעקוב אחרי כל הלקוחות שדיברתי איתם (רק לריבלין יש)
וגם אני לא משאירה תקלות פתוחות אני תמיד פותרת אותן עד הסוף
יש להם גם קטע כזה (עוד מההתחלה שהתחלתי לעבוד) שאם אני לא יודעת משהו ואני שואלת אותם הם נכנסים בי, בטענה שאני צריכה ללמוד לבד
אין לי בעיה עם ללמוד לבד אבל יש דברים שלפעמים צריך את ההסבר ממישהו שמכיר ולא מחיפוש בגוגל
לפני שבוע קרה שעשיתי משהו שיצר תקלה אצל אחד הלקוחות
כמובן שלא הייתה לי כוונה ליצור אצל אותו לקוח תקלה
אבל זה קרה, ריבלין היה לחוץ וצעק עלי
הוא לא הבין איך אני לא נלחצת כשהוא לחוץ ועצבני
לא
רציתי להגיד לו שהתמודדתי עם תקלות הרבה יותר גדולות ומשביתות ארגון
מעבודה לגמרי ושאני לא נלחצת מדברים כאלה כי אני לא מבינה מה זה יעזור לי
להילחץ ולהיות היסטרית זה סתם יפריע לי לעשות את העבודה שלי. אני מעדיפה
להיות רגועה ולהתרכז בפתירת התקלה ולא להילחץ (מה לעשות שאני לא אישה
היסטרית שנלחצת מדברים כאלה).
וחוץ מזה שהתמודדתי
בחיים שלי עם תקלות משביתות ארגון הרבה יותר רציניות מזה שלארגון של 5
אנשים לא עבד המייל ל20 דקות שזה הזמן שלקח לי לסדר את התקלה (שריבלין חושב
שזה הסתדר לבד).
ואחר כך קיבלתי שטיפה מאריאל על כמה שאני לא עושה את העבודה שלי כמו שצריך
שאלתי
אותו למה אין לנו סביבה לעשות בדיקות לפני שאנחנו עושים שינויים מהסוג הזה
(הוא כמובן לא עושה שינויים כאלה כי הוא לא מתעסק בטכנולוגיה הזאת מתוך
פרנציפ) והוא אמר לי בחוצפתו שאין שום צורך בסביבת בדיקות.
בכל ארגון שעבדתי בו הייתה סביבת בדיקות לבדוק איך פעולה זו או אחרת תשפיע על העבודה/מערכת וכדומה
אז הוא חושב שלא צריך סביבת בדיקות?
זה
כמו למשל שהיה יום אחד שבו הוא אמר לי שאם מתחברים לוואטסאפ דרך המחשב אם
הטלפון כבוי זה עדיין עובד כי יש אינטרנט (לא זה לא עובד זה קשור לקו
הסלולרי לא רק לאם יש או אין אינטרנט)
בשבוע שעבר הבן אדם כל בוקר צעק עלי בגלל שהיו לי תקלות בטלפון של העבודה
ולא תגידו שהוא מתקשר אלי לסלולרי של העבודה הוא מתקשר אלי לטלפון הפרטי שלי! ומרים עלי את הקול
לא משנה כמה פעמים אמרתי לבן אדם שלא ירים עלי את הקול הוא פשוט לא מפנים את זה
והוא,
בגלל שהוא חכמולוג גדול ושחצן גדול עוד יותר שחושב שהשמש זורחת לו מהתחת,
החליט שהבעיה לא בטלפון של העבודה אלא בראטור ואשכרה פקד עלי להחליף אותו
והתחיל לחפור גם לריבלין בנושא הזה
אני החלטתי להתקשר
לחברה שנותנת לנו שירותי מרכזיה והבחור שם גילה שההגדרות של הטלפון שלי לא
היו נכונות ולכן הוא היה מתנתק מהמרכזיה. מאז שהוא סידר את זה הכל עובד
פיקס.
ואריאל, הוא עדיין טוען שאני צריכה להחליף את הראוטר.
בכלל אריאל לא מבקש ממני לעשות דברים הוא פוקד!
אנחנו לא בצבא וגם בצבא רוב המפקדים לא מדברים כמו בצורה שהוא מדבר
בלתי נסבל לעבוד איתו
בלתי נסבל לעבוד במקום הזה בכלל
סיפרתי את הסיפור (עם התקלה שקרתה אצל הלקוח) לחבר טוב שאמר לי שריבלין ואריאל לא נותנים לי גב בעבודה
במקום לעזור לי הם באו בהאשמות
בכלל לריבלין יש כל הזמן תלונות
כל הזמן הוא אומר לי את צריכה לחשוב ככה ואת צריכה לחשוב אחרת
את צריכה להגדיל ראש וכו' וכו' כל הזמן יש משהו שמפריע לו ושאני עושה לא בסדר
ועדיין הוא מקבל תמיד פידבקים טובים עלי מלקוחות
החלק של לעבוד מהבית בכלל לא חיובי
גם מבחינה חברתית כי אני עובדת לבד, אין לי אינטראקציה של פנים מול פנים עם אף אחד, כל התקשורת טלפונית.
זה אולי נחמד פעם או פעמיים בשבוע אבל כל הזמן? זה ממש לא...
לנסוע
למקום עבודה שלא אוהבים זה דבר אחד, אבל לא לאהוב את העבודה כשעובדים
מהבית זה דבר אחר. כי זה הבית שלי המקום שהכי נעים לי להיות בו, ועכשיו לא
נעים לי להיות בו בגלל זה.
מה גם שזה גורם לסוג של בידוד חברתי
אם לא היו לי לימודים או פעם בשבוע-שבועיים ללכת לקניות אני לא ממש יוצאת מהבית
ואל
תגידו לי לצאת סתם, לעבוד בעבודה שמקבלים בה משכורת נמוכה זה כמעט כמו
להיות מובטלת, על כל הוצאה צריך לחשוב, כל יציאה מהבית זו גם הוצאה כספית.
החוצה יוצאים בשביל להכניס או להוציא כסף, ואם אין לכם איך להכניס כסף או
לחלופין אין לכם כסף להוציא, אין לכם מה לחפש בחוץ.
יש לי בעיה עם העניין של לחפש עבודה כשאני עובדת בעבודה הזאת
זו בעיה לקבוע ראיונות עבודה, אני עובדת כל יום
ואני עובדת מהבית זה לא שאני עובדת בעיר ואז נגיד אחרי העבודה או לפני אני יכולה ללכת לראיון
פה אין לי את האופציה הזאת
ובשום מקום שיצא לי לדבר איתו בינתיים לא הסכימו לעשות ראיון בשעות אחה"צ (אחרי 17:00) ואני לגמרי מבינה את זה
זה או לעבוד או לא לעבוד ולחפש עבודה - אין פה את האופציה של האמצע.
ואל
תבואו ותגידו לי שמי שרוצה אותי יתאמץ בשבילי (שזה מה שאמא שלי אמרה לי),
יש עוד עשרות מחפשי עבודה בתחום שלי שכן יהיו מוכנים להגיע בשעות העבודה
הרגילות והם לא מוגבלים כמוני.
ואל תגידו לי שאם היה לי רכב היה לי יותר קל
בשבוע
שעבר כשנסעתי ללימודים אחה"צ היה לי טרמפ עם שכנה מהמושב לתל אביב, יצאתי
מהבית ב16:00 (לזה קיבלתי אישור מיוחד מריבלין, לצאת מוקדם ביום שיש לי
לימודים) והגעתי למקום שרציתי ב17:15
כשבאתי
ואמרתי לריבלין שיש לי ברית של האחיין שלי הוא אמר לי לעדכן את אריאל כי
הוא לא נמצא במשרד (אקא הבית שלו, כי כל אחד מאתנו עובד מהבית) בצהריים
(פגישות) וזה אומר שאריאל צריך להישאר לבד.
וזה לא שהם
לא השאירו אותי לבד רק ביום חמישי בשבוע שעבר שריבלין היה בפגישות כל היום
ואריאל נסע להלוויה באיזה סוף העולם ברמת הגולן.
אז כשעדכנתי את אריאל הוא אמר בסדר, אבל תעדכני אותי כשאת חוזרת כדי שתיכנסי חזרה לעבודה
עכשיו
אני יודעת שברית זה לא בדיוק דבר שלוקח הרבה זמן, אבל זה אירוע, ויהיו שם
אנשים ואוכל, ולמה אני צריכה להרגיש לחוצה שאני צריכה לחזור לעבודה?
וגם כאן
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
