לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2019    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הבזקים מהשבוע האחרון


 

 

 

אני מתקשרת לאמא שלי בבוקר והיא אומרת לי שסבא בלי דופק ובלי נשימה ושהיא נוסעת לשם

מגיעה לבית, מבינה שעשו לו החייאה והוא חזר אבל הדופק חלש מאוד מחכים

אי אפשר לפנות אותו כך להוספיס

אמא שלי מתכוננת לצאת לשם

איך שהיא נכנסת לאוטו מודיעים לה שהוא נפטר

היא באה לבית שלי דופקת על הדלת שלי חזק, אני פותחת היא אומרת "הוא מת! תודיעי לכולם"

ורצה בחזרה לאוטו מבלי שהצלחתי להגיד לה מילה או לבוא איתה לשם

(אחר כך היא חזרה להכין לעצמה תיק עם בגדים וכו' ואז כבר נסעתי איתה לשם)

 

סבא שלי שוכב מת על הרצפה ואמא שלי מרימה את השמיכה כדי לראות אותו בפעם האחרונה

 

אני מקשרת לאבא שלי כדי להודיע לו שסבא שלי נפטר ומבקשת שהוא יודיע לאחי ואחותי כי אני לא יודעת איך לבשר להם דבר כזה

אבא שלי היה בשוק, הוא סיפר לאחר מכן שהצוות של הבית חולים בו הוא עובד בא לראות מה שלומו כי כשאמרתי לו שסבא שלי נפטר הוא נעשה חיוור לגמרי

 

באחד הימים שאחותי ואני היינו בדרך הבייתה מהשבעה יחד עם אבא שלי והוא טען שהייתי בשוק כי בכיתי

ואחותי אמרה לו "מה אתה רוצה, איך בדיוק רצית שהיא תגיב שניה אחרי שאמא סיפרה לה שסבא מת? לבכות זה לא שוק זו תגובה נורמלית"

 

הריח שהיה בבית של סבתא שלי במשך כמה ימים עד שהוא התנדף

 

סבתא שלי שהחליטה שהלוויה צריכה להיות ביום ראשון, כדי שהיא תוכל להתארגן (סבא שלי נפטר ביום חמישי בסביבות 11 בבוקר)

ואחרי שאמא שלי הלכה עם אבא שלי לחבר'ה קדישא בעיר, הרב שם אמר שלא מלינים את המת

 

וגם, שאמרו לנו שבאותו יום (חמישי) 6 אנשים נפטרו בבית שלהם, ושזה אירוע נדיר

 

בבית העלמין, יצאה הלוויה כל חצי שעה

והכריזה כאילו שאנחנו בארומה "הלוויתו של המנוח ... תצא בעוד כך וכך דקות"

 

כשהרב שערך את הלוויה לא הקריא את אל מלא רחמים מעל הקבר של סבא שלי

 

אנשים חסרי טאקט שהגיעו ללוויה שואלים אותנו על שפת הקבר מה שלומינו (נו באמת)

 

המון המון חברים של ההורים שלי מהמושב וגם ממקומות אחרים שהגיעו לניחום אבלים

זה היה ממש מחמם את הלב לראות את זה

 

לראות משפחה שלא ראיתי שנים, אבל ממש שנים

כי פעם שמרנו על קשר הרבה יותר והיום כל אחד עסוק בעניינים שלו

 

אח של סבא שלי שהוא בן 89, שהגיע ללוויה ואמר לנו "אולי לא כדאי לי לחזור הבייתה, בטח גם אני הולך בקרוב"

ובמשך השבוע הזה הוא החליט לא לקחת את התרופות שלו ללחץ דם/סכרת/לב ואחרי כמה ימים היו לו פרפורים בלב והוא אושפז בבי"ח

(אגב קטע משפחתי כנראה כי גם סבא שלי היה מפסיק לפעמים לקחת את הכדורים שלו ולהגיע לבי"ח בגלל בעיות כאלה ואחרות)

 

בת של בן דוד של אמא שלי, דיברנו על זה שגם היא וגם אני היינו טומבוי כשהיינו ילדות

והיא אמרה לי "כן אבל אני הלכתי לכיוון הנכון ואת נשארת סטרייטית"

(זה סתם הצחיק אותי, כי לכל אחד יש  את ה-נכון ומתאים בשבילו)

 

שביום שבת נשך את אחי כלב - פיטבול

ובהתחלה אחי ריחם על הכלב ולא רצה ללכת למשרד הבריאות וכו'

והוא הלך רק ל"טרם" ולכן לא קיבל חיסון נגד כלבת ורק אחרי 3-4 ימים הכלב נכנס להסגר

ואחרי שהוא דיבר עם חברים שלו שחלקם עורכי דין והם אמרו לו שלדעתם הוא צריך לתבוע את הבעלים של הכלב

כי זה בכלל לא חוקי שכלב מהסוג הזה הסתובב ללא מחסום פה

ובכלל צריך לכלבים מהסוג הזה רישיון ותיעוד של כל החיסונים וכו' וללכת לוטרינר מוסמך של משרד הבריאות

כי הבעלים של הכלב לא מצא את הפנקס חיסונים של הכלב וגם לא מצאו כל תיעוד לזה במשרד הבריאות ובשירות הוטרינרי

 

כשהגעתי ביום שני לעבודה והמנהל שלי שהגיע בסביבות 11 שאל אותי מה אני עושה פה ושאני יכולה ללכת הבייתה כי הכל רגוע ועובד

(נו זה החזיק יום אחד עד שהוא התחיל עם הטירוניות שלו שוב)

 

דודה שלי שעושה הצגה כאילו הכל בסדר כשבעצם הכל לא בסדר

ואחי מתלונן על ההתנהגות התיאטרלית שלה, וכמה זה לא מתאים ומפריע אפילו לו

 

שיחה עם אחי שאומר לי שאחרי שהכל ייגמר לא נראה לו שדודה שלי תדאג לבקר אצל סבתא שלי יותר מדיי

ושהיא כבר ניסתה להוציא ממנה כספים בטענה שהיא לא מרוויחה מספיק (היא עצמאית ויש לה כל הזמן עבודה והיא מרוויחה יותר ממה ששני ההורים שלי יחד מרוויחים בחודש)

 

אבא שלי מספר לי שדודה שלי מתלוננת לסבתא שלי שהיא מרוויחה סך הכל 3000 ש"ח בחודש ושאין לה כסף לגמור את החודש

בשבעה! על סבא שלי! אין לאישה הזו בושה לבקש מסבתא שלי כסף בשבעה! (לא מספיק היא נצלה את סבא שלי כל השנים האלה?)

אפילו שדודה שלי מרוויחה פי 2 ממה ששני הוריי מרוויחים יחד

 

אחרי שחזרנו מבית העלמין ביום האחרון של השבעה, והיינו בבית רק סבתא שלי ואמא שלי

סבתא שלי אומרת לאמא שלי שהיא לא רוצה שדודה שלי תהיה רשומה בחשבון בנק שלה כי היא תיקח משם כסף

סבתא שלי יודעת בדיוק עם מי יש לה עסק (גם סבא שלי ז"ל לא הסכים שהיא תהיה רשומה בחשבון)


שיחות מעניינות עם סבתא שלי במשך השבוע

 

תמונות של סבא וסבתא שלי כשהם היו צעירים

 

דודה שלי חיה בסרט שבתור ילדה היא הייתה מכוערת

 

פעם לא היו מצלמות בבית ותמונות מתקופת הילדות של אמא שלי הן מצרך נדיר ביותר

 

יש נרות נשמה שיכולים לדלוק שבוע שלם!

 

שבעה ימים זה ממש לא מספיק זמן כדי לעכל ולהבין ולהפנים את מה שקרה

נראה לי שההבנה האמיתית מתחילה רק אחרי השבעה שכולם הולכים ואז מי שנשאר צריך להתמודד עם האובדן

 

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 26/2/2015 19:42   בקטגוריות ההורים שלי, המשפחה שלי, מוות, עצבות  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-28/2/2015 19:17
 



כמה מילים


 

סבא שלי נפטר ביום חמישי בצהריים

הוא התמוטט בבית

הזמינו אמבולנס

עשו החיאה

הוא חזר

ואז הלך שוב

ומאז הוא לא פה יותר

 

תמוה בעיני שיש חוק בישראל שמחייב לעשות החייאה לבן אדם גם אם הוא חולה סופני

 

רק יום לפני אמא שלי דיברה איתו על זה שאולי כדאי שהוא ייכנס להוספיס

הוא אמר לה נחכה עד יום ראשון ואז נראה

 

בשבועיים האחרונים הייתה התדרדרות נוראית במצב שלו

כל יום ראו שהוא דועך יותר

המזל הוא שלא כאב לו

הוא רק היה חלש

הרגיש חלש

זו הרגשה שהוא לא הכיר

גם לא הכיר לפני שהיה חולה

(אני למעשה לא זוכרת בכל שנות חיי את סבא שלי חולה)

 

דווקא ביום שישי שעבר באנו לבקר אצלם בבית

הוא דווקא נראה יותר טוב מבשבוע שלפני קצת פחות צהוב (צהבת אונקולוגית, מהגרורות בכבד)

אבל הוא רק נראה ככה...

הסרטן אכל אותו מבפנים, לא חודשים, שנים (משהו כמו 4-5 שנים)

 

כששאלתי אותו מה נשמע?

הוא אמר לי בקול שבור אני הולך למות

3 ימים הוא לא יצא מהבית בגלל מזג האוויר

ובעצם הוא כבר לא יכל ללכת לבד בעצמו

הוא לא רצה למות, אבל הסרטן הערמומי הזה היה יותר חזק מהרצון שלו

 

רציתי לבקר אותו ביום רביעי, אבל בגלל תקלות בעבודה נשארתי בעבודה עד מאוחר (חזרתי הבייתה ב12 בלילה)

אבל אחי ואמא שלי היו שם באותו היום

 

לפני 10 חודשים כשרק נודע לנו שהוא חולה בסרטן

הרופאים לא נתנו לו יותר מ3 חודשים לחיות

אפילו אמרו שלא כדאי להתחיל בטיפולים

ומאז הוא היה איתנו עוד 10 חודשים

ובסוף הסרטן ניצח

 

אירוני קצת שהוא נפטר ביום המשפחה

הוא אכן הצליח להביא את כל המשפחה להיות יחד באותו היום

סבא שלי נקבר  ביום שישי בבוקר, חזו סערה, בסוף הגשם הפסיק ויצאה השמש

הוא נקבר בבית העלמין בו הוא ביקש להיקבר

אם זה היה קורה עוד שבוע, הוא לא היה יכול להיקבר שם - נגמר המקום

והוא נפטר בבית, כמו שהוא רצה, ולא בהוספיס.

סבא שלי תמיד היה זה שאומר את המילה האחרונה.


הידעתם שאם בן אדם נפטר בבית אחרי שמד"א אישרו את מותו של הנפטר צריכה להגיע משטרה כדי לאשר שלא מדובר באירוע פלילי?

ורק לאחר מכן ניתן לקרוא לחברה קדישא שיטפלו באדם שנפטר

הידעתם שיש  אנשים שמתחזים לחברה קדישא ואומרים למשפחה המתאבלת שהם צריכים לשלם כך וכך כסף עבור שירות זה או אחר, שבפועל הכל נעשה בחינם? (ביטוח לאומי מעביר לחברה קדישא את התשלום על כל הטיפול בקבורה וכו').

 

הכניסה לבית העלמין בו סבא שלי נקבר (האמת כל משפחתו קבורה שם), היא דרך רחוב דרך החיים

אירוני משהו, לא?

 

אני רוצה לזכור את סבא שלי כמו האיש שהוא היה לפני המחלה

איש חזק גם פיזית וגם נפשית

ובעל חוכמת חיים, מהאנשים שאפשר לדבר איתם על הכל

השיחות שלנו יחסרו לי

והוא יחסר לי מאוד

אני כבר מתגעגעת...

 

 

נכתב על ידי , 23/2/2015 08:40   בקטגוריות המשפחה שלי, מוות, עצבות  
33 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גם אמא ב-26/2/2015 10:55
 



הוא כבר לא איתנו יותר


 

 

נכתב על ידי , 19/2/2015 20:40   בקטגוריות המשפחה שלי, מוות, עצבות  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של היפהפיה הנרדמת@ ב-23/2/2015 07:08
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בת: 43




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לn_lee אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על n_lee ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)