בין לימודים לעבודה, טוב בעיקר עבודה, בקושי יוצא לי להיות פה. ואני מתנצלת מראש למי שלא יצא לי להיכנס אליו לאחרונה. אני פשוט עמוסה עד מעל לראש.
בשבוע שעבר יצאנו, כמה אנשים מהצוות שלי סתם לארוחת ערב של אחרי המשמרת (סלט בארומה), חברה טובה שלי שהייתה בצוות שלי ועברה למחלקה אחרת, עוד מישהי מהצוות שלי שאני לא כל כך בקשר איתה, ואחד הבנים מהצוות שלי. אני גיליתי שלא יודעים עלי שום דבר. לדוגמא חושבים שאני לסבית, לא שאני הייתי מתביישת בזה אם הייתי, אבל אני לא חושבת שאני נראית ככה, וואלה, גם אני שאני מסתובבת יחסית הרבה בקהילה הזו (יחסית לסטרייטים הכוונה) אני לא מזהה מי זה מי או מי זו מי. טוב לי להיות תעלומה, זה נראה לי משום מה כאילו כולם מכירים את כולם ואני נהנית מזה שלא יודעים עלי שום דבר.
הבן שהיה איתנו, קיבל השבוע מצטיין חטיבתי. מכל צוות היה מישהו שקיבל מצטיין, באמת מגיע לו. הוא קיבל צ'ק של 1000 שח ממנכל החברה, כל המצטיינים קיבלו. שזה לא רע בכלל. האמת שמגיע לו. אחד האנשים הכי נחמדים בצוות שלי, שמפתח עלי כל מיני דיעות שונות ומשונות, ומנבה להביך אותי בכל הזדדמנות אבל ממש לא מצליח (ואותי זה מצחיק ואפילו משעשע).
טוב נחמד להיות תעלומה, מדיי פעם אני זורקת דברים באוויר.
האמת שהוזמנתי לארוחת שישי אצל חברה, אבל בסוף יצא שהייתי חולה ונסעתי להורים שלי.
זה נחמד שיש יותר אנשים בעיר הזו שכייף לי להיות איתם. לא טוב לי להיות מבודדת.
גם יצא לי לראות את ג'. זה מצחיק כי או שאני בכלל לא רואה אותו, או שיוצא לי לראות אותו יחסית הרבה. הייתי אצלו בבית ראינו סרטים בDVD, ודיברנו וקישקשנו עד 5 בבוקר שאז בערך נרדמתי אצלו.
אני סומכת עליו לגמרי, ככה שלא קרה שום דבר ביננו. זה נחמד לישון עם עוד מישהו...
ובכלל הפעם הזו שהייתי אצלו לימדה אותי שעכשיו אני אל מרגישה אליו את מה שהרגשתי לפני כמה חודשים, לא יודעת למה ואיך אבל זה עבר לי. אני אוהבת אותו בתור ידיד שלי, ההתאהבות הזו שהייתה לי בו עברה. חוץ מזה זה הרבה יותר מהנה שאין את המתח המיני הזה (טוב זה לא ממש נכון, אבל זה לא בולט כמו שהיה פעם).
השבוע הבת שלו תחגוג 6 שנים! הוא סיפר לי את זה ממש בהתרגשות. הוא קנה לה אופניים. הדבר היחידי שמבאס אותו זה שהוא צריך לראות את אמא שלה. היא עושה לו את המוות בכל הזדמנות. זה כבר נשגב מבינתי מה שאמא שלה, גרושתו עושה, אני לא מבינה את זה ולא יכולה להבין.
השבוע בגלל המבחן שיש לי אני לא עובדת ממחר עד יום חמישי, ואני עובדת גם בשישי וגם בשבת.
בשבת האחרונה עבדתי והייתה שם גם מישהי שהייתה איתי בקורס, היא בכל פעם שהיא רואה אותי מחבקת אותי וכו' לא מפריע לי באמת שלא. אבל כשאני מאחרת לעבודה וממש אין לי זמן לדברים האלה, זה קצת מפריע לי. אז באמצע שהייתי בשיחה הוא באה ומתחילה לחבק אותי ולחנוק אותי ואני באמצע שיחה, זה כל כך לא מתאים, וזו לא הפעם הראשונה שהיא עושה את זה. זה פשוט כל כך עיצבן אותי. זה לא שיש לי זמן והכל סבבה, הלוואי לוא היו כל כך הרבה ממתינות באותו יום, אבל מכיוון שהיו, והייתה לי המון עבודה לעשות, כי אני במוקד הטכני והתפקיד שלי של תמיכה הרבה יותר נרחב משל מחלקת השירות, אז אין לי זמן לדברים כאלה רק בהפסקות (שהן גם מאוד מדודות). וסתם זה עיצבן אותי ולא יצא לי לדבר איתה אח"כ.
אני מודה, אני לא אוהבת שנדבקים אלי יותר מדיי.
אבל עם חברים טובים שלי אני תמיד מתחבקת, אבל היא, לא ממש עונה לקטגוריה הזו. לא שמפריע לי להתחבק, אבל מפריע לי שהיא מפריעה לי באמצע העבודה.
פעם אחת היא הזיזה שורה שלמה של אנשים שכולם עובדים וכולם בשיחות כדי לחבק אותי, לא מוגזם? אפשר לעשות את זה בהפסקות...
בשבוע שעבר שידרגתי את אחד הניידים שלי. יש לי שני ניידים (פלאפונים בשפת העם למי שלא הבין וחשב שאני מדברת על מחשב נייד). הנייד ששודרג היה בעצם אחד שחשבתי לסגור, אבל לאחר מחשבה החלטתי להשאיר אותו בכל זאת. אחרי הכל כל המשפחה שלי נמצאת ברשת הזו. אז שדרגתי ועכשיו יש לי שני ניידים שנראים אותו הדבר. למה? כי אני קונה רק נוקיה, והזול יותר 3100 אני לא אוהבת את העיצוב שלו, והיקר יותר (לא זוכרת את הדגם שלו) הוא יקר מדיי. אז קניתי 6100.
אני מחוברת למכשירים הסלולריים מגיל 16, לא רודפת אחרי הגימיקים שלהם, אבל אני רוצה שישרת אות במקסימום האפשרי. זה מה שבחרתי.
המשכורת האחרונה שלי הייתה 1500 שח פחות.
אני שונאת רעידות אדמה בחשבון בנק שלי.
אני ידעתי שזה ייקרה, אבל לא תיארתי לעצמי סכום כזה, חשבתי על פחות.
סגרתי על הקניות, קונה רק מה שצריך עכשיו.
המשכורת בפברואר כבר תהיה כרגיל
אבל ייקח לי עוד כמה משכורות עד שהחשבון שלי יתייצב שוב.
בעיה להחזיר את ההלוואה שלקחתי במצב כזה, למזלי לX שלי זה לא לוחץ ובהול, והוא גם מבין אין לו בעיה לחכות עם זה. (אולי הוא יודע שזו הסיבה היחידה שאנחנו בקשר?).
בכל מקרה אני אחזור לפה רק ביום שישי (ולגלוש באינט' דרך הטלפון זה ממש לא משהו)
שיהיה לכם המשך שבוע מדהים וט"ו בשבט שמח!
והנה סיפור של חורף בשבילכם:
רוח השלג היבש הקל לקח לו לבת זוג את רוח סופת-השלג, ולאחר זמן-מה היא ילדה הר-קרח הרחק בצפון. רוח השמש שנא את הילד המבהיק המתפשט וגדל על פני האדמה, והמרחיק את חום-השמש כך שהעשב אינו יכול לצמוח. השמש החליט להשמיד את הר-הקרח, אבל רוח ענן-סופה, אחיה של סופת-השלג, גילה כי השמש מתכוון להרוג את בנה. בקיץ, כשהשמש היה חזק ביותר, נלחם עמו רוח ענן-הסופה על מנת להציל את חיי הר-הקרח.
ימים אחדים בשנה ניצח השמש והכה בקרח הקשה והקר, עשה אותו למים, וכמעט ולא הותיר בו רוח-חיים. אבל ימים רבים ניצח ענן-סופה, בכסותו את פני השמש ובמנעו מחומו להמס את הר-הקרח יתר על המידה. אמנם בקיץ רעב הר-הקרח והצטמק, אבל בחורף לקחה אמו את המזון שבן-זוגה הביא לה וטיפלה בבנה וריפאה אותו. כל קיץ נאבק השמש להשמיד את הר-הקרח, אבל ענן-הסופה מנע מהשמש להמס את כל אשר האכילה האם את בנה בחורף הקודם.
בתחילתו של כל חורף, היה הר-הקרח מעל לגדול יותר משהיה בחורף הקודם ; הוא גדל והלך התרחב והתפשט על פני האדמה יותר ויותר מדי שנה.
וככל שגדל, קור עז הלך לפניו. הרוחות ייללו, השלגים התאבכו, והר-הקר התרחב, מתקרב והולך למקום שבו חיו האנשים.
לבסוף נואש הר-הקרח. הוא נתכעס וחדל להילחם בשמש. ענן-הסופה כעס משום שהר-הקרח אינו נלחם עוד, וסירב להמשיך לעזור לו. הר-הקרח עזב את הארץ וחזר אל ביתו בצפון, והקור הגדול הלך עמו. השמש שמח על נצחונו ורדף אחריו כל הדרך אל ביתו שבצפון. הוא לא מצא כל מקום להסתתר מפני החום הגדול והוא הובס. למשך שנים רבות לא היה חורף והיו רק ימים ארוכים של קיץ.
אבל סופת-השלג התאבלה על בנה האובד, וצערה החליט אותה. השלג הקל והיבש רצה שיהיה לה עוד בן, וביקש מרוח ענן-הסופה עזרה. ענן-הסופה ריחם על אחותו ועזה לשלג הקל היבש להביא לה מזון ולחזקה. שוב כיסה את פני השמש בעוד השלג הקל והיבש מרחף בסביבה, זורה את רוחו כדי שסופת השלג תבלע אותו...
{ג'ין מ.אואל}
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
