סופ"ש האחרון עבר כאילו לא היה סופ"ש בכלל.

ביום חמישי האחרון היה מעבר נוסף בתאגיד, המעבר הגדול! 600 עמדות מחשב וכ-1000 משתמשים. ביום חמישי לא הרגשנו אותם, ביום שישי כבר היינו צריכים להיות ב7 בבוקר בעבודה, מה שאומר לקום ברבע ל-5 בבוקר, זו שעה שקודם כל לא מומלץ לקום בה (במיוחד לא בחורף) כי חושך בחוץ. ביום הראשון שחיכיתי להסעה כמעט והתנגש בי עטלף (לא ידעתי שיש כאלה בת"א). ובכלל לא היו כמעט אנשים בחוץ, רק כמה עובדים זרים משכימי קום ואני (וכמה עטלפים שטסו בין העצים בשדרות הר-ציון). יום ראשון אותה שעה, רק שביום ראשון עבדנו 12 שעות ברצף.

אני לא יודעת אם אתם יודעים מה זה אומר לעבוד כ"כ הרבה שעות ברצף, מלבד זה שאנחנו לא נמצאים כמעט בבית. אבל המוח שלנו, ואני אומרת שלנו כי זה של כל חבריי לצוות, הופך פשוט לדייסה, אנחנו לא חושבים ויש יותר צחוקים מעבודה. אז אין לנו חיים (כמעט) ואנחנו רוב היום בעבודה (שוחקת משהו) אבל נהנים ממנה רוב הזמן.

החלק המבאס מעט זה שאנחנו לא שומעים אף פעם מילה של הערכה. המחלקה שלי הייתה אחראית על כל המעבר של כל המשתמשים (הרי בכל מקום היום משתמשים רק במחשבים) וזו הייתה קריעה, נטחנו לגמרי בסופ"ש האחרון. והמשרד שלנו הוא סגור, אסור להיכנס לשם כעיקרון, אף אחד מלבד מי שבאמת צריך להיות שם. רק בסוף יום ראשון שמענו מהר"צ שלי איך כל כך הרבה אנשים אמרו איזו עבודה טובה עשיתם וכו' וזה נחמד לשמוע את זה.

ביום ראשון בבוקר, היום שבו כל עובדי המנהלה של החברה באו לעבודה היה היום הכי עמוס, דקה מנוחה לא הייתה לנו. כמובן שכל העובדים החדשים באו לבדוק את החדר אוכל החדש. אחרי הכל כולם רק שמעו עליו. ככה שהחדר אוכל היה מפוצץ, ממש היינו צריכים לפלס דרכינו אל  האוכל. האחמ"ש שלי בא לחתוך לו לחם (כי הם מביאים לחמים שווים כאלה) ואיזו מישהי נכנסה בו בזמן שהוא חתך את הלחם והוא חתך את היד שלו, ירד לו כ"כ הרבה דם, בסוף פינו אותו לביה"ח ותפרו לו את היד, עכשיו הוא ב10 ימי מחלה!

איך קשורה בכלל הכותרת לפוסט הזה?

היום בבוקר כשהגענו לעבודה הר"צ שלי (שקוראים לו איתי) החליט להפתיע את הצוות שלי והכין לנו מעין ארוחת בוקר קלה, לחם שהוא אפה וגבינות, ירקות ושוקו. את המתכון של הלחם לקחתי, וכבר הספקתי לעשות (כי הגעתי מוקדם הבייתה היום). וקראתי לו לחם הרווקים, למה? כי אין בו שמרים יש בו בירה לא צריך ללוש או להתפיח אותו והזמן עשייה שלו לוקח אולי 5 דקות. אז הנה המתכון:

לחם רווקים:

המצרכים:

1 חב' קמח תופח מאליו (350 גר')

1 כף סוכר

1 כפית מלח

1 פחית בירה לבנה (או בקבוק 330 מ"ל)

תבנית אינגילש קייק

תוספת: ניתן להוסיף גרעיני חמניות, צנוברים, זיתים, גבינה מלוחה וכל מה שעולה בדעתכם להכניס ללחם)

ההכנה:

מערבבים היטב (עם כף, לא לשים) בקערה את כל החומרים

שופכים/מוזגים לתוך התבנית

(לא לדאוג שזה לא נראה כמו בצק, זה אמור להיות ככה)

מכניסים לתנור שחומם מראש (אני שמתי על חום 6 על טורבו לחצי שעה)

לפי ההמלצה של איתי 160 מעלות ל45 דקות (לא טורבו)

אופים עד שהלחם מזהיב ואז מוציאים מהתנור

יותר קל מזה לא יכול להיות

בתיאבון לכולם!

הועתק מטליק שהעתיק מדריה והמקור הוא מסבינה

(ואני מקווה שלא שכחתי אף אחד/אחת)

דברים שהדר אוהבת במיוחד:

ג'ינס: הייתה לי תקופה פעם שהלכתי רק עם ג'ינסים קרועים (בתיכון) אח"כ הארון שלי לא ראה ג'ינסים כמה שנים והיום יש לי רק אחד של קסטרו. בהחלט אני צריכה לקנות עוד אחד!

סניקרס: בדר"כ לא משתמשת, אבל יש לי נייקי לכל מקרה שלא יהיה.

תחתונים: יש הכל מהכל, מיני, בוקסרס מיניאטורים של נשים וחוטיני, בדר"כ הרוב נמוך נמוך ורצוי ללא תפרים.

בושם: כל יום זה משהו אחר לפי המצב רוח. כרגע שולטים אצלי אמור אמור, אולטרה ויולט, קבוטין, קנזו, הוגו deep red. אני מתה על בשמים...

שמפו: דאב, הוא עושה לי הכי טוב לשיער

מרכך: דאב, בזכותו אני לא צריכה לשים שום דבר על השיער

ספק טלוויזיה: בדירה YES (לא שיוצא לראות) אצל ההורים HOT.

ערוץ TV: לא רואה TV בתדירות כזו שיש לי ערוץ מועדף

תוכנית TV: אמממ... שוב נתקעתי... בקושי רואה TV.

תחנת רדיו: אמממ... לא שומעת רדיו

עיתון יומי: ידיעות אבל רק באינטרנט

ספר: כל הסדרה של ילדי האדמה (פעם בשנה אני קוראת את כולם) וכל הספרים של הארי פוטר (באנגלית).

כרגע קוראת את Harry Potter and The half blood prince (באנגלית פעם שנייה).

אוכל: אוכל של אמא, במיוחד עוגת גבינה (שזה נדיר שהיא עושה אותה)

מתוק: אמממ אני לא חולה על מתוקים, לא אוהבת שוקולד. מעדיפה פירות ועוגות של אמא (=

יוגורט: בקושי נוגעת בדברי חלב, ואם כן רצוי שלא יהיה מחלב בקר. יש לי יוגורט עיזים בבית בדר"כ. פעם בשבוע אני אוכלת כזה.

תה: תה ערבה, לאחרונה תה בדואי, אבל אוהבת את רוב הסוגים של התה (אסור לי לשתות קפה, מה לעשות).

מסטיק: בדר"כ של MUST תות-בננה

רכב: למה צריך רכב אם יש הסעות לעבודה?

מסעדה/בית קפה: ארומה (בגלל השוקו)

בר: בר גיורא בת"א, ערה במודיעין, דבלין ברחובות, אויטה בת"א.

מועדון: נדיר שאני יוצאת למועדונים, אבל אם כבר אז לליין של ה-pop ring (מסיבות של גייז' במועדון התיאטרון).

מכון כושר: לא הולכת (למי יש זמן?) אם ייפתח בעבודה אז אולי ננסה את זה.

סמים: ניסיתי, לא ממש בקטע שלי.

סיגריות: מגעיל אותי ברמה. או כמו שנאמר לנשק מישהו שמעשן זה כמו ללקק מאפרה.

מישהו גילה פה משהו חדש?

סתם במקרה תוך כדי שיטוטי הבוקר שלי נתקלתי בכתבה הזו.

לאחרונה הודיעה עיריית ראשון לציון על הכוונה להעביר חוק עזר עירוני, שעדיין לא אושר, המחייב את מאכילי חתולי הרחוב לעשות זאת בהיתר בלבד. בנוסף, עליהם להקים את פינות ההאכלה במיקום שייקבעו פקחים עירוניים, ולהתחייב לעקר ולסרס את אוכלוסיית החתולים שתחת חסותם. אותם פקחים, אגב, יכולים לבטל את ההיתר, שהינו אישי ואינו ניתן להעברה, לכשיחפצו. הקנס על האכלת חתולים ללא רשיון? 660 שקל.

"כולנו מאכילים חתולי רחוב ומכירים את הנושא באופן אישי. לכן אנחנו מבינים מדוע התקנות הללו לא הגיונית ונאבקים בהן", אומרים אנשי הקבוצה. "כבר היום אנשים חוששים להאכיל חתולים כי הם בטוחים שהחוק נכנס לתוקפו. כך שהמשמעות של חלוקת ההיתרים היא הרעבה של החתולים, והרעבה היא משהו שאנחנו לא מסוגלים לחיות איתו. גם ככה החיים שלהם ברחוב לא קלים, וזה בטח לא הפתרון".  

"רוב האנשים שמאכילים היום חתולי רחוב לא יוכלו לממן מכספם את העיקור והסירוס, ובכלל, שזו לא אמורה להיות חובתו של אדם פרטי. בשביל זה יש רשויות שלהן אנחנו משלמים מסים".

"אנשים צריכים להבין שחמלה היא חמלה ורעב הוא רעב, גם אם זה רעב של חתול".

אני חושבת שעיריית רשל"צ צריכה להתבייש בעצמה בזה שהיא נידונה את חתולי הרחוב בעיר שלה להשמדה. ויותר גרוע מזה רוצים שזה יהיה חוק כלל ארצי, מה שיגרום להשמדתם של חתולי הרחוב בכל הארץ. זו אטימות לשמה.

אני חתמתי על העצומה אתם יכולים גם...