לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2005    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2005

בחזרה לב"ש...


 

ביום חמישי יצאתי מהעבודה מוקדם כדי לנסוע לב"ש.

אנשים שאלו אותי מה אני מחפשת שם, הרי הייתי שם שנתיים.

אז בשנתיים צוברים חברים במקום, חברות ליתר הדיוק.

ואותן נסעתי לבקר.

 

קודם כל נפגשתי עם התולעת שבא עם החברה שלו שלא רצתה לשבת איתנו באותו שולחן (אז לא ראיתי אותה ב-LIVE  ראיתי רק תמונה). החזרתי לו את כל הכסף שאני חייבת לו, ב4 תשלומים.

חוץ מזה סתם ישבנו ודיברנו.

הוא סיפר לי שהוא ומרינה (זו חברה שלו) פתחו חשבון בנק משותף יחד, בגלל שהם שוכרים יחד דירה ויש להם הוצאות משותפות (מה שגרם לי להרים גבה, מי המשוגע שאחרי שנה פותח חשבון בנק משותף עם החברה שלו? חשבתי שעושים את זה רק כשהולכים למסד את הקשר). חוץ מזה אמר שהוא עייף מהעבודה. ושהוא ממש שמח שטוב לי במקום החדש.

הוא היה דיי על קוצים, כאילו שאם חברה שלו תראה אותנו יחד ייקרה לה משהו, למרות שאמרתי לו שלא אכפת לי אם היא תבוא לשבת איתנו. היא התקשרה בערך כל 5-10 דקות כדי לבדוק שהכל בסדר.

אני אשאר איתו בקשר עד שהוא יקבל את כל הכסף שלו, נראה לי פייר, רק כדי שלא תהיינה בעיות כלשהן בנידון.

למרות שהוא אמר לי "תשמרי על קשר"

אבל לא נראה לי שזה ייקרה.

 

חברה שלי באה לקחת אותי ונסענו לבית החדש שהיא שכרה ברמות. סוף סוף שכונה נורמלית, לא כמו שכונה ג' שם היא גרה עד לפני חודשיים. בית מרווח שיש בו הרגשה של בית. קבענו עם כמה חברות שעבדו איתי במוקד בב"ש.

שמעתי כל כך הרבה על העבודה שם שיצא לי מכל החורים האפשריים. איך האנשים במוקד מתדרדרים, איך הר"צ שלהם עושה עייפה ועייפה, איך יש מישהי בצוות שמתחנפת לר"צ ושכל הצוות שונא אותה (היא קוראת לו אבא, מי תקרא לבוס שלה אבא???).

גם נסענו למוקד לראות קצת אנשים שעבדו איתי, היה נחמד, שום דבר לא השתנה שם יותר מדיי. רוב האנשים שאני מכירה נמצאים במשמרות ערב.

 

הלכנו לאכול בנאפיס. קודם כל בגלל שבנאפיס יש הכל (גם בשרי וגם חלבי) ושנית זה אחד המקומות היחידים בב"ש שפתוחים אחרי 10 בלילה. ושם ישבנו וקישקשנו, דיברנו שוב איך לא על עבודה, אכלנו גם בין לבין.

בסופו של דבר סוכם ש"צריך לעשות את זה יותר".

 

כמעט חודשיים שלא הייתי בב"ש ואני מרגישה כל כך לא שייכת לעיר הזו יותר. גם רואים עלי שאני לא משם, אני מתלבשת אחרת, מדברת אחרת, הכל אחר. וגם זו עיר ממש קטנה.

שכחתי כמה קר יכול להיות בעיר הזו, ממש קפוא שם.

 

אחרי הארוחה נסענו לבית של י' היא זו שישנתי אצלה.

המשכנו להתקשקש עד שהעייפות הכריעה אותנו.

2 חברות פרשו הבייתה לישון ואנחנו פרשנו לישון בבית שלה.

כמובן שבבוקר קמנו והמשכנו להתקשקש ((:

ואז חזרתי לת"א ומשם לבית של ההורים שלי.

 


 

אצל ההורים שלי חגגנו לסבתא שלי 85.

זו אמא של אבא שלי (זו שיש לה אלצהיימר)

ואי לכך כל המשפחה מהצד של אבא שלי התארחו אצל ההורים שלי בבית.

אמא שלי הכינה אוכל סיני, שזה כידוע אוכל שמכינים ממש קצת זמן לפני ההגשה, ב5 אחה"צ שום דבר עוד אל היה מוכן ואבא שלי היה בעצבים מזה (הוא אוהב שהכל מוכן יום מראש) והוא שיגע את כולם, אני הלכתי לישון (כי בב"ש לא ישנתי הרבה).

היה קריר בערב, בעצם אפילו היה קר למדיי ומזל שאמא שלי החליטה שנעשה את זה בתוך הבית, למרות טירוניותו של אבא שלי שחום איימים בתוך הבית. רק אבא שלי ואחותו התלוננו על כמה שחם בתוך הבית, שניהם סובלים מחום (ודודה שלי הכריזה שלאנשים שסובלים מחום יש יותר סיכוי לחלות באלצהיימר).

האוכל היה נפלא, החברה הייתה משעשעת למדיי, לא החברה היומיומית שלי, אבל עדיין משפחה.

וכן הייתה האטרקציה לש הערב, הנינה של סבתא שלי (להגיד הבת של בת הדודה שלי זה יותר מדיי ארוך), ילדונת מתוקה עם לחיים ורודות, קטנטונת כזו, יפייפיה ממש (ואני לא מתלהבת מילדים בדר"כ). הייתם צריכים לראות איך אבא שלי עשה לה קולות (אני כמעט נקרעתי מצחוק).

לקראת 10 בלילה כולם התקפלו.

אחרי הכל הם הגיעו מקצוות הארץ. בת דודה שלי ובעלה הגיעו מב"ש, דודה שלי בעלה והבנות הנוספות הגיעו מאיזו חיפה והייתה להם חתיכת נסיעה הבייתה.

בעצם היחידי שלא היה זה אחי, שעושה מארבים כל לילה השד יודע איפה.

 


 

ואני אני קיבתי אתמול חיסון נגד שפעת. ואני מרגישה כאילו באמת יש לי שפעת. אמרו שזה תופעות לוואי שעוברות אחרי 24 שעות, אבל 24 שעות עברו ואני עדיין מרגישה זוועה (ואף פעם אל היה לי את זה אני כבר יותר מ-10 שנים מקבלת חיסונים נגד שפעת). אם מחר בבוקר אני ארגיש זוועה אני הולכת לרופא (שכבר ביררתי איפה יש מרפאה וזה דיי קרוב). אין מצב שאני אגיע לעבודה כשאני מרגישה לא טוב.

כל מי שנכנס היום לבית (כי יש פה עוד אנשים שגרים בקומת למעלה) הרים גבה כשהוא ראה אותי עם טרנינג ופליז, מסתבר שהיה היום חם...

 

שיהיה לכולנו שבוע מדהים ונטול שפעות!

 

 

נכתב על ידי , 22/10/2005 20:28   בקטגוריות חברים  
31 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-31/10/2005 14:13
 



עבודה, עבודה וקצת משפחה...


 

בעבודה שלי עושים חילופי תפקידים, האחמ"ש (זה שכל הזמן נחמד אלי) אמור לטוס לחו"ל בחודש הבא, לדרום אמריקה, ככה שיש מישהו אחר שמחליף אותו, אחד מהנציגים הותיקים בצוות. זה מוזר לראות איך החפיפה נעשית כל כך מהר, כי אחרי הכל הם אלה שיודעים הכי הרבה.

 

בערב יום כיפור כשיצאנו מהעבודה לכיוון החניון (שם כולם שמים את הרכבים שלהם) הלכתי איתו ועם מי שיושב לידי, שנקרא לו ע'. לע' יש מכונית קבריולט שחורה מדהימה, בחיים שלי לא ראיתי מישהו שמטפח את הרכב שלו ככה.

 

אחרי שע' נסע לדרכו שאלתי את האחמ"ש אם הוא רוצה שאני אלווה אותו, הוא אמר ברור שכן.

הנה זה אחד מהקטעים שאני בחיים לא אבין, העניין של להיות נחמד כזה, כי בטוח שהוא לא מתכוון לכלום כי הוא טס לחו"ל בקרוב. אז למה להיות אלי כ"כ נחמד? (לא שאני מתלוננת, דווקא אני נהנית מזה, וכשהוא לא מגיע לעבודה זה עושה לי הרגשה כאילו שהולך להיות יום משעמם בעבודה, כי הוא לא יהיה שם).

 


 

כבר כמה זמן שחברות שלי מהעבודה בב"ש מבקשות שאני אבוא. לפני שעזבתי רציתי שנעשה מפגש אבל בסוף לא יצא כי לא היה זמן, ואני הייתי צריכה להתרגל לעבודה החדשה. וכן לכולנו יש עבודה תובענית משהו לפעמים.

 

החלטתי שהחגים הם הזדמנות לא רעה למפגש מהסוג הזה, אנשים קצת יותר רגועים מבדר"כ, יש גם יותר זמן ובכלל החגים זו תקופה של מפגשים.

הודעתי לחברה טובה שלי שאני הולכת להתנחל אצלה בבית בחמישי בערב, והכל סודר.

 

החלטתי שזו גם הזדמנות לפגוש את התולעת ולהחזיר לו את כל הכסף שאני חייבת לו. ככה לא תהיה לו סיבה להתקשר אלי ולי לא תהיה סיבה להיות איתו בקשר. או לפחות אני מקווה ככה.

 

אז מחר אני אצא מוקדם מהעבודה, בתקווה שלא יהיו פקקים בז'בוטינסקי, ואסע לב"ש. זה יהיה מוזר להגיע לשם אחרי חודשיים שאני לא גרה שם, המקום שפעם היה הבית שלי ועכשיו אני רק באה לבקר, אני אורחת.

 


 

אבא שלי היה אצל החברים שלנו במשך כל השבוע האחרון. ביום שהוא חזר הביתה דנה (זו הבת של מיצי שנפטרה לפני שבוע) התקשרה כדי להגיד לו שסבתא שלה נפטרה (אמא של אבא שלה). תארו לעצמכם מה זה לאבד 2 אנשים קרובים תוך שבוע...

ואבא שלי חזר למושב של ילדותו לעוד כמה ימים.

 

לסבתא שלי יש יום הולדת 84 השבוע.

אמא שלי החליטה שנעשה לה יום הולדת.

אז ביום שישי בערב כל המשפחה שלי הולכת להתארח אצל ההורים שלי

הילדים, הנכדים והנינה החדשה ((:

לסבתא שלי יש אלצהיימר ולכן כולם באמת באים, כי זה חשוב שכל עוד היא זוכרת אותנו שהיא תהנה מהדברים האלה הקטנים של התשומת לב. 

לפני שבוע למשל אני הייתי בהלם שהיא זכרה שאני עובדת בפ"ת.

ככה שהולך להיות מעניין, זו המשפחה מהצד של אבא שלי, אלה שאנחנו רואים רק באירועים מהסוג הזה.

אמא שלי כמובן תהיה אחראית על הבישולים, היא כבר סיפרה לי מה הולך להיות בתפריט (נראה לי שיהיה המון אוכל).

 

שיהיה סוף שבוע רגוע לכולנו...

 

נכתב על ידי , 19/10/2005 21:52   בקטגוריות עבודה  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-22/10/2005 00:09
 



חדשות מהירח


 

 

היום עשינו מפגש משפחתי של בנות המשפחה.

קודם כל אמא שלי באה אלי כדי לעזור לי עם הקניות

הגיע הזמן שאני אלמד לקנות גם עופות וכד' בשוק

אמא שלי לא צריכה לקנות לי הכל

אח"כ תיכננו להיפגש עם דודה שלי, אחות של אמא שלי

ובדרך הצטרפה גם סבתא שלי

חשבנו ללכת לנחלה אבל מפאת הזמן והרעב החלטנו להישאר בדרום ת"א ולאכול משהו.

סבתא שלי ראתה סוף סוף את הבית בו אני גרה, נראה לי שהיא קיבלה קצת הלם מהגודל.

 

ואז באה דודה שלי עם הרעיון לסלון.

אתם יודעים שחשבתי לקנות סלון חדש.

דודה שלי שהיא בראש צעיר אמרה שחבל.

קודם כל כי בגיל שלי אני לא צריכה להיתקע עם סלון שבעוד 10 שנים אני לא ארצה.

שנית כי אם אני אקנה סלון זול הוא יחזיק מעמד כלום זמן.

ושלישית שאני יכולה לנצל את מה שיש לי בבית ואת זה שאני עדיין צעירה ולעצב את הסלון איך שאני רוצה.

להוסיף בדים, וילונות, כיסוי לספה הורודה הזו, שטיח, פופים.

אחרי הכל החברים שלי עדיין לא שייכים למחלקה הגריאטרית (אלה היו המילים שלה, את הרי לא מארחת פה גריאטרים, נכון?)

את השולחן והשולחן TV  אפשר לצבוע והם ייראו כמו חדשים

וכן אפשר לשים עציץ או איזה פסל, ועוד כל מיני דברים והנה לנו סלון מאולתר לתפארת.

האמת שאני אהבתי את הרעיון, נראה לי הרבה יותר טוב להפוך את המקום לחמים כזה ושכייף להיות בו, מאשר לקנות סלון, כי סלון זה משהו שאמור להישאר להרבה זמן, ולא רק לשנה-שנתיים וסלון טוב עולה לפחות 4000 ומעלה.

מה גם שדודה שלי מכירה את כל המקומות המגניבים בת"א כי לקנות דברים כאלה.

אז כנראה שאני אעשה make over לסלון בחודשים הקרובים.

 


 

בעבודה שלי, יוצא לנו לעבוד רוב הזמן, אפילו בערבי חג, אנחנו עובדים ½ יום, זה לא נורא, זה כמו יום שישי. אבל עדיין תופס חלק ניכר מהזמן לנסוע לעבודה ובחזרה.

כנראה כאשר התאגיד יעבור ליקום תהיינה הסעות מבית יהושע. שזה דיי משמח אותי כי זה אומר שאני לא אהיה חייבת לנדוד שוב. אחרי הכל קשה למצוא בת"א ובכלל דירה שמשכירים אותה שבמחיר הכל כלול.

 

בערב יום כיפור כשעבדתי, יחד עם עוד 3 אנשים מהמחלקה שלי, תפסתי עם אחד מהם שיחה כאשר חיכינו לאוטובוס. מעניין שאפשר להכיר אנשים ככה, בשיחה קצרה כזו כשמחכים לאוטובוס. אני לפחות מקווה שהוא לא חושב עלי מה שהוא חושב על הבנות האחרות שיש במחלקה שלי (על אחת הוא אמרה שהיא יבבנית ועל השניה פרחה בהמה).

 

האחמ"ש שלי בעבודה טס לחו"ל (דרום אמריקה) בחודש הבא. הוא אחד האנשים היותר נחמדים שיצא לי להכיר בעבודה. הוא גם זה שנחמד אלי, ובכן יותר ממה שהוא נחמד לבנות האחרות, מסיבות שאני אישית טרם הבנתי. יש את הקטע הזה שלו, שאם כולם הלכו חוץ ממני הוא מבקש ממני להישאר כדי שהוא לא יצטרך לסגור לבד, או סתם לפעמים שואל אותי אם הכל בסדר, ואם אני מבקשת ממנו משהו הוא מייד בא.

ואולי הוא באמת סתם נחמד...

 

ועד כאן להפעם...

המשך סופ"ש מדהים!

 

נכתב על ידי , 15/10/2005 02:17   בקטגוריות עדכונים  
33 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עמית המכשף ב-24/10/2005 09:34
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בת: 43




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לn_lee אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על n_lee ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)