המצב בעבודה שלי הופך להיות כאוטי

אריאל מחפש אותי כל הזמן

אולי מחפש אותי זו לא המילה הנכונה

אבל לפחות ב80% מהשיחות שיש לי איתו הן שיחות שבהן הוא מרים עלי את הקול/צועק

השבוע הוא אמר לי שהוא כל יום עובר על כל הלקוחות שטיפלתי בהם כדי לסדר את התקלות שלא פתרתי

שכמובן זה בולשיט כי אין לו שום דרך לעקוב אחרי כל הלקוחות שדיברתי איתם (רק לריבלין יש)

וגם אני לא משאירה תקלות פתוחות אני תמיד פותרת אותן עד הסוף

יש להם גם קטע כזה (עוד מההתחלה שהתחלתי לעבוד) שאם אני לא יודעת משהו ואני שואלת אותם הם נכנסים בי, בטענה שאני צריכה ללמוד לבד

אין לי בעיה עם ללמוד לבד אבל יש דברים שלפעמים צריך את ההסבר ממישהו שמכיר ולא מחיפוש בגוגל

לפני שבוע קרה שעשיתי משהו שיצר תקלה אצל אחד הלקוחות

כמובן שלא הייתה לי כוונה ליצור אצל אותו לקוח תקלה

אבל זה קרה, ריבלין היה לחוץ וצעק עלי

הוא לא הבין איך אני לא נלחצת כשהוא לחוץ ועצבני

לא רציתי להגיד לו שהתמודדתי עם תקלות הרבה יותר גדולות ומשביתות ארגון מעבודה לגמרי ושאני לא נלחצת מדברים כאלה כי אני לא מבינה מה זה יעזור לי להילחץ ולהיות היסטרית זה סתם יפריע לי לעשות את העבודה שלי. אני מעדיפה להיות רגועה ולהתרכז בפתירת התקלה ולא להילחץ (מה לעשות שאני לא אישה היסטרית שנלחצת מדברים כאלה).

וחוץ מזה שהתמודדתי בחיים שלי עם תקלות משביתות ארגון הרבה יותר רציניות מזה שלארגון של 5 אנשים לא עבד המייל ל20 דקות שזה הזמן שלקח לי לסדר את התקלה (שריבלין חושב שזה הסתדר לבד).

ואחר כך קיבלתי שטיפה מאריאל על כמה שאני לא עושה את העבודה שלי כמו שצריך

שאלתי אותו למה אין לנו סביבה לעשות בדיקות לפני שאנחנו עושים שינויים מהסוג הזה (הוא כמובן לא עושה שינויים כאלה כי הוא לא מתעסק בטכנולוגיה הזאת מתוך פרנציפ) והוא אמר לי בחוצפתו שאין שום צורך בסביבת בדיקות.

בכל ארגון שעבדתי בו הייתה סביבת בדיקות לבדוק איך פעולה זו או אחרת תשפיע על העבודה/מערכת וכדומה

אז הוא חושב שלא צריך סביבת בדיקות?

זה כמו למשל שהיה יום אחד שבו הוא אמר לי שאם מתחברים לוואטסאפ דרך המחשב אם הטלפון כבוי זה עדיין עובד כי יש אינטרנט (לא זה לא עובד זה קשור לקו הסלולרי לא רק לאם יש או אין אינטרנט)

בשבוע שעבר הבן אדם כל בוקר צעק עלי בגלל שהיו לי תקלות בטלפון של העבודה

ולא תגידו שהוא מתקשר אלי לסלולרי של העבודה הוא מתקשר אלי לטלפון הפרטי שלי! ומרים עלי את הקול

לא משנה כמה פעמים אמרתי לבן אדם שלא ירים עלי את הקול הוא פשוט לא מפנים את זה

והוא, בגלל שהוא חכמולוג גדול ושחצן גדול עוד יותר שחושב שהשמש זורחת לו מהתחת, החליט שהבעיה לא בטלפון של העבודה אלא בראטור ואשכרה פקד עלי להחליף אותו והתחיל לחפור גם לריבלין בנושא הזה

אני החלטתי להתקשר לחברה שנותנת לנו שירותי מרכזיה והבחור שם גילה שההגדרות של הטלפון שלי לא היו נכונות ולכן הוא היה מתנתק מהמרכזיה. מאז שהוא סידר את זה הכל עובד פיקס.

ואריאל, הוא עדיין טוען שאני צריכה להחליף את הראוטר.

בכלל אריאל לא מבקש ממני לעשות דברים הוא פוקד!

אנחנו לא בצבא וגם בצבא רוב המפקדים לא מדברים כמו בצורה שהוא מדבר

בלתי נסבל לעבוד איתו

בלתי נסבל לעבוד במקום הזה בכלל

החלק של לעבוד מהבית בכלל לא חיובי

גם מבחינה חברתית כי אני עובדת לבד, אין לי אינטראקציה של פנים מול פנים עם אף אחד, כל התקשורת טלפונית.

זה אולי נחמד פעם או פעמיים בשבוע אבל כל הזמן? זה ממש לא...

לנסוע למקום עבודה שלא אוהבים זה דבר אחד, אבל לא לאהוב את העבודה כשעובדים מהבית זה דבר אחר. כי זה הבית שלי המקום שהכי נעים לי להיות בו, ועכשיו לא נעים לי להיות בו בגלל זה.

מה גם שזה גורם לסוג של בידוד חברתי

אם לא היו לי לימודים או פעם בשבוע-שבועיים ללכת לקניות אני לא ממש יוצאת מהבית

ואל תגידו לי לצאת סתם, לעבוד בעבודה שמקבלים בה משכורת נמוכה זה כמעט כמו להיות מובטלת, על כל הוצאה צריך לחשוב, כל יציאה מהבית זו גם הוצאה כספית. החוצה יוצאים בשביל להכניס או להוציא כסף, ואם אין לכם איך להכניס כסף או לחלופין אין לכם כסף להוציא, אין לכם מה לחפש בחוץ.  

יש לי בעיה עם העניין של לחפש עבודה כשאני עובדת בעבודה הזאת

זו בעיה לקבוע ראיונות עבודה, אני עובדת כל יום

ואני עובדת מהבית זה לא שאני עובדת בעיר ואז נגיד אחרי העבודה או לפני אני יכולה ללכת לראיון

פה אין לי את האופציה הזאת

ובשום מקום שיצא לי לדבר איתו בינתיים לא הסכימו לעשות ראיון בשעות אחה"צ (אחרי 17:00) ואני לגמרי מבינה את זה

זה או לעבוד או לא לעבוד ולחפש עבודה - אין פה את האופציה של האמצע.

ואל תבואו ותגידו לי שמי שרוצה אותי יתאמץ בשבילי (שזה מה שאמא שלי אמרה לי), יש עוד עשרות מחפשי עבודה בתחום שלי שכן יהיו מוכנים להגיע בשעות העבודה הרגילות והם לא מוגבלים כמוני.

ואל תגידו לי שאם היה לי רכב היה לי יותר קל

בשבוע שעבר כשנסעתי ללימודים אחה"צ היה לי טרמפ עם שכנה מהמושב לתל אביב, יצאתי מהבית ב16:00 (לזה קיבלתי אישור מיוחד מריבלין, לצאת מוקדם ביום שיש לי לימודים) והגעתי למקום שרציתי ב17:15

כשבאתי ואמרתי לריבלין שיש לי ברית של האחיין שלי הוא אמר לי לעדכן את אריאל כי הוא לא נמצא במשרד (אקא הבית שלו, כי כל אחד מאתנו עובד מהבית) בצהריים (פגישות) וזה אומר שאריאל צריך להישאר לבד.

וזה לא שהם לא השאירו אותי לבד רק ביום חמישי בשבוע שעבר שריבלין היה בפגישות כל היום ואריאל נסע להלוויה באיזה סוף העולם ברמת הגולן.

אז כשעדכנתי את אריאל הוא אמר בסדר, אבל תעדכני אותי כשאת חוזרת כדי שתיכנסי חזרה לעבודה

עכשיו אני יודעת שברית זה לא בדיוק דבר שלוקח הרבה זמן, אבל זה אירוע, ויהיו שם אנשים ואוכל, ולמה אני צריכה להרגיש לחוצה שאני צריכה לחזור לעבודה?

האמת שחודש ספטמבר היה חודש לא משהו

היו חגים, ואני חושבת שהשנה זו פעם ראשונה שלא נהניתי מהתקופה הזאת

לא היו הרבה מפגשים משפחתיים, לא היו הרבה מפגשים חברתיים

וזה סתם היה להיות בבית ולא לעשות שומדבר מיוחד

אני חושבת שהשנה הרגשתי ביתר שאת את העניין הזה שאנשים התחתנו ויש להם משפחות והחיים שלהם סובבים יותר סביב זה

סדר העדיפויות משתנה וזה ברור, רק שאף פעם זה לא היה כל כך מורגש עבורי כמו השנה

חוץ מזה הייתה עננת המבחן שהיה ממש שבוע אחרי סוכות

בת'כלס יכלתי לגשת למבחן חודש אחרי (היה תאריך נוסף)

אבל העדפתי לגמור עם זה כבר

וגם לא להיכנס לעניין של ללמוד למבחן תוך כדי הסימסטר החדש

מה שכן, אחרי חודש שלם שעשיתי חזרה על החומר + תרגול למבחן

היה לי בקושי שבוע עד תחילת הסימסטר

ואני מרגישה שאני מגיעה אליו עם הלשון בחוץ

בירור קצר על המרצה, שנאמר עליה שהיא מלמדת מהר

אבל אני חושבת שאתן לזה צ'אנס, הכי הרבה תמיד אפשר לעבור לשיעורים שמועברים אונליין

בשיעורים המוקלטים יש את המרצה הכי טובה של הקורס הזה (לפחות כך אומרים סטודנטים שעשו את הקורס) והחומר גם ככה לא השתנה.

אני מעדיפה ללכת למפגשים פרונטליים + לראות שיעורים מוקלטים ולא להסתמך רק על אחד מהם

אחרי השיעור הראשון, היא דווקא הייתה דיי בסדר חוץ מזה שהיא איחרה לנו ב20 דקות

ממש לא רצה עם החומר, אם כי היה קצת משעמם לקראת הסוף

אולי שיעור אחד זה לא מספיק כדי לחוות דיעה

בינתיים רושם חיובי

מאידך, הביה"ס בו מתקיימים השיעורים (באו"פ יש מרכזי לימוד שחלקם נמצאים בבתי ספר תיכון) היה ממש מעפן. כל השיעורים בקומה האחרונה, אין מעלית. כשיש הפסקה עד שיורדים לקפיטריה כבר נגמרת ההפסקה. ואה כן כל המזגנים שם על 16 מעלות, ככה שזה או שקופאים מקור או שמתים מחום (כי בת"א עדיין יש לחות גבוהה מה שגורם להרגשת איכסה).

גם  המרצה לא ממש הייתה מרוצה מהמקום ואמרה שאולי תצליח להעביר את השיעורים לרמת אביב (לדעתי עדיף אבל אין סיכוי שיש כיתות פנויות שם).

לפני שבועיים הייתי בחתונה של חבר טוב של אחי

הוא היה פה כמו בן בית והזמין את כל המשפחה

שמעו, הם בחרו לעשות חתונה בשישי בצהריים בטבע שזה נחמד ויוצא דופן

אבל המזג אוויר, הו המזג אוויר באותו יום היה נוראי

היה חם נורא וממש ממש לא נעים ולהיות בטבע בחום + לחות +אין רוח זה לא מדהים בכלל

מה גם שזה לא נוח כי אין שירותים נורמליים ולמרות שהיו שירותים כימיים משוכללים אפילו ברכבת יותר נוח ללכת מאשר שם

זה היה גם כמה ימים לפני המבחן שלי

והתלבטתי אם ללכת

ידיד שלי אמר לי תלכי תנקי קצת את הראש

חשבתי שנהיה שם שעתיים שלוש

היינו אמורים לנסוע ב2 רכבים

 אמא שלי ואני ואבא שלי שהיה אמור לאסוף את אחותי וגיסי

ובסוף מה שיצא זה שנסענו ברכב אחד, ואז עברנו לרכב של גיסי ונסענו לשם כולנו יחד

אז היינו שם הרבה יותר זמן ממה שתיכננתי שאהיה שם

היו 2 דברים שהפריעו לי, זה שבקושי ישנתי בלילה (בגלל הלימודים למבחן) וזה שהמזג אוויר היה נוראי וכל מה שרציתי לעשות זה לשטוף מעצמי את כמויות הזיעה האלה

בחיי שאני לא זוכרת מתי הזעתי ככה כל כך הרבה

גיסתי כבר בשבוע 40+ והרופאים לוחצים עליה לעשות זירוז או קיסרי

והם בכלל רוצים לידה טבעית עם כמה שפחות התערבויות

ולדעתי עדיף ככה, רופאים סתם מכניסים לחרדות נשים בהריון

אחי יצא בשבוע 42 ואצל גיסתי אמא שלה סיפרה שאת כל האחים (הם 7) היא ילדה בשבוע 42

אני חושבת שיש צורך להתערב רק אם יש מצב של סכנה לתינוק/לאמא

בעקרון הם לא מתכוונים לעשות אירוע ענקי בברית אלא משהו שיהיה רק למשפחה הקרובה

ורק חודש אחרי הם מתכוונים לעשות משהו יותר גדול

באופן כללי גיסתי הייתה ממש קולית כל ההריון הזה והוא גם מאוד מחמיא לה (ואפילו בשבוע 40+ היא הולכת ועושה פילאטיס מכשירים)

ההורים שלי רוצים לקנות לול מתקפל שיהיה לעולל איפה לישון אם הם יבואו לפה

חוץ מזה שהמשפחה מתרחבת עוד... בעצם עוד חצי שנה יהיה לי עוד אחיין - אחותי הקטנה בהריון

חיפוש העבודה לא התקדם יותר מדיי גם כי היה לי מבחן וגם כי היו חגים

מה גם שלא ממש הבנתי איך אני אמורה להגיע לראיונות עבודה כשאני עובדת (ועוד מהבית)

זה נכון שהסיבה הראשית היא המשכורת

אבל ההתנהגות של אריאל היא הקטליזטור הכי גדול לזה

וגם לריבלין לא חסר, הוא כל הזמן מעיר לי על דברים קטנים

אומר לי שאני צריכה להיות יותר מעורבת ולהיות ראש גדול הוא אמר לי תחשבי לבד מה זה אומר

אין לי מושג ירוק איפה אני יכולה להגדיל ראש בעבודה הנוכחית

מה הוא רוצה שאני אחשוב כמו מנכ"ל? אני לא מנכ"ל ואין לי שאיפות כאלה (וגם לא משלמים לי כמו למנכ"ל)

אני יכולה להגיד באופן דיי ברור שהעבודה הזאת יחד עם אריאל הרסה את יחסי החברות ביננו

לפחות מבחינתי

אני לא מסוגלת לקרוא לבן אדם שמרים עלי את הקול/צועק עלי, ברמה יומיומית, חבר

(ולא משנה כמה פעמים הערתי לו הוא לא מפסיק עם זה)

לבן אדם יש אפס ביחסי אנוש הוא חושב שהשמש זורחת לו מהתחת והוא הופך את העבודה הזאת בשבילי לסיוט

והאמת שהסבלנות שלי אליו ולעבודה הזאת על הקצה

אני אפילו שוקלת ברצינות לקחת הלוואה ולהתפטר כדי שאוכל לחפש עבודה בשקט בלי השיט היומיומי הזה

אז היו החגים

וממש ישר אחרי שהם נגמרו היה יום אחד שעבדתי ואז חופש כדי ללמוד למבחן

שלא תחשבו שריבלין לא ניסה לעשות לי ריגשי על זה שאני משאירה אותו יום שלם לבד (ראבק אתה המנכ"ל של החברה!) כי אריאל עוד לא חזר מחו"ל ביום שאחרי

אבל זה לא ממש  הזיז לי, והוא לא טרח לעשות עם זה יותר מדיי כי הבהרתי לו שאני חייבת את הזמן הזה ללמוד - וכך היה

יום אחרי המבחן היה לי כנס מקצועי שריבלין שלח אותי

ככה שיצא שבנוסף לזה שהיו חגים היה לי חופש ללמוד למבחן (סה"כ 4 ימים כולל היום של  המבחן) וגם ביום שאחרי לא הייתי

אז היום חזרתי לעבודה (סוף סוף שגרה!)

על הבוקר עוד לפני השעה שאנחנו מתחילים לעבוד אריאל מתקשר אלי בהיסטריה

ונוזף בי, כן כן נוזף בי על זה שלא התקשרתי להתעדכן מה קורה בעבודה בזמן הזה שלא הייתי (למדתי למבחן ויצאתי לכנס)

וכמה זה לא בסדר שלא התקשרתי לשאול להתעדכן מה קורה

ושהוא וריבלין חיפשו אותי כמו משוגעים והתקשרו אלי ולא עניתי

אז קודם כל אין לי (ולא היו לי) שיחות שלא נענו מהם בכלל לנייד של העבודה

ואם לא תפסו אותי בנייד של העבודה יש גם את הפרטי - וגם שם נאדה

ואם אני לא עונה בטלפון אז יש וואטסאפ וSMS-ים (לא לא קיבלתי שום הודעה מהם)

ומי לכל הרוחות מתקשר למקום עבודה שלו שהוא בחופש כדי "להתעדכן מה קורה"?

וגם כשהייתי בכנס מקצועי למה שאני אתקשר לבדוק מה קורה בעבודה? מה זה היה עוזר לי לדעת מה קורה באותו יום אם אני לא בעבודה? זה לא שיש לי איך לעזור להם. ויתרה מזאת, אחד מהאנשים שארגנו את הכנס המקצועי דיבר עם ריבלין מול העיניים שלי ואמר לו שאני שם והכל בסבר וריבלין לא אמר מילה ולא ביקש לדבר איתי או למסור לי משהו.

כמובן שאמרתי לאריאל שלמדתי למבחן ושהייתי בכנס מקצועי שריבלין שלח אותי ושהכל גם מתועד ביומן של ריבלין שיש לו גישה אליו ושאין לי שיחות שלא נענו מאף אחד מהם.

והוא אמר זה לא יכול להיות בלה בלה בלה....

את לא בסדר בלה בלה בלה

היית צריכה להתקשר בלה בלה בלה

איזה היגיון יש בלהתקשר לעבודה כדי לבדוק מה קורה כשבן אדם נמצא בחופש?

בחיים שלי לא התקשרתי למקום עבודה כשהייתי בחופש כדי לבדוק מה קורה בעבודה

זה לא אמור לעניין אותי

אותו כנ"ל גם לגבי הכנס המקצועי

התכוונתי להתקשר לשאול מה קורה איך שחזרתי לעבודה ביום שאחרי

אבל אריאל הקדים אותי והתקשר אלי מוקדם לפני שהספקתי להתקשר למישהו מהם להתעדכן

ואם יש משהו מעצבן זה להתחיל את היום עבודה עם עצבים בגלל בן אדם שחושב שהשמש זורחת לו מהתחת