לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2005    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2005

על גברים, בגידות ומה שביניהם...


 

 

לא פעם ולא פעמיים יצא לי לשמוע (לפעמים אישית ולפעמים מאחרים) על גברים נשואים שמעוניינים לגוון את חיי הסקס שלהם. לרוב גברים שכבר נמצאים 10 שנים (פחות או יותר עם אותה אישה). אלה שמצהירים שהם אוהבים את האישה שאיתם, אבל מה לעשות הסקס הוא כבר לא מה שהיה פעם.

 

אני למשל לא זוכרת שההורים שלי הפסיקו לעשות סקס אחרי 10 שנים שהם היו נשואים (וההורים שלי נשואים כבר 28 שנים) אולי רק ב5 שנים האחרונות העניין הזה דעך (ואל תשאלו אותי איך אני יודעת מתי הם עשו את זה או לא).

 

יש הטוענים שגברים צריכים יותר סקס מנשים.

אחד סיפר לי שהוא עושה סקס אם אשתו אולי פעם בשבוע. ביתר השבוע אין, או שהיא עייפה מדיי או שהוא עייף מדיי, ויש עבודה וילדים.

בכלל ממתי ילדים הפכו להיות סיבה ללא לעשות סקס? (אני חשבתי על בדיוק להיפך...)

ויש כאלה שבכלל לא עושים סקס.

 

החלק היותר מעניין הוא שהאישה בכלל לא יודעת מזה.

מה העניין, נראה לכם שגבר יכול להסתדר עם סקס רק פעם בשבוע (כמה מדהים שזה יכול להיות). רוב הגברים שיצא לי להכיר היו מאוד חרמנים, אבל להוריד סקס לפעם בשבוע? זה נראה לי עינוי לרוב הגברים.

ואתם יודעים, מילא זה היה אחרי הרבה שנות נישואים יחד או אחרי הרבה שנים יחד (10 שנים זה כנראה עדיין לא הרבה בשביל ההגדרה שלי לפחות סקס בחיים).

 

למה למשל בן אדם לא יכול לבוא, ולדבר עם בת זוגו לחיים ולהגיד לה, שככה לא מתאים לו? למה לחפש אלטרנטיבות אחרות? למה לא לנסות לגוון? לשנות? משהו. למה לא לראות את זה בתור בעיה שיש לפתור? אחרי הכל לא סתם אנשים גרים יחד וחולקים את חייהם תחת אותה קורת גג, מקימים משפחה וכו'.

ואיך מישהו יכול להגיד שהוא אוהב את האישה שאיתו, אבל ללכת ולהיות עם מישהי אחרת רק כדי לנסות או לגוון או משהו. מצפון לא משחק פה תפקיד?

 

אני יודעת שלנשים יש יכולת מופלאה להתרגל לחיות בלי סקס לאורך זמן (נו טוב לא לכולן). וחלק מהנשים לא ממש רודפות אחרי סקס, אפילו כשיש להם בן זוג קבוע או בעל.

לי אפילו הייתה תקופה שהייתי עם התולעת שיצא שחודש שלם לא עשינו סקס בכלל (זה פשוט הפך להיות גרוע), ואח"כ זה גם לא השתפר. חייבת להודות שאני ממש לא אוהבת לחלק הוראות במיטה, ז"א לא לא לדבר בכלל ולא לכוון, אלא ממש להגיד מה לעשות (משגע אותי לעשות את זה, מה עם האינסטינקט הטיבעי? מה עם להרגיש מה הגוף של האישה שלפנייך רוצה? להבין את התגובות של הגוף?). וככה זה היה עם התולעת, סקס בהוראות (טוב שאני לא בקטע של BDSM עוד הייתי קושרת אותו למיטה ומצליפה בו עם שוט!). וזה היה  הסקס הכי גרוע שיצא לי לעשות אי פעם עם בן זוג שהייתי איתו 8 חודשים בערך.

 

חושבים שסקס לא משחק תפקיד במערכת יחסים. נראה לי בדיוק להיפך.

בואו נגיד שלא חייבים לעשות את זה כמו ארנבים.

אבל  מאידך לעשות את זה פעם ב... שזה מרגיש כאילו זה מאולץ או משהו כזה, זה ממש נראה לי רחוק מהאידיאל, אם בכלל יש דבר שאפשר לקרוא לו אידיאל בסקס.

 

אני יכולה להבין גברים שמסכלים על נשים אחרות אם הם לא מקבלים סקס בבית.  אבל יש להסתכל ויש לעשות. ופה בעצם קיים ההבדל הגדול והמשמעותי, בין סתם פנטזיה להגשמה של הרעיון. זו כמו נקודת אל חזור כזו, אחרי זה הכל יכול להשתנות הכל, כי הרי סודות מהסוג הזה תמיד מתגלים בשלב כזה או אחר, אז למה להסתבך מלכתחילה? למה לא לשנות את הקיים? ואל תגידו לי שאי אפשר לשנות נשים, כי אנחנו אלופות בלהשתנות.

 

לפני כמה שנים התחיל איתי גבר נשוי. מישהו שגר במושב של ההורים שלי. הכרתי את אשתו והם הכירו את המשפחה שלי. ואנחנו היינו סתם חברים טובים שיושבים אחד אצל השנייה ומדברים וצוחקים.המצב בינו לבין אשתו היה ידוע הם היו בטיפול זוגי ועל סוף גירושים. המצב היה כל כך רע שהוא קיבל כדורים לדיכוי היצר המיני. רק תחשבו על להיות עם מישהי במיטה כששינכם בלי הרבה בגדים אבל לא לעשות כלום חוץ מללכת לישון. לדבר איתה על ילדים היה אסון. בכלל לדבר איתה על הנושא הזה היה בלתי אפשרי, כי היא רצתה שאף אחד לא יידע (אבל בעצם כל מי שקרוב ידע). ובתור זוג, מבחוץ הם היו זוג לכל דבר.

כשהוא הציע לי את מה שהוא הציע, התגובה המיידית שלי הייתה ונשארה לא. אפילו שהיינו נפגשים כל יום והיינו לבד בבית שלהם בחדר שינה שלהם יושבים ומדברים. נראה לי שאמא שלי הייתה היחידה שחשדה שמשהו מתבשל שם. אבל אני עמדתי על הלא שלי ושום דבר לא קרה. כל יום היה כמו מבחן בשבילי. הוא אמר לי שהוא אוהב אותה, אבל הוא לא יכול בלי סקס. ועדיין שום דבר לא קרה.

זה יכול לשנות חיים, דבר כזה, למעול באמון של מי שאתה אוהב.

והיום, היום אני לא יכולה לתאר לעצמי את הזוג הזה היום אחרת ממה שהם, מאושרים עם 2 ילדים.

 

מעניין, אבל במקרים האלה שקרו לי (ונתתי רק דוגמא אחת) אלה תמיד היו אנשים שהכרתי, שהכירו אותי תקופה מסויימת. אף פעם אל קרה לי דבר כזה עם מישהו זר. תהיתי למה דווקא יש עניין להיות עם מישהי מוכרת, ולחלק בכלל לא אכפת עם מי הם יהיו העיקר לספק את עצמם. אבל לעשות סקס סתם זה משעמם, לעשות סקס מושקע זה מעניין, אבל אי אפשר לעשות סקס מושקע עם מישהו שלא מכירים.

 

ואם מישהו החליט לעשות את הצעד הזה, ולהיות עם מישהי אחרת, ופתאום הוא מתאהב בה. או שהוא רוצה להיות איתה יותר. הרי אי אפשר להיפגש כל הזמן רק בשביל סקס. אנשים גם נקשרים אחד לשני. אי אפשר לצאת להרבה מקומות יחד, להיראות בציבור בכלל זו תופעה בעייתית, ובכלל המצב הזה נראה לי יותר מתסכל מאשר מועיל למישהו.

 

נכון שיש את התופעה הזו של חילופי זוגות, ואם זה בהסכמה זה בסדר.

אבל נראה לי משום מה שהתופעה הזו של לגוון את חיי הסקס, שבאה רק מצד אחד הפכה להיות תופעה קצת יותר רחבת מימדים משחשבתי. זה נמצא בכל מקום, אי אפשר לדעת מי כן ומי לא.

 

 

נכתב על ידי , 24/11/2005 23:25   בקטגוריות סקס  
46 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-21/4/2006 23:54
 



קצת עידכונים


האמת שלא התכוונתי להיעדר מפה כ"כ הרבה זמן.

היום העבודה שלי תופסת לי את רוב היום.

11 שעות בעבודה, 11 שעות ברשת, משאיר אותי בחוסר חשק להתחבר אליה בבית. וכן אני מגיבה לבלוגים רק כשאני בעבודה (כן עם כל הלחץ אני מספיקה לקרוא).

לפעמים משגע אותי שיש אנשים שמצליחים לכתוב יותר מפעם ביום ובכל פעם הם מפרסמים פוסט ארוך עם תוכן מעניין. ואני בקושי כותבת משהו פעם בשבועיים.

אולי החיים שלי הפסיקו להיות מעניינים, למרות שהם הרבה יותר מלאים ממקודם. אבל כמה כבר אפשר לדבר על העבודה שלי?

 

אתמול הביאו לנו ר"צ חדש לצוות שלי.

לא ממש יצא לנו להכיר אותו.

לא עשו לנו שיחה או משהו

פשוט אמרו לנו שיש לנו ר"צ חדש.

נראה דיי נחמד, לפחות so far.

 

השבוע יש לאחי סיום מסלול של הסיירת שבה הוא נמצא.

זה היה אמור להיות במצדה, אבל בסוף ביטלו את זה. וזה יהיה בבסיס של היחידה.

שימח את אמא שלי שהיא לא צריכה לנסוע למצדה ושיש לה רק ½ שעה נסיעה במקום.

גם חברה של אחי אמורה לבוא לטקס הזה, שיא חדש שהוא עם מישהי 3 שבועות (אחי הוא הפרפר של המשפחה עף מפרח לפרח).

 

סבא שלי (אבא של אמא) צריך לעבור צינטור, כבר חודש שלם שאני שומעת על זה.

ובתוך כל זה סבתא שלי (אמא של אבא) חטפה התקף לב (אותו היא בכלל לא זכרה בגלל שיש לה אלצהיימר) ועשו לה צינטור בשבוע שעבר. היא בכלל לא יודעת על מה היא נמצאת בבי"ח, היא כל הזמן רוצה לחזור הביתה, היא אומרת שהיא בריאה כמו שור.

הלכתי לבקר אותה בביה"ח היא כבר נראתה יותר טוב (זה היה כמה ימים אחרי הניתוח) וגם דואגים שהיא תאכל שם כמו שצריך והכל. בבית שלה היא גרה עם חבר שלה שלא ממש משנה לו אם היא אוכלת או לא. בדר"כ בגלל שאין לו כוח להיאבק איתה היא שותה מין שייק כזה (שנותנים לחולי סרטן כדי שיהיו להם כל הקלוריות והויטמינים ביום). סבתא שלי נעשתה נורא רזה, למרות שהרופאים אמרו שהיא עכשיו במשקל האידיאלי שלה (54), אבל המצב הגופני שלה ירוד, ובגלל הגיל שלה (85) לא רוצים לעשות לה ניתוח לב פתוח (כי היא לא תשרוד אותו). ככה שאמרו לנו שזה רק עניין של זמן (זה יכול להיות חודש חודשיים שנה או יותר אף אחד לא יודע).

בינתיים היא מאושפזת, וכנראה שתהיה לה מטפלת בבית שתדאג שהיא תאכל כמו שצריך (אוכל נורמלי ולא שייקים) ותנקה ותכבס ותעשה את כל הדברים שהיא לא יכולה לעשות.

 

אבא שלי התחיל השבוע את הקורס שלו בסיעוד, אחרי כמה חודשים טובים שהוא לא עובד בכלל. פעם ראשונה בחיים שלי שאני רואה את אבא שלי לוקח דברים ברצינות, ובאמת לומד. לא יודעת עד כמה זה יהיה אפקטיבי כל הלימודים האלה, אני רק מקווה שייצא מזה משהו. לפחות עכשיו הוא לא בבית משגע את אמא שלי. למרות שאני חייבת לציין שהוא כן היה יעיל. הוא צבע את החדר של אחי (שהיה זקוק נואשות לצביעה), צבע את הגג של המרפסת (שעשוי מעץ ולכן כל כמה שנים דורש צביעה) ובכלל בישל וניקה ועשה את רוב עבודות הבית.

 

מה-X שלי לא שמעתי חודש, זו ממש הקלה שהוא לא מתקשר.

גם מאייל (אותו נודניק שלא הבין שאני לא רוצה להיות בקשר איתו) לא שמעתי הרבה זמן, אבל קיבלתי ממנו מייל (באנגלית). עכשיו מה לכל הרוחות הקטע של אנשים לכתוב באנגלית? מה קשה לכתוב בעברית? מילא אם דורשים את זה בעבודה, אבל בבית?

בכל מקרה לא עניתי לא ולא נראה לי שזה ייקרה.

 

ביום שני הקרוב יש לאמא שלי יום הולדת

אנחנו עושים מפגש של בנות המשפחה

קרי סבתא שלי (68) דודה שלי (39) אמא שלי (50) אחותי (15) ואני.

במסעדה כדי לחגוג את האירוע.

אמא שלי ביקשה ממני לקנות לה איפור (לא שהיא מתאפרת כ"כ הרבה) כמו שלי יש בבית (למה כשהיא מתאפרת זה נראה כאילו מישהו הרביץ לה ואיזה יום אחד איפרתי אותה כמו שאני מתאפרת וזה מצא חן בעיניה).

נראה לי יהיה נחמד, נהיה באזה"ת שילת, ליד מודיעין ויש שם כל מיני חנויות שאפשר להסתובב בהן, נקווה למזג אוויר יפה וזהו.

 

ואחרי שירד פה גשם שוטף במשך יומיים נקווה לסופ"ש קייצי כמו שצופים

שיהיה לכולנו המשך שבוע מדהים!

 

 

 

נכתב על ידי , 22/11/2005 14:40   בקטגוריות עדכונים  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-24/11/2005 10:30
 



גברים... מעשה שהיה כך היה


 

 

השבוע התחיל איתי מישהו באוטובוס בחזרה מהעבודה.

נחמד כזה, אני יודעת, נראה בסדר נשמע נורמלי.

הצליח לשכנע אותי שהוא מכיר דרך קיצור (שהאריכה לי את הדרך בחצי שעה)

אבל החלפנו מספרי טלפון בכל זאת.

יום אח"כ לא שמעתי ממנו

יומיים אח"כ הוא השאיר לי הודעה בזה הנוסח במשיבון הסלולרי:

"היי הדר מדבר גיא מאמי, קיבלתי את ההודעות שלך, רק רציתי שתדעי שהתגעגעתי אלייך בטירוף, ושאת מתוקה והכי מקסימה שיש. כשתסיימי את העבודה מאמי תתקשרי אלי לנייד שלי. ושתהיה לך עבודה נעימה שולח לך אלף נשיקות. ביי מאמי, מגיא".

 

וזה אחרי שכל מה שיצא לנו לדבר יומיים לפני היה בקושי 1/2 שעה.

אני לא ידעתי אם להיות מובכת מההודעה הזו או לצחוק, האינסטינקט הראשוני היה לצחוק, האמת זה עדיין מצחיק אותי שבן אדם שבקושי מכיר אותי אומר לי דברים כאלה.

ובכלל זה נשמע לכם הגיוני שבן אדם שמכיר אותי כלום זמן ייקרא לי מאמי? ושיגיד שהוא מתגעגע אלי בטירוף?

לא שאני נגד מילים מתוקות ונחמדות, אבל לא לפני שהספקתי להכיר את הבן אדם. לא צריך לשפוך עלי את הדביקות הזו על ההתחלה.

הבן אדם בן 27 ומתנהג אלי כאילו אני בת 16. כאילו שהמילים האלה הן מה שיעשה לי את זה, והוא ממש לא מבין שמה שזה עשה זה בדיוק להיפך.

 

באותו יום בערב התקשרתי אליו אחרי שסיימתי את העבודה, טוב לא מייד אחרי, שעתיים אחרי (שיחייה באשליות שיש לי כוח לדבר עם מישהו בדיוק אחרי שסיימתי לעבוד 11 שעות שבהן אני מדברת  בטלפון). שוב אמר לי כמה אני מקסימה/מתוקה/מיוחדת וכמה הוא מתגעגע ושהוא מת לראות אותי.

הוא בכלל הציע שהוא יבוא אלי הבייתה ונשב ונראה סרטים בTV. נשמע לכם הגיוני שאחרי יומיים אני אזמין מישהו אלי הבייתה לראות TV כאילו שאנחנו כבר שנים יחד? אז אין לי וידיאו ולא DVD והאמת שבאותו יום הייתי עייפה ולא היה לי כוח לאף אחד. אבל השיחה הזו הייתה מעצבנת משהו. עם כל המילים המתוקות האלה.

גם אמרתי לו שהוא לא מכיר אותי ומדבר כאילו אנחנו כבר יוצאים כמה חודשים. אולי הוא שמע את זה אבל לא ממש הקשיב כי הוא המשיך עם זה אח"כ.

סיימנו את השיחה בזה שאמרתי לו שאני אתקשר אליו מחר ונראה אם אני לא אהיה עייפה אולי נצא לאנשהו.

 

יום אח"כ יצאתי מוקדם מהעבודה כדי לעשות סידורים. התקשרתי אליו אולי 3 שעות אחרי. הוא עונה לי בעליזות כזו, מספר לי שהוא מתגעגע ושהוא יושב בבית קפה ושותה שוקו וחושב עלי (WTF???). אמר שהשם שלי מתנגן לו בראש כל הזמן.

ואז הפלתי עליו את הפצצה שחשבתי עליה כל אותו יום לפני. אמרתי לו שלא מתאים לי הקטע הזה, שלא מתאים לי הקונספט, שלא מתאים לי הקשר הזה איתו. הוא שאל למה (למה באמת מישהו שאני מכירה 3 ימים ישאל למה?) אמרתי לו שטוב לי להיות לבד ושנוח לי ככה ושאני לא רוצה כרגע לשנות את החיים שלי. הוא אמר שאנחנו חייבים לדבר על זה ושאו אני אבוא אליו או שהוא יבוא אלי ונדבר על זה. אמרתי לו שאין לנו על מה לדבר כי אנחנו בכלל לא מכירים אחד את השניה, וזהו זה נגמר לא מתאים לי יותר.

הוא לקח את זה נורא קשה.

בכלל חשבתי שמישהו שמכיר אותי בקושי שלושה ימים לא ייקח דבר כזה קשה מדיי. ובכלל באמת על מה יש לנו לדבר? לא מצא חן בעיני הקטע הזה מאז ששמעתי את ההודעה שהוא השאיר לי בנייד, מתנהג כאילו אנחנו זוג כבר שנים שהוא בעצם בקושי יודע מי אני.

מאיזו פלנטה הבן אדם הזה נחת???

 

אגב, זו הפעם הראשונה שבאמת נהניתי לזרוק מישהו.

אני בדר"כ לא עושה את זה, לא כל שכן נהנית מזה.

אבל  זה היה משהו, פשוט שמחתי להיפטר מהמועקה הזו.

 

מאמי-מתוקה-מקסימה אני מתגעגע אלייך בטירוף

את כל כך מיוחדת לי

 

יאק!

מי יכולה לסבול את  זה ככה ועוד על ההתחלה???

 

נכתב על ידי , 11/11/2005 01:32   בקטגוריות שחרור קיטור  
47 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-25/11/2005 18:44
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בת: 43




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לn_lee אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על n_lee ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)