את הבלוג שלי פתחתי בישורת האחרונה של שנת 2003 אחרי חצי שנה שהסתובבתי פה בישרא וקראתי אנשים סוף סוף החלטתי לפתוח אחד משל עצמי. למה n_lee?
כמה שנים לפני כן, כשרציתי לפתוח את האימייל הראשון שלי חיפשתי nickname שיהיה מדליק ומקורי. אני זוכרת, אז עוד יצאתי עם ה-X המיתולוגי הנשוי, היינו בסוף שבוע באיזה יישוב ליד נתניה שפרח לי השם שלו. וישבתי לא מעט זמן כדי למצוא לעצמי את הניק שלי. לא מצאתי. ה-X הציע שאני אקרא לעצמי Ezmeralda ככה זה קשור לניק שלו qwazimodo. אבל לא ממש התחברתי לזה. זה הגיע למצב שכל כמה דקות הוא שאל אותי: נו יש משהו? ואני "לא אין לי" אחרי כמה פעמים הוא פשוט אמר טוב אז תקראי לעצמך "אין לי" n_lee וכך נפתח המייל הראשון שלי בוואלה (שהיום לא קיים כבר) ומאז הניק הזה הולך איתי לכל מקום.
אנשים שהכירו אותי מהאינטרנט דרך כל מיני משחקי רשת ששיחקתי, גם כשנפגשנו קראו לי "n_lee" למרות שאף פעם לא הסתרתי את השם האמיתי שלי - הדר (אפילו כתוב בצד באחת הרשימות)
לא היה לי שם לבלוג וקראתי עליו על שם הכינוי שלי מאז שפתחתי את הבלוג הוא עבר לא מעט עיצובים (כולם פרי דימיוני הפרוע) כולם קשורים למצב רוח שלי באותה תקופה וזה הנוכחי כבר פה יותר משנה, ונראה לי הוא יישאר לעוד לא מעט זמן
למרות שהיו לא מעט אנשים שטענו שלכינוי שלי יש קונוטציות שליליות "אין לי" או n_lee זה בסה"כ בגלל שאין לי nickname בעצם יש לי - n_lee
הכינוי הזה הולך איתי כברת דרך לא קצרה כבר 9 שנים שהוא איתי בכל מקום ברשת
לפעמים מפליא אותי שאנשים מבוגרים מתנהגים בעבודה כאילו הם ילדים בני 3 בגן.
לפני כמה ימים, אחד העובדים במקום עבודה שלי, בדרגת סמנכ"ל ביקש ממני להחליף לו את הדיו במדפסת עכשיו ומייד. היות והייתי חולה שבוע, וזה היה היום הראשון אחרי זה, טיפלתי בתקלות שהשביתו מחלקה שלמה בעבודה שלי, ואמרתי לו שכרגע אני לא יכולה כי אני באמצע משהו, ושאני אגיע אליו כשאני אסיים. בדר"כ כשאני מגיעה אליו לבעיה קטנה שאמורה לקחת מספר דקות אני תמיד נתקעת שם שעתיים. בכל מקרה, כנראה שהעניין עיצבן אותו, אז הוא הלך ובכה לאבא ואמא, אקא שני המנכ"לים של החברה אחת התקשרה אלי טלפונית וצרחה עלי בטלפון (כן זה מוזר לחלוטין הקטע הזה של מנהלים בכירים שצורחים שם על עובדים שלהם). והשני קרא לי לשיחה רצינית אצלו במשרד עם הנוף לים (אבל הוא לפחות לא צרח עלי).
אז כן, חזרנו לתקופת הגן ילד (בן אדם מבוגר מעל גיל 50) שלא מקבל בדיוק ברגע שהוא רוצה את מה שהוא רוצה הולך לבכות לאמא ואבא
היום הגעתי לעבודה אחרי 4 ימים שהייתי בבית חולה זה שהייתי חולה אגב (ואני נשארת בבית רק כשיש לי חום כי אז אני הופכת לבן אדם מאוד אנטיפת וגם לסמרטוט רצפה) לא הפריע ללא מעט אנשים מהעבודה שלי להתקשר אלי ולהטריד אותי בזוטות שונות. מזל שבסוף הגיע סוף שבוע.
בכל מקרה היום בא אלי אחד העובדים והחתים אותי על טופס לטיול בשנה שעברה יצאנו לטיול מהעבודה ומסתבר שגם השנה אנחנו יוצאים לטיול כזה מצד אחד זה נחמד לאללה לצאת לטיולים האלה זה נחמד, זה מגבש את החבר'ה מי שלא ירצה לבוא (לא רואה סיבה למה אבל נגיד) בגלל סיבות כאלה ואחרות לא מוכרח המסלול והפעילות באופן כללי ידועות מראש
קיבלתי גם במייל את הפרטים וכמה זה עולה
ופה בעצם מגיע החלק שעיצבן אותי
יש כסף להוציא על טיול שנכון תורם לגיבוש החברתי ומצב הרוח אבל אין כסף להוציא על ציוד מחשוב חדש ומאוד הכרחי שאני רודפת אחריהם כבר שנה שירכשו? הציוד מחשוב הוא לא בשבילי, הוא לא יעשה לי שמח, הוא בשביל החברה, משהו מאוד הכרחי שאמור להחליף ציוד ישן
או לחלופין אני כבר חצי שנה עובדת ב30% משרה (המשכורת בהתאם) לא יכולים להחזיר אותי להיקף משרה כמו שהיה לפני כן? (לפחות אז אני לא אחנק כלכלית)
שלא תבינו אותי לא נכון אני לא נגד הטיול פשוט הסדר עדיפויות הזה מתמיהה אותי קצת
מה שכן נחמד לצאת לטיול זה יהיה בסוף החודש הזה ולצפון שזה תמיד נחמד לראות קצת ירוק בעיניים (מקווה שיהיה ירוק) אחרי שנת הבצורת האחרונה
חוץ מזה וקצת לא קשור קיבלתי שוב מילואים, הפעם בינואר יקפא לי התחת בירושלים
ונראה לי שהחלטתי מה אני רוצה ללמוד עוד כמה ימים לישון על זה וזהו
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
