הכל התחיל בעצם ברעיון שלי שהוא ינקה קצת את הראש שלו, הצעתי לו שיסע לאחותו שגרה באילת, כבר המון זמן שהוא לא ביקר אצלה. ביררנו קצת פרטים ובשעת לילה מאוחרת (12 בערך) הוא הגיע למסקנה שזה יהיה יותר טרטור מניקוי ראש, הנסיעה לשם באוטובוס תארך כמעט 4 שעות מבאר-שבע (וגם תעלה דיי הרבה 55 ש"ח לכל כיוון) מה שלא משאיר יותר מדיי זמן להיות שם, משהו כמו 6 שעות.

אז הצעתי שניסע לגנים הבאהיים, אבל מה אני ממש לא מכירה את חיפה, וזה קצת בעייתי.

הוא הציע שנסע יחד לתל אביב, נלך לקניון ארנה ומשם נזרום איך שיבוא לנו.

אז נסענו...

כמובן שאחרי שישנתי רק 4 שעות בלילה, בקושי קמתי בבוקר ולא הספקתי להגיע בזמן לרכבת, אז לקחנו אוטובוס, שלקח לו שעתיים להגיע לת"א, אבל לא נורא, הצלחנו לישון קצת בדרך.

מת"א נסענו להרצליה, הלכנו את עד קניון ארנה מהכניסה של הרצליה פיתוח (כי בדיוק לא היה אוטובוס), אבל זה לא היה כל כך נורא, זה היה בבוקר והיה מזג אוויר נפלא והריח של הים... היה פשוט כייף ללכת.

קניון ארנה, זה קניון יפה מבחינה ארכיטקטונית, מעוצב ממש יפה, אבל מה,אין מה לחפש שם. יש כמובן את החנויות הרגילות כמו fox, TNT, golf וכד', אבל רוב החנויות שם הן חנויות מעצבים יקרות נורא ומצועצעות משהו. גם המיקום של הקניון זה בסוף העולם, ככה שממש אין שם הרבה אנשים... הסתובבנו קצת בקניון, חיפשנו משהו מעניין (ולא מצאנו) טיילנו קצת במרינה וחזרנו לת"א.

הלכנו לקניון עזריאלי, הנעליים שלי הרגו אותי, נעליים שקניתי ב-300 ש"ח באיזו חנות נעליים פה בב"ש, והם אצלי אולי 3 חודשים והן כבר התחילו להתקלף (ופה הגעתי למסקנה לא לקנות נעליים של חברה שאני לא מכירה), אז הזמנתי נעליים יפות בגזית. נעליים שאהבתי עוד שראיתי אותן בתחילת העונה רק שפה בב"ש הן עדיין עולות 450 ש"ח (ואין מצב שאני אקנה במחיר כזה). בת"א קניתי אותן ב-300 (כאשר ה-X שלי הכריח אותי לתת לו לשלם חצי).

אחרי סיבוב קל בעזריאלי, החלטנו שאנחנו רעבים, הלכנו לאכול במסעדת פאפאגאיו,שנמצאת ברחוב הארבעה בת"א. זו מסעדת בשר ארגנטינאית שעובדת בשיטת הפס הרץ. אנחנו הזמנו את העסקית המעולה שלהם שזה אכול כפי יכולתך. 7 סוגי בשרים על האש, כל פעם באים ומביאים לך כמה שאתה רוצה, עד להתפקע (כמובן שאנחנו לא התפקענו). אכלנו, היה ממש טעים, גם הזמנו שתייה וקינוח, ולא יצא יקר בסוף (200 ש"ח סה"כ).

רצינו ללכת לטיילת לראות את השקיעה, אבל כבר נעשה קריר, אז הלכנו לדיזנגוף סנטר, איזה מקום משעמם זה נעשה. אני זוכרת שפעם זה היה מקום שוקק חיים בת"א והיום זה סתם קניון שאף אחד כמעט לא בא לשם.

חזרנו לעזריאלי, עייפים משהו, הנעליים שהזמנתי מגזית הגיעו, אז לקחנו אותן, איזה נוחות הן...

וחיכינו לרכבת, יום מעייף משהו.

החלק הכי מוזר זה שהיינו כמו זוג כל היום. הוא כל הזמן חיבק אותי, ונישק אותי, ואני לא מבינה בכלל למה הוא עשה את זה. זה גרם לי להרגיש טוב, וגם לו, אבל הוא לא יודע מה הוא רוצה אז למה לבלבל גם אותי?

היה לי כיף וחבל לי שהיום הזה נגמר...

מחר יש לי לימודים, סופ"ש הזה אני שוב נשארת פה

נשתמע

היום בקושי היו לי לימודים, ככה זה ירד הפסיכומטרי, ואין לי כמעט שעות ביום שני. יש לי שעתיים אנגלית בבוקר ו-3 שעות מתמטיקה אחה"צ. זה הכל.

ה-X שלי שאני עדיין רואה אותו כל יום בלימודים, לא ממש מתנהג כאילו נפרדנו. אנחנו מדברים, הוא מחזיק לי את היד, מנשק אותה, מחבק אותי. מדבר איתי ובוכה גורר אותי לאכול משהו ומשלם. לא יודעת מה קורה פה...

הוא ביקש ממני שאני אבוא איתו ליועצת, בקשר ללימודים. הוא סוף סוף החליט מה הוא רוצה ללמוד. ואם הכל יילך חלק הוא ילמד בשנה הבאה רפואת חירום. היה לו מאוד חשוב לעשות את הצעד הזה וגם להשתחרר מהעניין של המשפחה שלחצה עליו ללמוד משהו שבכלל לא התאים לו.

בשבוע הבא הוא הולך לפגוש פסיכולוג, גם לייעוץ תעסוקתי וגם בשביל לפתור כמה בעיות רציניות שלדעתי יש לו. כל העניין עם ההורים שלו, אמרתי לו שכשהכרנו הוא היה מתקשר להורים שלו כל שעתיים בערך (והבן אדם בן 24). ועוד כל מיני דברים. השפחה שלו כמו שכבר אמרתי קודם זה חתיכת תיק, עשו לו כזו תסבוכת בחיים...

רק היום הוא מתחיל לעשות צעדים ראשונים של עצמאות לבד, לקבל החלטות חשובות, ועוד....

הוא מבולבל בקשר אלינו, כאילו עוד לא החליט מה לעשות בעניין, הרי אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה...

ובימים אלה, אנחנו מדברים יורת משהיינו מדברים כשהיינו יחד.

אני מסתדרת עם זה במשך היום, הכי קשה זה כשמגיע הלילה, ואני נשארת לבד לגמרי...

היום קניתי את הערכת הרשמה לאוניברסיטה. יש בה מידע למועמדים, חוברת, או יותר נכון כמעט ספר ששם כתוב כל המידע על הפקולטות והמחלקות שלהם. מוזר אבל ברוב האוניברסיטאות בארץ יש את זה באתר אינטרנט שלהם. ואם הייתי רוצה להתעניין בלימודים שיש פה ולא להירשם, איך אני יכולה לדעת? זה עלום בעיני שאני צריכה לשלם 85 ש"ח עבור דבר כזה אם אני אפילו לא יודעת מה לומדים באוניברסיטה.

בכל מקרה עשיתי סלקציה של מקצועות שאני רוצה ללמוד. רק מה, מה שבאמת מעניין אותי זה בכלל לא פרקטי. למשל אריכאולוגיה, או גיאולוגיה (יש דבר כזה) אין שום דבר שאפשר לעשות עם זה בחיים האמיתיים. אולי אם להורים שלי היה עודף מזומנים הייתי יכולהל הרשות לעצמי ללמוד משהו סתם... בינתיים זה יאלץ לחכות לזמנים טובים יותר...

אז מה שפרקטי ואני חושבת עליו זה מדעי המחשב, כלכלה וחשבונאות, הנדסת תוכנה, הנסדת מערכות תקשורת והנדסת תעשייה וניהול.

עוד קניות שנעשו היום, עשיתי קניות בסופר, הבית שלי היה ריק וגם קניתי בסטימצקי ספר שאני מאוד אוהבת, שבט דוב המערות (הספר הראשון). מיותר לציין שקראתי את כל הסדרה כבר 8 פעמים (וידי עוד נטוייה). אבל זה ספר שאני מאוד אוהבת ונמאס לי ללכת לספרייה לקחת אותו. חוץ מזה אין לי ממש זמן לקרוא, אולי אני כל יום אקרא פרק... אני מתגעגעת לקריאה זה חסר לי...

אמרו שלקראת סופ"ש המזג אוויר יתחמם, זה אומר שיהיה סופ"ש נעים ונחמד. עלה לי רעיון ביום שישי לנסוע לתל אביב, להסתובב קצת לאורר את הראש, לראות אנשים (לא סטודנטים) לקנות אולי קצת דברים, להסתובב בנחלת בנימין, שינקין ואלנבי (כמו פעם) וסתם להינות. טוב, זה עדיין בגדר מחשבה...

הבלאגן שהיה עם אמא שלי. אז ככה, אחי התקשר באותו ערב, יום חמישי, ושאל אותי אם אני מגיעה מחר בבוקר כי הוא צריך את הרכב, אמרתי שלא. הוא ידע שאמא שלי ארה משהו לא יפה (אמר שהיה איזה קטע) אבל לא שאל שאלות (מזל שלאחי יש טאקט).מה זה היה פוגע הדברים שאמא שלי אמרה, וזה לא שהיא התקשרה להתנצל או משהו.

יום שישי, סבתא שלי מתקשרת, אומרת לי ששמעה שאני לא באה לארוחה שתהיה בשבת, אמרתי לה למה. והיא התחילה להסביר לי איזה שבוע קשה היה לאמא שלי, שהיא סובלת מבעיות עיכול (היא כבר לא יכולה לאכול הכל, יש ליה מעיים עצבניים, אם זה אומר למישהו משהו), ובכלל הכל נופל עליה וכנראה שהתקשרתי היא הייתה ממש עצבנית. בכל זאת זו לא סיבה להוציא עלי את העצבים בצורה כזו.

ביום שישי אבא שלי התקשר, זה דבר בכלל מוזר ונדיר לכשעצמו, שאל מה קורה. סיפרתי לו על חבר שלי... חצי שעה אח"כ אמא שלי התקשרה. נו טוב, אפשר לומר שהיא התנצלה בדרכה שלה, אבל כבר מאוחר מדיי אני נשארתי בב"ש, וכל השבוע נהרס בין כה וכה. שאלה אותי עם לעשות לי תור לקוסמטיקאית לשבוע הבא, אז אמרתי לה שאני נשארת בב"ש ואני לא חוזרת שבוע הבא, נראהלי שהיא הייתה בהלם, אף פעם לא נעדרתי מהבית שלהם לכל כך הרבה זמן. נו יש לי תוכניות, וגם זו בעיה שלה שתחשוב לפעמים לפני שהיא צועקת עלי דברים כאלה. גם ככה אין לי שום פינה משלי בבית שלהם...

ככה שכל השבוע היא נחמדה אלי, מתקשרת (בדר"כ אני זו שמתקשרת) שואלת שאלות. אני עדיין כועסת, לא חושבת שהיא צריכה להוציא את העצבים שלה עלי. ואם חשוב לה לראות אותי היא יכולה לבוא לב"ש, זה לא סוף העולם (שעה ברכבת).

זהו, אני פורשת לישון...

שיהיה לכם שבוע מקסים

חבר שלי נפרד ממני.

הוא אמר לי שהוא כבר לא מרגיש את הפרפרים האלה בבטן. שהוא לא מרגיש אלי מה שהוא צריך.

הכל התחיל מהריב הזה שהיה לי עם אמא שלי, שבשל כך נשארתי בב"ש גם בסופ"ש הזה. אמרתי לו שאני רוצה שהוא יהיה איתי בסופ"ש, הוא אמר שהוא צריך ללמוד. הוא יכול ללמוד גם אצלי...

היום כשדיברתי איתו אמרתי לו שמה שהוא עושה זה עוד יותר פוגע, כי אני צריכה אותו, בגלל שאני מרגישה לבד. וזה שהוא לא נמצא פה איתי זה פוגע יותר ממה שאמא שלי אמרה לי. אז הוא אמר לי שהוא לא מרגיש אלי מה שצריך.

ורק יום לפני כן הוא היה אצלי, היינו יחד, עשינו אהבה, אני לא יודעת אם זה משהו שלא בסדר אצלי, או משהו שלא בסדר אצלו. כשדיברנו הוא בכה לי בטלפון... מה אני אמורה להבין מזה?

הוא אמר לי שהוא דיבר עם חברים שלו ושאל מה לעשות, הם כמובן אמרו לו לא למשוך את זה יותר מדיי זמן כי זה פוגע יותר. עם כולם הוא דיבר חוץ מאשר איתי. והוא לא הראה שיש שום בעיה, ואני מרגישה שהוא שיקר לי, אני מרגישה מרומה, כאילו כל  החודש הזה שהיינו יחד, חלקנו רגעים אינטימיים, כל זה היה סתם הצגה.

עכשיו זו באמת הפעם הראשונה שאני נשארת לבד בב"ש, כל החברים שלי נסעו לבית שלהם בסופ"ש הזה, עם ההורים שלי אני לא מדברת (בגלל הריב הזה, שהם יתקשרו קודם), וחבר שלי נפרד ממני...

אין לי מילים יותר, פשוט עצוב לי מדיי בפנים...

Losing Grip \ Avril Lavigne

Are you aware of what you make me feel, baby
Right now I feel invisible to you, like I'm not real
Didn't you feel me lock my arms around you
Why'd you turn away?
Here's what I have to say
I was left to cry there, waiting outside there
Burning with a lost stare
That's when I decided

Why should I care
'Cause you weren't there when I was scared
I was so alone
You, you need to listen
I'm starting to trip, I'm losing my grip
And I'm in this thing alone

Am I just some chick you place beside you to take somebody's place
When you turn around can you recognize my face
You used to love me, you used to hug me
But that wasn't the case
Everything wasn't okay
I was left to cry there, waiting outside there
Burning with a lost stare
That's when I decided  

Why should I care
'Cause you weren't there when I was scared
I was so alone
You, you need to listen
I'm starting to trip, I'm losing my grip
And I'm in this thing alone

Crying out loud
I'm crying out loud
Crying out loud
I'm crying out loud

Open your eyes
Open up wide
Why should I care
'Cause you weren't there when I was scared
I was so alone

Why should I care
'Cause you weren't there when I was there
I was so alone
Why should I care
If you don't care then I don't care
We're not going anywhere

מקווה שהסופ"ש שלכם יהיה יותר טוב משלי...