כל מיני שינויים חלים פה לאחרונה.

שבוע אחרי השיחה הראשונה שלי עם הר"צ החדש, קיבלתי תפקיד אחר, אחראי משהו, לא נפרט פה יותר מדיי פרטים (לא ממש מעניין), במקום מישהו אחר. אחד הנציגים שעשה את התפקיד עד עכשיו, ולא בהצלחה יתרה.

עד עכשיו המון דברים פה עבדו בשיטת הקומבינות. מי שר"צ הקודם אהב, קיבל הטבות כאלה ואחרות, מי שלא, ובכן, סבל ממנו לא מעט.

הר"צ החדש  עושה שינויים בגישה, בעבודה שלנו בתוך החטיבה, מול מחלקות אחרות, בירוקרטיה.

קשה להתרגל למנהל חדש, לא חשוב מאיפה הוא בא, בטוח שהוא לא יהיה כמו הקודם, זה שהתרגלנו אליו. גישה אחרת, חזון אחר, בן אדם לגמרי.

אתמול שדיברתי איתו בערב, אמרתי לו שאם לא היינו מקיימים את השיחה הזו לפני שבוע סביר להניח שהוא היה כבר מפטר אותי רק מעצבים עלי, כי בכלל לא היינו מסונכרנים אחד על השניה. ויותר מזה יש אנשים מהצוות שלי שניסו לסכסך, לגרום לאנשים לכעוס עליו על הצורת עבודה שלו. אמרתי לו שברגע שהוא אמר לי פתאום שמתי לב לדברים של אנשים, ולאיזה אינטרס יש להם להגיד לי דברים כאלה. היום אנחנו בסדר גמור אחד עם השנייה.

מישהי מהעבודה שלי פרצו לה לדירה.

גנבו לה מחשב נייד מהדירה השכורה שלה.

לא ידוע מי זה, היא הלכה למשטרה והתלוננה (הם כמובן לא עשו כלום).

רק את המחשב הנייד גנבו, לא נגעו בשום דבר אחר.

אז מישהו מהצוות שלי הציע שנתרום כולנו כסף כדי לקנות לה מחשב נייד, כי היא מבואסת לאללה, היא עברה לפה רק לא מזמן ואין מצב שיהיה לה כסף לקנות מחשב נייד חדש.

אבל מה מחשב נייד חדש עולה לפחות 5000 ₪, והצוות שלי מונה 10 אנשים, מה שאומר שכל אחד יצטרך לתרום כ-500 ₪ לפי חישוב מהיר שלי. ולא שאני מתנגדת לתרומות, אבל מדוע אני ואנשים אחרים בצוות צריכים לממן אותה? עם כל הצער שבדבר, אני את הכסף שלי צריכה ו-500 ₪ מהמשכורת שלי (שהיא לא גדולה במיוחד) מאוד נחוצים לי, אחרי הכל אני משכירה דירה בת"א, משלמת מים, חשמל, ארנונה, אוכל. כסף אצלי לא צומח על העצים אני עובדת מאוד קשה בשבילו, אז לתת לאחרים במיוחד כשחסר לי?

שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא נגד לתרום, אני תורמת כל מיני דברים, גם המשפחה שלי תורמת (בגדים ואוכל לנזקקים). וגם לחברים שלי אני אתן המון. אבל למישהי מהעבודה שאני מכירה אולי חודש, ולא משנה כמה נחמדה ומקסימה היא. אני יכולה לחפש עבורה מחשב זול, אני יכולה בכלל להציע שייקנו מחשב רגיל (שהוא הרבה יותר זול ממחשב נייד), אני יכולה להתקין או להרכיב אותו. אבל לשלם על זה כסף? נראה לי קצת מוגזם...

או שאולי זו רק אני...

היא הוגת הפרוייקט והרעיון ולכן לה הקרדיט

עד 10 פריטים שאני אוהבת בחיי

1. המשפחה שלי

2. העצמאות שלי

3. הדירה שלי

4. ללמוד דברים חדשים

5. החברים שלי

6. חדר כושר

7. המאמן שלי בחדר כושר

8. ספורט אתגרי (סנייפלינג, טיפוס, צלילה)

9. היכולת לתת ולקבל

10. לאהוב

עד 10 פריטים שהייתי מוותרת עליהם בחיי

1. אנשים לא ישרים

2. אנשים צבועים

3. שקרנים

4. הפחד שלי ממחטים (ואל תשאלו איך יש לי פירסינג)

5. המשקל העודף (כי מי צריך אותו בכלל)

6. על הצורך בקומבינות בכל מקום

7. התעסקות בדברים חומריים כל הזמן (יש דברים חשובים יותר, רק שהחיים שלנו נמדדים לפי החומר [כסף+רכוש] שיש לנו ולא לפי דברים אחרים).

8. אנשים שלא פתוחים לשמוע רעיונות של אחרים וחושבים שרק הם צודקים.

9. גויאבות (אני פשוט לא עומדת בריח).

10. אלימות, מלחמות, צרות אופקים.

הימים כאלה עמוסים, שאני לא מוצאת את הזמן לכתוב.

או שאני חושבת שהכל, כל כך בנאלי, שאת מי בכלל זה מעניין לקרוא.

אני מוצאת את עצמי במין שגרה כזו, שסובבת סביב העבודה, החדר כושר והמשפחה שלי וגם חברים איכשהו מצליחים להיכנס לשם. אבל שגרתי, לא הכי מעניין שבעולם.

במשפחה שלי, יש מנהג מוזר כזה לשמור על קשר עם קרובים רחוקים. אני לא יודעת אם זה בכל המשפחות שעברו שואה, אבל במשפחה שלי זה ככה, לפחות במשפחה מהצד של אבא שלי. ככה יצא שבן דוד של אבא שלי, שאנחנו בחיים לא ראינו, עלה עם אשתו (הנוצרייה) לארץ לפני כמה שנים. הוא כבר לא בין החיים אבל אשתו, שנשארה לבד לגמרי בארץ היא נשארה, ואפילו לא חשבה לחזור למדינה בה היא נולדה, בישראל הרבה יותר טוב לה.

ואיתה אנחנו דווקא שומרים על קשר מאוד הדוק, כאשר למשל עם אחות של אבא שלי אנחנו בקושי בקשר (טוב היא גם גרה במושב אי שם ליד חיפה). אבל יש הבדל באופי, יש אנשים שמזמינים קרבה וקשר ויש שלא.

בכל מקרה חגגנו לה יומהולדת, שבוע שלם אני שוברת את הראש מה לקנות לה למתנה. בהתחלה חשבתי (חשבתי, זה היה בכלל רעיון של אמא שלי) לקנות לה איזה תכשיט של מיכל נגרין (יש לה דברים מהממים) אבל מה בחנות בעזריאלי הכל יקר. אז ירדתי מזה. ואתמול אמרתי שאני חייבת, כי אני רוצה שזה יהיה משהו אישי, ולא סתם מצעים או משהו כזה. ונכנסתי לנרות בשינקין, וקניתי לה כל מיני דברים שם (חוץ מזה שלא חשבתי שסבונים, קרמים ונרות יכולים לעלות כל כך הרבה), אבל הדברים שם דיי איכותיים.

בערב יום שישי עשינו ארוחת ערב משותפת איתה ועם המשפחה הקרובה שלי, היא לא ציפתה שנביא לה משהו, ומאוד התרגשה. היא אמרה אח"כ לאבא שלי שהיא כבר כמה חודשים רוצה לקנות לעצמה דברים בנרות בשינקין אבל לא הרשתה לעצמה כי זה יקר לה. במקרה הצלחתי לקלוע טוב במתנה הזו.

אחי עובר ניתוח בשבוע הקרוב, ביום שני.

ניתוח על חשבון הצבא, בגלל נזק שנגרם לו מהצבא.

משקלים מסתבר לא עושים טוב לגוף שלנו

במיוחד לבן אדם שלא רגיל להרים משקלים כאלה.

מלחיץ לאללה

ובעבודה היה שבוע שקט

למעט יום אחד שבו בקושי ישנתי בלילה והגעתי הפוכה לגמרי לעבודה, שאפילו הבוס שלי שאל אותי אם אני בסדר (כי כשאני עייפה אני נראית כמו בן אדם חולה).

אבל היה בסדר, שקט.

נראה לי שהצוות מתחיל להתרגל לר"צ החדש ולשיטת עבודה שלו.

נקווה לטוב בגזרה הזו.

בחדר כושר

המאמן שלי סיפר לי שהדיאטנית (שעזבתי) עדיין באה אליו ומקטרת עלי, מעצבן אותי, על מה יש לה לדבר איתו??? אני כבר לא קשורה אליה, שתצא לי מהוריד!

חוץ מזה סוף סוף נעשה מזג אוויר נעים!

אני מקווה שאתם נהנים ממנו

שיהיה שבוע טוב