לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2010    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2010

אמא בת 17



לפעמים אני שומעת דברים שגורמים לי להלם קל
השבוע גיליתי שמישהי בעבודה שלי, בת 23 + שלושה ילדים ילדה את הראשון שלה כשהיא הייתה בת 17 וחצי. בחישוב מהיר זה אומר שהיא נכנסה להריון בערך בגיל 16 וחצי.
עכשיו, זה לא שאני חיה באיזה להלהלנד שנערות מתנזרות, אני יודעת שאני לא התנזרתי, אבל ראבק, יש אמצעי מניעה!
האמת שבהתחלה חשבתי שהיא בכלל בגילי, היא נראית הרבה יותר מבוגרת לגילה
ראיתי תמונה שלה עם המשפחה, שם עוד לפני שהיא צבעה את השיער (מין בלונד כתום כזה) והוא בצבע הטיבעי שלה (שחור) והיא נראית 10 שנים יותר מגילה האמיתי.
ותמיד שהיא באה לעבודה היא באה לבושה כאילו היא יוצאת לאיזו מסיבה או משהו
להיכנס להריון בגיל כזה, זה אומר לא לסיים תיכון, זה אומר לא לעשות צבא, זה אומר להפוך להיות אמא שאת עוד בעצמך ילדה!

הדור של היום, בגיל הזה, נדיר למצוא אנשים בוגרים בנפשם בכלל לא כל שכן בוגרים מספיק כדי לגדל ילדים (גם לא הדור שלי לפני עשור).
וזה לא שאנחנו בתחילת המאה הקודמת, אז בעצם היה מקובל להתחתן בגיל כזה צעיר, אנחנו בשנות ה-2000, המאה ה-21 אמצעי מניעה יש מספיק.
להפסיד את הילדות ואת ההתבגרות בגלל חוסר אחריות זה פשוט עצוב

אני מכירה נשים שכל מה שהן רצו זה להקים משפחה, אבל הן עשו את זה אחרי שהן סיימו תיכון ועשו צבא. אמנם זה היה קצת לא מקובל במקום שגרתי בו, אבל יש הבדל בין להביא ילד בגיל 21 לבין גיל 17. ההחלטות שאנחנו מקבלים ככל שאנחנו מתבגרים הופכות להיות יותר רציניות ושקולות.
אני מנסה לחשוב על עצמי בגיל הזה, ילדה, שחושבת שהיא יודעת יותר טוב מכולם אבל בעצם לא יודעת כלום (אבל היא לא יודעת את זה) ורק כמה שנים אח"כ מבינה (טוב זה חלק מתופעת גיל העשרה מסתבר) ואפילו שהיה לי חבר בגיל הזה מעולם לא העליתי בדעתי לחשוב על ילדים בשלב כל כך מוקדם של החיים, היו לי (ועדיין יש לי) שאיפות לעשות דברים מסויימים ותמיד היו לי עקרונות בקשר לדברים מסויימים (בכ"ז הייתי צמחונית מגיל 12 בערך עד גיל 21).
אני ממש לא אותו האדם שהייתי לפני עשור.

ועדיין, לא מצליחה להבין מהמקום שלי את העניין הזה
להיות הורים זו אחריות עצומה, אחריות שעדיין לא קיימת אצל בני הנוער של היום
האם זה שווה, להתחיל להיות הורים בגיל כל כך צעיר, לפספס את כל הדברים ה"רגילים" שאנשים עושים בגיל הזה, טיולים, מסיבת סיום תיכון, צבא, טיול לחו"ל אוניברסיטה? ברגע שיש ילדים הם באים קודם.

אולי אני old fashioned אבל זה אחד הדברים ההזויים ששמעתי וחשבתי עליהם כבר הרבה זמן
להיות אמא בגיל 17 (בעולם שלנו, במדינה שלנו) נשמע לי מטורף וחסר אחריות לחלוטין


נכתב על ידי , 27/2/2010 12:46   בקטגוריות על אנשים וחיות אחרות, תהיות והגיגים  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ohad_poz ב-4/3/2010 23:19
 



ארוחת שישי



אצל ההורים שלי נעשתה מסורת כזו, מאז שהייתי בת 17 ככה, לעשות ארוחת שישי.
זה התחיל כשהיה לי חבר ומאז נמשך בלי שום קשר.
ככה יוצא שתמיד יש יום בשבוע שכל המשפחה יושבת יחד לאכול, לפעמים עם תוספות (חברים/משפחה) לפעמים רק הגרעין המצומצם של המשפחה.

ההורים שלי היום נמצאים בפאזה אחרת
אם לפני 10 שנים, הם היו עסוקים בעבודה (שלהם) ובגידול הילדים (בעיקר אחי ואחותי)
היום כשהנטל (לאחי ואחותי יש ליקויי למידה ואמא שלי הלכה איתם צעד צעד בכל מה שקשור ללימודים דבר שתפס לה כל טיפת זמן שהייתה לה כשהיא לא הייתה בעבודה) ירד מהכתפיים שלהם, זה לא שהם לא עובדים, אבל יש להם יותר זמן לעצמם, ואיך אומרים כשהילדים גודלים ההוצאות הכבדות (שיעורי עזר, חוגים וכד') יורדות (מהכתפיים שלהם). הם הרבה יותר רגועים ואפשר ממש לנהל איתם שיחה שפויה.

בשישי האחרון דודה שלי, אחות של אמא הייתה
אמא שלי מזמינה אותה הרבה, גם כי היא לבד עם הילדה (התגרשה לא מזמן), ככה שהיא אצלינו כמעט כל שישי
וגם כי ככה היא מנצלת את זה שהיא באה כדי שאני אבוא אליהם והיא מסיעה אותי ומחזירה אותי (כי זה בדרך).

דודה שלי בן אדם עם אופי שונה ממה שאני מכירה אצל רוב האנשים
היא קצת מפוזרת לפעמים, והילדה נותנת לה סוג של עוגן במציאות
לפעמים זה אפילו מצחיק, כי הילדה (בת שנתיים) מנהלת אותה (ולא להיפך)

אז אתמול היא אמרה לנו שהיא חושבת שהיא מזדקנת כי גברים לא מתחילים איתה יותר
והאמת, היא נראית נהדר לגילה, וגם נראית צעירה יחסית לגילה
ואמרנו לה את זה
אבל גם הוספנו ואמרנו, איך היא מצפה שיתחילו איתה כשהזמן היחידי שהיא מסתובבת בת"א למשל זה יחד עם הבת שלה
לא יודעת מה איתכם אבל רוב הגברים בדר"כ לא יתחילו עם מישהי כשיש לה ילד/ה בידיים (ההגיון לפחות אומר ככה).

אולי אנחנו כשאנחנו צעירים אנחנו לא מבינים את זה
אבל ילדים זו עבודה במשרה מלאה

אני אוהבת את הארוחות שישי האלה שנותנות לי זמן לפגוש את המשפחה שלי
נותנות לנו זמן שיחה רגוע, בלי צעקות ובלאגנים כמו שהיו בשנים עברו
אני נהנית מזה שההורים שלי התבגרו ויצאו מהקונכייה שלהם
אני נהנית לראות את השינוי שחל בהם
זה לא שזה לא היה שם קודם, בתור ילדה קטנה (עד שאחי היה בן 4-5) זה עדיין היה שם (ואח"כ נעלם)
נחמד לי לראות שהם מוצאים זמן ללכת לפעילויות משותפות יחד
אפילו שכל אחד מההורים שלי התפתח לכיוון אחר

מי אמר שגם בגיל מבוגר אי אפשר להשתנות?



השבוע סוף סוף קיבלתי את הערכה של האוניברסיטה, עכשיו אני רישמית סטודנטית (=

נכתב על ידי , 20/2/2010 19:29   בקטגוריות אצל ההורים שלי, המשפחה שלי, ההורים שלי  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ohad_poz ב-4/3/2010 23:23
 



קצרים


 

בעבודה שלי החליטו לקנות כוסות שתיה אישיות לכל עובד (שעל כל אחת מהן רשום גם השם של העובד).

פעולה זו באה היות ואנשים מסויימים נוטים להשאיר את הכיור מלא כלים, ירקות וסוגים שונים של פסולת אורגנית ולא מנקים אחריהם

עכשיו יש לי כוס משלי!

 

תהיתי פעם לגבי איך שאנחנו מציגים את עצמינו

באינטרנט ובכלל

בצד ימין פה יש תיאור קצר שאומר בערך על רגל אחת מי אני

שמתי דברים שאני חושבת שמייצגים אותי

ככה ש"קוראת מחשבות" שאלה למה לא כתבתי שאני עושה מילואים, אמרתי לה שאני לא חושבת שזה דבר שמייצג אותי (או לפחות ככה אני מרגישה)

 

וקרה שתהיתי לעצמי למה אנשים מספחים לתיאור שלהם דברים לא בהכרח חיוביים

האם הדבר הזה הוא מה שמייצג אותם הכי טוב?

אני זוכרת שהייתי בתיכון, ומישהי (שהפכה לימים לחברה) הציגה את עצמה בפני "שלום קוראים לי M ואח שלי התאבד"

זה אחד הדברים הראשונים שידעתי עליה

או חברה אחרת שהכרתי בצבא, ואחד הדברים הראשונים שידעתי עליה זה שיש לה ADHD (עוד לפני שידעתי שהיא רוסיה במקור, כי well היא ממש לא נראתה רוסיה וגם לא היה לה מבטא). הוא אמרה לי שה-ADHD משתלט לה על החיים. וזה היה מוזר כי מצד אחד היא הייתה אחת כזו חכמה עם בטחון עצמי גבוה, ומצד שני הייתה יורדת על עצמה שהיא פלגמטית ושלומיאלית כזו ומאשימה בזה את ה-ADHD.

 

היום נפגשתי עם חברים ויצא לנו לדבר על הנוער של היום

אמרתי לאחד מהם (שהוא איש חינוך) שאני לא מבינה את זה, שהכל זה "אני ואני ואני ואני"

אנשים שכל מה שמעניין אותם זה הם עצמם, ועוד נושאים ממש צרים, שרוב מה שהם עושים נובע מאינטרס ושנדיר למצוא אותם עושים משהו בשביל מישהו אחר, רק לצורך הנתניה שבכך.

הוא אמר שלי שבגלל שגדלתי במושב ולמדתי בביה"ס קיבוצי אני מרגישה בהבדל כי "אתם המושבניקים והקיבוצניקים שונים מהחבר'ה שלומדים בעיר"

אני זוכרת שבתיכון ובחטיבה למדתי, אבל עשיתי עוד דברים חוץ מלימודים, חוגים, התנדבויות, טיולים, משפחה, עבודה בסופ"שים. גם אחי ואחותי לא היו שונים בהרבה ממני, אולי עם דברים שונים, בכל זאת לכל אחד יש את תחומי העניין שלו.

אבל אף אחד מאתנו לא היה בתוך בועת ה"אני"

אף אחד לא פיתח סוג של אגואיזם משולב בנרקסיזם משל עצמו

אני לא אומרת שכל בני הנוער בארץ ככה, אבל לפי מה שאותו ידיד שלי אמר זו תופעה דיי נפוצה

וזה שזה חורה לי, זה רק בגלל שגדלתי והתחנכתי במקום שלא היה כזה

 

והנה משהו ששכחתי להגיד לו (ואני דיי רושמת לעצמי כדי לזכור)

בן אדם שעושה רושם ראשוני וכללי טוב לא אומר שבמכלול הוא טוב

לפעמים כשיוצא להכיר בן אדם לעומק, את התכונות הטובות והתכונות הפחות טובות, לפעמים המכלול הזה פשוט לא טוב

וכשמספר התכונות הפחות טובות עולה על אלה הטובות מבחינתי אני אנתק את הקשר

כי הבן אדם כולו והקשר איתו לא עושים לי טוב

 

פעם הייתי מנסה לשנות, היום אני מעדיפה להתרחק

נכתב על ידי , 18/2/2010 16:55   בקטגוריות כל מיני, על אנשים וחיות אחרות, בני נוער  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-21/2/2010 21:08
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בת: 43




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לn_lee אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על n_lee ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)