RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2010
הזמן עובר לו בעצלתיים
אני לא רגילה למצב שיש לי חופש
השעות שלי התהפכו עוד מתקופת השינוי לשעון קיץ (אני עובדת על זה)
יש יותר מדי ערבי חג ו/או ימי שישי וימי שבתון בחופש הזה, אי אפשר לעשות בו הרבה
היה מיותר ללכת בערב חג לעבודה של חצי יום
חצי מה אנשים לא היו
ולי לא ממש היה מה לעשות שם
אני לא בעניין של לשלוח SMS-ים לכל חבריי
הפסקתי עם המנהג המוזר הזה מזמן
זה לא אישי בכלל
וכולם יודעים שאת אותה הודעה שולחים לעוד כמה אנשים שיש ברשימת ה-contacts שלנו בסלולרי
חוץ מזה שעוד לא הספקתי להעביר את כולם לסלולרי החדש, ומי שצריך לדעת את המספר עוד לא הפנים שצריך וכדאי להתקשר אלי לשם ולא למספר הקודם.
בעוד כל העולם ואחותו מתלהבים קשות מה-iPhone שהפך להיות נחלתו של 50% מעם ישראל, מה שגרם לי אוטומטית סלידה קשה ממנו, ותהיתי אם אנשים באמת משתמשים בכל הפונקציות שהצעצוע שלהם מציע. מה שלא ממש בטוח אבל העיקר שיש להם סוף סוף את המכשיר המיוחל.
אני אישית שמחה במכשיר שלי, למרות שעד שאני אלמד לתפעל אותו ב100% בטח יעבור עוד זמן (זה הדברים הקטנים ללמוד לא הגדולים).
וכמה כייף זה לכתוב במכשיר עם מקלדת!
הספקתי היום ללכת לרופא שלי
שהחזיר אותי לקחת ברזל אחרי שהברזל וההמוגלובין ירדו עוד
עם הוראות ברורות לא לקחת את זה אחרי ארוחה חלבית (אלא אם כן זה שעתיים אח"כ) יחד עם מיץ תפוזים (עוזר לספיגה)
הריכוז שלי עדיין לא מזהיר ועכשיו זה מורגש ביתר שאת כשאני לומדת, פעם הייתי יכולה להתרכז שעות, עכשיו אחרי 40-50 דקות אני מרגישה אותו יורד. זה מפריע כשצריך ללמוד ברצף כמה שעות. כי כמה שעות (שעתיים שלוש) זה כל מה שצריך להקדיש ביום.
מה שכן כל יתר הדברים בסדר (חוץ ממה שקשור לשילוש הקדוש של הברזל B12 וההמוגלובין)
התיכנונים שלי לחזור לנסוע באופניים עוד לא ממש מתממשים
הלימודים קודמים לכל, וכבר יש לי עוד עבודה שאני צריכה להכין ליום ראשון
הפעם במתמטיקה בינארית (אל תשאלו עוד לא פתחתי את הספר על זה)
ולסגור כמה דברים בנושא הקודם המשעמם משהו, תורת הקבוצות
על הדרך צריך גם להירשם לסימסטר הבא (אבל יש עוד זמן עד ה-11 במאי)
לפעמים למרות שיש לי לא מעט זמן פנוי אני מרגישה שהוא נוזל לי מהידיים
אפילו שאני מתכננת אותו, ועושה מה שהתכוונתי בזמן שתיכננתי
מאז שהתחלתי ללמוד הזמן טס בקצב הרבה יותר מהיר ממה שאני רגילה
| |
מה זה פסח בשבילי
בתור ילדה, המשפחה שלי שמרה הרבה יותר על המסורת, וכל חג נחוג ככתוב בספרים
אני זוכרת את ההכנות לפסח שהתחילו כמה שבועות לפני החג עצמו.
התיכנונים, של איפה יהיה הסדר
שאז באותם ימים היה במשפחה מאוד מורחבת מהצד של סבתא שלי (אמא של אמא)
חלוקת החגים (ראש השנה ופסח) התחלקו בדרך כלל בין ארבעת האחים ואחיות של סבתא שלי
ובלי שום קשר למיקום כולם תמיד היו מוזמנים
שני אחיה של סבתא שלי ניהלו ביד רמה את הטקס
ואנחנו הילדים תמיד היינו לומדים משהו חדש
אני זוכרת את אמא שלי הופכת את הבית בניקיונות לפסח
את קופסאת המצות שהייתה יושבת אחר כבוד על המקרר בהמתנה שמישהו יפתח אותה
את הקניות של הבגדים החגיגיים ונעליים חגיגיות לפני פסח
זה מצחיק את הבגדים האלה היינו מספיקים ללבוש אולי פעם אחת (חצי שנה אח"כ כבר היינו "גדולים עליהם")
ואת ההתרכזות של המשפחה
אמנם זה רק רבע מהמשפחה, כי בהתכנסות תמיד היה הצד של סבתא שלי
אבל האמת שבצד האשכנזי אף פעם לא היינו עושים חגים יחד (עד השנים האחרונות) ובפעמים המעטות שהורי אירחו את החג אצלם והם הוזמנו, הם השתעממו מכל הברכות והטקסיות של קריאת ההגדה (והיינו קוראים מההתחלה עד לסוף בלי לדלג על חלקים). שזה בעצם היופי של כל זה.
אני מכירה היטב את המשפחה מהצד של סבתא שלי בזכות זה
האחים תמיד שמרו על קשר, הבני דודים (של אמא שלי) וילדיהם שתמיד היו באירועים האלה
זו הייתה סוג של התכנסות והזדמנות פז לראות את כולם
אני זוכרת היטב את ערבי החג
שאמא שלי הייתה אומרת לאחי ולי לנסות לישון אחר הצהריים כדי שיהיה לנו כוח לערב, שלא נירדם (אחותי הייתה ילדה קטנה שהפסיקה המסורת הזו של החגים בפורום המשפחתי הגדול), מה שלא היה עובד בהכרח, או שסתם ננוח, והיינו יושבים בחדר שלנו ושומעים קלטות עם שירים של פסח.
וכשהיינו מגיעים למקום האירוע, תמיד הייתה הרגשה כזו מיוחדת, היה ריח מיוחד באוויר
היינו מתכנסים באחד הבתים ומחכים שהגברים (שני האחים של סבתא שלי) יחזרו מבית הכנסת ויתחילו בטקס (הארוך משהו)
כולם השתתפו בטקס קריאת ההגדה
כל הילדים (שידעו לקרוא) והמבוגרים
ונסו לתאר לעצמכם כמה זמן לוקח לשולחן שלם להגיד את "הא לחמא עניא" כשזה משהו כמו 50-70 איש שיושבים לשולחן
או כמה זמן לוקחת כל ברכה עד שכל אחד מקבל את מה שעליו מברכים באותו רגע
וכמובן ההסברים והביאורים של אחים של סבתא שלי, לנו הילדים ושאלת שאלות כדי לראות מה אנחנו יודעים ומה אנחנו זוכרים
אהבתי את ההתכנסות המשפחתית הזו, אני עדיין אוהבת
למרות שהמשפחה כבר לא נשארה אותו הדבר
הדור של סבתא שלי ואחיה הוא הדור שהולך ונעלם לאט לאט
והשמירה על המסורת היא כבר לא אותו הדבר
וכל זה למרות שאני בכלל חילונית, ואתאיסטית
ועדיין המפגש המשפחתי, לראות את המשפחה המורחבת, שזה משהו שקורה לעיתים דיי נדירות בואו ונודה, הוא מה שעשה בשבילי את החג שווה. גם בתור ילדה, גם בתור מתבגרת (אני לא זוכרת את עצמי מנסה להתחמק) וגם היום בתור אדם בוגר.
חסר לי לשבת עם המשפחה המורחבת
ופה זה לא משנה מאיזה צד
לאמא שלי אין כוח לנסוע להתארח אצל אחרים
ולא מעט אנשים אמרו לי שבאמת בשנה הזו הרוב עושים את הסדר קרוב בלי נסיעות למרחקים (של יותר מחצי שעה), עם המשפחה המצומצמת ולא כמו פעם שהיו עושים עם המשפחה המורחבת.
לי אישית זה חסר
אני מוסיפה שיר ששמעתי לאחרונה שמתחבר לי מאוד יפה לתקופה (לא הצלחתי להוסיף בתור סרטון לפה)
ומאחלת לכם חג אביב שמח!
נצלו את הזמן, לנוח קצת, לפגוש חברים, משפחה, לטייל, לשבור את שגרת היומיום
| |
אז למה לי פוליטיקה עכשיו?
אחד מהדברים הידועים במדינתנו הקטנטונת זה שאיכשהו אנחנו קשורים לארצות הברית.
ארצות הברית תומכת במדינת ישראל, חברה של מדינת ישראל, ונמצאת לצד מדינת ישראל כשקורים דברים שמעצמה גדולה צריכה להתערב ולהשפיע.
אני לא יודעת אם שמתם לב, המצב היום לא בדיוק ככה
מצד אחד אנחנו יכולים לשמוע את גברת קלינטון מדברת דברים טובים על ישראל, ואומרת שארה"ב וישראל חברות לנצח
ומצד שני, נשיא ארה"ב אובמה, משפיל את רה"מ שלנו, מתערב בניהול מדינת ישראל ויותר מכך מנסה לכפות על מדינת ישראל שלום עם מדינות האיזור
אני חושבת שאזרחי מדינת ישראל הצביעו ברגליים שנבחרה ממשלה קיצונית ימנית כמו זו המכהנת בימים אלה
החלק הארי של אזרחי מדינת ישראל לא מעוניין כרגע בשלום עם הפלסטינאים
האמת, אני לא יכולה להאשים אף אחד
בקדנציה הראשונה של נתניהו, שהייתה אחרי הסכמי אוסלו (וההסכמים שבאו אחריהם) נתניהו היה צריך להעביר לרשות שטחים והרשות הייתה צריכה לקיים את החלק שלה. ואז נתניהו אמר משפט שלדעתי הוא מאוד חכם ותופס גם היום "יתנו - יקבלו, לא יתנו - לא יקבלו"
ואני תוהה מה נותנת לנו היום הרשות הפלסטנאית
קאסמים שוב נופלים על שדרות ויישובי הסביבה
גלעד שליט עדיין בשבי
אני לא יודעת באיזו לה לה לנד נמצא נשיא ארה"ב וגברת קלינטון, אבל כשיורים על מדינת ישראל אין מה לדבר על שלום
הכי הרבה על הפסקת אש, וגם זו האחרונה בדרך כלל לא מחזיקה הרבה זמן.
אני בטוחה שנשיא ארה"ב לא היה מרשה שאף עיר בשטח המעצמה עליה הוא שולט תהיה מופגזת על ידי טילים
אבל שזה קורה במדינות אחרות זה בסדר, זה לא נחשב, אפשר להתעלם מזה וללכת לדבר על שלום
נשיא ארה"ב שקיבל פרס נובל לשלום, על שלום שהוא לא הביא
ועכשיו כדי להראות שהוא עושה משהו, הוא מנסה לכפות על מדינת ישראל שלום, שלום שאנחנו לא רוצים
שיקום הבן אדם השפוי במדינה הזו שיגיד שהוא מוכן לחזור לקווי 67 ולתת חלקים מירושלים לפלסטינאים
ואה, כן שקודם כל יקום הבן אדם שיוכיח שירושלים הייתה אי פעם בירה של איזו מדינה ערבית
מקומות קדושים למוסלמים יש בה, אין ספק, גם לנוצרים יש מקומות קדושים בירושלים ואני לא רואה את הותיקן בא ואומר - זה קדוש לי אז זה שלי!
שיקום הבן אדם שיביא הוכחות שיש איזו מדינה שכבשה שטחים של מדינה מסויימת, ואיזו מדינה אחרת כפתה עליה להחזיר אותם
גם ארה"ב לא עשו ככה, אם אנחנו לוקחים דוגמא מהם לצורך העניין
וכל היפי נפש האלה שבאים ואומרים לא לבנות בירושלים
ירושלים היא בירת ישראל, אין לה בירה אחרת, ועיר בירה לא מחלקים!
למה שנשנה את המצב הקיים למצב שאותו אנחנו לא רוצים? מצב שיפגע במדינה שלנו? בריבונות שלנו?
מאז הסכמי אוסלו לא ראיתי שום צעד שעשתה הרשות הפלטינאית כדי לקדם את השלום
הם עדיין משתמשים באמצעי טרור וטרוריסטים למכביר כדי להשליט הרס וחורבן
זה כמובן על חשבון התושבים הפשוטים שכל מה שהם רוצים זה לחיות בשקט
אבל בעלי השררה שם חושבים רק על עצמם
אז שיטלו סנקציות על ישראל
אני לא חושבת שזה ישנה שום דבר, סתם יעשה לנו חיים קשים אולי
אני לא חושבת שזה נכון, ואני גם לא חושבת שזה דמוקרטי, ולא כל שכן חברי, שמדינה אחת (ארה"ב) כופה על מדינה שניה (ישראל) מה לעשות, ולא כל שכן מדינה שבאה ומנסה להתערב בניהולה והתנהלותה של מדינה אחרת.
אם מישהו חשב שאובמה טוב ליהודים, כנראה שהוא טעה ובגדול
הדבר היחידי הטוב שעשה אובמה זה לשנות את חוק הבריאות בארה"ב אבל רגע, רק לפני שנייה חתמו על זה, שום דבר עוד לא נעשה.
אובמה מוזמן לרדת מההר שעליו הוא נמצא, ולחיות חודש בשדרות
אולי אז הוא יבין שאנחנו לא צוחקים, ובאמת יורים קאסמים על מדינת ישראל
שישכב יחד עם כולם כשיש אזעקת צבע אדום, ויבוא ויסביר לתושבי שדרות והסביבה, למה אנחנו צריכים לחתום שלום עם אלה שמפציצים את העיר שלהם חדשות לבקרים, כי ממה שזה נראה להם, הם לא ממש רוצים שלום, הם בסך הכל רוצים תגובה כלשהי, בדיוק כמו הבריון השכונתי שמרביץ לילד שהוא תפס בדרך, סתם כי בא לו, כי הוא צריך צומי, או השד יודע מה
והתגובה הזו בטח לא תאחר לבוא, כי גם למדינת ישראל יש גבול, וגם למדינת ישראל נגמרת הסבלנות מתישהו
הכי הרבה אני לא מבינה את נתניהו, שהולך ומתרפס לפני נשיא ארה"ב אובמה
ואובמה משפיל אותו בכל פעם מחדש
בפעם הבאה שאובמה יבוא ויטרח לבוא לבקר פה, אם כל כך חשוב לו "לעשות" שלום
כי הדרך שבה הוא מתנהג, ומייצג את ארה"ב בכלל לא מזכירה צורה חברית
חבר לא היה כופה על חברו מה לעשות וכיצד להתנהל, להמליץ זה דבר אחד לכפות דבר אחר
ולאיים, בסנקציות ודברים נוספים
אני מצטערת, זה לא נקרא חברות
תאמינו לי שהייתי מעדיפה שלום על פני אופציית המלחמה
אבל על שלום מדברים בלי תנאים מוקדמים
על שלום מדברים כשלא קורה שום דבר, אין פיגועים, אין הפצצות, כשהכל שקט
המצב ככה עכשיו? I don't think so
כשהשמיים רועמים, אין מה לדבר על שלום
| |
לדף הבא
דפים:
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
