אז במקור ערב החג היה אמור להיות אצל דודה שלי שגרה במושב ליד חיפה
ובסוף זה עבר להיות אצלינו במושב
כמובן יותר נוח שכולם באים לכאן ולא צריך לנסוע צפונה עם כל עמישראל בפקקים
האמת שאחותי עובדת תמיד בערבי חג, ואין מה לעשות מחכים לה
מה שיוצר בעייתיות לצאת לפני הפקקים
והיא לא יכולה להתחמק מהעבודה בערב חג, ככה זה אצלם
(היא מגיעה ממש לפני כניסת החג, וככה זה גם בימי שישי)
אז מי היה?
דודה (אחות של אבא שלי) ובעלה
הבת הצעירה שלהם (25)
הבת האמצעית בעלה ושני הילדים
סבא וסבתא שלי (הורים של אמא)
דודה שלי (אחות של אמא) והבת שלה
וכמובן שאנחנו המשפחה הגרעינית
כל אחד כמובן הביא מאכל כלשהו
הסדר היה נחמד למדיי
אוכל טוב אנשים טובים לשבת איתם
באירועים כאלה שיש עוד ילדים חוץ מהבת דודה שלי הקטנה (5.5)
שמים לב להבדלים התהומיים באיך שדודה שלי מגדלת אותה
הילדים של בת דודה שלי (בן 6.5 ובת 3)
דברניים, נחמדים, לא עושים הצגות, משתתפים בסדר, מתקשרים עם הסביבה, אוכלים לבד, לא עושים טובה שהם אוכלים, משחקים.
מה שנקרא ילדים שמתנהגים כמו שילדים מתנהגים בדרך כלל
הבת דודה הקטנה, ילדה מעצבנת, לא באשמתה כמובן, זה החינוך שאמא שלה נתנה לה
קודם כל דודה שלי ניסתה לדחוף לה אוכל עוד לפני שישבנו לסדר, כי חס וחלילה שהילדה תאכל שיש עוד אנשים בשולחן, תמיד כשיושבים לאכול איתה היא עושה הצגות בכל מה שקשור לאוכל, היא לא מוכנה לאכול (אלא אם כן זה משהו עם שוקולד, או ממתק)
דודה שלי (אחות של אבא שלי) הייתה בשוק מזה, שאלה מה הקטע ואחר כך פשוט התעלמה
בסדר עצמו כמובן שהילדה קמה מהשולחן ולא רצתה לשבת עם כולם והתחילה לעשות סרטים והצגות
זה אגב לא דבר חדש, היא עושה את זה בכל ארוחה משפחתית
וזה לא רק בשנה הזאת, זה לאורך כל השנים מאז שהיא אוכלת אוכל מוצק
במקרה אחי תפס אותה והיה לו מצברוח מתאים וגם לילדה היה מצברוח מתאים והיא ישבה עליו ואכלה מהצלחת שלו
אבל בדרך כלל היא פשוט לא תשב לשולחן, ותלך לראות TV או סתם תשב ולא תעשה כלום
כל הילדים מחכים לחלק בליל הסדר בו שרים את מה נשתנה
אותה זה לא מעניין, שני הילדים האחרים שרו את השיר יחד עם כולנו
והיא כהרגלה אנמית, לא אכפת לה ולא מעניין אותה
היא גם נראית כזאת, חיוורת, קטנה לגיל שלה, לא מדברת תמיד בצורה ברורה, ואה כן היא עדיין עם מוצץ! ילדה בת 5.5 עם מוצץ
עכשיו התחילו גם ליפול לה שיניים, ואמרנו לדודה שלי שאם היא לא תעשה לה גמילה עם המוצץ, זה יגרום לכך שהשיניים הקבועות שלה יצאו עקומות. שיני החלב שלה נוראיות! (ויישור שיניים זה לא דבר נחמד, וגם לא דבר זול במיוחד, שיניים עקומות זה מכער את הפנים), נו ונראה לכם משהו השתנה? לא הילדה עדיין עם מוצץ ואיזה סמרטוט שהיא מסתובבת איתו לכל מקום.
הילדה בת ה3 של בת דודה שלי מדברת יותר טוב ממנה ומתנהגת בצורה יותר בוגרת ממנה - וזה אומר משהו.
זה היה מדהים ההבדלים בין הילדים, לראות את הילדים של בת דודה שלי - חיוניים צוחקים אוכלים, סקרניים, עם עיניים מבריקות
ואת בת הדודה שלי, אנמית, יבשושית, משעממת, לא ממש משתפת פעולה עם אף אחד.
מה שכן אני חושבת שזאת הייתה פעם ראשונה שסבא שלי לא היה עסוק בלרדוף אחריה עם אוכל ו/או הערות על אוכל
הוא הסתכל על הילדים של בת דודה שלי אוכלים כמו שילדים צריכים לאכול.
האמת שאני לא חושבת שהקטע עם בת דודה שלי היה מפריע לי כל כך אלמלא הן היו באות לפה כל כך הרבה
דודה שלי בן אדם נחמד ומצחיק והכל, אבל היא גרועה בחינוך, הילדה מנהלת אותה ועושה פחות או יותר מה שהיא רוצה
ואין לה כוח להתמודד עם הילדה שמסובבת אותה על האצבע הקטנה
לפעמים זה משעשע לראות את זה, אבל זה בעיקר עצוב, במיוחד כשראיתי את התהליך קורה מההתחלה.
לילדה הקטנה הזאת בת ה5.5 יש כבר היום הפרעות אכילה וההתנהגות שלה ושפת הדיבור שלה הם כמו של ילדה בת שנתיים שלוש
ואל תשאלו איפה האבא כי הוא בקושי בתמונה (הילדה רואה אותו אולי פעם בשבועיים וגם זה אם יש לו זמן).
לאחרונה הגננת שלה אמרה לדודה שלי שתפסיק לתת לה לראות TV, כי הילדה לא מתקשרת עם ילדים אחרים יושבת לבד, בוהה ולא עושה כלום (בגן אין טלוויזיה מסתבר, זה גן אנתרופוסופי) ושהיא צריכה להוציא את הילדה יותר מהבית לפעילויות שילדים עושים, כי הילדה מבודדת חברתית, גם כי היא לא מגיעה בזמן לגן בבוקר וגם כי היא לא מתקשרת עם אף אחד.
אגב, דודה שלי החליטה להשאיר אותה עוד שנה בגן במקום לעלות אותה לכיתה א'
איזו טעות, היה עדיף שהילדה תהיה בכיתה א' ושתהיה חייבת להיות ב8 בבוקר בכיתה, ככה זה נותן לה עוד שנה להימרח עם ההתנהגות הזאת, בה אין גבולות ואין מחוייבויות.
אבל כנראה שזה נוח לדודה שלי כי היא אפילו לא התלבטה בנושא יותר מדיי (למרות שהיועצת בגן והפסיכולוגית ילדים, וגם האבא של הילדה שהוא איש חינוך אמרו שהיא מתאימה כבר לכיתה א', חס וחלילה שמישהו יגיד לדודה שלי מה לעשות היא יודעת יותר טוב מכולם והיא תעשה רק מה שנוח ומתאים לה).
בארוחת ערב בת דודה שלי שיש לה ילדים קטנים, אמרה שהם הולכים לעבור לקיבוץ קרוב ליישוב שהם גרים בו היום, כי הגנים שם טובים והבית ספר מעולה. הרבה יותר מאשר ביישוב העירוני בו הם גרים היום.
ודודה שלי (אחות של אמא) התעניינה. זה היה משעשע לראות את זה שהיא רואה אנשים שמה שחשוב להם זה החינוך של הילדים שלהם ולא הנוחות שלהם, מבחינת באיזה מקום הם גרים וכו'.
כי אחות של אמא שלי בחרה לגור איפה שנוח לה לא איפה שטוב בהכרח לילדה (טוב היא שולחת אותה לגן פרטי וגם זה ביישוב אחר - האבא של הילדה משלם על זה).
בת דודה שלי ובעלה הם אנשים מחושבים, הילדים אצלם לא מפונקים, אבל הם ידאגו שהם יקבלו את החינוך הכי טוב שהם יכולים לתת להם, וזה לא אומר גן פרטי וביה"ס פרטי, אלא למצוא את המקום הכי טוב להם.
זה פשוט היה מצחיק לראות את ההבדלים
בין דודה שלי - שחושבת בעיקר על עצמה, לבין בת דודה שלי ובעלה, שמבחינתם הצרכים של הילדים קודמים לחלק ניכר מהדברים
אני מודה שכשהייתי ילדה היינו בקשרים מאוד חזקים עם המשפחה של אבא שלי שגרים באיזור חיפה
אבל אמא שלי לא אוהבת את הנסיעות והפקקים ורוב הזמן אנחנו באמת רואים יותר את המשפחה שלה
אני לא מבינה את הקטע הזה, של הסלקטיביות הזאת, אבל אמא שלי ידועה בקטע הזה
לא יקרה שומדבר אם ניסע פעם בחודשיים שלושה לדרום הצפון לבקר אותם
במקום שנראה אותם אולי פעם בשנה בתקופות החגים
אגב בנוסף לכל זה הייתי חולה בחג
האמת אני עדיין
התחיל לי צינון מעצבן שבערב חג הוא היה קל
ואחר כך הוא החמיר למצב שהרגשתי ממש זוועה
הבית שלי נראה כמו מיני בית מרקחת
עם כמויות של קלינקס, נורופן, אוטריווין, למוסין וחיזוקית
ניסיתי להטביע את החיידקים בתה עם לימון ומרק עוף ולא נראה שזה עשה עליהם רושם מיוחד
שונאת להיות חולה!
נראה לי שלפחות 3 שנים (אם לא יותר) לא הייתי חולה ככה
יום יבוא ועוד ימציאו אנטיוירוס לאנשים, שיסרוק לנו את הגוף וינקה את הוירוסים הסוררים האלה
בניגוד לשנים קודמות אין לי בעיה עם החמץ
כבר כמה חודשים שאני לא אוכלת שומדבר שיש בו גלוטן
מה שאומר שאני כשל"פ כל השנה
וזה לא כל כך נורא כמו שזה נשמע
יש היום המון תחליפים ראויים
מקווה שהיה לכם חג שמח!
ושניצלתם את ימי החופש האלה לטייל ולהינות ממזג האוויר הנהדר שהיה
וחג שני שמח :)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
