נשארתי לבד

ואין לי פה אף אחד

אין לי חבר שיבוא לבקר

כל החברים שלי גרים במרכז, ולכאן הם לא יבואו.

השותפים שלי נסעו לסופ"ש להורים

אני לא רוצה להגיע למרכז

אין לי כוח וחשק לכלום.

ואני נשארתי לבד

בלי אף אחד

רק אני

לבדי

כאן

זהו הוא נפרד ממני.

פעם שלישית שזה קורה, שלישית ואחרונה, אין דרך חזרה אחרי הפעם הזאת (מן עקרון כזה).

הוא אמר לי שהוא לא מרגיש מה שהוא צריך להרגיש, שהוא לא ראה אותי 4 ימים והוא בכלל לא מתגעגע, שזה כבר לא זה. שהוא לא רואה אותנו בחיים משותפים יחד.

מוזר אבל כבר ראיתי את זה מגיע, ההתנהגות שלו בימים האחרונים הייתה מחשידה, לא יודעת, אולי קיוויתי שזה לא מה שאני חושבת. אבל זה היה זה...

זה מוזר,  כי יש לי המון זיכרונות ממנו בראש שלי, בחדר שלי, אבל אפילו תמונה אחת שלו אין לי.

אני יכולה להגיד שאני אוהבת אותו, אבל אף פעם לא הייתי מאוהבת בו, וזה הדבר שהכי הפריע לי בכל הקשר הזה. אבל אני לא ראיתי בזה סיבה לפרידה.

ועכשיו יש לי מבחן ביום שישי ואני ממש לא יכולה להתרכז, אפילו שאני מנסה להיות רגועה, כי באיזשהו מקום ידעתי שזה יגיע, כל הזמן עולות לי דמעות לעיניים. אין לי מושג איך אני אצליח ללמוד למבחן ביום שישי.

כל השנה שהייתי בב"ש הייתי יחד איתו כמעט מתחילת השנה, עכשיו כשהוא כבר לא הגיע ללימודים פתאום יצא לי להכיר אנשים אחרים, אבל זה לא מספיק זמן כדי לשמור על קשר גם אחר כך. בסופו של דבר נשארתי פה לבד, בלי אף אחד שאני מכירה.

הוא בא אלי ואמר לי מה שהוא מרגיש, ולא היה לי מה להגיד לו, בסוף אמרתי לו שאני חושבת שכדאי שהוא יילך, והוא הלך...

עצוב לי מדיי

ונגמרו לי המילים

אין לי יותר מה להגיד

רק העצבות ממלאת אותי עכשיו

הוא היה אצלי היום.

הביא לי ספרים שמזמן ביקשתי ממנו שיביא.

הפגישה הייתה קשה, נראה לי שאלה ה-5 דקות הכי ארוכות שהיו לי לאחרונה.

לא היה לי מה להגיד, והחזקתי את עצמי שלא לבכות בפניו.

הוא שם לב לזה.

אמרתי לו תודה על הספרים, ושאני אתקשר אליו אחרי הבגרות בפיזיקה כדי להחזיר לו אותם.

הוא שאל אותי אם רק אז, אמרתי שכן, למה אתה מצפה?

הוא הלך...

ואני, הדמעות חזרו להציף לי את העיניים.

לא תיארתי לעצמי שזה יהיה כל כך קשה...

עברנו את יום המנגלים!

אתמול קמתי ב-7 וחצי בבוקר כדי לנסוע למרכז לברביקיו הקבוע עם חברים. מזל שיש תחבורה ציבורית  ביום העצמאות, זה עשה לי חיים קלים. הבעיה היא שלא ממש ישנתי בלילה, והייתי עייפה ברמות גבוהות מאוד.

המשפחה שלי ואני ברחנו מיער בן שמן, הבית של ההורים שלי נמצא במושב שהכביש גישה אליו הוא הכביש גישה למקום שבו כולם עושים את הפיקניק של יום העצמאות. היער התחיל להתמלא כבר ב-10 בבוקר, וראיתי אנשים שממנגלים בשעה הזו (מי אוכל סטייקים בשעות כאלה???).

אז נסענו לחברים שגרים במושב ליד פתח-תקווה, השנה זה לא היה משהו, לא יודעת למה, היה חסר לי משהו. אבל היה נחמד, אני שהייתי כ"כ עייפה מתישהו נרדמתי שם לאיזה שעה. כשהתעוררתי כבר התכוננו לצאת לכיוון הרכבת, ואני כדי לחזור הבייתה.

יצא לי גם לדבר עם חברים טובים שלי, אחד מהם הוא ה-X שלי מהתיכון, אולי כמה מכם מרימים גבה עכשיו, אבל אנחנו שומרים על קשר מאז שנפרדנו (שזה כבר כמעט 4 שנים). הוא היה החבר הכי טוב שלי עוד לפני שהתחלנו לצאת, היינו מדברים על הכל, והבטחנו שנשאר בקשר גם אחרי שניפרד. ובאמת זה ככה. הוא אחד האנשים הכי מקסימים שאני מכירה. אז דיברנו על דברים, סיפר לי שהוא חתם קבע, על מריבות עם החברה שלו, ועוד דברים כאלה ואחרים.

אח"כ הייתה שלי שיחה עם חבר טוב שלי  שהוא גיי, כבר המון זמן שלא ראיתי אותו. הוא גר בת"א, כמובן שהוא הזמין אותי לברביקיו שלהם, אבל אני לא יכולתי להיות בשני מקומות בו זמנית, וגם זה היה יוצא מאוחר מדיי. הבטחתי לו שאני מרשה לו לחגוג לי יום הולדת (אני כמעט אף פעם לא חוגגת), והוא יהיה אחראי על האוכל (הוא מבשל מעולה). חוץ מזה הוא הודיע לי שיש מצעד גאווה באילת, ושאני חייבת לבוא, והבטחתי לו שאני אבוא לזה עוד לפני המון זמן. זה יהיה אבל ב-21 במאי, ככה שאתנחתא קלה מהלימודים תהיה בסדר לדעתי (-:

תמונות בבלוגים

אני בטוחה שכולכם שמתם לב לזה שפתאום נעלמו לנו התמונות בבלוגים (חלק מהם לפחות) והפכו להיות X אדום בריבוע לבן. אני החלטתי לרדת לשורש העניין וגיליתי שכנראה השרת תמונות הספציפי הזה פשוט לא עובד יותר.

מה עושים? מחפשים שרת אחר.

מצאתי בכל מיני קישורים בישרא רשימה של שרתי תמונות, ובאחד מהם בחרתי להשתמש. ההוראות מאוד פשוטות, אפילו שהן באנגלית, קל ונוח להשתמש בזה. חוץ מזה, חייבים להחזיר את החיים לבלוגים שנעלמו מהם התמונות (:

אז הנה לינק עם הוראות לשרתי התמונות (אני משתמשת בשרת הראשון ברשימה).

אז איך היה יום העצמאות שלכם?