לקחתי יומיים חופש, והיה נפלא לא להיות בעבודה.
היה לי כל כך שקט עד שממש התגעגעתי לרעש שיש שם (נו טוב אולי לא עד כדי כך).
אז לא הייתי בעבודה מיום רביעי ועד מחר בעצם.
מה עשיתי בכל הזמן הזה, בטוחה שלא ישנתי, את זה אני יכולה להבטיח לכם שלא עשיתי (חוץ מהיום בבוקר).
והיו הוצאות, והרבה:
הצגה "מניין נשים" שראיתי ביום רביעי בערב (אמרתי שאני חייבת לעצמי לפחות הצגה אחת).
טיול ברחבי ת"א שהניב קניית פוף ענקי לסלון ורגליים מאוד כואבות (שלי) אבל לא למדתי ויום אח"כ שוב הלכתי לי עם עקבים.
סיבוב בדיזנגוף סנטר שהניב 4 חולצות של פוקס (אחרי שהפכתי להם את החנות, הכל הם עושים במידות מיניאטוריות).
ביקרתי במוזיאון ארץ ישראל בת"א, היה מעניין למדיי שנים שלא הייתי שם (אבל שוב הלכו לי הרגליים... העקבים).
שוב ביקור בעזריאלי והפעם קניית חזיות (3 במספר) בחנות של women only, קניתי נעליים מהממות של פומה (בסגול לילך), וארוחת צהריים בפאפאגאיו שהבהירה לי שזו הפעם האחרונה שאני הולכת למקום של "אכול כפי יכולתך" כי תוך 5 דקות אני מתמלאת ולא מסוגלת לאכול יותר.
ובשישי לקחתי את אחותי ועוד חברה שלה לנחלת בנימין, פעם ראשונה שהילדה בנחלה, ופעם ראשונה ב-3 ימים האחרונים שאני לא קניתי שום דבר לעצמי, שוב הלכו לי הרגליים (עקבים) אני צריכה לזכור בפעם הבאה ללכת עם נעליים נוחות, עד עכשיו אני בקושי דורכת על הרגליים שלי.
מציאות מעניינות:
בעזריאלי, חנות ששכחתי איך קוראים לה אבל יש שם חזיות מהזן המרופד בצבעים מדהימים. בטוח שלא בשבילי, זה בשביל אחותי (ועוד בנות עם מידות נורמליות וסבירות). החברה קנדית, המחירים סבירים למדיי (200 ש"ח לחזייה בערך) והדגמים מהממים לכל אוהבות הז'אנר כמובן.
בנחלת בנימין, החנות של נני, שזה בעצם סוג של חיקוי של ה"עין השלישית" שנמצאת בשנקין, מלא בגדים הודיים (שמתאימים איך לא רק לבנות רזות רזות), המבחר שם אמנם יותר מצומצם אבל הבגדים יפים. רק מה אני לא מבינה איך אנשים משלמים על חולצה 50 ש"ח (מינימום) כשבתאילנד היא עולה משהו כמו 10 בהט (בערך שקל).
בשנקין חנות של סנדלר נעלים וסנדלי עור שעושה הכל בעבודת יד, אמנם יקר לסנדלים פשוטות (כאלה שאפשר למצוא בקלות בחתנה המרכזית ב80 ש"ח או פחות), אבל שם זו קודם כל עבודת יד, ושנית אפשר לעטר את הסנדלים כיד הדימיון הטובה (עם צדפים, חרוזים, אבנים, צריבות של ציורים על העור). המחיר יקר למדיי (מינימום 120 ש"ח), ולא הרבה מאתנו ילכו עם זה לעבודה (לפחות מי מאתנו שעובדים בעבודות מהזן המסודר/מחוייט/מחייב לבוש מסויים מאוד ולא זרוק), אבל צריך לקבל ח"ח על היצירתיות, החנות מלאה באנשים סקרניים שבאים לראות והמוצרים מוגמרים בצורה מאוד יפה, גם המבחר גדול למדיי.
מה הפריע לי:
בהרבה חנויות בגדים שהייתי בהן פשוט אין את המידות שלי לא במכנסיים ולא בחולצות.
פשוט לא מייצרים בגדים לנשים שהן לא אנורקטיות.
אפילו בקסטרו יש דגמים שלא עוברים את מידה 40-42.
ואח"כ שנכנסים לחנויות עודפים שלהם תוהים למה נשארו רק מידות 32-34 (כן יש מידות כאלה, אבל כמה נשים יש במידות האלה).
כן תגידו לי ללכת לקנות ב"מתאים לי" או ב"עונות" או בJUMP הבגדים שם באמת מעוצבים יפה, אבל זה הטעם של אמא שלי ולא שלי, אותי לא תתפסו בבגדים כאלה, לפחות לא בעשור הקרוב, מה נשאר לנשים צעירות.
אז כנראה שבאמת יש לאחרונה הרבה צעירות שהן מעל מידה 40, אבל זה עדיין לא גורם ליצרני הבגדים לעלות את מידות הבגדים שלהם לנורמה.
לנשים עם חזה גדול יש בעיה למצוא חולצות, לא משנה אם את רזה או שמנה, היום מייצרים את כל החולצות ככה שהן מתאימות לנשים עם מידה מסויימת בחזייה ומי שמעבר לזה, טוב יש לה בעיה. ורוב הנשים בגיל שלי אני מניחה לא אוהבות ללבוש שק מחוסר ברירה, וכולנו הופכות מדפים בחנויות שונות כדי למצוא משהו שיישב עלינו טוב ולא ייראה מגוחך מדיי. משימה מאוד קשה בעולמינו הסוגד לרזון התמידי
האמת פעם בחודש 2 ימי חופש כאלה, זה מעולה.
ממש ניקיתי את הראש.
והדילמה של השבוע, מכון כושר או סטודיו.
למה מכון כושר, כי אם אני כבר באה לעשות ספורט אז אני באה לכמה שעות ולא לשיעור של שעה (ולא שיש לי הרבה זמן).
למה סטודיו, האמת בגלל העבודה הקבוצתית (זה אמור להיות מעודד לעבוד בצוות, לא?).
משום מה אני נוטה יותר לאופצייה הראשונה, אבל מה אני מבינה בזה? (בחיים שלי לא עשיתי ככה ספורט), יש לכם הצעות?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
