RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2010
סופו של עידן
זה תמיד קורה בתקופה הזו של השנה
כבר לא הפעם הראשונה
השיחה הייתה בסדר
אני אקבל פיצויים
אני אוכל לחתום אבטלה
זהו
תם עידן
"לכל סיום יש התחלה חדשה
ותמיד הפרידה היא קשה"
מתוך: התחלה חדשה
מילים: יעקב גלעד
ביצוע: בנזין
| |
חיפושים
החלק המבאס בלחפש דירה זה המחיר
המחירים באיזור המרכז יצאו מכלל שליטה
נשבעת לכם
לפני 5 שנים כשהגעתי לתל אביב המחירים היו יחסית שפויים
1500-2000 זה היה מחיר נושק לגבול היקר לדירות של בן אדם אחד
היום, היום 2000 ש"ח נחשב מציאה, ממש משהו זול
אמנם בדירה הנוכחית התחלתי מ450$ שעלו אחר כך ל-2000 ש"ח
אבל יש פה כל מיני דברים שלא מוצאים חן בעיני
כשהחסרונות מתחילים לעלות על היתרונות זה אומר שהגיע הזמן לחפש משהו חדש
מראש לא חשבתי על ת"א, מיותר לומר שקצת מיציתי את העיר או שהיא כבר לא כ"כ בשבילי.
אני לא שייכת לאנשים שיוצאים ומבלים בפאב השכונתי כל ערב
או שצריכים לקנות משהו ב-AMPM באמצע הלילה
הכל אצלי מסודר מראש
אני יכולה לספור על שתי ידיים (טוב אולי קצת יותר) את מספר הפעמים שיצא לי באמת ללכת ולהינות מהדברים שהעיר הזו מציאה, זה שונה כשמגיעים מבחוץ, כי אז זה משהו שונה חדש, לא משהו שנמצא שם כל יום. בדיוק כמו שאנשים שגרים בירושלים לא הולכים כל יום לכותל.
לא שמפריע לי לגור בתל אביב, המקום הספציפי שאני גרה בו, פה נמצאת הבעיה
כשרק עברתי לפה השכונה הייתה במצב פיתוח
עדיין בונים בחלק של המגורים בניינים חדשים עם דירות לצעירים
אפשר בעצם לחלק את השכונה לשתיים
החלק של המגורים והחלק התעשייתי שם יש מוסכים, מועדונים, בתי בושת, הימורים ובנייני תעשייה
כשרק עברתי לגור בשכונה, בחלק הדרומי שלה גרו אנשים, היות וזה נחשב איזור תעשיה, עיריית ת"א החליטה להוציא משם את הדיירים, וכך, במקום אנשים קיבלנו בתי בושת, מועדוני הימורים, עוד מועדונים ובכלל אוכלוסייה לא כל כך סימפטית (ולפעמים אפילו מפוקפקת משהו) שמסתובבת פה בערבים ובלילות.
ככה ששנה וחצי השכונה מתדרדרת
אמנם יש את הרחוב הראשי של השכונה, שהוא יפה ומטופח, אבל הרחובות מסביבו רחוקים מלהיות כאלה.
ועוד דברים קטנים
החוזה הדרקוני שחתמתי עליו בשנה האחרונה
החשבונות חשמל הענקיים, תודות לכך שמעל לראש שלי יש גג אסבסט, מה שאומר במילים פשוטות שלדירה אין בידוד בחורף או בקיץ, שזה אומר מזגן כשחם או קר (אם כי החורף האחרון לא היה ממש קר, אבל הוא לא דוגמא מייצגת) ובקיץ, המזגן לרוב דולק מהרגע שאני נכנסת לבית עד לרגע שאני יוצאת יום אח"כ בבוקר. וגם זה שאין דוד שמש, מה שאומר שאני חייבת להדליק את הדוד לשעתיים כל יום כדי שיהיו לי מים חמים להתקלח. ואלה שני צרכני החשמל הכי גדולים בבית.
ויש עוד דברים מסביב, דברים שקרו בשנים שגרתי פה שהשאירו לי טעם רע בפה.
אם זה, כשהמזגן התקלקל והיה פה כל כך חם והמערכת סטריאו שלי התקלקלה (הרכבים בפנים פשוט נמסו)
לתקלות בחשמל שהיו פה שהרסו לי את המחשב והמסך שהיו לי (מה שחייב אותי לקנות חדש). כי היא התעקשה לא להזמין חשמלאי, אבל הביאה אנשי מקצוע שבדקו לי את כל מכשירי החשמל בבית כדי לבדוק שהם לא מקצרים. בסוף הכל התברר שאחד המפסקים בלוח מקצר.
בל נשכח את זה שפרצו לי לדירה תודות לבעלת הדירה שחיה בלהלה לנד והשאירה את המפתח לאיש שבא להתקין את המזגן החדש מעל לדלת שלה, ובא מישהו אחר ונכנס פנימה, והדברים שגנבו לי (בשווי 20 אלף ש"ח).
המקרר שהתקלקל, ולקח כמעט שבועיים עד שהוא תוקן
התנור שהתקלקל והיא סירבה להחליף עד שמכבי אש סגרו לנו את השיבר הראשי של הגז כי הייתה דליפת גז כ"כ חזקה שכל הבניין יכל להתפוצץ (וגרתי ככה עם דליפת הגז הזו לפחות שנתיים) ואז כשהיא קנתה תנור חדש, היא קנתה תנור סוג ז' שכבר הפסקתי לספור את מספר הפעמים שהוא התקלקל.
בעיות בצנרת של הביוב, כי מי שבנה את הדירה הזו עשה עבודה ערבית, למרות שאני חושבת שאפילו ערבי היה עושה עבודה הרבה יותר טובה ממנו בעניין הזה. אין חודש שאני לא מטפלת בבעיות של סתימות בכיורים. שירותים למזלי היה רק פעם אחת.
זה שהיא נותנת לאנשים אחרים את המפתח לדירה שלי כי היא "סומכת" עליהם.
כבר יותר מ10 פעמים ב-4 השנים האחרונות החליפו לי את הצילינדר בדלת "פלדלת" שיש לי בבית.
ובל נשכח דברים שלא קשורים לדירה, אבל קרו כשגרתי פה
כמו תחלופת העבודות וחוסר הסיפוק שלי מהעבודה
ואיך אמא שלי אמרה "את כל הזמן מגיעה למקומות שאין בהם אנשים בגילך, לא פלא שאת לא נהנית לעבוד במקומות שיש שם רק 'דודות'"
וגם, הדירה הזו כבר קטנה אלי, בגודל, אין לי מקום לדברים שלי, אין לי מקום לשבת ללמוד, לשבת על המיטה זה ממש לא נוח
זה קשה ללמוד כשאין ממש מקום לשבת ללמוד
בכלל אמא שלי כבר שנה וחצי טוענת שבדירה שלי יש אנרגיות שליליות
נראה לי שהדברים שהזכרתי מקודם, יכולים לחזק את הטענה הזו שלה
שותפים מבחינתי זה משהו שלא בא בחשבון
סיימתי את סאגת השותפים לפני 4 שנים כשעברתי לגור בדירה הנוכחית שלי
זה היה רע, ולא עשה לי טוב, והאמת, אני אוהבת את הפרטיות שלי
ואני לא אוהבת להיות חרדה לדברים שלי בגלל אנשים אחרים שגרים איתי באותו בית
לא הייתה דירה של שותפים שלא נעלמו לי דברים (מהמקרר) או שלא נכנסו לי לחדר ונגעו לי בדברים
וזה עוד במקרה הטוב
חוץ מזה בגיל 28 אוטוטו 29 זה טיפשי ומגוחך לחלוטין לחיות עם שותפים
לחזור לבית של ההורים זו לא אופציה, גם כי זה לא נוח אבל בעיקר כי אין להם מקום בשבילי
סבא וסבתא שלי, שגרים בפתח תקווה, שהיא אחת מהערים האופציונליות לעבור אליהן, רצו לעזור לי.
זה משגע לעבוד מולם, קודם כל כי הם חושבים שהם צודקים!
הם מצאו דירה, באיזור, שאני אישית לא התלהבתי ממנו (קרוב מדיי לשוק) בקומה ראשונה (ככה שאי אפשר להתחמק מהרעש) בגודל 30 מ"ר, וטענו שאין יותר טוב מזה.
היום אני גרה בדירה בגודל של 40 מ"ר וזה קטן לי מדיי
סבתא שלי טענה שאת מה שאני רוצה (דירה של 2 חדרים, בסביבות 50 מ"ר במחיר שאני משלמת היום פחות או יותר) אי אפשר למצוא. זה מצחיק כי יש לא מעט כאלה באינטרנט, אמנם לא המון, ולא תמיד באיזור שאני רוצה, אבל יש.
גם המתווך שדיברתי איתו (חבר של סבא שלי) התייחס כאילו דירה זה רק מקום שישנים בו
ואני, אני חיה בבית שלי, אני רוצה שתהיה לי האופציה לארח חברים או משפחה, אני ממש לא אוהבת שאנשים באים אלי יושבים לי על המיטה ונוגעים לי בדברים האישיים שלי, פשוט לא, אני רוצה שיהיה לי מקום לשבת ללמוד, אני רוצה בית שאפשר לחיות בו, ולא רק מקום לשים בו את הראש לישון, ולא להרגיש כמו בקופסאת נעליים.
הבעיה היום שבכל איזור המרכז המחירים בשמיים!
אין שום קורולציה בין הגודל של הדירה, המצב שלה, לבין המחיר שתתבקשו לשלם.
ובל נשכח שהיות ואני נטולת רכב, אני חייבת לגור בעיר שיש בה תחבורה נאותה.
כמו כן, עיר שנמצאת מספיק במרכז (ולא דרומה מדיי או צפונה מדיי) כדי שאני אוכל להגיע לעבודה, ואם מתישהו אני אחליף עבודה שתהיה לי נגישות גם לשם.
מה שהוריד לי את רשל"צ, כי היא לא עונה על הקריטריונים גם מבחינת תחבורה וגם מבחינת מיקום (דרומית מדיי) חוץ מזה שהיא דיי יקרה.
חולון נעה בין המחירים הסבירים ללא סבירים
והיישובים בסביבה, כמו אזור ובית דגן מצטרפים לת"א מבחינת מחירי השכ"ד.
מודיעין יקרה בטירוף
אז פתח תקווה נראית כמו אופציה שפוייה יחסית, אולי שוהם.
חשבתי גם על נס ציונה ובאר יעקב, אבל אני ממש לא מכירה את הערים האלה
רחובות - אם כי היא קצת דרומית לי (ואני גם לא מכירה אותה טוב)
איזור השרון יקר, לא יותר מת"א אבל יקר, למעט נתניה, וזה קצת אממממ רחוק לי מדיי נתניה
בדרך כלל כשחיפשתי דירה דיי נהניתי מהחיפוש
היה מבחר, המחירים היו שפויים יחסית
עכשיו זה שונה לגמרי
אם למישהו יש רעיונות או המלצות אני אשמח לשמוע
להישאר בדירה הנוכחית, זה ממש לא...
| |
אחותי
אחותי הקטנה
כבר לא כל כך קטנה
בת 19 וחצי (צעירה ממני ב9.5 שנים)
אוטוטו שנה בצבא
בשנתיים האחרונות משגעת את ההורים שלי
זה התחיל מזה שמי שהיה חבר שלה, נפרד ממנה
ואז היא נכנסה לדאון, שאמא שלי הפכה עולמות כדי שתצא ממנו ומהר
בתקופה הזו היא התחילה לצאת המון
ולהסתובב עם חבר'ה רדודים כמו שלולית
זה משהו שאיכשהו נדבק בה גם היום
הסיום של י"ב הסתיים בקול ענות חלושה
כי הילדה לא ממש ישבה ללמוד על הבגרויות כמו שצריך
למזלה חלק ניכר מהן היה בי"א, אבל עדיין הציונים הסופיים לא משהו
והצבא, היא רצתה להיות מש"קית ת"ש
למרות שאמרו לה, שזה תפקיד קשה ותובעני
היא התקבלה לקורס, עברה אותו, הייתה מאושרת
ואז הגיעה לבסיס הכי לא נכון בצה"ל
שם הייתה לה מפקדת, סוג של מפלץ אדם שגרמה ל לראות שהצבא זה לא מה שהיא חשבה עליו. אפילו אחי וההורים שלי שלא האמינו לי בתקופתי שיש דברים כאלה, כבר יצאו מגדרם, והפכו עולמות כדי להוציא אותה משם.
מסתבר שאחותי כבר ויתרה שם על התפקיד שלה.
אבל מצאו לה מקום ואותו תפקיד בבסיס אחר, והיה לה שם טוב
רק שבתפקיד שלה, היא ממש לא טובה
היא הלכה לעשות פסילת מקצוע וכנראה שהיא תעבור עוד בסיס (כל זה קורה תוך פחות משנה מאז שהיא התגייסה), למזלה יש לנו קצת קשרים במשפחה, כי אחרת לא נראה לי שכל זה היה קורה.
לא סתם אומרים שבדרך כלל בני זקונים קצת מפונקים
ההורים שלי לא חשבו את זה על אחותי עד שהיא התגייסה לצבא, שם בעצם זה יצא יותר
אבל היא לא עושה שום דבר שהוא לא בשביל עצמה, ולפעמים היא גם לא טורחת בשביל עצמה.
סתם לצורך ההשוואה
אני מגיל 15 הייתי מחליפה לעצמי מצעים ומסדרת את החדר לבד
פה, אמא שלי עושה את זה בשבילה
היא לא דואגת לעצמה שיהיו לה מספיק גלולות (אלה נגד הריון), וגם החליטה שהיא לא הולכת לרופא נשים צבאי, כי בצבא נותנים רק סוג מסויים אחד (הצבא מסבסד רק סוג מסויים, אבל מרשם פרטי יתנו לך לכל סוג). והיא רוצה עכשיו לקחת משלי (כי אנחנו משתמשות באותו סוג).
בגדים שלה מפוזרים תמידית בכל החדר, היא לא מסדרת לבד, רק אמא שלי מסדרת אחריה.
השבוע היא חולה, ומתלוננת כל הזמן, אבל היא לא יוצאת מהחדר שלה, שאמא שלי אמרה לי שנראה כמו סדום ועמורה, והחלונות סגורים, לא תקום לאכול מרק עוף שאמא שלי הכינה במיוחד בשבילה, לא תטפל בעצמה, רק תגרום לכולם לרוץ סביבה.
וכבר לפני כמה ימים היא הרגישה לא טוב, ההורים שלי אמרו לה להישאר בבית ולנוח קצת, נראה לכם שזה מה שקרה? ברור שלא, היא יצאה לבלות גם בחמישי בערב, גם בשישי בערב. בשבת בצהריים כשבאנו לאסוף אותה לארוחה משפחתית היא כבר הייתה גמורה לגמרי, אכלה משהו קטן ועפה לישון בחדר שלה.
היא אף פעם לא עבדה בצורה מסודרת כמו שאחי ואני (ועוד אנשים מהמושב) עבדנו כשהיינו בתיכון (היא עשתה בעיקר בייביסיטר)
ואין לה משמעת עבודה, והצבא זה כמו סוג של עבודה, אתה קם בבוקר, נוסע לבסיס (או מתעורר בבסיס) מגיע, ועושה את המוטל עלייך לאותו היום.
ואחותי, קשה לה, מעיק לה, לא מתאים לה העבודה הזו
היא לא מבינה שבשום מקום לא יושבים רגל על רגל, לא עושים כלום ומקבלים על זה כסף
הדבר שהכי משגע את ההורים שלי, זה שהיא מתחצפת אליהם
באמת שיש לה ביצים בקטע הזה, אני לא זוכרת את עצמי מדברת להורים שלי ככה
היא רגילה לסובב את כולם על האצבע הקטנה שלה
היא לא אוהבת לשמוע שאומרים לה את האמת, הלא ממש נעימה בפרצוף
גם לא מאחי או ממני ככה שהיחס הזה לא מגיע רק מההורים שלנו
אבל את ההורים שלי זה משגע
ההורים שלי נותנים לה הרבה, חדר משלה עם טלפון בחדר שלה, מחשב בחדר שלה, משלמים לה על בנייה לציפורניים, צבע+גוונים בשיער, הסרת שיער בלייזר/אינפרא.
ואז מקבלים ממנה יחס כזה
אמא שלי אמרה לי שהיא כבר אמרה לה לא פעם אחת שאם לא נאה לה לגור בבית שלהם היא יכולה לקחת את הדברים וללכת.
ואחותי
כל מה שמעניין אותה זה לאן ועם מי היא תצא בסופ"ש
| |
לדף הבא
דפים:
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
