לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2012

כבר כמה שנים טובות לא קרה לי


 


שסיימתי ספר תוך כמה שעות

3 וחצי שעות ליתר דיוק

אני חושבת שזה אומר הרבה


כבר מזמן שהספר הזה יושב לי על המדף

ממתין בסבלנות כמו יתר הספרים שקניתי


4 במאה או 3 ב99 או מה שלא היה המבצע באותו זמן


איך אפשר לספר על ספר בלי לחשוף ממש את תוכנו?

איך אפשר לקרוא לספר ספר שואה כשאין בו ממש את התיאורים הרגילים המזוועים של השואה?

הספר המדובר הוא המפתח של שרה שכתבה טטיאנה דה רוני

הוא לא מבוסס על סיפור אמיתי אם כי יש בו אירועים שכן התרחשו במציאות

בצרפת 1942

וחושפים דברים שהצרפתים לא מתגאים בו

כמו למשל שלא היו אלה הנאצים אלה שלקחו את היהודים מהבתים שלהם והעבירו אותם למחנות מעבר

זו הייתה המשטרה הצרפתית

ואת המחנות האלה (שהיו בתוך צרפת) לא ניהלו הנאצים, אלא המשטרה הצרפתית

ומי שהסיע את היהודים לאאושוויץ ברכבות לא היו הנאצים אלא המשטרה הצרפתית

 

הספר ממחיש את מה שהצרפתים מנסים להסתיר

שהיה להם חלק במלחמה

שהיה להם חלק בשואת היהודים

זה דבר שלא מזכירים אותו

לא מדברים עליו

בטח שלא מלמדים עליו בבתי הספר


הספר נע בין הזמן עכשיו, חייה של הדמות הראשית בסיפור בעצם

לבין הזמן של אז, התחקות אחרי ילדה אחת, שרה

לאן היא נעלמה


הסיפור של שרה מתחיל בלילה בו שוטרים דופקים על דלת הבית בה היא גרה עם משפחתה

שוטרים צרפתיים שבאו לקחת אותם, קודם למחנות ואחר כך להשמדה.

אחיה הקטן של שרה, בחר להתחבא בתוך ארון מסתור שהיה להם בבית.

שרה נעלה אותו שם, ולקחה את המפתח איתה במטרה לחזור לשם תוך כמה שעות כדי לשחרר אותו.

היא לא ידעה שהיא לא תחזור, היא לא אמורה לחזור, אף אחד מהם לא היה אמור לחזור


ציטוטים מהספר:


שני גברים עמדו שם. אחד מהם שוטר בשכמייה כחולה כהה שהגיעה עד ברכיו, ולראשו כובה שוטרים עגול.
השני במעיל גשם בצבע בז'. הוא אחז בידו רשימה. הוא חזר על שמה של האישה. ואז אמר את שמו של האב.

הוא דיבר צרפתית בלי שמץ של מבטא זר.

אנחנו לא בסכנה, חשבה הילדה. אם הם צרפתים ולא גרמנים אנחנו לא בסכנה. אם הם צרפתים הם לא יפגעו בנו.

(עמוד 13)

"האמת היא שאלה לא היו גרמנים..." התחלתי.

"זאת הייתה המשטרה הצרפתית," קטע אותי גיום.

"וזה קרה במרכז פריז. באצטדיון ששימש למרוצי אופניים מפורסמים".

"באמת?" שאל ארווה. "חשבתי שאלה היו הנאצים ושזה קרה בפרברים."

"עשיתי על זה תחקיר בשבוע האחרון," אמרתי "פקודות גרמניות, נכון, אבל ביצוע של המשטרה הצרפתית. לא למדתם על זה בבית הספר?"

"אני לא זוכר. אני חושב שלא" הודה כריסטוף

"זה דיי מדהים" אמר גיום בחיוך אירוני, "עד כמה הצרפתים עדיין לא יודעים מה קרה."

(עמוד 56)

השוטרים עטו עליהם כמו להקת ציפורים שחורות ענקיות. הם

גררו את הנשים לצד אחד של המחנה ואת הילדים לצד האחר. אפילו

הילדים הקטנים ביותר הופרדו מאימהותיהם. הילדה הביטה במתרחש

כאילו היתה בעולם אחר. היא שמעה את הצרחות ואת היבבות, ראתה

את הנשים משליכות את עצמן אל האדמה ונתלות בבגדי ילדיהן,

נתלות בשערם. היא ראתה את השוטרים מניפים את אלותיהם וחובטים

בנשים בראשן ובפניהן.

(עמוד 86)

"יום אחד," אמר, "המחנה התרוקן. חשבתי לעצמי, היהודים הסתלקו. לא ידעתי לאן.

הפסקתי לחשוב על זה. כולנו הפסקנו. אנחנו לא מדברים על זה. לא רוצים לזכור.

יש פה כמה אנשים שאפילו לא יודעים שזה קרה."

(עמוד 160)

אף אחד כאן לא יודע. אף אחד כאן לא יודע על המפתח, עליך.

עליך בארון.

על אמא, על אבא.

על המחנה.

על קיץ 1942.

על מי שאני באמת

(עמוד 282)


לפעמים אני רוצה למות.

אני לא יכולה לשאת את משא מותך.

מותה של אמא, מותו של אבא.

חזיונות של קרונות בקר מובילים אותם אל מותם.

אני שומעת את הרכבת בראשי. שמעתי אותה ללא הפסק

בשלושים השנים האחרונות.

(עמוד 283)


מישל.

בחלומותי אתה בא ולוקח אותי אתך.

אתה אוחז בידי ומוביל אותי מכאן.

החיים האלה קשים מדי.

אני מביטה במפתח ומתגעגעת אלייך ואל העבר.

אל הימים התמימים והנוחים שלפני המלחמה.

אני יודעת שהצלקות שלי לעולם לא יגלידו.

אני מקווה שבני יסלח לי.

הוא לעולם לא יידע.

איש לעולם לא יידע.

זכור. אל תשכח.

(עמוד 284)


המפתח של שרה / טטיאנה דה רוניי

הוצאת כנרת זמורה ביתן

 


 

נכתב על ידי , 28/4/2012 19:42   בקטגוריות ביקורת ספרים/סרטים/הצגות, ספרים רבותי, ספרים...  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-8/5/2012 20:21
 



מרגיש לבד שוב


 

אני לא חוגגת בדרך כלל ביום העצמאות

זאת אומרת לא בערב

גם בשנים שגרתי לבד

לא הייתי יוצאת לחגוג

לא אהבתי את כל ההמוניות הזו

הייתי יושבת בערב ורואה את הטקס מהר הרצל

 

גם השנה עשיתי ככה

למרות שבמושב היה טקס ואירוע

אבל אני לא מתחברת לזה

זה לא כמו שהיה פעם

זה לצאת ידי חובה

סתמי ורדוד כמו שלולית

לפחות יש זיקוקים

אותם כן ראיתי מהבית שלי

ובעקרון אפשר לראות את הזיקוקים מכל הסביבה

 

לא כל שנה היו במושב זיקוקים

זו יוזמה של המועצה

וככה זה בשנים האחרונות

כשהייתי ילדה לא היה

אבל האירוע היה הרבה יותר

הרבה הרבה יותר

 

בדרך כלל כהרגלו של הישראלי ב"קודש" יום העצמאות היינו יוצאים למנגל

לפעמים חברים היו באים אלינו, לפעמים אנחנו היינו נוסעים לחברים

אצלינו היה יותר מבוקש, בכל זאת בית במושב עם חצר וגינה

זה לא כמו בית בעיר עם מרפסת

 

החברים הקבועים שלנו בשנים האחרונות סובלים מבעיות בריאות כאלה ואחרות

והודיעו לנו שהם לא הולכים לחגוג

האמת אני בספק גדול בקשר לזה

כי הם אנשים שכן אוהבים לחגוג

וההורים שלי פנו אליהם רק בתחילת השבוע לשאול מה עושים

אירוע שבדר"כ מתכננים אותו ככה שבועיים מראש (כדי לדעת מה וכמה לקנות)

 

בעקרון החבר'ה של אבא שלי מהמילואים (כן בן 60 ועושה מילואים כל שנה - בהתנדבות)

הודיעו לו שהם מתכננים לעשות, בהתחלה זה היה אמור להיות אצלינו

אבל אבא שלי פוחד על הגינה שלו והפרחים שהוא שתל לאחרונה וסוף סוף פורחים

למה פוחד? כי המשפחות באות עם הילדים שלהם

בסוף הם החליטו לעשות את זה בבית של איזה קיבוצניק אחד

 

אמא שלי לא התלהבה מלנסוע לשם

בעיקר כי החבר'ה שלו לא מאורגנים

תמיד שיש אירועים כאלה הכל מתחיל שעתיים מאוחר יותר

אז קבענו עם חברים מהמושב

ואז אבא שלי התחיל לעשות חמוצים לאמא שלי על זה שהיא לא רוצה לנסוע

בסוף היא ביטלה, זה היה אתמול

ואחותי ואני נשארנו לבד בבית בלי כל ההמולה של "על האש"

אני חושבת שזו פעם ראשונה בכל החייים שלי שאין את ה"על האש" המסורתי

 

אחותי ואני לא העלינו לרגע בדעתינו לנסוע עם ההורים שלי

זה לא שאנחנו לא מכירים את החבר'ה של אבא שלי מהמילואים

ואם הם היו עושים את זה פה, סביר להניח שהיינו יושבות איתם

אבל ברגיל, אין לנו שום דבר על מה לדבר איתם

מה גם שרוב האנשים שם צעירים (30-40) ובאים עם הילדים הקטנים שלהם

ולנו... מה לעשות אין מה לעשות שם

הרי לא ניסע רק כדי לאכול ולהשתעמם אחר כך


ככה יצא שאחותי ואני נשארנו בבית לבד

ואחרי שאכלנו צהריים (סטייקים ופרגיות במחבת יצוקה)

אחותי נסעה עם חברות ליום בים כולל שהייה במלון בתל אביב

ואני נשארתי פה, קוראת ספר האמת

סוף סוף שקט ואף אחד לא מציק לי

ושקט גם בחוץ - כולם עסוקים בלאכול

 

האמת שאחותי במקור תיכננה לנסוע לאילת

ככה בספונטניות

דבר שמאוד קשה לעשות בספונטניות במיוחד בתקופה מבוקשת

שיש חופש, או סוף שבוע ארוך כמו במקרה הזה

ובסוף החברות שלה התגלו ככאלה שלא מתאים להן לישון באכסניה, רק במלון 5 כוכבים

אז הם נסעו למלון 5 כוכבים בתל אביב ללילה

ים, מסיבות, פינוקים, ספא, והבייתה ביום שישי

 

 

כשהייתי ילדה יום העצמאות במושב היה אחד ה-חגים

ותאמינו לי שהוא היה עולה הרבה פחות מכל אירוע גרנדיוזי שהמושב עושה היום אם לילדים ואם למבוגרים

אני לא זוכרת בדיוק את ערבי יום העצמאות

אני זוכרת שהיה טקס, ואחר כך אוכל קל והמון פעילויות לילדים

כמיטב המסורת במושב הפעילויות לא היו על ידי מפעילים אלא על ידי ילדי המושב

 

אבל החגיגות האמיתיות היו ביום העצמאות עצמו

או... אז היינו כל המשפחות במושב מתקבצות בדשא הגדול

זו הייתה רחבת דשא ענקית, שהחלה מהבית הערבי ועד לגן השעשועים והגיעה עד למוסך

היום לא הדשא קיים וגם הגן שעשועים כבר מזמן אינו

רק הבית הערבי ששופץ והיום יש בו גלריות ובית קפה

 

מה היה בעצם?

כל מיני מתקנים לילדים תוצרת מקומית

כמו אומגה אמיתית לחלוטין

וקפיצות לתוך ערימות חציר

ונסיעה על אופניים על כבל דק בין שני עצים

והליכה על גלגל ענק

והליכה על קביים

ועוד כל מיני משחקים שאני לא זוכרת

כי באמת הפסיקו עם המנהג הזה כשהחלה ההפרטה במושב (וזה היה לפני כמעט 20 שנה)

והיה אוכל, המון אוכל

בגלל שהיינו מושב שיתופי הכל היה חלק מתקציב

כל משפחה הייתה מקבלת מנגל ובעיקר מנוף עוף בלתי נגמרות

ושתייה קרה הייתה חופשי

כמה משפחות שהיו להן בריכות פלסטיק (קשיחות) פרטיות היו תורמות אותן לאירוע

היו ממלכים את הבריכות האלה בשתיה ובלוקים של קרח (כמו אלה שהיו משתמשים פעם בשביל המקררים)

וגם היו שם בירה שחורה ובירה לבנה (נשר, איך לא)

וככה בעצם היינו מבלים את כל היום

משחקים, חברה טובה אוכל טוב

והמון ביחד

 

אני חושבת שאחד הדברים שהכי חסרים לי היום במושב

ולא רק לי גם לאנשים אחרים מסתבר זה הביחד שהיה

אני לא אשכח איך לפני כמה ימים הייתי במכולת ואבא של חברה שאל אם לא עושים במושב משהו

אם אין ביחד, ואם אין אז בשביל מה להזמין לפה את כולם (המשפחה שלו)

רק כדי לאכול? איזה מין חגיגות אלה?

איזו מין חגיגה יש ברק לפתוח שולחן ולאכול

מה בדיוק חוגגים פה? חג האוכל?

(ולא שלא כל חג שלנו איכשהו סובב סביב אוכל)

 

וזה הרגיש לי כל כך עצוב

שהבן אדם הזה שהוא כבר בן 70+

בעצם חסר לו הביחד הזה

כמו שהיה תמיד

עם אנשים שאולי לא היו החברים הכי טובים שלך

אבל היה להם אכפת מעצם זה שחיית איתם באותו המקום

ולא היה אכפת להם לבלות איתך יום שלם

להיפך הם היו נהנים מזה

 

הייתי מעדיפה אלפי מונים את ימי העצמאות של פעם

אז ידעו לחגוג באמת

עם אוכל פשוט ושתיה פשוטה

אנשים טובים, חברה טובה

וסרטי בורקס שכולנו הכרנו שהיו משדרים בכל פעם בטלוויזיה

והיום, היום אין שמץ מזה

יותר גרוע בכלל אין מה לראות בטלוויזיה ביום העצמאות

 

היום הכל הפך להיות הרבה יותר מנוכר וקר

ולצערי מרגיש מאוד חסר משמעות

האם ככה אנחנו אמורים לחגוג יום הולדת למדינה שלנו?

יום המנגל? באים כדי לאכול? אוכל = חגיגה?

לאן נעלמה האחדות? החברות? הרעות? הביחד? האכפתיות?

לאן נעלמה השמחה שהייתה פה?

לאן הגענו?

ושאלה יותר חשובה - לאן אנחנו הולכים?

 

 

נכתב על ידי , 26/4/2012 16:22   בקטגוריות אצל ההורים שלי, החיים במושב, המשפחה שלי, חגים  
הקטע משוייך לנושא החם: ישראל חוגגת 64
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-28/4/2012 20:47
 



E-פור ו.. T-פוח


 

 

אחד הדברים הנחמדים בחגים זה המבצעים שיש כל מוצרי בישום איפור וטיפוח.

האמת, אם שמים לב לזה, יש מבצעים כל הזמן, אבל בחגים המבצעים יותר שווים.

 

היות ולא קניתי לעצמי איפור מתחילת שנות ה-20 שלי

ומה שהיה לי בבית הוכרז לאחר כבוד כפג תוקף

כיתתי את רגלי כדי למצוא לי דברים שיתאימו לי

ואין כמו מבצעי פסח על מנת לקנות דברים שימושיים

 

בכל מה שקשור לאיפור אני בדר"כ הולכת על המראה הטיבעי

אני לא מתקשטת כמו איזה תוכי

בלי צבעים דרמטיים מדיי

וציורים מורכבים מדיי

בשבילי איפור צריך להיות פשוט, נוח ועמיד לכמה שעות טובות

 

התפיסה שלי בכל מה שקשור לאיפור וטיפוח זה שלא צריך לקנות את הכי יקר

כי אם תבדקו, תגלו שרוב חברות האיפור והקוסמטיקה הם בעצם תחת חברת גג אחת

לדוגמא: לוריאל, מייבילין, גרנייה, וישי ולנקום - נמצאות תחת אותה קורת גג

כאשר וישי ולנקום הן החברות בעלות המוצרים היקרים יותר


ההנחות השוות הן על מוצרי האיפור והטיפוח הזולים יותר

בדר"כ יש הנחה של 40% הנחה או 1+1

על מוצרי האיפור היקרים יש הנחה של גג 25%.

מה שכן אם תשוו מחירי איפור וטיפוח בישראל למחירים שיש בחו"ל תראו ששוחטים אותנו במחיר

למשל, קרמים של לוריאל בחו"ל עולים בסביבות 10$ (בישראל 200 ש"ח)

קרמים של חברות יקרות כמו לנקום, וישי, קליניק, וכו' עולים משהו כמו 40$-50$ (בארץ 400 ש"ח ויותר)

ההבדלים קיימים גם במוצרי האיפור.

 

שאלתי אמא של חבר טוב שהיא רופאת עור מה ההבדל בין קרם של 200 ש"ח לבין קרם של 400 ש"ח

והתשובה היא שאין הבדל!

למעשה מי שקונה את הקרמים היקרים משלם על השם של המותג היוקרתי יותר

הפחות עממי, היותר נחשב

מה שכן הקרם צריך להתאים לסוג העור

ככה שלמשל אישה בגילי (30) לא צריכה להשתמש במוצרים המתאימים לגיל 50 ומעלה (אפילו אם אני רוצה למנוע קמטים כתמים וכו')

וגם לא במוצרים המיועדים לצעירות (שכן הלחות בהם לא מספיקה לעור הפנים שלי, שכבר לא בן 16).

 

אגב, לקנות קרם לחות עם מסנן הגנה, זה לא יעיל לחלוטין

קודם כל היות ורמת סינון הקרינה היא מאוד נמוכה 7-10-15 בד"כ

דבר שבמדינתנו הקטנטונת לא ממש עושה רושם על השמש

ולכן מי שנמצאת בשמש עדיף להשתמש בקרם הגנה אמיתי שעושה את העבודה

היום התחום הזה מאוד התפתח וישנם סוגים שונים מסנני קרינה. בדר"כ תמצאו קרם, ספריי תחליב (נוזלי) ספריי שקוף

בגלל שאני בהירה מאוד (והעור שלי נשרף בשמש) אני משתמשת במקדם הגנה 30 (ספריי שקוף)

וזה רק אם אני יוצאת לשמש, בדר"כ זה לא קורה הרבה.

 

קטנה לפני שנתחיל,

לא תראו פה המלצות שלי על מוצרים של חברת קרליין הישראלית

לא בגלל שהם לא טובים

זו אחת החברות הבודדות שלא עושה ניסויים בבעלי חיים

אבל מה, בחלק ניכר ממוצרי האיפור שלהם יש חומרים מסרטנים כמו טרטרזין למשל

(צבע מסרטן) שהשפעותיו על העור והשפתיים לא חיננית בכלל לאורך זמן

מה שגורם לי אישית לא לקנות את המוצרים שלהם

שבעבר כן הייתי משתמשת בהם

 

אז מה נקנה?

קודם כל פק"ל

קרם לחות לעור הפנים ליום וללילה

אני משתמשת בקרמים של L'Oréal בערך מגיל 16

היום זה הקרם קולגן שלהם שמתאים לי לעור הפנים

כבר כמה שנים האמת

 

מגיל מסויים חשוב שיהיה קרם יום וקרם לילה

ישנם הבדלים ביניהם שכן קרם הלילה יותר עשיר מקרם היום

ולכן הוא מזין את העור יותר טוב

קרם היום קליל יותר ולכן מתאים ליום בלי להרגיש כבדות של קרם

 

כמו כן יש לי גם קרם עיניים

ופה זה הקרם עיניים של youth code (גם של לוריאל)

לצערי הם לא מביאים את קרם עיניים הקולגן - שהוא לטעמי הרבה יותר טוב

למה קרם עיניים אתם שואלים, ובכן בטוח ששמתם לב שהעור באיזור העיניים הרבה יותר עדיין מיתר איזורי הפנים

אם נשים עליו קרם עשיר מדיי, עלולים לצאת עליו פצעים, או שתהיה לו תגובה לא טובה לקרם

 

זה מצחיק לפעמים לחשוב שפעם היה קרם אחד שמתאים להכל

גם היום אתם יכולים טכנית להשתמש בקרם אחד שמתאים להכל

אבל היעילות שלו לגבי איזורים ספציפיים היא שונה

ולנו הנשים חשוב שהפנים שלנו יראו ובכן טוב!

וחשוב לנו להימנע מקמטים, כתמים (גיל המעבר) ושאר מרעין בישין שעולים על הפנים שלנו

אגב, גם לגברים כדאי ורצוי להתשמש בקרם פנים, גם העור שלכם דורש תשומת לב

ואצל חלק ניכר מהגברים לא מקבל את מה שמגיע לו.

 

מייקאפ לא קניתי הפעם, כי לפני חצי שנה קניתי שניים במבצע של 1+1

האמת שהחלפתי את סוג המייקאפ שקניתי, שנים השתמשתי ב-colorstay של רבלון

אבל מה, כבר כמה שנים שרבלון מוציאה את המייקאפ הזה ללא משאבה

ולי מה לעשות אין זמן בבוקר להתחיל להתעסק עם מייקאפ שיוצא או לא

משאבה מוציאה לי תמיד כמות מדוייקת

אז החלפתי למייקאפ אחר שלהם שנקרא photoready שגם הוא מעולה, אם כי קצת פחות עמיד

אבל היתרון הטוב שלו, מבחינתי לפחות זה שהוא פחות צמיגי.

מה שאומר מתאים יותר לאקלים הישראלי שהוא חם בדר"כ.

הוא נשאר לי 12 שעות בקלות עם פודרה

שמבחינתי היא מצרך חובה, גם כי יש לי עור מעורב

וגם כי היא מקבעת יותר טוב את המייקאפ.

אז קניתי פודרה, של רבלון (אם כבר אז כבר).

עפרון שחור לעיניים - גם של רבלון

וגם סומק של רבלון שהוא סוג של ברונזר שהמוכרת המליצה לי עליו שיתאים לי לעור (הבהיר) וצבע השיער (בלונד)

 

רבלון היא אגב חברה אמריקאית

היא לא נחשבת זולה כמו לוריאל למשל אבל לא יקרה

ויש הבדל לא קטן באיכות המוצרים שלה (לפחות באיפור שמתי לב לזה).

 

מסקרה יש לי שתיים שקניתי מלפני כמה חודשים

אני בדר"כ משתמשת במסקרה של מייבילין קולוקסאל ווליום אקספרס 100% black

(יש גם ללוריאל משהו דומה, בכלל המוצרים של מייבילין ולוריאל מאוד תואמים)

האמת שללא מסקרה לא רואים את הריסים שלי, הם חצי שקופים

ומסקרה מבחינתי זה דבר בסיסי

אפשר לשים אותה אפילו בלי שום איפור אחר על הפנים והיא משדרגת את המראה

לפעמים מתארחות אצלי מסקרות של חברות אחרות

אבל הקולוסאל היא מסקרה מנצחת מבחינתי

במסקרה חשוב לקנות אחת שמתאימה

לא מומלץ לקנות את העמידות - הן גורמות לנשירת ריסים (מניסיון)

אני לא אקנה מסקרה יקרה מסיבה דיי פשוטה,

היות ואני משתמשת במסקרה כל יום, היא נגמרת לי תוך 3-4 חודשים

 

הידעתם? רוב הנשים לא יודעות לשים מסקרה כמו שצריך

חלק ניכר מהנשים שמות את המסקרה רק עם המברשת

הדרך הנכונה לשים, היא קודם כל למרוח את החומר שנמצא בקצה של המברשת על הריסים

ואז להבריש אותם עם המברשת ולמרוח עליהם את החומר

התוצאה ניכרת לעין - ריסים עבים וארוכים יותר!

 

קניתי גם 3 סמקים של מייבילין בגווני ורוד שכששמים אותם יש מראה טיבעי

במחיר שעולה אחד קניתי שלושה.

 

אני חייבת לציין שאני אישית מאוד אוהבת את האיפור ששמים עם הידיים ולא צריך בשבילו מברשות מיוחדות או כל מיני אינסטרומנטים מיוחדים

אני שמה מייקאפ מגיל 13 בערך תמיד עם האצבעות ובלי מברשות, ספוגיות וכו'.

וככה זה יוצא לי הכי נוח והכי מדוייק.

לכן גם רוב הסמקים שאני קונה מתאימים להנחה עם האצבעות

זה משהו שאין הרבה חברות שמוציאות, מייבילין ומאק (סמקים מוס, קרם, ג'ל)

 

קניתי אודם עמיד של מייבילין, על האודם כתוב שהוא  עמיד ל24 שעות

פעם ראשונה שקניתי אודם עמיד. האודם שקניתי נותן מין מראה מוקפד באיפור.

האודם יפה, מגיע עם מברשת כמו גלוס ובצד השני יש לחות (כי בלי הלחות התחושה על השפתיים מאוד לא נעימה)

בקשר לעמיד, פה ניתן להתווכח

אם לא תאכלי שום דבר הוא בהחלט ישאר

שתיה לא משפיעה עליו

אבל אוכל, אוכל גורם לדהייה רצינית של הצבע (נשאר גוון בהיר מאוד שלו).

המסקנה שלי, עדיף לקנות אודם עם לחות שצריך לחדש אותו ולא אודם עמיד

 

מי שאוהבת את המראה הטיבעי יכולה להשתמש בבאלם

מה זה באלם? באלם זה בעצם מוצר שיש בו לחות ומעט פיגמנט של צבע

מוכרות אותו חברות הקוסמטיקה במחירים לא זולים במיוחד (כמו כל אודם בעצם)

אבל אפשר למצוא מוצר זול בהרבה, שעושה בדיוק את אותה עבודה ובצורה מצויינת אצל חברת לובלו.

 

תשאלו, אז למה לא לשים גלוס

אני חייבת לציין שאני מתעבת גלוסים!

לא בגלל שהם לא יפים, בגלל המרקם שלהם והדביקות!

יש היום אודמים שיש להם מראה גלוסי ללא הדביקות

ויש באלם

עם זאת הגלוסים שולטים ביד רמה כבר לפחות 10 שנים

והם עדיין נשארו עם אותו מרקם ואותה דביקות מעצבנת.

 

והדבר האחרון שקניתי היה צלליות לעיניים

כן הדבר שהכי היה חסר לי בארון

מודה שאני לא אהבתי להשתמש בצלליות מכמה סיבות

חוסר עמידות משווע וכן זה שאחרי כמה שעות יש בקפל העףעף חומר שנצבר שם

ואז מצאתי את הצלליות העמידות של לוריאל

בגלל שהיה מבצע קניתי 4 צלליות ב120 ש"ח (כל אחת באה בקופסא נפרדת)

אלה צצליות ששמים אותן עם האצבעות (אחת הסיבות למה קניתי אותן)

קניתי 4 צבעים שונים שכל זוג אפשר לערבב ביניהן

אני מאוד מרוצה מהן, כי הן אכן עמידות

מהרגע שאני שמה אותן על העיניים בבוקר (סביבות 6:30)

הן מחזיקות נהדר עד 22:00 בלילה

לא דוהות, לא נערם חומר בקפל העין

 

אישית יש לי שגרת טיפוח דיי קבוע

בבוקר - שוטפת פנים עם סבון ג'ל

קרם עיניים + קרם יום לפנים

קונסילר - כאן יש לי אחד שקניתי של לנקום שהוא לא רע

אבל אני לא חושבת שצריך לשלם מחיר כזה על קונסילר

אני בדר"כ משתמשת באחד של לוריאל

מייקאפ ולאחר מכן פודרה

מסקרה

סומק

צללית

 

הזמן איפור שלי בבוקר (מאחרי הקרם) עומד על 5 דקות

אין לי זמן ליותר מזה, והאמת אני לא חושבת שצריך

 

אם אני שמה עיפרון שחור זה בדרך כלל לפחות שעה או יותר אחרי שהתעוררתי

וצריך לחדש אותו כל כמה זמן

ואודם או באלם אני שמה בדרך לעבודה

כשאני לא עובדת אני לא מתאפרת

גם לפנים שלי מגיע חופש מהאיפור :)

 

בערב

מסיר איפור

ג'ל סבון לניקוי הפנים

קרם עיניים + קרם לילה לפנים

 

השגרת טיפוח היא אחד הדברים הכי חשובים שכל אישה צריכה לסגל לעצמה

זה שומר על עור הפנים כמו שצריך

איפור, זה כבר עניין של טעם אישי

בשום מקום זה לא MUST

אבל איפור בהחלט משדרג את המראה אפילו אם הוא רק מדגיש נתונים טיבעיים

קצת צבע לא מזיק לאף אחת

 

 

נכתב על ידי , 11/4/2012 12:45   בקטגוריות איפור וטיפוח  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של zeiavuofzd ב-17/2/2013 10:04
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בת: 43




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לn_lee אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על n_lee ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)