האמת שאני תמיד עושה אחד כזה לפני כל יום הולדת שלי
אבל לאחרונה זמני היה בידי והיה לי (עדיין יש לי) יותר מדיי זמן לחשוב
חשבתי על הדברים שעשיתי בשנה האחרונה וגם בעשור האחרון
עשור אחורה, הייתי 20
עוד הייתי צמחונית, פציפיסטית, חשבתי שכל העולם מונח לרגלי
הייתי בצבא ושנאתי כל רגע, וייחלתי לרגע שאשתחרר
אם אני זוכרת נכון הייתי במערכת יחסים (דביקה למדיי) עם האמ"ן (הכרנו בצבא)
הייתי ילדה, באמת, עוד הייתה בי הרבה נאיביות, לא שהיום אין, אבל פחות
היציאה מהבועה של המושב למציאות אחרת שאותה ראיתי במהלך השירות הצבאי בהחלט השאירו עלי חותם
הייתי עמוק בתוך עולם המחשבים, שאני דיי אוהבת עד היום (צה"ל ערך לנו היכרות)
והייתי בטוחה שאחרי הצבא אני אלך ללמוד מדעי המחשב או הנדסת תוכנה
זה היה נראה לי כיוון דיי ברור
ואחרי שהשתחררתי גם התכווננתי לשם
העשור הזה, בין גיל 20 ל-30 זה העשור בו חוויתי כאבי גדילה
אם אתם חושבים שגיל הטיפשעשרה הוא גיל קשה
לפעמים העשור שאחרי הוא הרבה יותר
אמנם עם הרבה פחות תנודות רגשיות
אבל מהצד שני, זה העשור בו למדתי על החיים האמיתיים יותר מאשר לפני
אם זה במערכות יחסים, כאלה שדיברתי עליהן כאן, וכאלה שלא היה על מה לדבר עליהן (כי באמת לא היה)
אם זה בעבודה, יחסים בין אנשים, מנהלים, ארגונים
אם זה מבחינת עצמאות, לגור עם שותפים, לגור לבד, לשלם חשבונות, עצמאות כלכלית
לימודים, לומדים כל הזמן, גם אם לא נמצאים באיזשהי מסגרת
להתמודד, להתמודד עם דברים לא קלים לבד
לא לפחד להיות לבד
אנשים שנכנסו לחיים שלי
אנשים שיצאו מהחיים שלי
המון המון המון התלבטויות ומחשבות
במובן במסויים אני מרגישה שחזרתי לנקודת ההתחלה של החיים האמיתיים
רק עם ניסיון חיים
הגעתי למסקנה שבתחום המקצועי שלי שאני מאוד אוהבת אין לי יותר מדיי מה לחפש
כי הוא רווי באנשים, ומאוד קשה למצוא עבודה (זה מבאס לחפש עבודה בתחום הזה)
וכן גם זה שב4 שנים האחרונות אני במצב של חוסר עבודה כבר 3 פעמים, זה לא חיובי במיוחד מבחינתי
ואני צריכה ליצור שינוי
לפתוח עוד דלת או חלון
שיפתחו למקום אחר
אבל כדי ליצור את ההזדמנות הזו צריך ללמוד
וכדי ללמוד צריך כסף
וכדי שיהיה לי כסף אני צריכה לעבוד
ככה שזה מין מעגל קסמים כזה
ואני אף פעם לא עבדתי במשהו שלא היה קשור למקצוע שלי
וזה אפילו מוזר לעצמי לחשוב לעצמי על להתפשר ולחפש
במקום להתרכז בלחפש עבודה בתחום שלי
כי בתחום שלי אני יודעת שיהיה לי סיפוק מהעבודה ואני אהנה ממנה (אולי לא מכולה, אבל מחלקים ממנה)
ובדברים אחרים, זה לא יהיה ככה, זה יהיה להתחיל מאפס, זה יהיה לעבוד רק כדי להרוויח כסף
וזה לא בדיוק ה-דבר שאני מחפשת
אחרי הכל אני לא חיילת משוחררת, אני כבר אוטוטו בת 30
וזה קצת מתסכל להיות במצב הזה
האם נכשלתי? לא
האם הצלחתי? גם לא
אני פשוט תקועה במקום
מערכות יחסים
היו כמה
חלקן טובות
חלקן פחות טובות
אין לי סנטימנטים יותר, ואני לא נשארת במערכת יחסים שלא מתאימה לי
למדתי לחתוך
אני לא צריכה להיות עם מישהו כדי להיות עם מישהו, או כדי להגיד שיש לי
או כדי להרגיע את הסביבה הקרובה
למדתי לא להתאהב בשניה וכן לשלוט ברגשות האלה
(הלוואי והייתי שולטת על רגשות אחרים, כמו כעס למשל כמו שאני שולטת בזה)
ופרידה למרות שהיא כואבת, היא לא סוף העולם
אני לא חייבת סקס, ואני יכולה להתנזר, וכל מי שזה נראה לו מוזר - בעיה שלו
אני מעדיפה להתנזר מאשר להיות עם מישהו סתם, זה לא מספק בשיט
זה כמו לאכול אוכל תפל
החיים בתל אביב הראו לי את החיים בשיא המוחצנות
שם לא מוסתר שום דבר, הכל פתוח, הכל על השולחן
הכל שם והכל בכל מקום אחר
צריך רק לפקוח את העיניים ולראות
אני כבר לא רואה את העולם בצורה שראיתי אותו לפני כן
יש מציאות ואני יודעת שהיא שם
לטוב ולרע
ובסופו של יום, מי שקובע מה הוא נורמלי - זה אנחנו
אוטופיה זה נחמד, אבל זה לא דבר קיים
אפשר לשאוף להכי טוב שיש
להיות אנשים טובים יותר
להיות טובים לסביבה שלנו, לזולת, לבעלי חיים
גם נקודת המבט על החיים שההורים שלי חינכו אותי עליה התנפצה
כשראיתי ושמעתי בתור אדם בוגר, שגם פה במושב הקטן, קורים וקרו דברים כמו בכל מקום אחר בארץ
זה לא שונה, פשוט אז לא דיברו על זה לידינו הילדים
אבל זה היה מקום נהדר לגדול בו, כולם היו שווים (ככה זה בחברה קומוניסטית-סוציאליסטית)
בחיים האמיתיים המציאות קצת אחרת
גרתי במושב, גרתי בבאר שבע (שנתיים), גרתי בתל אביב (5 שנים) חזרתי לגור במושב
גרתי עם המשפחה שלי, גרתי עם שותפים, גרתי לבד, ועכשיו לבד ולא לבד
אני יודעת שאני צריכה את הספייס שלי
כמעט 30
והשנה זה סוג של התחלה חדשה
עם איחוד התאריכים העברי והלועזי שנפלו יחד באותו היום (וקצת סימבולי העניין הזה)
העשור האחרון לא היה משהו בכלל, ואני מקווה שהעשור הבא יהיה הרבה יותר טוב עבורי
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
