כמעט 24 שעות יחד עם אמא שלי זה לא קל
אמא שלי בן אדם היסטרי בטבעי
אבל שקורה משהו כמו השריפה שהייתה ביום חמישי, רמת ההיסטריה עולה בכמה רמות, כמובן שזה משפיע עליה ועל התפקוד שלה אבל גם על הסביבה - ובמקרה הזה עלי.

כמו למשל שהיא אמרה שצריך לעזוב את המושב לגמרי בגלל השריפה
ואמרתי לה תרגעי! את גרה פה 40 שנה ופעם ראשונה שהיה פה דבר כזה
אף פעם לא היו שריפות באיזור הזה

הצורה שבה נאמר לנו להתפנות מהמושב לא הייתה ברורה
האש לא הייתה קרובה אלינו במובן המיידי של כמה דקות להתפנות
וגם לא הייתה בכיוון של להגיע למושב
והאמת גם אם הייתה כולנו היינו נשרפים
כביש הגישה למושב - יש רק אחד כזה אין דרך אחרת (אלא אם כן יש לכם ג'יפ 4X4 אז אפשר לנסוע דרך השדות מה שרכב רגיל לא יכול לעשות) ויש 2 מושבים שמתחברים לכביש הזה.
למרות שהייתה שם משטרה היה פקוק לגמרי עם פקק תנועה של שעה.

בחוץ, הכוונה מחוץ לאיזור האש, היישובים הקרובים וכו'.
העולם מתנהג כרגיל, כאילו כלום לא קורה
אז יש שריפה פה, שריפה שם - יטפלו בזה (היו 4 מוקדי שריפה גדולים בארץ באותו היום)
אנחנו, מי שגר במושבים שפונו כולם עם קבוצות הוואטסאפ בעדכונים על מה שקורה
כבר בערב של יום חמישי ידענו שהיישוב מבוא מודיעים נחרב לגמרי (אולי למעט 5 בתים) כל התשתיות שם נהרסו ואף אחד לא יוכל לחזור לשם עד שיבנו את הכל מחדש.
40% מיער בן שמן נשרף, עצים, צמחים, בעלי חיים.

התפקוד של המועצה היה מדהים בקטע הזה.
גם אוטובוסים לפינוי תושבים
גם הקצאת מקומות למשפחות שאין להן לאן ללכת
דאגו למקומות לינה, אוכל, בגדים וכל מה שצריך
במיוחד לאלה שכל עולמן חרב עליהן עם השריפה
ראש המועצה הוא בן אדם של ת'כלס, אם כי מעולם עד השבוע לא היה צריך להתמודד עם מקרה חירום. ולדעתי עמד בו בהצלחה. אפילו עד כדי כך שהמועצה תעשה רבות עבור התושבים שביתם נשרף לפני שהמדינה תעשה משהו עבורם.

בכלל כל המושבים באיזור שלא היו בסכנת השריפה והתושבים שלהם פעלו בצורה מדהימה
הציעו בתים / יחידות דיור לגור בהן, מקומות להיות בהם, אוכל, שתיה, חטיפים, משחקים לילדים וכו'
תוך פחות מ24 שעות נתרמו כמויות של ציוד עבור אנשי מבוא מודיעים

אמא שלי ואני היינו בבית של אחי
אמא שלי הייתה לגמרי לא בפוקוס
היא יצאה לקניות ושכחה את הטלפון בבית
קנתה דברים ושכחה לקנות דברים אחרים (מברשות שיניים למשל).
ובאופן כללי הייתה במצב עפיפון
אפילו כשהיא הוציאה את הכלבה של אחי לסיבוב, הכלבה לקחה אותה והיא פשוט הלכה אחריה

לי היה שיעור בשידור חי של אחד הקורסים שאני לומדת
הגענו לבית של אחי דקה לפני שהתחיל
אבל ממש לא יכולתי להיות בפוקוס בשיעור הזה
איך אפשר להתרכז בלימודים אחרי הבריחה הזאת מהבית
ואמא היסטרית בסלון

ובערב אחי שיגע את אמא שלי ואותי שאמר שאין מצב שיתנו לנו לחזור מחר
ואם ירשו לנו לחזור זה יהיה מסוכן מדיי לחזור
ושנישאר בבית שלו עוד כמה ימים

אבא שלי היה אצל אחותי וגיסי ובכלל היה דיי מנותק ממה שקורה.

במשך כל הזמן הזה קיבלנו הצעות ממשפחה וחברים לבוא להיות אצלם.
וכמובן טלפונים SMS-ים ששואלים מה שלומינו וכו'.
וזה היה מחמם את הלב.

בלילה קיבלתי עדכון מאנשים שנשארו במושב לשמור על הבתים וכו' שלא תהיה ביזה (האיזור שלנו מוכה גניבות ופריצות) שהשריפה כובתה. הכבישים למושב חסומים ונדע רק בשישי בבוקר מה קורה.
היה צפוי עוד יום עם חום של 44 מעלות ואם תהיה רוח חזקה היא יכולה להבעיר את האש שוב.
אחד מהאנשים שנשארו הסכים להגיע לבית של הורי כדי להאכיל את החתולות שנשארו לגמרי לבד. אמנם עם מים אבל ללא אוכל בכלל.

ב8 בבוקר היה אור ירוק לחזור למושבים שפונו (למעט מבוא מודיעים שנחרב).
אמא שלי התעקשה שנישאר בבית של אחי עד הצהריים ואז נראה.
הכבישים עדיין היו חסומים ואיפשרו רק לתושבי המקום להיכנס.

אחי כל הזמן המשיך להלחיץ אותנו דרך הודעות בוואטסאפ המשפחתי שהתחדשו השריפות
כן היו עוד שריפות במקומות אחרים לא קרוב אלינו בכלל
גם הכבישים חסומים ואלפי שוטרים מפטרלים ביערות שיש בסביבה
חבר טוב שהוא מתנדב במשטרה ופיטרל באחד היערות אמר לי שתפסו מציתים - לא ערבים, חרדים!
ושוב אחרי המשיך עם להגיד לנו ללכת לבית שלו ולהישאר שם

אני חושבת שלאמא שלי נמאס מלשמוע את זה (והאמת גם לי)
נכון שזה נחמד שיש בית של משפחה שאפשר ללכת אליו
אבל אמא שלי התחרפנה מהבית של אחי וגיסתי
הבית מבולגן ולא מסודר (לי זה לא הפריע) ולטענתה דיי מלוכלך (המון שיערות של הכלבה שלהם)
היא אפילו אמרה לגיסתי שייקחו עוזרת פעם בחודש לכמה שעות
שאם הם לא מספיקים לסדר ולנקות את הבית באופן יסודי
לפחות שפעם בחודש תהיה מישהי שכן עושה את זה
גיסתי אוהבת עיצוב מנימליסטי, אבל עם כל הכבוד למנימליזם צריך שיהיה מסודר.
אפילו אחותי וגיסי לקחו עכשיו עוזרת שבאה אליהם אחת לשבועיים
מאז שנולד להם ילד יש להם הרבה פחות זמן לסדר וניקיון באופן יסודי (אבל הבית של אחותי וגיסי מבריק!).

וחוץ מזה אנחנו רוצים להיות בבית שלנו עם הדברים שלנו
לישון כל אחד במיטה שלו עם הדברים שלו וריח של בית
להיות ברגיעה, לדאוג לחתולות שלנו 
ולא הייתה באמת סיבה להיות במקום אחר

היום (שבת) כבר ירדו הטמפרטורות ולעומת היומיים האחרונים אפילו נעים בחוץ!
(הכל נעים לעומת פאקינג 44 מעלות)
החתולות נרגעו, אנחנו נחנו וישנו הרבה
למרות שההרגשה היא כמו אחרי איזו תאונה
אבל אני לא יודעת אם זה בגלל ההיסטריה שהייתה או בגלל שישנו על מזרנים ממש לא משהו
זו חזרה לשגרה אבל לא באמת חזרה לשגרה
אולי עוד כמה ימים...
 

וגם כאן

חם ויבש ו-44 מעלות נמדדו במושב בו אני גרה בצהריים.
אז עדיין הכל היה על מי מנוחות
בסביבות השעה 15:30 ידיד שלי צחק עלי על זה שמפנים את המושבים באיזור בו אני גרה בגלל שריפה.
שיעשע אותו העניין הזה (דפוק לגמרי!)
אמר לי תבדקי את זה ותחזרי אלי.
ואז פתחתי את הוואטסאפ של המושב ואכן קיבלנו הודעה לפנות את כל הבתים במושב. תוך כמה דקות גם עברה משטרה בין הבתים שאמרה לאנשים להתפנות.

הודעתי לאמא שלי שישר נכנסה להיסטריה
כמובן שזו הייתה היסטריה מיותרת כי יכולנו להתארגן בשקט, לקחת דברים שצריך (בגדים להחלפה, ועוד שלל דברים בסיסיים שצריך). כי מבחינת אמא שלי זה היה - עכשיו יוצאים!

רוב האנשים עובדים בשעות האלה אז אכן היו לא מעט בעבודה.
אבל היו גנים עם ילדים וצהרונים וילדים שחזור מבית הספר. 
וכמובן קשישים במצבים כאלה ואחרים שפשוט שלפו אותם מהמיטה (כן כן ממש כך) ודאגו להוציא אותם אל מחוץ למושב.
המועצה סיפקה אוטובוסים שהסיעו את התושבים למקומות אחרים
וכל מושבי המועצה ששם לא הייתה סכנת שריפה הציעו מקום להיות בו.

לקחנו את עצמינו ונסענו, כמובן עם עוד 3500 תושבים שגרים במושבים הסמוכים. ורמזור אחד שלא מתחלף כמו שצריך
ככה שלמעשה היה פקק מהיציאה מהמושב ועד לאותו רמזור - פקק באורך שעה. וואלה יופי. אפשר היה להסתובב וללכת לקחת דברים בנחת אבל אמא שלי איבדה את זה (קצת) החליטה שהיא נוסעת בדוך עד לרמזור בנתיב הנגדי, גם ככה חסמו את הכבישים ככה שאף אחד לא ייסע לכיוון ואכן כך מצאנו את עצמינו נוסעות ככה עד לרמזור 4 ק"מ בערך.

הכלבה של אחי הייתה אצלינו כי הם נסעו לצפון והם תמיד משאירים אצל הורי את הכלבה כשהם נוסעים לאנשהו ליותר מיום אחד האמת.
החתולות שלנו, לא נראו בשטח, היה חם, חם מדיי.
ובעצם להן אני הכי דואגת כי מים היו להן בשפע, אבל אוכל, אין מי שייתן להן.

נסענו לבית של אחי
אבא שלי לאחר שסיים את העבודה נסע לבית של אחותי
ומאז... מאז אנחנו כאן

הכבישים למושב חסומים לא נותנים לאף אחד להיכנס
השריפה שבכלל הייתה ליד מושב אחר (רחוק כ10 ק"מ מהמושב בו אני גרה) החריבה את היישוב כמעט כל הבתים שם נשרפו
זה ממש לא היה קרוב למושב, אבל אחרי מה שהיה בבית אורן (אסון הכרמל) לא לוקחים סיכונים ומפנים.

הודיעו שהשתלטו על האש
אבל אש היא דבר בלתי יציב, וגם אם ישתלטו עליה בלילה לכו תדעו מה יהיה מחר כשהטמפרטורות שוב יטפסו ל-44 מעלות...

אחי טוען שייקח עוד כמה ימים עד שיאפשרו לנו לחזור למושב
אני חושבת שאם לא יקרה שומדבר חמור כבר מחר יהיה ניתן לחזור.
ממוקד הכבאות של האיזור אמרו שזה לא היה הצתות, כנראה מדורות ל"ג בעומר שלא כיבו כמו שצריך
והאמת בבוקר של יום חמישי אפילו אצלינו במושב הודיעו על מדורה שלא כובתה, ואני לא רוצה לחשוב מה היה קורה לו הייתה קצת רוח או שהיה חם מדיי. חוסר אחריות של אנשים זה דבר פשוט מטורף.

וגם כאן