סוף סוף חזרתי לעבודה כרגיל

שוב הימים הארוכים של 11 שעות בעבודה

שוב הר"צ שלי שמנסה לרדת עלי

שוב סתם שגרה משעממת של עבודה סיזיפית

אבל אני אוהבת את העבודה שלי

זה הדבר היחידי שמחזיק אותי פה בימים אלה.

השבוע גיליתי שכמעט חצי מהצוות שלי מתכנן לעזוב

מישהי התפטרה, היא התחילה ללמוד וביום חמישי הבא יהיה היום האחרון שלה פה.

גם אני מחפשת עבודה, ככה בשושו, וידיד שלי גם

אפילו האחמ"ש שלי מחפש עבודה, הוא טוען ובצדק, שבשביל העבודה שאנחנו עושים (וגם הוא) לא משלמים לנו מספיק (אחרי הכל בעבודה מראים את ההערכה אלייך במשכורת שאתה מקבל).

אני כמובן הייתי מעדיפה להתקדם בתוך החברה

אבל הר"צ שלי דיי מטרפד את זה בדרכים כאלה ואחרות

להישאר בתוך הצוות שלי ממש לא שווה

הר"צ שלי נמאס לי ממנו ומההתנהגות שלו אלי

הזלזול הזה והחוסר הערכה האלה פשוט מעצבנים אותי

וגם הנסיעות האלה, 3 שעות ביום בנסיעות זה הרבה יותר מדיי בשבילי

נראה לי שבקצב הזה אם כל האנשים שאומרים שהם מחפשים עבודה יימצאו תוך חודש חודשיים הצוות יתפרק שוב. אני חושבת שאם היו הולכים קצת לקראתנו ולא רק נכנסים בנו בשעות וכו' הכל היה אחרת.

בכלל מלא אנשים מהחטיבה התפטרו מאז שעברנו ליקום.

ועבודה, אני מחפשת גם עבודה ביותר כסף וגם להיות יותר מקצועית.

ומי יודע אם יחזור לי החשק ללמוד אולי אני אלך ללמוד משהו (תכנות סביר להניח).

ואז לעבור למשהו אחר, שבו באמת מרוויחים נורמלי.

אולי עוד שנה.

בכלל נראה לי שהמשפט ששכל שגדלות ההכנסות כך גדלות ההוצאות הוא כל כך נכון.

בשנה האחרונה בכלל לא הצלחתי לחסוך שום דבר.

בלי שהספקתי לנשום כל חודש יורד לי שכר דירה, שאמנם עכשיו הוא נמוך יחסית וכולל ארנונה מים וחשמל, אבל החוזה שלי אוטוטו נגמר, והמחירי שכ"ד בת"א בשמיים, וכן גם בדרום ת"א וגם במרכז ת"א המחירים אותו הדבר.

אתמול עלה בדעתי הרעיון המטורף שאם אני אשלם גם ככה יותר מ-2000 ₪ לחודש רק על שכ"ד אולי כדאי לחשוב על לקנות בית. אבל מצד שני אני יודעת שאני לא ארצה כל החיים שלי לגור בת"א. אבל לפחות כשקונים בית ההוצאה זו השקעה בנדל"ן ולא סתם כסף שהולך לאנשהו מטעמי נוחות.

מצחיק ששאלתי את זה את אמא שלי אתמול בערב היא שאלה אותי אם דיברתי עם אבא שלי (לא  בדר"כ לא יוצא לי לדבר איתו במשך השבוע) כי הוא אמר לה בדיוק את אותו הדבר.

הבעיה עם משכנתא זה שאתה משלם בסופו של דבר כפול על הבית...

ביום שני היה לי אימון ראשון עם המאמן שלי, הוא קרע לי את הצורה, יום אח"כ יד שמאל שלי הייתה חצי משותקת (או יותר נכון תפוסה). רק מראה לי כמה אני לא בכושר (בעצם אף פעם לא היה לי  כזה הבדל גדול בכוח בין 2 הידיים).

הוא אמר לי שהוא לא רוצה שאני אבוא להתאמן 6 פעמים בשבוע, גם אם זה רק ללכת. הוא רוצה מקסימום שאני אבוא 4 פעמים בשבוע. בכלל מאז שקניתי את האימונים האישיים הוא כל הזמן עוקב אחרי, הוא אמר לי שאני בפיקוח עכשיו כל הזמן.

והקטע הכי מצחיק זה שהוא מתווכח איתי על ההליכה, הוא רוצה שאני ארוץ, אני ממש לא אוהבת לרוץ. והוא מנסה לשכנע אותי שכדאי לי, שזה מה שיגרום לי להרזות (אני בטוח יכולה בלי זה), ככה שבכל פעם שאני מגיעה לחדר כושר (גם אם זה לבד) הוא בא לראות באיזו מהירות אני הולכת ומדבר איתי על ריצה...

עכשיו הוא מסתכל עלי גם אם אני רוצה וגם אם אני לא רוצה...

אני לא רגילה שככה בודקים מה שאני עושה

אני גם לא רגילה שאומרים לי מה לעשות, ז"א אני עושה בחדר כושר מה שאני רוצה, אבל אני ממש לא רגילה שמישהו ממש מתווכח איתי, הוא אמר שהוא עוד ישבור אותי ויגרום לי לרוץ.

חוץ מזה הוא ממש נחמד (וחתיך)...

שיהיה המשך שבוע מדהים!

ביום חמישי חזרתי סוף סוף לעבודה.

חלק מהאנשים שהם לא מהצוות שלי היו בטוחים שעזבתי (באמת בלי להגיד לחברים שלי ממחלקות אחרות שלום?). אבל באמת שלא הייתי שבועיים בערך.

בעיות במיתרי הקול בעבודה כמו שלי שמה לעשות את הקול שלי אני חייבת בשביל לדבר עם אנשים, לא קל היה לחזור, ובסוף היום, אפילו שהיה שקט יחסית הקול שלי לא היה משהו.

הרבה דברים משתנים בעבודה בשבועיים.

מישהי מהצוות שלי התפטרה, היא נמצאת שם פחות זמן ממני, היא פשוט נשברה, אין אי אפשר לשרוף 11 שעות מהיום בעבודה.

אני הכי ותיקה בצוות האמת, וכולם מצפים שאם מישהו ישבר אז שזו תהיה אני, אני עדיין מקווה להתקדם לתפקיד אחר שלא מחייב אותי בכל כך הרבה שעות עבודה.

אני לא אגיד שלי זה לא מפריע ה-11 שעות האלה, שהצטמצמו ל-3 פעמים בשבוע במקום 5, והימי שישי המיותרים האלה (בחודש הבא יש לי 2 ברצף בגלל שלא עשיתי שישי כשהייתי חולה), אפילו שזה עוד כסף למשכורת, בכלל בזכות זה היא נראית נורמלי.

אני מחפשת עבודה, אבל בקטנה, כי הפרוייקט שלי עכשיו הוא למצוא דירה, זה יהיה משהו שאני אעשה יותר בחודש אוגוסט, בגלל שהמחירים כרגע בשמיים (כן כבר אמרו לי שאין סיכוי שהם יירדו) וגם בגלל שרוב הדירות הן לכניסה מיידית, ואני לא יכולה בשום מצב להיכנס במיידי.

ידיד שלי מהעבודה שעידכן אותי בכל מה שקורה כשהייתי חולה סיפר לי שהר"צ שלנו היה בהלם כשאותה אחת אמרה לי שהיא מתפטרת. הנה שוב התחילה רעידת אדמה בצוות. מעניין מי יהיה ה"קורבן" הבא...

ויש גם את הערב צוות הזה, שמסתבר שהחברה מממנת חלק ממנו, אבל מה, הר"צ שלי רוצה שזה יהיה יותר ברמה, אז כל אחד צריך לתרום לעניין 50 ש"ח תיבין ותקלין. לא נראה לי העניין הזה בכלל לא. יש לי עיסוקים שאני לא מוכנה לוותר עליהם אחרי שעות העבודה.

השבוע כשהייתי בחדר כושר פגשתי שם מישהו (להרגיע, הוא בן 20) חמוד לאללה. סתם קישקשנו לנו בשיחה וגילינו שיש לנו מישהו משותף ששנינו מכירים. הצחיק אותי שאני עושה חדר כושר כדי לרדת במשקל והוא עושה בשביל לעלות במשקל. ובכלל אתם יודעים איך זה שאנשים שעובדים באותו תחום של עבודה יש על מה לדבר...

היום בחדר כושר עשיתי פרופיל, ככה הם קוראים לזה שמדריך יושב איתי ובונה לי תוכנית אימונים. בחרתי לעשות את הפרופיל עם אותו אחד שעשה לי את הפרופיל הראשון, זה שכל הזמן מסתכל עלי כשאני מתאמנת. אז הוא שינה לי כמעט את כל התרגילים, הלכו לי הידיים, באמת אני בקושי יכולה להזיז אותן. וגם נרשמתי לאימונים אישיים איתו (וזה לבד עולה לי כמו מנוי לשנה לשם), אני מרגישה שאני צריכה חיזוקים, במיוחד בגלל העבודה שלי שהיא לבד גומרת אותי.

מצחיק, הוא אמר לי שהוא רוצה שאני אשן לפחות 6-7 שעות בלילה, שבמזל אני ישנה 5 (בגלל העבודה והחדר כושר).

זה היה מוזר כזה הפרופיל, כי הוא היה jumpy כזה, לא יודעת למה. וגם איך שהוא מסתכל עלי אני לא מצליחה לנחש אפילו מה המבט הזה אומר (ואולי כלום בכלל), אני לא רגילה לזה שאני לא מצליחה לקרוא אנשים (אמנם אני לא רואה הכל, אבל דברים בסיסיים כן).

כל המדריכים שם כאלה מצחיקים, כולם מפריעים/עוזרים אחד לשני.

רק המדריכות שם פלצניות לאללה.

כשעשיתי אימון אחרי הפרופיל (לבד) הוא הסתכל על איך שאני עושה את התרגילים (זה יכול להיות הכי מוציא מהריכוז שמישהו עושה דבר כזה). חוץ מזה שנורא חשובה לו הטכניקה, ז"א שאני אעשה את התרגילים כמו שצריך ולא כמה שיותר.

זהו אני עייפה מתה

מחר נוסעת לבקר את ההורים שלי קצת, לנשום קצת אוויר הרים (או גבעות, בכל מקרה הוא יהיה יותר נקי מאשר בעיר).

מקווה שעובר עליכם סופ"ש נפלא!

מסתבר שאפשר!

כבר שבוע שאני בבית, צרודה מה לעשות, ובתור אחת שהעבודה שלה היא 11 שעות ביום בטלפון ללכת צרודה לעבודה זה לא נשמע כמו דבר חכם במיוחד, אז אני בבית. מרגישה בסדר. סתם כואב לי הגרון.

כשהודעתי לר"צ שלי שאני לא אגיע, הייתי בטוחה כמו בפעם שעברה שאני אקבל איזה SMS נזעם ממנו, אבל דווקא היה לי שקט ממנו כמה ימים עד שהוא התקשר לשאול לשלומי, והוא דווקא היה נחמד. הסברתי לו את המצב וכן אמרתי לו שנהיה בקשר במייל, כי אסור היה לי לדבר (לפחות כל שבוע שעבר הקול שלי לא נשמע בכלל דומה לקול שלי).

הדבר היחידי שהוא רצה זה שאני אמצא מישהו שיחליף אותי ביום שישי, ברור שאף אחד לא יקפוץ על ה"מציאה" של לעבוד ביום שישי בבוקר (אפילו אם זה שעות נוספות), וכמובן שאף אחד לא הסכים להחליף אותי, אני הוצאתי עוד ימי מחלה על הסופ"ש והר"צ הציע הצעה לצוות שמי שיעבוד שישי יזכה בשבוע הבא להגיע מאוחר לעבודה ושעות העבודה ייחשבו לו כמו ביום רגיל. אז היו קופצים.

קצת חוצפה לבקש ממני למצוא מחליף ליום תורנות שלי, אם אני בימי מחלה זה ממש לא התפקיד שלי, לא ככה?

אני דיי מעודכנת במה שקורה בעבודה שלי בשבוע האחרון (כן יש לי חברים שם!), ידיד שלי עידכן אותי בכל מה שקורה. מסכנים הצוות שלי היה להם שבוע זוועתי לכל הדיעות.

גם הייתה ישיבת צוות, ששם שינו את המקומות ישיבה במשרד שלנו, אני נשארתי באותו מקום, עשו הגרלה וכל אחד ביקש את המקום שהוא הכי רצה לשבת בו (ברור שידיד שלי דיבר בשבילי). בנוסף כל הצוות ללא יוצא מן הכלל התלוננו על השעות המטורפות שאנחנו עובדים ושאין לנו חיים (הגיע הזמן שכולם יגידו מה שהם חושבים). אין מה לעשות גם המיקום של המשרדים של התאגיד רחוקים מהמרכז, ולהעביר 3 שעות נסיעה (תלוי בפקקים) זה לא בדיוק סוג הבילוי החביב על כולנו, ואה כן, יש לנו חיים (או לפחות אנחנו רוצים שיהיו).

והר"צ הוא לא אמר על זה שום דבר, פוליטיקאי...

בנוסף הוא עשה שאלון חוות דעת, הוא רוצה לדעת מה הצוות חושב עליו (הרוב לא סובלים אותו בכלל). האמת שמבחינה מקצועית הוא סוף הדרך, אין מצב שאני לא אקבל מענה על משהו מקצועי, אבל מבחינה אישית, שומו שמיים, על הפנים. לבן אדם לרוב אין שום אמפתיה.

דיברתי גם עם ידיד שלי מהחטיבה, הוא אמר לי "עדת מעריצים ענקית יש לר"צ שלך" מסתבר לפי דבריו שרוב המנהלים בכלל לא סובלים אותו, הם רק משחקים את המשחק שלו ונחמדים אליו וכו', אבל אף אחד לא ממש אוהב אותו.

מה שגורם לי לתהות למה באמת הוא עזב את המקום עבודה הקודם שלו...

ואם הוא יודע מה אנשים חושבים עליו באמת...

אני מקווה רק שהצוות שלי קטל אותו בשאלון הזה (זה היה אנונימי ואמריקאי).

בנוסף רוצים לעשות ערב צוות "על האש", והם רוצים שכל אחד יתרום 50 ש"ח לזה.

קצת מוגזם לא? זה יקר מדיי, ובכלל יש לי דברים הרבה יותר חשובים על הראש מאשר זה.

גם ככה אני לא אוכלת בערב.

בינתיים,

בכל השבוע האחרון כן הלכתי לחדר כושר

גם הייתי בשבוע הספר

ראיתי מכירות סוף עונה בעזריאלי (ולא לא היו הרבה אנשים).

בחדר כושר יש כל מיני מאמנים, ועכשיו כשיש מונדיאל יוצא גם לראות את המאמנות. הם עושים פרופילים (הכוונה באיזה מכשירים להשתמש). זה שעשה לי את הפרופיל תמיד נמצא שם בשעות שלי, והוא תמיד אבל תמיד מסתכל עלי, גם אם אני סתם הולכת על המסילה (וזה מוזר, כי עבר כבר חודש ומשהו מאז שאני שם), אני לא רואה שהוא עושה את זה למתאמנים אחרים.

טוב עוד מעט אני אעשה פרופיל נוסף...

ובינתיים שיהיה לכולנו שבוע מעולה!