בטח ששמתם לב שבקושי יוצא לי להיות פה לאחרונה. אני על קו ב"ש-המרכז המון. אז מראש אני מתנצלת אם לא יוצא לי להגיב אצל כולם.
אלה קצת עידכונים מהשבוע האחרון
בסופ"ש נסעתי להורים שלי, כמו בכל סופ"ש לאחרונה אני עובדת ביום רביעי עד 3 בבוקר (של יום חמישי) ונשארת ערה עד 5 בבוקר אז אני יוצאת מהבית לרכבת. הרכבת הראשונה יוצאת מרבע ל-6 בבוקר מתחנת הרכבת בב"ש לכיוון צפון, אני יורדת במרכז, נוסעת משם לבית של ההורים שלי וישנה עד הצהריים.
ביום שישי הייתה כאמור הברית של הבן של חברים שלי. הם קוראים לו מתן. ילד חמוד, קטנטן כזה (אפילו אחרי חודש). ראיתי את הבת שלהם בפעם הראשונה, איזה עיניים מדהימות!
ועוד המון חברים שהייתי רואה אותם המון כשגרתי במרכז, חלקם מאותה משפחה. מדהים לראות איך הזוגות שנשאו לפני שנה היום כבר במצב של הרחבת המשפחה, עוד כמה חודשים יהיו עוד ילדים קטנים לדור ההמשך.
ישבנו בשולחן ההורים שלי אחי ואני, עוד זוג שלא הכרנו וחבר של אחי שהוא בעצם הסנסאי שלו, המאמן ג'ו-ג'יטצ'ו שלו, שבא יחד עם חניך שלו מהחוג ג'ודו (ילד מדהים עם עניים כחולות כמו השמיים). סתם ישבנו אכלנו וקישקשנו. באמצע הוא בא אלי בשאלה על מישהי שהוא יוצא איתה, מצחיק, אתם יודעים אני מכירה אותו ולא מכירה אותו.
האמת שהוא נראה ממש טוב (תחשבו מאמן קראטה, בנוי טוב, נחמד לאללה).
בשבת חזרתי לב"ש לעבוד.
ביום שני הר"צ שלי הודיע לי שביום שלישי יש לי מרכז הערכה לאיזה תפקיד בתאגיד וגם ראיון עבודה עם ר"צ אחר שם. המרכז הערכה היה בבוקר ועבר, טרם החזירו לי תשובה בנידון. הראיון שהיה לי אח"כ זה הדבר שהכי עיצבן אותי.
הראיון נקבע לי לשעה שלוש אחה"צ כבר לפני כן הייתי שם (ישר מהמרכז הערכה) והתקשרתי לאותו ר"צ כדי לשאול אותו איפה אני אמורה לפגוש אותו. הבן אדם לא עונה. הגיעה השעה שלוש, אין תשובה, לאחר שניסיתי לתפוס אותו בנייד ובמשרד שלו התייאשתי והתקשרתי לר"צ שלי אמרתי לו שהבן אדם לא נמצא, הוא לא עונה לי לטלפון ואני ממש לא יודעת איפה הוא, הוא אמר לי להגיע לקומה שם נמצא המשרד שלו ולחכות, חיכיתי עוד וכבל כמה דקות התקשרתי לאותו אחד שהייתי אמורה לפגוש. ברבע ל4 סוף סוף תפסתי אותו, הוא התנצל ואמר שהיה בישיבה ושהוא בא תוך כמה דקות. הוא הגיע בסוף ב-4 שעה אחרי השעה שקבעתי איתו. אני בכלל חשבתי ללכת ב3 וחצי, אבל אתם יודעים מהסקרנות נשארתי.
אז הבן אדם התנצל על האיחור, הוא מאוד נחמד, אבל חבל שהוא לא התקשר להודיע לפחות, אני סתם שרפתי את הזמן שלי בלחכות לו, זה היה ממש מעצבן. וגם זה מראה על חוסר אחריות וזילזול, ואני לא הייתי רוצה לעבוד עם בן אדם שמראה חוסר אחריות ובטח ובטח לא עם מישהו שמזלזל בי (או בכלל בעובדים תחתיו). מלבד זאת המשכורת שהוצעה לי שם ממש לא מספיקה לי, יחד עם התחייבות לשנה נוספת לתאגיד זה ממש לא מתאים לי. אמרתי שאני צריכה להחזיר תשובה בקשר לזה, והתייעצתי עם חברים שלי שמכירים את העבודה.
קודם כל אמרו לי שבגלל המשכורת זו הסיבה העיקרית להגיד לא. שנית חבר טוב שלי שעבד מול המוקד תיאום טכנאים (לשם היה לי הראיון) אמר שהוא יירד עלי כל החיים שלי אם אני אלך לעבוד שם כי יש שם אנשים תת רמה. ובאמת כשראיתי את המוקד (כי ביקשתי לראות את המוקד והאנשים) הבנתי שזה ממש לא זה, אבל הייתי צריכה לעכל את זה, לישון על זה ללילה.
עוד לא הודעתי לאותו ר"צ את ההודעה, אבל אני מתכוונת לעשות את זה בהקדם.
עוד שעה אני אתארגן לנסוע להוריי שוב.
ביום שישי אנחנו נוסעים כל המשפחה לבקר את בת דודה שלי שילדה לפני כחודש. אנחנו גם ניסע לבקר את סבתא שלי, אמא של אבא שלי, שנמצאת בבית אבות בקיבוץ ליד חיפה.
שנים שלא ראיתי את הבנות דודות שלי, נראה לי שבפעם האחרונה זה היה לפני לפחות ½ שנה.
אגב, ההורים שלי עשו לאחותי אבחון דידקטי לקראת הכניסה לתיכון. והיא קיבלה את התוצאות. בין היתר באבחון בדקו שם גם את הIQ. מעניין הדבר הזה. מי שהוא לקוי למידה הוא לא בהכרח גאון. יש לה בעיות במתמטיקה, אנגלית ולשון. והמליצו לה טיפול תרופתי ובשבוע הבא אמא שלי ואחותי תלכנה לניורולוג ילדים בשביל לבדוק טיפול בריטלין.
ההורים שלי עשו את האבחון דרך מכון קרן וזה היה בסבסוד של הקופ"ח, ככה שהמחיר יצא ממש סביר יחסית למחירים של האבחונים שעושים היום (מגיע ל2000 ₪ ויותר).
שיהיה לכולנו סופ"ש נעים ורגוע ((:
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
