RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2010
ארוחת שישי
מנהג שנעשה אצלינו זה לבוא לארוחת שישי אצל ההורים
דודה שלי (אחות של אמא) באה ועל הדרך לוקחת אותי
ככה אני לא אגיע אליהם במיוחד
כל שבוע רואים שינויים במבנה
לא תמיד אלה שינויים גדולים במיוחד
השבוע עשו ריצוף ושמו את הבסיס לקירות הפנימיים (עמודים שיחזיקו את הקירות גבס).
ההורים שלי הקטינו את החדר שינה ב30 ס"מ שהלכו לחדר המגורים.
לא נורא, בהתחשב בזה שתיכננתי שהחדר שינה ישמש רק לשינה ולא לדברים אחרים
מה שעיצבן אותי זה שאבא שלי עדיין מתעקש שאני אכניס לשם את המחשב
וזה בלתי אפשרי
בכלל, החלק המעצבן זה שאבא שלי מחליט להתערב באיך אני אסדר את הבית
זה כמו שהוא החלט שהארון בגדים (שהיום סוף סוף הולכים לקחת אותו) יהיה איפה שהדלת נפתחת
ושאמרתי שאני רוצה לשים אותו בקיר אחר הוא התווכח איתי על זה, כאילו שיש חוק שאומר שהארון חייב להיות איפה שהדלת נפתחת
עכשיו בגלל שהם הקטינו את החדר, יש מצב שהדלת לא תיפתח לגמרי אם הארון יהיה שם
לא מפריע לי שהחדר שינה יהיה קטן
אני מלכתחילה לא רציתי אותו גדול
חדר שינה רק לשינה
חדר מגורים לכל היתר
אבל אבא שלי לא חושב כמוני
והוא חושב שהוא צודק
בחדר שינה שלי שיהיה בגודל 3.30 על 2.45 תהיה מיטה זוגית, ארון 4 דלתות וכוננית ספרים עם הספרים שלי והמערכת סטריאו (לפעמים אני שמה מוזיקה כדי להירדם)
לא יהיה מקום לשום דבר חוץ מזה בחדר, בטח לא לשולחן מחשב וכל המערכת מחשוב שלי שתופסת מקום
לא משנה כמה אמרתי לו שהלב של הבית זה איפה שהמחשב נמצא, וזה לא חשוב לי שאני "הורגת" את הסלון כדבריו
היום אני אמנם גרה בחדר יותר גדול, אבל כל החיים שלי בתוך החדר (וגם אין לי מקום לספה גם אם מאוד הייתי רוצה).
אני תוהה איך המעצבים של איקאה מצליחים להכניס עולם שלם בחללים כאלה קטנים
בכלל אבא שלי משגע אותי עם כל העניין של הכסף
מי ישמע הבן אדם הפך להיות עני ואביון
אז נכון, חלק ניכר מהחסכונות שלו הלכו על הפרוייקט הזה
אבל זה לא שלא נשארו לו נכסים, שאם הוא רוצה הוא יכול למכור ואז פתאום יש כסף
אבל לא... הוא לא יסתכל על זה
והוא יזכיר לי בכל רגע נתון שהוא יכל להשכיר את היחידת דיור הזו ב3000+ ש"ח (אלה המחירים שמשכירים ביישוב יחידות דיור בגודל הזה)
ושאני צריכה לשמוח שאני אשלם לו רק 1000 ש"ח וארנונה ומיסים וחשמל ומים.
תגידו, אתם מכירים הורים שרוצים לחתום על חוזה עם הילדים שלהם, כדי שישלמו להם שכר דירה?
אז כן, בחוץ הייתי משלמת יותר, אבל כל העניין הזה נעשה הזוי מרגע לרגע
ואבא שלי כאילו מאשים אותי בכל ההוצאות שלו
אני לא ביקשתי ממנו לבנות לי את היחידת דיור, זה היה רעיון של אמא שלי
ואני לא ביקשתי לעשות שינויים בתוכנית המקורית, להגדיל את החלונות, להוסיף דלת רשת וכו'.
ובכלל מה הוא מתערב לי באיך אני אסדר את הדירה מבפנים כשאני אגור בה
זה יהיה הבית שלי! בעיה שלי איך שאני אסדר שם בפנים
כשישבנו בארוחת ערב, דיברתי על זה שאני צריכה מקרר, ושיהיה לי מקום לתנור וכו'.
ואז הגענו למסקנה שיש לי טוסטר אובן ענקי (בנפח דיי קרוב לתנור) ככה שאפשר פשוט לקנות כיריים (2 להבות, גם ככה אני לא משתמשת ביתר) ולחסוך כסף. ושאני חייבת מקרר, כי זה לא הגיוני שבשביל לשתות כוס קפה אני אצטרך ללכת לבית של ההורים שלי בשביל החלב.
ואח שלי לא הבין את זה, דודה שלי אמרה לו בשניה "מה אתה רוצה? היא רוצה פרטיות"
גם אני לא ארגיש בנוח להתנחל אצל ההורים שלי
במיוחד אם אבא שלי ימשיך במסכת ההצקות שלו.
אני אמנם מקבלת היום דמי אבטלה, וזה בסדר מבחינתי
אבל אני צריכה לעבוד במשהו, אחרת אני אאבד את השפיות שלי
בחודשיים הראשונים הצלחתי להעסיק את עצמי נהדר
אבל עכשיו, כבר נעשה מורכב יותר
חוץ מזה שבלי עבודה אני לא אוכל לקנות דברים לדירה
ואני חייבת ריהוט, כי בשורה התחתונה אין לי כמעט כלום
מצב התעסוקה בכי רע
הפך להיות קשה עד בלתי אפשרי למצוא עבודה במקצוע שלי
הדרישות לתפקיד הולכות ועולות, עד שלפעמים זה נראה מגוחך הדרישות המוגזמות האלה של מקומות עבודה
גם פה אבא שלי לא מבין, שאני לא מוכנה לחזור לעבודה שמחייבת/דורשת שעות נוספות
גם כי הבטחתי לעצמי שאני לא אחזור למצב כזה שאני נמצאת בעבודה יותר מאשר בבית
וגם בגלל שאני רוצה ללמוד, ואי אפשר ללמוד אם נמצאים 12 שעות במקום עבודה + נסיעות לשם ובחזרה
לא ביקשתי מההורים שלי שיממנו לי את הלימודים
האמת, אני מעדיפה שלא, זה נותן להם לגיטימציה להתערב לי בזה, וזה משהו שאני ממש לא רוצה
שתבינו, אבא שלי עד היום מזכיר לי את זה שלא סיימתי את המכינה שעשיתי בב"ש
עזבו שקיבלתי מילגה מלאה על הלימודים שם וזה לא הוא ששילם על זה
מה לכל הרוחות מה שהיה לפני 7 שנים רלוונטי להיום?
על הקורס של סימסטר חורף כבר שילמתי גם ככה
האמת שהשבוע יצא לי לתהות לגבי הלימודים שלי
אחד מהאנשים שבאו לראות את הדירה פה, יצא לנו לדבר איזה שעה על לימודים (רצינית הוא נתקע אצלי פה איזה שעה בבית), ילד בן 27 שבדיוק סיים את התואר שלו בהנדסת תעשיה וניהול, תוך שנייה מצא עבודה (כי יש לו תואר) בכלל לא במשהו בתחום של הנדסת תעו"נ, אלא בתחום של מחשבים. אבל לקחו אותו כי יש לו תואר וגישה למחשבים. הגישה שלו אמרה, שחברות מציינות תואר בתור דרישה, בגלל שבן אדם שאין לו תואר יבוא לעבוד שנה שנתיים ויעזוב (עזבו שבדר"כ בתחום המחשוב אנשים נוטים לנדוד בין חברות כל 3-4 שנים בממוצע, אבל עדיין יש הבדל בין 3-4 שנים לבין שנתיים). ושתואר הפך להיות דרישה לגיטימית למעסיקים שלא רוצים תחלופה גבוהה של עובדים מקצועיים.
האמת, יש בזה משהו, וזה גורם לחשוב, למה ללמוד תואר שהוא כל כך קשה בגילי (29)
מצד שני, אני זוכרת שכשהסתכלתי על נושאי הלימוד של תעשיה וניהול, אמרתי לעצמי ש-75% מהתואר לא ממש מעניין אותי לדעת באופן כללי
הקטע המצחיק הוא שאם נגיד לפני 15 שנים+ אנשים שלא ידעו מה הם רוצים ללמוד הלכו לעשות BA כללי, היום הם הולכים לעשות הנדסת תעשיה וניהול.
גם אותו בחור שהיה אצלי אמר שהנדסת תעשיה וניהול נמצא במקום האחרון אחרי מקצועות ההנדסה והמדעים המדוייקים אבל מקום ראשון אחרי המקצועות ששיכים לתחום מדעי הרוח. ואם תסתכלו פעם על נושאי הלימוד של תעו"נ תראו שזה מאוד דומה בקונספט לBA כללי אבל משודרג!
נושאים רלוונטיים לחיים של היום, קצת מכל דבר, קצת ניהול, קצת כלכלה, קצת מתמטיקה, קצת תיכנות
והאנשים שמסיימים את התואר הזה משתלבים במגוון עצום של תפקידים בשוק, מהר ובקלות יחסית
זה אכן גרם לי לתהות לגבי הלימודים שלי
אני עושה תואר במקצוע שמעניין אותי באופן אישי, ולא יהיה קורס שלא יעניין אותי מבחינה רעיונית לפחות, ואני לא מדברת על הקושי וכו' שיבואו עם זה, כי אני מודעת לזה שמדעי המחשב זה לא תואר קל בכלל, והוא מוגדר בין הקשים באקדמיה.
ומצד שני זה גרם לי לחשוב, היי, אני יכולה לעשות תואר יותר קל, אמנם הוא לא יהיה מעניין במיוחד, אבל אני אצא עם תואר נחשב שחוטפים אנשים שיש להם תואר כזה בשוק.
לי אישית יש בעיה ללמוד דברים שלא מעניינים אותי, זו איזו שריטה כזו מאז אחרי הצבא (כי בתיכון ברור שרוב הדברים לא עניינו אותי ובכל זאת למדתי)
אבל זה אכן גורם לי לחשוב, האם להקל על עצמי ולעשות תואר שהוא קל יותר (בהגדרה של 50% יותר קל)? אפילו שהדרך תהיה ארוכה יותר? (תואר בהנדסה מצריך יותר קורסים) האם ללכת בדרך שרציתי מלכתחילה? אפילו שהיא הדרך הקשה יותר?
ובכלל, כנראה שהדירה לא תהיה מוכנה בסוף השבוע שאני עוברת אליה
אתמול אבא שלי אמר שייקח גג שבועיים עד שיסיימו עם הכל
מה שאומר שאני אהיה בבית של ההורים שלי עד אז
מה שכן, למזלי, אחותי הקטנה נמצאת באבט"ש באותו שבוע, ככה שיהיה לי פחות או יותר חדר לבד (לא שמפריע לי להיות עם אחותי באותו חדר)
נחמה קטנה
בשבוע אני יכולה לעמוד (אם אבא שלי לא יוציא אותי משפיות דעתי)
יום שבת עוד שבוע בדיוק אני עוברת דירה
| |
הרבה דברים קורים
זאת אומרת לא בדיוק אצלי אבל הכל איכשהו קשור אלי
הבנייה של היחידת דיור מתקדמת בצעדי ענק
אמא שלי בשוק מזה שזה יוצא כל כך קטן (30 מ"ר סה"כ כל השטח)
אבל הכוונה הייתה שזה לא יהיה גדול מדיי (אתם יודעים כל מ"ר עולה לא מעט)
וההורים שלי לחוצים בגלל זה וזה גם משפיע עלי
השבוע עשו ריצוף, את הקירות הפנימיים, הכנות לחשמל וכבלים, והתחילו עם עבודות החשמל - שינוי לתלת פאזי + תיקונים במערכת החשמל בבית של ההורים שלי כולל העברת הארון חשמל החוצה.
גם אם הבנייה לא תסתיים בזמן, בסופ"ש הבא כשאני עוברת, אחותי אמורה לצאת לאבט"ש, כן מנהג צהלי כזה, אז אם יקרה המצב אני כנראה אשתכן בחדר שלה (רק שאני לא אקבל מחלת ים מהמיטה שלה, המזרן שלה עושה לי סחרחורת, לא יכולה לישון על מזרני קפיצים)
לפני כמה זמן סיפרתי שאמא שלי התלהבה מאיזו עבודה שמישהי במושב עובדת בה (לא במקצוע שלי) והיא יודעת שמחפשים עובדים. אמא שלי התלהבה בגלל ה"תנאים" נותנים ארוחות ויש הסעות (אבל מהמושב רק בלילה). אבל כמה שמשלמים זה כלום כסף. כבר שהיא אמרה לי כמה משלמים לפני שבוע אמרתי לזה שזה יוצא כל כך קצת שאין מה להתלהב. השבוע כשהיא ביררה יותר, היא הבינה שאני צודקת.
אחת הסיבות שאני מחפשת עבודה לא רק במקצוע שלי, זה בגלל שנכון לעכשיו קשה למצוא בתחום הספציפי עבודה.
וגם רוצים שאני אדע לא רק את התחום שלי, אלא עוד כמה תחומים נוספים, אם פעם זה היה 3-5 דברים היום זה ממריא ליותר מ-15-20 דברים שרוצים שבן אדם יידע.
שלא לדבר על זה שהשכר ירד
יש לי חברים שמחפשים עבודה כבר יותר מחצי שנה שלא להגיד על שנה, ולא מוצאים
אבא שלי למשל לא מבין שאני לא רוצה עבודה שטוחנים בה שעות על גבי שעות
אני רוצה ללמוד, ולצורך כך אני חייבת זמן בשביל זה
אצל אבא שלי תמיד הכסף בא קודם, הוא לא רואה שום דבר חוץ מזה
אני לא מוכנה לעובד שעות נוספות כדרך קבע, הבטחתי לעצמי לא לחזור לזה
זה לא שווה את זה, והאמת במצב הנוכחי זה רק יתקע אותי במקום
אני לא אוכל ללמוד ככה
אתמול נסעתי בפעם הראשונה לאיקאה ברשל"צ
הנסיעה הייתה סיוט, אוטובוס מת"א לאיקאה נוסע במשך שעה וחצי (וזה רק לכיוון אחד) הייתי יותר זמן בנסיעות מאשר במקום עצמו.
מה אני אגיד לכם, המקום ענקי
לא יקר שם במיוחד, אבל לא בהכרח זול
מה שכן זה נותן המון רעיונות לעיצוב הבית
במיוחד כשהולכים לגור בבית בשטח קטן כמו שלי יהיה, שהכל צריך להיות מאוד פרקטי!
מלבד הרים של מוצרים, יש שם דוגמאות של בתים וחדרים בשטחים מסויימים (קטנים משהו)
ככה אפשר לקבל רעיונות עיצוביים ופרקטיים איך לתכנן חדר בגודל קטן למקסימום ניצול
אבל האמת, שעד שהבית לא יהיה מוכן אני לא יכולה לקנות שום דבר
וזה לא שיש לי כסף, אני לא עובדת כרגע, ומה שאני אקנה זה רק מה שאני חייבת
כמובן שהכל עולה כסף
ופה בעצם נעוצה הבעיה (כל עוד אני לא עובדת כסף הוא בעייתי)
הצחיק אותי שאמא שלי אמרה לי שאני אצטרך להצתמצם בדברים שיש לי כשלמעשה אין לי הרבה דברים משלי בדירה הנוכחית: מכונת כביסה, טלוויזיה רגילה (שזה חתיכת מכה, כי אין לי שולחן/שידה לזה והיום הכל כמעט מתוכנן לטלוויזיות LCD ולקנות משהו לטלוויזיה רגילה עולה בערך כמו LCD), שולחן מחשב שהוא כבר בן 25 ולא בטוח שהוא ישרוד את המעבר הזה, כוננית ספרים, ומיטה ומזרן (וכמובן דברים קטנים כמו מיקרו, תמי 4, וכל מה שקשור למחשב). כל היתר של בעלת הדירה שלי.
מה אפשר לצמצם אצלי? אלה הדברים הכי בסיסיים (אפילו פחות מבסיסיים)
בעלת הדירה שלי המצחיקה הזו פרסמה את המודעה לדירה שלה באתר הכי נידח שכמעט אף אחד לא נכנס לשם.
אחרי היום הראשון מבול הטלפונים נפסק, זה מעצבן שמתקשרים אלי לטלפון הזה, זה המספר שאליו אני מקבלת הצעות עבודה, ואני לא יודעת אם מי שמתקשר זה מישהו שבא להציע לי עבודה או עוד אחד מהנודניקים שמתקשרים בקשר לדירה.
הכי מפריע לי אלה שמתקשרים בשעות מאוחרות בערב כאילו שזה רלוונטי להתקשר בשעות כאלה
כל האנשים שהגיעו לפה עד עכשיו לא התלהבו במיוחד
זו דירה קטנה, למרות שהאיזור מעולה - קרוב להכל וזה, זה לא מדהים, זה מרכז ת"א אבל לא מרכז ת"א כמו אבן גבירול או דיזנגוף.
ואין פה יותר מדיי מה שיימשוך את הדיירים לגור פה, גם הרחוב לא נראה משהו
היא העלתה את השכר דירה ב-500 ש"ח
וברחוב הזה לא משלמים כל כך הרבה על דירה בגודל כזה (אני יודעת בדקתי עם השכנים)
זה לא שדרות יהודית, זה רחוב לא מטופח ומוזנח והדירה פה לא מי יודע מה מושקעת, הדירה בסדר, לא יותר מזה.
אז מה אם זה קרוב להכל, אוטובוסים, רכבת, אפשר להגיע להרבה מקומות בהליכה, כמו עזריאלי, דיזנגוף סנטר, רוטשילד, אבן גבירול, נחלת בנימין וכו'.
אני לא מבינה מי שבא לחפש דירה בת"א כי זה יקר רצח, אבל אנשים ייקחו הכל
היא פשוט לא פרסמה באתר הנכון
שמבחינתי זה סבבה, אני לא רוצה להתעסק בלענות לטלפונים בקשר לדירה, זה מעיק ברמות
הארון של דודה שלי אמור להגיע מחר
מקרר בסוף לא יהיה, כי הגרוש שלה שינה את דעתו בקשר למקרר (מקרר ישן שלו)
סתם בלי שום סיבה נראית לעין, אבל כזה הוא
אחד הדברים שאני מקווה שאבא שלי יפסיק בהם זה להגיד לי איך לעצב את הבית ואיפה לשים את הדברים שלי
סבבה, המבנה שלו, אני הולכת לשלם לו שכר דירה כל חודש, ולשלם חשמל ומים, שזה מין הסתם לא יהיה הרבה בהתחשב בזה שלא יהיה שם מזגן
לגבי העיצוב הפנימי, או מה שנקרא, מה שהוא משלם עליו, אני משתדלת כמה שפחות להתערב, אבל כשאני אקנה את הדברים שלי, אלה הדברים שלי, מה אכפת לו איך אני מסדרת לעצמי את הבית? זה יכול לשגע פילים.
זה כמו שהוא החליט שהארון צריך להיות צמוד לדלת של החדר, כאילו שיש חוק שאומר שארון חייב להיות שם, למה לכל הרוחות אני צריכה אותו דווקא על הקיר הזה? ואם אני רוצה אותו בקיר אחר?, סתם טיפשי.
אז בשבוע הבא המעבר הגדול
שזה למעשה מה שהכי מלחיץ אותי
כי ההורים שלי לא רוצים שניקח מוביל (יעלה 1500-2000 ש"ח) ורוצים שאחי ועוד כמה חברים שלו יעשו את ההובלה, רק ששום דבר שקשור לזה עוד לא מאורגן, וזה מלחיץ! קשה לי לסמוך על ההורים שלי בכלל, ועכשיו שהם לחוצים ורצים סביב עצמם, ובכלל לא עסוקים בזה (מה, זה עוד שבוע יש מלאאאא זמן) זה מלחיץ אותי.
את הדירה בכל מקרה אני צריכה לפנות עד העשירי לחודש
ולאף אחד אין זמן באמצע השבוע
אני אשמח שכל זה יהיה מאחורי
אגב, אם אתם מכירים מישהו שמוכר מקרר עובד אני אשמח לדעת
| |
האם רווקות היא מחלה?
תופעה שנעשית נפוצה יותר ויותר בקרב אנשים צעירים
קראתי על זה בשבוע האחרון מספר כתבות
מסתבר שזו לא רק אני, זו מגמה כזו שהולכת וגדלה
כל אחד בוחר להישאר לבד מסיבותיו הוא
יש כאלה שלא מתאימה להם מחוייבות
יש כאלה שלא מסתדרים במערכת זוגית, וחייבים לעבור מפרח לפרח
יש כאלה שלא רוצים זוגיות
יש כאלה כמוני שמעדיפים להיות לבד מאשר להיות יחד עם הבן אדם הלא נכון
השבוע כשהייתי אצל ההורים שלי, אבא שלי אמר לי שאני שונאת גברים
אני לא שונאת גברים, להיפך, כמה מחברי הטובים ביותר הם גברים
(ואני יכולה לספור על יד אחת את חברותי שהן נשים).
למה אני לבד?
אני לבד כי זה מה שאני רוצה
אני לבד כי אני לא אהיה עם מישהו רק כדי להיות עם מישהו, כדי להגיד שיש לי
יש המון אנשים שנמצאים בזוגיות בגלל סוג של תכתיב חברתי
או שעוברים מזוגיות אחת לשניה ולא נשארים לרגע לבד
לא מעניין אותי מה אנשים חושבים
מי שיש לו בעיה עם זה שאני לבד זו לגמרי בעיה שלו
בתור אישה, אני יכולה לחיות נהדר לבד, בעצמאיות בלי צורך להתחשב באף אחד
ואם אני ארצה ילדים, אני גם יכולה לבד, יש את בנק הזרע למקרה הזה
יש לי בעיה עם אנשים (לא רק גברים, אבל אני לא מעניינת בנשים לקשר זוגי), האופי שאנשים אימצו לעצמם, הרדידות, השטחיות, הנטייה לוורקוהוליזם, החוסר רגישות המופגן הזה שהם מציגים. זה לא שהדברים האלה לא היו פעם, אבל בשנים האחרונות הם התגברו כל כך, שזה נעשה ממש בולט.
היום אנשים עובדים יותר, ויש להם פחות זמן למשפחה שלהם, לא כל שכן לזוגיות
אנשים מתחתנים מהסיבות הלא נכונות, ואחר כך מתפלאים שאחוז הגירושין עולה
כשהייתי בת 17, ויצאתי עם החבר הרציני הראשון שלי, אבא שלו אמר לי פעם אחת משפט שאמצתי עד היום
"מתישהו ההתאהבות נגמרת, ואז החברות נשארת"
אם אין את החברות הזו, הקשר מת
אחרי הכל כשאנחנו מאוהבים קשה לנו לראות את המגרעות של הבנזוג, אבל בתור חברים, אנחנו מוכנים גם "לסבול" אותן למרות הכל
אז נכון, יש אנשים שיבחרו להישאר יחד, מטעמי נוחות, מטעמים כלכליים, כי הם התרגלו, בגלל הילדים.
איזה חיים אלה? (לאנשים צעירים לפחות) לחיות עם בן אדם שאתה לא אוהב או אולי הוא לא אוהב אותך, ואולי זה הדדי בכלל, במערכת יחסים מתה, החיים שלך תקועים במקום, בלי יכולת לזוז למעלה (למטה תמיד אפשר לרדת)
אני מסתכלת על עצמי בשנים האחרונות ובסה"כ לא רע לי מהלבד שלי
הפכתי להיות בן אדם מאוד עצמאי, ואני לא תלויה באף גבר בשום דבר
סקס זו לא בעיה למצוא, ובכלל גיליתי שלנשים קל מאוד להתנזר אם הן רוצות (ותאמינו לי שעדיף להתנזר מאשר לחוות סקס גרוע)
גם ככה הגברים הישראלים חושבים שהם דון ז'ואנים במיטה, אבל רק מעטים מהם באמת יודעים לעשות את מה שצריך כמו שצריך
וחס וחלילה מלהעיר להם, זה פוגע להם באגו
שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא נגד זוגיות
זוגיות זה מאוד נחמד וכייף כשמוצאים את הפרטנר הנכון!
אבל מה עושים אם לא מוצאים את הפרטנר הנכון?
חייבים להיות עם מישהו? בגלל שזה קטע חברתי? בגלל שמצפים מאישה להתחתן ולהביא ילדים עם גבר, ולא לבד? בגלל שזה נראה שתמיד כולם נמצאים בזוגיות נהדרת?
אני לא רואה שום צורך להיות עם מישהו, בגלל קטע חברתי
אני גם לא מחפשת, הפסקתי כבר מזמן, התייאשתי מהמין הגברי
מהאנשים שהכרתי בשנים האחרונות, בדרכים שונות
וזה לא שאני לא יוצאת עם גברים
פשוט אף אחד לא עשה לי את זה
אני צריכה שהבן אדם שאיתי יהיה גם חבר שלי, שותף לחיים
מישהו שכייף להעביר איתו את הזמן
ומה לעשות, אין הרבה אנשים כאלה בנמצא
זה לא שלא יצא לי להכיר אנשים חדשים בשנים האחרונות, אף אחד מאלה שהכרתי לא ענה על הקריטריונים הבסיסיים האלה מבחינתי
אז כן, אני מעדיפה לבד
לא רואה שום סיבה לשנות את זה
אלא אם כן אני אפגוש את הבן אדם הנכון
ובינתיים לא פגשתי את הבן אדם הנכון, אני לא יודעת אם אני אפגוש אי פעם, אני יודעת שלא מפריע לי להיות לבד אם זה מה שיקרה
לא מפריעה לי הדרך שאני סוללת לי לבד, אני לא אוותר לעצמי על דברים שחשובים לי
לא מעניין אותי מה החברה תחשוב, מה ההורים שלי יחשבו, מה המשפחה שלי תחשוב
כבר מזמן למדתי לחשוב לעצמי ומה טוב לי
ואני לא רואה שום סיבה לא לעשות מה שטוב לי
והאמת, טוב לי לבד
יש המון יתרונות בלהיות לבד
וחוויתי מספיק מערכות יחסים כדי להבין שהלבד שלי עדיף על פני כל אחת מאלה
אני עושה מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה בלי לתת דין וחשבון לאף אחד
מלבד לעצמי
את המישהו שלך את מחפשת כי את רוצה
מישהו שצחיק אותך, יבין את ההומור המטורלל שלך,
יחבק אותך כפיות בלילה (אבל רק עד שנרדמים),
ובעיקר בגלל שיהיה יותר כייף להעביר את החיים איתו מאשר בלעדיו
| |
לדף הבא
דפים:
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
