אני לא יודעת מה עובר על הבחור
ההתנהגות שלו נעה מכייף לנו יחד, לאתה בלתי נסבל
כן לא כתבתי עליו כמה זמן כבר, נכון
אז אם נלך 3 שבועות אחורה שנפגשנו ללמוד
והוא לא הוריד ממני את העיניים שלו
ובשלב מסויים גם לא את הידיים שלו
(נסו אתם ללמוד ככה)
מצד שני הוא חרד לסטטוס מערכת היחסים ביננו
כי הוא מדגיש שוב ושוב שאנחנו רק ידידים
מה יש לגברים עם הקטע הזה של שינוי סטטוס?
גברים בכל העולם יוצאים עם נשים כל הזמן
אפילו מתחתנים
אבל הוא
תקוע ב"אנחנו רק ידידים"
או שיש לו את הקטע הזה שפתאום מפריע לו שאנחנו מדברים
הוא אומר לי "אנחנו לא נשואים! אנחנו לא חייבים לדבר כל יום"
אנחנו מכירים יותר משנה, אנחנו מדברים כמעט כל יום (למעט סופ"ש) וככה זה שנה
הרוב ביוזמות שלו - הוא מתקשר
ופתאום הקטע הזה
או שהוא אמר לי גם באותו משפט, על החבר הכי טוב שלו שהוא מדבר איתו רק פעם בחצי שנה
וואלה, מה אני אגיד לכם, עניין של סדר עדיפויות, וגם צריך שניים לטנגו
גם אותו חבר טוב שלו, לא מתקשר אליו כל כך הרבה
וזה
בכלל לא קטע של גברים, כי אני מכירה מספיק גברים (גם נשואים) שחשוב להם
להיות בקשר עם החברים שלהם והם מדברים פעם בשבוע אם לא יותר
ולא מתרצים את זה בזה שהם עסוקים או שיש להם עבודה או כל תירוץ טיפשי אחר שלא מתקבל על הדעת
מי שרוצה להיות בקשר מוצא זמן ומתקשר (או שולח SMS או וואטסאפ או מייל או משהו)
שבוע לאחר מכן היינו אמורים להיפגש פעמיים כדי ללמוד
המבחן מתקרב, וצריך לתרגל חומר, ולשבת פעמיים בשבוע לשעתיים ללמוד יחד אחרי יום עבודה נשמע הגיוני
לרכז את זה ביום אחד, קרי ללמוד 4-6 שעות, אחרי יום עבודה - זה לא הכי הגיוני
אז יום אחד אכן נפגשנו, וביום השני הוא היה כונן בעבודה שלו
ואמר לי שרוב הסיכויים שיצטרכו להקפיץ אותו
למרות שבסוף הוא נשאר בעבודה שלו עד 21:30 ולא הקפיצו אותו לשום מקום
בסוף לא למדנו וסתם התבזבז עוד יום בלי שתרגלנו את החומר
השבוע הזה היה שבוע הניצול המשפחתי
יש קטע למשפחה שלו, שהם מנצלים/מנקנקים אותו
זו אחת הסיבות אגב שאנחנו לומדים אצלו בעבודה ולא אצלו בבית
הוא גר קרוב למשפחה שלו ורוב הזמן הם משתכנים אצלו בבית רעש, ילדים, משפחה דיי קולנית יש לו
בעקרון קבענו ללמוד בשני ורביעי - הוא הבטיח
אבל הוא ממש רחוק מלעמוד בהבטחות שלו
אז ביום ראשון שדיברתי איתו על זה הוא אמר לי שהוא הבטיח לאחיינית שלו שהוא לוקח אותה ביום שני לעבודה
וזה אחרי שסיכמנו שניפגש ללמוד ביום שני
אני בכלל לא מבינה את הקטע הזה של לקחת ילדים לעבודה, ז"א מה יש להם לעשות שם?
ומילא הורים שלוקחים את הילדים שלהם אבל אחיינים?
הוא אמר לי "אני לא מפר את ההבטחה שלי לילדה"
אבל את ההבטחה אלי אין לו בעיה להפר כן?
התעצבנתי עליו
הקטע הוא שזה לא רק בגלל היחס שלו ללימודים שמרגיש לי שהוא רק עושה טובה
זה לא זה, זה היחס שלו לעצמו! משהו שכנראה נבנה אצלו כבר תקופה
שהוא חושב שהוא לא יכול או לא מסוגל ובכלל לעומת יתר אחיו ואחיותיו הוא חושב על עצמו ככישלון
הוא
אמר לי באחת השיחות שלנו "תראי אותם, עשו בהליכה תואר ראשון ושני, ואני לא
מצליח עם שלי, וכמה שציפו ממניי שאני אעשה תואר במדעי המחשב ועכשיו אפילו
בתואר פשוט בניהול אני לא מסתדר"
(יש לו תואר הנדסאי תוכנה מהטכניון לא תגידו שאין לו שכל או משהו)
נו עם גישה כזאת קשה להגיע רחוק
אני יודעת שאם אנחנו לא ניפגש ללמוד ולתרגל הוא לא יעשה את זה לבד
כי המשפחה שלו לא מאפשרת לו את זה
בגלל זה אני מתעקשת
אבל ההתנהגות שלו מעצבנת אותי
כמה אפשר להיות חסר חוט שדרה? לתת לאנשים לדרוך עלייך? לנצל אותך?
עם כל הכבוד למשפחה, לפעמים הוא צריך לשים את עצמו והצרכים שלו במקום הראשון ולא של אחרים
פלא שכבר 5 שנים שהוא מנסה ללמוד ולא מצליח?
(ועוד לא דיברתי על עניינים בריאותיים שהוא מזניח בגלל שהוא עסוק בלשרת אחרים)
המשפחה שלו לא מתחשבת בו בשיט
אז שהתעצבנתי עליו על זה שהוא ביטל לנו יום לימודים
הוא הציע שאנחנו נשב והאחיינית שלו גם תהיה שם
סיריאסלי? אנחנו לומדים אצלו בעבודה בגלל שבבית שלו אי אפשר
האחיינים שלו (כולם אגב) הם לא בדיוק ילדים טובים שיושבים בשקט ומעסיקים את עצמם (כנראה עניין של חינוך)
אז איך בדיוק אנחנו אמורים ללמוד כשהיא יושבת איתנו וכל כמה דקות רוצה ממנו משהו?
אמרתי לו שאם הייתי רוצה הפרעות מילדים:
א. הייתי עושה ילדים משלי
ב. אפשר ללכת ללמוד אצלו בבית (אם כבר אז כבר)
ושזה מעצבן אותי שהוא שם עלי זין
ועל זה הוא צחק
כנראה לא בחירה טובה של מילים (הרי יכולתי להשתמש במושגים אחרים)
אני יכולה רק לתאר מה עבר לו בראש בהתחשב בזה שהוא טורח להגיד לי בכל פעם מה הפגישות שלנו עושות לו אפילו אם כלום לא קורה
בסוף סיכמנו שביום רביעי נשב במרוכז על החומר (בדיוק מה שממנו רצינו להימנע במקור)
מעניין אם זה באמת גם יקרה בסוף ושהוא לא ינדנד לי שהוא עייף או לא מרוכז או משהו אחרי שעה-שעתיים
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
