לפעמים אני מרגישה שיש לי הרבה מה להגיד
ואז אני חושבת... טוב זו סתם שגרה משעממת, מי רוצה לקרוא על זה

אני עובדת אוטוטו כבר 3 חודשים
חייבת להודות שלא מעניין לי במיוחד
ריבלין מאפשר לי ללמוד בזמן העבודה
הבעיה היא אריאל, שמתקשר אלי out of the blue ומתחיל לתת לי משימות שהוא לא בעניין של לעשות
הבוס שלי אגב הוא ריבלין שהוא גם הבוס של אריאל

בכלל גיליתי שלעבוד עם אריאל שהוא גם ידיד טוב שלי זה לא טוב
הוא יכול להיות ממש מעצבן בהתנהגות שלו
כל הדברים שריבלין אמר לי עליו מבחינת העבודה נכונים
הוא תקוע בראש עם דברים שהיו נכונים לפני 5-10 שנים ולא עם מה שהיום
והקטע המוזר שהוא לא מנסה ללמוד את הדברים החדשים
אבל יתווכח איתי שמה שהוא חושב שזה נכון באמת נכון (אפילו שזה לא)

החלק המצחיק הוא שכשעבדתי עם אריאל לפני 7-8 שנים באמת לרגע באיזו חברה
והוא עזב, מה שהכי העציב אותי שלא יצא לי לעבוד עם בן אדם מקצוען כמוהו
והיום, נכון שיש את הדברים שהוא מקצוען בהם
אבל הוא נשאר אי שם עם הטכנולוגיות ההן, ולא התקדם

ריבלין מתלונן הרבה על כל דבר אפשרי
גם על אריאל וגם עלי
הוא כל הזמן אומר כאילו שהוא עובד בחברה לבד
כבר למדתי לא להתייחס לזה ברצינות כי ריבלין חלק ניכר מהזמן לא נמצא במשרד

יש לי מבחן בסוף אוגוסט והתחלתי לחזור על החומר כבר עכשיו (ז"א מתחילת השבוע האחרון)
אני מקווה להגיע לישורת אחרונה שכל מה שנשאר לי זה לתרגל מבחנים
העבודה מאוד מתישה אותה, ולא משנה כמה ישנתי בלילה אחרי יום עבודה אני פשוט הולכת לישון לאיזה שעה, ורק אחר כך המשך היום מתחיל
כשאני חושבת על זה כשעבדתי ברגיל, אז הנסיעה באוטובוס הייתה השעה (בערך) שהייתי ישנה. כמה דקות אחרי שהייתי עולה לאוטובוס המוח שלי היה עושה shutdown ומעיר את עצמו 5 דקות לפני שאני צריכה לרדת בתחנה.
יכולות הריכוז שלי לא מי יודע מה גבוהות באמצע השבוע
אני יכולה לשבת על החומר הלימודים שעתיים שלוש גג, לא יותר מזה
סופ"ש זה הזמן ללמוד, ומאידך הנפש רוצה יום אחד לנוח ולא לעשות כלום

סך הכל אין הרבה יתרונות בלעבוד מהבית
לא עם משכורת נמוכה כמו שיש לי
קודם כל בגלל שהמשכורת כל כך נמוכה כל הזמן צריך להיות מחושבים בכל קניה שעושים, אפילו אם זה סתם דברים שוטפים שצריך (כמו אוכל למשל)
וגולת הכותבת כמובן זה חשבון החשמל
קיץ, וחם והמזגן דולק מהבוקר ועד הערב
לו הייתי עובדת בחוץ היו 12 שעות נטולות מזגן וזה מה לעשות משמעותי מאוד (אפילו שהמזגן שלי בבית חסכוני בחשמל)
נכון שיש יתרונות נחמדים, כמו זה שלא צריך לקום בבוקר מוקדם (6) ולא לנסוע בפקקים, או זה שאני יכולה לבשל לעצמי כל יום אוכל חם או לחמם ולא במיקרו (ממש לא אוהבת לחמם אוכל במיקרו).
אבל בערך פה זה נגמר...

אולי העניין עם החשמל יהיה יותר נסבל אחרי שאבא שלי אמר לאמא שלי שלאזרחים ותיקים (קרי מי שיצא לפנסיה מהמדינה) יש הנחה בחשבון החשמל.
בהתחלה חשבתי שמי שאמר לו ניסה לסבן אותו או משהו, אז עשיתי חיפוש קצר ומסתבר שכן, לאזרחים ותיקים מגיע 50% הנחה בחשבון החשמל. ו50% הנחה על חשבון החשמל זה משמעותי! (במיוחד עכשיו כשקיץ) רק שעד עכשיו חשבון החשמל היה על השם של אבא שלי והוא עוד לא יצא לפנסיה. ומפה לשם אמא שלי התקשרה לחח"י כדי שחשבון החשמל יהיה על השם שלה.

השבוע היה שנה מאז שהחתולה שלי מתה (הייתה בת 24)
חשבתי שלא נאמץ יותר חתולים סוף סוף אחרי שירדנו מ4 חתולות ל3.
אבל ב3 חודשים האחרונים זרקו פה 2 חתולים
זה משגע אותי שזורקים פה בעלי חיים, כלבים וחתולים כאחד.
בשנים האחרונות מאז שיש שבב על כלבים זורקים פחות כלבים. אבל עדיין זורקים לא מעט חתולים.
אני לא מבינה מה עובר בראש של אנשים שזורקים חתול  במושב או בקיבוץ, מה הם חושבים שישר מישהו יאמץ אותו? שהחתול (שעד עכשיו גדל בבית) יסדר במושב לבד? אלה הרי חתולים שלא יודעים לצוד ולא יודעים להסתדר לבד. הם הופכים להיות חתולי רחוב, בדיוק כמו בעיר. וברחוב החזק שולט והחלש... החלש לא...
חוץ מחתולה אחת שיש לנו כל 4 החתולים האחרים הם כאלה שזרקו פה במושב.

החתול הראשון שהגיע אלינו הוא חתול שחור לבן (או חתול פרה) שזרקו אותו פה ליד הבית של השכנים שלי, אחרי שבועיים או משהו כזה שהחתולים הערסים של השכונה תקפו אותו הוא הגיע מרוט מלוכלכך מסכן ומורעב לחצר שלנו. מה מורעב, רועד מרעב, אז ריחמתי עליו ונתתי לו לאכול. ומאז הוא כאן.
הוא כזה פחדן שהוא פוחד אפילו מהצל של עצמו.
ולאחרונה אימצנו גורה שזרקו פה. ממש פיצפונת (בת 3 חודשים בערך) גם היא הגיעה לפה מורעבת רזה נורא. אמא שלי אמרה שהשכנה שלנו נותנת לכל חתולי השכונה לאכול וגם לגורה. אבל לא נראה לי שזה מספיק וחוץ מזה איך גורה כזאת קטנה אמורה להתמודד עם חתולי השכונה הגדולים והמוערבים? בכל מקרה היא הגיעה לחצר שלנו ומאז היא פה.
שבועיים אחרי שהיא אכלה והתחזקה היא התחילה סוף סוף להתנהג כמו גורה, משחקת עם כל דבר שזז, מטפסת על עצים.
ברור שהחתולות האחרות לא בדיוק מתות עליה, גם החתול לא
היה איזה קטע בשבוע שעבר שהחתול בא ותקף את הגורה, ואמרתי לו "לא יפה!" בקול תקיף, ואחת החתולות האחרות שלי שמעה את זה והתחילה לרדוף אחרי החתול.
אמא שלי אמרה שהחתולה הזאת (קוראים לה קיצי) עושה מה שאני רוצה ושהיא מבינה מטון הדיבור שלי שהחתול עשה משהו לא בסדר ושאני כועסת עליו.
זה היה ממש משעשע לראות את זה.

וגם כאן

מה אתם הייתם עושים אם הילד או הילדה שלכם סיימו ביה"ס (חטיבה) קיבלו תעודות והם מתחילים להמציא לכם תירוצים ושקרים על מנת שלא תראו את התעודה שלהם.

אני אמשיך ואכתוב בלשון נקבה אבל הכוונה שלי פה לשני המינים ילד או ילדה
אתם מסוג ההורים שאף פעם לא עשיתם עניין מהציונים בתעודה. אתם פשוט עוקבים אחרי הילדה שלכם כדי לראות מה מצבה בבית הספר. בין היתר גם חשוב לכם לדעת אם אולי היא צריך עזרה בדבר זה או אחר.
הילדה שלכם יודעים שאתם לא עושים עניין מהציונים בתעודה ובכל זאת לא מראה לכם את התעודה וממשיכה להמציא תירוצים ולשקר לגבי זה.

החלטתם להטיל עונש על הילדה על כך שהיא מסרבת להראות לכם את התעודה
ואמרתם לה שיש לה שבוע להראות לכם את התעודה אחרת העונש יחריף
ובואו נזכיר שמדובר בחופש גדול ואף ילד לא רוצה עונשים על החופש שלו

בסופו של דבר הילדה התרצו והראו לכם את התעודה.
אממה, כל התעודה עם ציונים של 60 או או ציוני נכשל.

אתם ערים לעובדה שהילדה לא לומדת
זאת אומרת היא הולכת לבית הספר וכו', אבל היא לא באמת לומדת שם
היא אף פעם לא מכינה את השיעורים בזמן
או מחכה לדקה ה-90 להכין אותם ואז מבקשת מכם עזרה (ובסוף יוצא שאתם מכינים לה את השיעורי בית ולא היא)
היא יודעת לסובב אתכם טוב מאוד על האצבע הקטנה בקטע הזה ואתם כביכול "עוזרים" לה, רק שבפועל לעשות לילדה את שיעורי הבית זה בדיוק ההיפך מלעזור לה.
גם כשיש לה מבחנים היא לא יושבת ולומדת, תמיד יש לה תירוצים.

בשיחות הורים האחרונות שהיו בבית הספר כל המורים שיבחו את הילדה שלכם. אמרו כמה היא נחמדה ושהילדים אוהבים אותה ושהיא מקובלת חברתית.
אף אחד לא דיבר ממש על הציונים הלא טובים שלה.
כן ראיתם גיליון ציונים (הם לא היו מי יודע מה טובים) אבל לא הייתה התייחסות של ממש מאף מורה לגבי זה (גם אחרי ששאלתם)
הילדה שלכם מקבלת שיעורי עזר במתמטיקה, אנגלית, לשון, אבל לא נראה שיש איזשהו שיפור בנושא
היא לא עושה לבד את התרגילים שנתנו לה, ולא מכינה את שיעורי הבית שלה לבד, לא רק במקצועות שנחשבים קשים, גם בדברים קלים יותר כמו ספרות או היסטוריה.
וגרוע מזה, יש לה שגיאות כתיב ושגיאות תחביריות כשהיא כותבת משפטים, היא לא דיסלקטית (עשיתם לה אבחון) היא פשוט מעולם לא התאמצה לכתוב נכון.
היא גם מקבלת עזרה ושיעורים פרטניים בבית הספר (בנוסף לשיעורים הפרטיים שאתם משלמים עליהם לא מעט כסף). אבל זה לא משנה שומדבר.

לא משנה מה אתם עושים, אתם לא מצליחים לגרום לילדה לשבת וללמוד
לא משנה כמה שיחות מוטיבציה אתם עושים לה לגבי זה
שיעורי עזר שאתם דואגים שיהיו לילדה
אתם אפילו מנסים להבטיח לה שתקבל משהו שהיא רוצה אם היא רק תלמד קצת ותשפר את הציונים
אבל לילדה לא אכפת מהציונים שלה
חוץ מהעניין עם הסתרת התעודה (שבסוף ראיתם אותה) לא היה לה מעולם עניין בזה
מה שאתם לא עושים לא גורם לה לשנות את ההתנהגות שלה בקשר לזה
גם פניתם לגורמים מקצועיים כדי למצוא פתרון בקשר לזה ונאדה, שומדבר לא השתנה. הילדה ממשיכה בשלה.

סך הכל הילדה בסדר, היא שמחה יש לה חברות וחברים טוב לה
היא אוהבת ללכת לבית הספר (אתם חושבים שזה יותר בגלל הקטע החברתי)
יש לה בבית כל מה שהיא צריכה ומעבר לזה
רק העניין הבלתי מוסבר עם הלימודים
זה תמיד היה שם (עוד מהביה"ס היסודי), אבל החמיר מאז שהיא הגיעה לחטיבה
שם מה לעשות יש יותר חומר לימוד והדרישות יותר גבוהות ואי אפשר לסבן את המורים
אתם מתחילים לקבל את העניין שכנראה שהיא לא תגיע לתיכון רגיל כמו כל החברות שלה, ושיש סיכוי מאוד טוב שהיא תגיע לתיכון מקצועי.

וגם כאן

וגם כאן