לכל אחד מאתנו יש חבר או חברה

לפעמים שניהם

ולפעמים גם יותר מאחד/אחת

שעבורם אנחנו סוג של כותל, אוזן קשבת

הם פותחים בפנינו את הלב על כל מיני נושאים

ובין היתר הם מספרים על הצרות שלהם

זה יכול להיות בכל נושא

החל מעניינים כלכליים

לנושאים של עבודה

ועד נושאים מאוד מאוד אישיים

ובאמת אין לי בעיה להקשיב

הבעיה שלי זה עם ההתנהגות של חלק מהם אחר כך ואיך שכל זה משפיע עלי

החל מ-לא לעשות כלום עם בעיה שמאוד מפריעה להם

לא יודעת מה עובר לאנשים כאלה בראש. מה הם חושבים שהבעיה תסתדר מעצמה? שתיעלם פתאום?

ועד להחריף מצב שהוא אקוטי גם ככה, על ידי נקיטת צעדים הפוכים ממה שיעצו להם אנשי מקצוע (לא אני חלילה, אלא אנשי מקצוע בתחום הרלוונטי)

כשטענתם היא שהם יודעים מה הכי טוב להם ו/או שהם יודעים מה הם עושים

רק שאם זה באמת היה ככה, הם לא היו מגיעים למצב שיש להם בעיה זו או אחרת מלכתחילה

(ובשביל מה הלכתם ושילמתם הרבה כסף לאנשי מקצוע אם אתם עושים בדיוק ההיפך ממה שאמרו לכם שצריך לעשות?)

יש כאלה שיגידו שזו נטייה להרס עצמי

ואז פתאום אחרי כמה ימים

יוצא לנו לדבר שוב ואני שומעת מהם כמה הבעיה נעשתה עוד יותר גרועה

והם לא מבינים מה הם עשו לא בסדר (סוג של הכחשה?)

הם לא מבינים איך הכל נדפק להם שוב

והם מתלוננים כמה החיים שלהם דפוקים וכו'

והבעיה שלי עם זה, זה איך שהדברים האלה משפיעים עלי

מצד אחד, אני חושבת שזו תכונה חיובית להיות שם בשביל אנשים שהם חברים שלי

ומצד שני, אצל האנשים האלה זה כל הזמן לראות תאונה לפני שהיא עומדת להתרחש

ואז אתם עומדים מהצד ורואים את התאונה הזאת קורה לכם מול העיניים

אתם רואים את אותם עושים שוב טעות זו או אחרת

בניגוד גמור לכל עצה מקצועית שהם קיבלו

ולפעמים אף בניגוד גמור לכל היגיון של בן אדם נורמלי

בכל מקרה הבעיה שלי זה שאני לא מצליחה להתנתק רגשית מהדברים האלה

אני שומעת אותם מספרים לי דברים ואני מתעצבנת מזה

מתעצבנת מזה שאנשים שאני תופסת מהם חכמים ואינטיליגנטיים עושים דברים כל כך מטומטמים

לפעמים זה מרגיש לי כמו סוג של ניצול

אבל בעיקר מה שקורה זה שההתנהגות שלהם בסופו של דבר גם פוגעת בי בעקיפין

בסופ"ש האחרון פתאום ראיתי ידיד שלי שלא דיברתי איתו המון זמן (יותר משנה) מחובר בפייסבוק

(לא מישהו שאי פעם סיפרתי עליו פה)

שלחתי לו הודעה, בכל הפעמים הקודמות ששלחתי לו הודעה הוא לא ענה לי

הפעם הוא ענה

לא היה יוצא לנו לדבר הרבה בטלפון גם כי בתור בן אדם עובד הוא מאוד עסוק ורוב הזמן בנסיעות לחו"ל

וגם הוא נשוי, משפחה ילדים חיים המון עיסוקים מסביב

במעט פעמים שדיברנו בטלפון הוא תמיד היה עסוק במשהו תוך כדי

אז יוצא לנו לדבר יותר בוואטסאפ או בצ'ט של הפייסבוק

וזה בסדר לגמרי, היום גם ככה רוב האנשים לא אוהבים שמדברים איתם בטלפון

בכל אופן שמחתי שהוא ענה, התעניינתי בשלומו

הוא התעניין בשלומי

ואז אמר שהיו 3 סיבות למה לא דיברנו

על הראשונה הוא לא ידבר...

השניה כי באמת לא היה לו זמן לנשום

והשלישית, כי מסתבר שיש לו קראש עלי או איך הוא אמר את זה

"כי אולי אני חושב שאת חמודה

כי אולי הייתי שמח להיות זה שעושה לך טוב"

מזל שזה היה בצ'ט כי הייתי בשוק של החיים בכלל לקרוא את זה

שנה שלא היה לי קשר עם הבן אדם אין לי מושג מה קרה איתו ומה קורה בחיים שלו

וגם בחלומות הכי פרועים שלי לא חשבתי לכיוון הזה, כי גבר נשוי

זה אוטומטית מקוטלג אצלי בראש ל'ידיד ולא יותר מזה'

אני אף פעם לא חושבת על גבר נשוי, לא רק הוא כל אחד, בתור אופציה

השיחה אחר כך נסובה על זה שהוא מתוסכל שהוא לא יכול להיות איתי

ועל שאלות של מה אם הוא היה משנה סטטוס

איך לכל הרוחות אני אמורה לענות על זה (ועוד בלי לרסק לבן אדם את האגו)

מעולם לא חשבתי עליו בתור אופציה וגם כשהוא אמר לי את הדברים האלה זה עדיין היה לא...

כי אני לא חושבת על מה אם... לא ראיתי אותו מעולם בתור משהו שהוא מעבר לידידות אפלטונית

ובלי שום קשר גם בתקופה שהיינו בקשר לא היינו איזה ידידים קרובים או משהו כזה

אני הייתי מאוד ישרה איתו בדברים שאמרתי לו

ככה שזה לא השתמע לשתי פנים שיחשוב שיש לו איזה סיכוי שמשהו יקרה

אין לי שום רצון לפרק משפחה, או לקחת חלק בפירוק, או להיות גורם לפירוק

אני גם לא מבינה למה הוא חשב שיש מצב שאני בעניין (למה שאני ארצה להיות בקשר רומנטי עם גבר נשוי?)

או כמו שהוא אמר לי "היה לי הרושם שאת לא פוסלת אותי"

אני אמרתי לו שמבחינתי הוא מעולם לא היה אופציה רלוונטית כי הוא נשוי (בפעם המי יודע כמה באותה שיחה)

ואם הוא היה נחמד אלי, חשבתי שהוא נחמד כי הוא בן אדם נחמד לא יותר מזה

ושאלות ה"ואם הייתי משנה סטטוס אז?"

שחזרו על עצמן... זה היה אפילו קצת מעצבן...

כי הייתי צריכה לחזור על עצמי שוב ושוב עד שאמרתי לו במילים הכי ישירות שאין שום מצב שאני אצא עם גבר נשוי

עדיין, לא מבינה למה הוא הפיל את זה עלי

למה היה לו כל כך חשוב שאני אדע

כאילו שפתאום out of the blue הייתי אומרת לו את מה שהיה רוצה לשמוע

אני מעולם לא חשבתי עליו ככה, או הרגשתי ככה, או נמשכתי אליו

כי מבחינתי הוא תמיד היה רק ידיד שלי ולא יותר מזה

בן אדם שיש לי איתו תחומי עניין משותפים וכייף לדבר ולשתף דברים

אבל לא מעבר לזה

השיחה הסתיימה בזה שהוא אמר לי

שלפני כמה חודשים טובים הוא היה על סף שינוי סטטוס

והוא רצה שאני אדע מה הוא חושב לגביי

יש תאריך!

לחתונה של אחותי

אחותי זו שאמרה שמבחינתה אפשר לקחת את הזמן

החליטה לתקתק עניינים ולעשות חתונה בזמן סביר (חודשיים וחצי בערך)

הם כבר סגרו אולם, יש לו חליפה, השמלה בתהליכי תפירה

והכל זורם ומתקדם בצעדי ענק

בתאריך של החתונה היה אמור להיות לי מבחן, שדחיתי אותו כמובן (לחודש אח"כ)

אני אחיה עם זה

אבא שלי מאושר עד הגג מהחתונה

אמא שלי בסוג של היסטריה

השבוע יש מפגש פגוש את ההורים

הרעיון היה בהתחלה לשבת באיזו מסעדה שתי המשפחות

ואז ההורים שלו אמרו שהם רוצים לבוא אלינו ל"על האש"

מסתבר שבנזוגה של אחותי דיבר לא מעט על ארוחות "על האש" שהיו אצלינו, שזה הפך להיות שם דבר

אמא שלי הייתה מופתעת, אבל אמרה שנזרום עם זה

מצחיק שבסופו של דבר תמיד יוצא לנו לארח

אמא שלי לא ממש יודעת איך לאכול את המשפחה של הבנזוג של אחותי

היא אמרה לי מה לנו ולהם? הם אנשים משכילים אם תארים ואנחנו אנשים פשוטים

באותה מידה מה להורים שלי ולהורים של גיסתי? הם גם אנשים פשוטים אבל הם לא שומרים על קשר עם ההורים שלי כמעט בכלל

בשבוע שעבר קיבלנו מהם כמה סלסלות של שיזיפים, הם העבירו דרך אחי וגיסתי

אז אמא שלי התקשרה אליהם להגיד תודה וגם מזל טוב לאבא של גיסתי כי יש לו יום הולדת 70

היא דיברה עם אמא של גיסתי והיא הייתה בשוק לגמרי

הם לא בקשר עם ההורים שלי

לא מתקשרים להגיד חג שמח בחגים

או יום הולדת שמח בימי הולדת וכו'

לא שומרים על קשר

הם אנשים מאוד חמים ומאוד נחמדים

פשוט הם בעולם שלהם

הם גרים בצפון הרחוק

וההורים שלי פה במרכז

ואין ממש קשר

אפילו אחי וגיסתי מגיעים לשם רק פעם בכמה חודשים

ואמרתי לאמא שלי שלא תפסול את  ההורים של הבנזוג של אחותי רק בגלל שההורים של גיסתי הם כאלה

אחרי הכל צריך 2 לטנגו, ואם הם דווקא כן יהיו בעד קשר טוב אז מה רע?

הסבים והסבתות שלי, קרי ההורים של אמא שלי וההורים של אבא שלי היו בקשר מצויין כל השנים

זה היה מצחיק כי הם אפילו גרו ברחובות מקבילים (במקרה) באותה עיר

במרחק של 5-10 דקות הליכה אחד מהשני

הם תמיד עוזרים אחד לשני, יוצאים לטייל יחד, בארוחות משפחתיות מעולם לא הייתה בעיה להזמין את כולם

וזה נראה לי הכי טבעי והכי נכון

אז לקראת המפגש פגוש את ההורים

אבא שלי הציע שסבתא שלי גם תבוא (אמא של אמא)

אמא שלי אמרה לו שאם סבתא שלי באה אז גם דודה שלי תבוא עם הבת שלה

את אבא שלי, והאמת שאת כולנו זה מעצבן שאמא שלי הפכה את סבתא שלי ודודה שלי + הילדה לעסקת חבילה

כאילו שזה משהו שלא ניתן להפריד ותמיד חייב לבוא יחד (לא! זה גם רוב השנים לא היה ככה בכלל)

אז אבא שלי אמר שאם היא תזמין את אחותה והילדה הוא יזמין את אחותו ובעלה

והנה דבר שאמא שלי לא מבינה, וגם אני אמרתי לה את זה

כי היא דוחפת את דודה שלי לכל מקום (אחותה)

אמרתי לה שמבחינתי אחותה ואחות של אבא יש להם אלי אותה קרבה

ומבחינתי הערך המשפחתי שלהן הוא אותו הדבר

אני לא רואה שום סיבה להעדיף את אחותה על פני אחותו של אבא שלי

היא פשוט לא רואה את זה

ואם כבר הזכרנו את דודה אמאגרועה

מאז שהיא התחילה לטפל בבעיות של הילדה

הילדה במצב הרבה יותר טוב, היא אוכלת

עדיין לא כמו ילדה בגילה, בערך כמו ילדים קטנים שרק לוקחים טעימות

אבל לפחות יש לה כמה ארוחות ביום

ויש לה ברק בעיניים, והלחיים שלה עם צבע

והיא לא נראית כמו איזה עלה נידף ברוח

והיא יותר נחמדה ופחות אנטיפתית

מאידך יש עוד דברים שזקוקים לטיפול

למשל הילדה לא יודעת לקרוא ולכתוב כמו שצריך

היא לא יודעת טוב חשבון, חיבור חיסור כפל וחילוק

אני מדברת על ילדה בת עוד שניה 10 שעולה לכיתה ד'

העיקר שהיא בביה"ס פרטי (לא זוכרת אם אנתרופוסופי או מונטסורי)

יצא בחודשים האחרונים שאמא שלי עושה הרבה פעמים בייביסיטר על הילדה

אמא שלי לוקחת אותה לבריכה, לסרטים, מעסיקה אותה

וכשיצא ששאלנו מה היא עושה בבית בחופש

היא אמרה שאמא שלה כל הזמן בטלפון והן לא עושות שום דבר ולא יוצאות לשום מקום

בכלל דודה שלי רשמה אותה לקייטנה במשך כל החופש הגדול

כשאבא שלי שאל את הילדה לגבי הקריאה וכו' היא אמרה שאמרו לאמא שלה שהיא צריכה שיעורים פרטיים אבל שאין לה זמן לקחת אותה

וגם ברגיל, הילדה תמיד מאחרת לבית הספר

עכשיו מילא לאחר לגן (גם לשם דודה שלי הייתה מביאה אותה באיחור), אבל לבית הספר?

הילדה מתפדחת להיכנס לכיתה אחרי שכולם כבר הגיעו והשיעור כבר התחיל

היציאה החדשה והמפתיעה היא דווקא מהצד של אבא של הילדה, הגרוש של דודה שלי

הוא בן אדם מאוד מוכשר, אבל מאוד דואג לעצמו (או איך דודה שלי אמרה עליו אינטרסנט)

ופתאום אמא שלי מספרת שהוא רוצה לעבור לגור קרוב לדודה שלי ולילדה

אולי הוא הבין שדודה שלי בניגוד לאשתו הראשונה שגילה ביד רמה לבד 2 בנות, דודה שלי לא מצליחה להסתדר לבד

וגם שהילדה צריכה אותו יותר נוכח בשטח

באמת שאין לי מושג מה עומד מאחורי זה אבל כל עוד בת דודה שלי תרוויח מזה - זה טוב

ביום שישי האחרון אירחנו פה את דודה שלי והילדה וגם את סבתא שלי

ודודה שלי התחילה לנגן לאמא שלי על המצפון שהיא חייבת שבשבוע הבא היא תעשה בייביסיטר לילדה בסופ"ש

עכשיו זה יוצא הסופ"ש של פגוש את ההורים של הבנזוג של אחותי

ואמא שלי ישר אמרה לה לא!

כי זה לא יתכן שהיא גם תצטרך לארח אותם וגם לדאוג לילדה מסביב

זה חתיכת תיק כי כשהילדה נמצאת אמא שלי סביבה כל הזמן

היא לא הייתה ככה איתנו כשהיינו ילדים

אמרתי לאמא שלי גם שבסופ"ש שאחרי ביום שישי אנחנו נוסעות למעצבת לקנות שמלה לאירוע

ואמרתי לה רק שתזכור, שזה גם לא יתאים שהילדה תבוא איתנו לשם

והיא אמרה בטח, זה לא מתאים גם לי לנסוע איתה ולהיות בלחץ ועצבים בגלל הנוכחות של הילדה

גם זה לא מקום שמתאים להביא אליו ילדה בגיל הזה היא סתם תשתעמם

כשהולכים למדידות של בגדים צריך לעשות את זה ברוגע בשקט ובנעימות

במיוחד אנשים כמו אמא שלי ששונאת לקנות בגדים