מיותר לציין שאת רוב זמני היקר בסופ"ש העברתי, איך לא, בהשלמת ש"ש למהדרין!
כל יום 12 שעות! (ואני לא מגזימה).
וחוץ מזה?
ערב החג
אחרי שנמתי את שנתי, העזתי לקום וללכת לחדר כושר (להלן חד"כ) כדי לגלות שהוא דיי ריק מאנשים, הכי טוב ככה! אפשר להתאמן בלי לחכות למכשירים. האמת שרואים ממש חלוקה בין הנשים לגברים, הנשים באות בעיקר לחוגים, והגברים בעיקר למכשירים. אחרי אימון של שעה וחצי נסעתי אחר כבוד לבית של ההורים שלי שם הייתה סעודת החג.
בנוכחים: ההורים שלי, אחי ואחותי, סבא וסבתא (הורים של אמא), דודה של אבא שלי (אשתו של בנדוד של אבא ליתר דיוק, והיא בכלל נוצריה), חברים (אמאבא ו-2 בנות), ואני.
המקום, המרפסת שבבית של ההורים שלי.
אחרי ½ שעה של ברכות, שעירבבנו בין האשכנזים לספרדים (עם נטייה לצד הספרדי, שהיה מיעוט בשולחן, אבל שם יש יותר ברכות). הגענו לחלק של האוכל.
מה היה לנו? גפילטע פיש חלומי, שעשתה סבתא שלי, עוף עם פירות יבשים (אמא), פפריקש ובצקניות (החברים) וסלטים למיניהם, ואורז, ותפו"א צלויים בתנור ובסוף בסוף עוגת ההפתעות של אמא שלי.
אני חושבת שישבנו קישקשנו ואכלנו במשך 3 שעות
בין השנות טובות ששלחתי במייל או ב-SMS יצא גם לי גם לדבר עם כמה אנשים:
חברה מהתיכון, שלומדת באוניברסיטה העברית בי"ם, לשון עברית ומקרא (לא שאני יודעת מה היא תעשה עם זה, אבל שיהיה, היא נהנית וזה מה שחשוב). והיא ממש השתנתה מאז נראה לי לטובה. היא אחת מהאנשים היחידים בחיים שלי שאני מכירה אותה הרבה זמן (מגיל 14) ואנחנו בקשר, וגם אם לא נדבר איזו תקופה, ונתקשר אז תהיה שיחה זורמת. הרגשתי צורך להתקשר, אז התקשרתי.
X מיתולוגי שלי, שאנחנו נשארנו בקשר, ומדברים בלי שום קשר לחגים, אבל אלה נותנים לנו תירוץ טוב להתקשר אחד לשנייה ולקשקש קצת. אנחנו מכירים מגיל 17. הוא נשאר בדיוק כמו שהכרתי אותו, בן אדם טוב ומקסים. אבל לא נראה לי שהוא התפתח אישית מאז. בכל מקרה זה כייף לדבר איתו.
ידיד שלי מהעבודה, שצחק בציניות על ה-SMS שנה טובה ששלחתי לו. אני רוצה לקחת חופש, חופש אמיתי לא סתם לשבת בבית, בין מלון או משהו, והוא הציע שנלך יחד. רק שהוא לא פרקטי כל כך. החליט שבאילת קר בסוף אוקטובר (באילת!!! קר???), והוא בכלל לא רצה בהתחלה לקחת חופש באמצ"ש (הוא חשב שלא משלמים על ימי חופשה שלוקחים באמצע השנה, בשביל מה יש לנו ימי חופשה בתשלום אם לא בשביל זה?). ואני לא יודעת מה קורה עם זה, אני כבר ביקשתי חופש בלי שום קשר אליו. לא חסר לי מה לעשות בזמן הזה.
הנושך התקשר אלי, שלחתי לו SMS של שנה טובה (כזה ששלחתי לעוד מלא אנשים) אמר לי שזה ריגש אותו. באמת שאני לא מבינה אותו, והאמת גם לא רוצה. הוא מדבר כאילו אנחנו חברים (???) או מינימום יוצאים יחד או משהו. ואני יודעת שכל מה שהוא רוצה ממני זה סקס, ואני אמרתי לו שזה או הכל או כלום. הוא לא עשה עם זה הרבה ולא עושה. ואני רואה אותו רק אם אני באה לקנות בגדים בחנות שבה הוא סגן מנהל. זה היה הזוי, אבל למזלי היה קצר.
ועוד X מיתולוגי שלי שהתקשר אלי, אחד מהאנשים שהכי אהבתי לפני 5 שנים ותמיד יישאר לי מקום בלב בשבילו. הוא סיפר לי שאשתו בהריון. ואני בהלם. הבן אדם כמו שהכרתי אותו (והוא עדין מעיד על עצמו ככזה) לא ממש אוהב ילדים (הם דביקים, מגעילים מרעישים וכו'), ופתאום זה, שינוי. הוא אמר לי שהוא לא יאמין עד שהילד לא יהיה דבר חיי וקיים ונושם (ואז הוא אמר אולי הוא ישתנה). שכחתי כמה כייף לי לדבר איתו. זה מישהו שמעבר לזה שהיינו יחד, היינו גם חברים ממש טובים, והשיחות שלנו היו ממש חסרות לי. רק לא מזמן חזרנו לדבר שוב...
שבת...
יום של שינה, אחרי שטרחתי סוף סוף לקום (בצהריים) הלכתי לחדר כושר, בדר"כ אני לא הולכת לחד"כ ביום שבת אבל הרגשתי כזו כבדות מהארוחת חג שהייתי חייבת. אם ביום שישי החד"כ היה ריק יחסית, עכשיו הוא היה באמת ריק, גם ממאמנים. החלטתי אחר כבוד שאחרי האימון כוח אני אעשה קצת פעילות אירובית לשם שינוי (אחרי שחודש לא עשיתי. 10 דקות של סטפר גמרו לי את הרגליים! (אבל זה שורף קלוריות בכלל לא רע). ½ שעה אופניים, שוב גם פה הרגשתי את השרירים (מה לעשות ככה זה שלא עושים פעילות אירובית כמה זמן מסתבר). ועוד 15 דקות הליכה מהירה (לשחרר את השרירים שנתפסו מהאופניים. שלא תגידו שאני לא מגוונת בספורט.
יום ראשון...
ישנתי כהרגלי בקודש עד 12 בצהריים, מה שהתברר כטעות ענקית כי בלילה לא ממש הצלחתי להירדם. צפיתי בכל מיני סרטים במחשב או בTV. והורדתי כמה סרטים למחשב (צריך למצוא מה לעשות ביום כיפור עוד שבוע). היום נגמר לי כל כך מהר כשאני מתעוררת ב12 בצהריים.
בערב הייתה יומהולדת לחבר טוב שלי, מישהו שפעם היינו מדברים המון ובשנה האחרונה זה ירד, בעיקר בגלל העבודה (שלי ושלו) וחוסר זמן. הוא הודיע לי חגיגית שאין מצב שאני לא באה. אז לקחתי מונית (20 ₪) ונסעתי לאוויטה. האמת שאם לא הייתי מכירה אותו הייתי מקבלת הלם. הבן אדם עשה super size לעצמו, הוא שוקל כמעט פי 2 ממני!!! ואני מכירה אותו בתור בן אדם גדול, אבל לא ככה.
יצא וסיפרתי לו שאני הולכת לחד"כ ושאלתי אותו אולי הוא יעשה מנוי, הוא תמיד מתעצל ללכת, אבל אמרתי לו כשעושים בשניים זה יותר נחמד. אני לא אוהבת להטיף מוסר על אוכל וספורט ובריאות כי אני בעצמי לא ממש מייצגת את האנשים הספורטיביים והבריאים. אבל הוא סיפר לי שהוא הגיע למצב שיש לו בעיות לב בגלל המשקל.
הוא לא מוכן להתחייב לחדר כושר (ז"א רוצה לשלם חודש בחודשו שזה יקר יותר). ושנית כל העניין של לרדת במשקל צריך לבוא ממך, מבפנים, ולא שתוציא ים של כסף על מאמן שיישב לך על הראש בשביל זה. כל הדברים שקשורים לספורט ובריאות עולים כסף, אין מה לעשות, השאלה אם הוא מוכן להשקיע.
אני מבחינתי אברר לו כמה עולה מנוי ערב בחד"כ, נראה אולי זה כן ייקרוץ לו.
דברים לעשות בשנה החדשה:
לצאת לחופש אמיתי! (מלון או משהו)
לעבוד פחות
למצוא עבודה חדשה
למצוא אהבה
לרדת במשקל ולהגיע ליעד
לראות לפחות 4 הצגות תיאטרון
אולי באמת אני אעשה רשימה...
זהו, שנה חדשה החלה
בתקווה לשנה הרבה יותר טובה מקודמתה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
