RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2009
100 שנים לתל אביב
אולי זו רק אני, אבל העיר ממש לא מרגישה כאילו היא חוגגת מאה שנים להיווסדה.
בערוץ 8 יש סדרה עם מודי בראון שמתעדת את התפתחותה של תל אביב, מאז הקמתה למה שהיא היום.
אני גאה לגור בעיר העברית הזו, במיוחד בשנת המאה שלה, אחת הערים היותר ייחודיות בארץ. צריך לגור פה כדי להבין.
נכון שכל מקום היתרונות והחסרונות שלו, אבל לגור פה זה משהו שנועד לזמן מסויים, לחוות את החיים, לראות אנשים, לצרוך תרבות, בידור, לראות דברים שלא רואים בשום מקום אחר.
בתל אביב לא מרגישים את חגיגות המאה
החגיגות הגדולות שהיו, נראה כאילו היו יותר לאנשים שגרים מחוץ לעיר.
אבל לפחות סוף סוף מתקרבים לסופו של השיפוץ ברחוב אבן גבירול (אני לא מקנאה באנשי הרחוב שהיו צריכים לסבול את הרעש והבלאגן הזה במשך כל כך הרבה זמן)
סוף סוף פירקו את התחנה המרכזית הישנה, שמועה אומרת שתיבנה מכללה במקום.
לא שהתחנה המרכזית החדשה יותר טובה, בכל פעם שיוצא לי לעבור שם (אחת לחודש) אני מקבלת צמרמורת.
הבימה, עדיין בבנייה.
יש המון דברים לשפר בתל אביב
יש המון רחובות שצריך להשקיע בהם ולשפץ
מה, רק אבן גבירול ראוי לתשומת לב?
חניה, אחד הדברים שהכי חסרים בעיר הזו
השבוע הייתי בהצגה עם אמא שלי ושילמנו 30 ש"ח על החניון!
מחיר מופרז לכל הדיעות (אמא שלי הייתה בהלם)
ומה יש לעשות? לחפש חניה ברחובות יפו?
ותחבורה ציבורית, שאני בטוחה שהייתה מתפקדת יותר טוב אם לא היו כל כך הרבה מכוניות בעיר ופקקי תנועה אינסופיים. לדעתי בכלל צריך להוציא איסור כניסת רכבים פרטיים לעיר משעה 7 בבוקר ועד 5 אחה"צ. אלה השעות שפשוט אי אפשר לזוז בעיר. לפעמים נסיעה של 5 דקות לוקחת כמעט שעה (לפעמים אפילו יותר).
זה נחמד שיש שבילי אופניים, אבל חבל שהם רק (בעיקר) בצפון העיר, ורוכבי האופניים שגרים באיזורים האחרים, צריכים או לנסוע בין הולכי הרגל על המדרכות (מאוד לא נוח) או לסכן את נפשם ולנסוע כפי שקבע משרד התחבורה - על הכביש יחד עם המכוניות! אמנם בשולי צד ימין, אבל נסו לנסוע באופניים עם עוד מלא מכוניות במיוחד בדרכים הראשיות שפתאום מתפצלות לשני כיוונים שונים ואתם צריכים דווקא את השוליים הימניים השניים, לא אלה שאתם בהם עכשיו.
חייבים תחלופה הולמת לכל הרכבים הפרטיים שגודשים את העיר כי היא פשוט הופכת לפקק תנועה אחד גדול.
אני חייבת להצדיע לעיריית תל אביב על פארק הירקון
מקום מדהים, למשפחות ולא רק מתל אביב, אלא גם מרמת גן ובני ברק
זו הריאה הירוקה של העיר, מקום לבילוי, וקצת ספורט
וגם על שיפוץ מתחם נמל תל אביב הטיילת ובמיוחד טיילת שלמה להט בדרום תל אביב
מי שרוצה יכול ללכת ברגל מרידינג עד יפו עם נוף מדהים של ים
רק חבל שהעיר מזדקנת כל כך, עקב העלייה החדה במחירי הנדל"ן ושכר הדירה
ראש העיר דואג שיהיו בנייני מגורי יוקרה בעיר שאף בן אדם מהיישוב לא יכול לשלם עליהם, רק שועי הארץ ובכך גם מעלים את השכר דירה בכל האיזור שבו הם נבנים. במקום לדאוג לבתים שצעירים יוכלו לרכוש ו/או להשכיר
בסוף יישארו פה באמת רק אלה שמסוגלים לעמוד בתקציב השכר דירה שמשלמים בעיר הזו
שלא לדבר על זה שכל המחייה פה יקרה מאוד ואני מדברת על הדברים הפשוטים והרגילים שקונים בסופר
רק בתל אביב אנשים יראו דירה פיצפונת שנראית כמו חורבה (או לא ראויה למגורי אדם) וישלמו עליה בלי למצמץ 3000 ש"ח לחודש תבין וטיקלין
רק בתל אביב אפשר לראות אנשים הולכים לתיאטרון עם ג'ינס טי שירט וכפכפים
רק בתל אביב אפשר למצוא מחירים מוזלים להצגות בלי לשלם כסף על מנוי לתיאטרון כלשהו
רק בתל אביב אפשר למצוא מקומות שפתוחים 24/7 (ויש כמה מעטים שגם ביום כיפור)
רק בתל אביב אפשר למצוא מגוון כה רב של תרבויות ועמים
תל אביב, העיר שחיה 24/7
סוג של "ניו יורק" לישראלים
בירת התרבות שלנו
| |
הספר שכן תרצו לקרוא
מעטים הם הספרים המתעסקים בהיסטוריה הרחוקה של עם ישראל.
מעטים הם הספרים הפותחים בפני הקוראים את העולם שכל כך ניסו להסתיר בספר התנ"ך.
מעטים הם האנשים המתעניינים במה שקרה באמת.
מעטים הם אלה המבקשים לדעת את האמת.
האמת עלינו, על העם שלנו, על השורשים שלנו, על האופי שלנו.
"סיפורים הם כלי נשק יעיל יותר מחרבות.
החרבות יכולות להרוג רק את מי שניצב מולן,
ואילו הסיפורים קובעים מי יחיה ומי ימות גם בדורות הבאים"
המשפט הזה מקבל משמעות כל כך עמוקה
הרי רבים מאתנו קוראים את התנ"ך כפשוטו
ולא מתעמקים במשמעויות החבויות בין הפסוקים או קוראים את אגדות חז"ל
מישהו כתב את הספר הזה, מישהו רצה שנקבל נקודת מבט מאוד מסויימת על הדברים, דברים יופו, דברים אחרים עוותו.
אבל מהי האמת?
אני זוכרת בתור ילדה, מלמדים אותנו לאהוב את דוד ואת שלמה
למרות המעשים שהם עשו, כי פשוט לא מסופר עליהם בתנ"ך
לא כמו שמסופר עליהם באגדות חז"ל
והספר הזה, מלכים ג' פותח צוהר לעולם של פעם, פותח צוהר לאמת, שמעוגנת באגדות חז"ל, ולא רק מה שכתוב בתנ"ך, התנ"ך שנכתב ע"י סופריו של שלמה המלך, ולכן מסופר מנקודת מבט מאוד מסויימת ואולי עם שמץ של רמזים למה שקרה באמת. אבל מי יכול להבין את הרמזים האלה שנכתבו בין השורות?
אחרי הכל לא נוכל לחזור אחורה בזמן ולדעת מה היה או לא היה
אבל יותר מהכל
הספר הזה גורם להבנה של מי אנחנו היום
למה אנחנו מתנהגים כמו שאנחנו מתנהגים
מי אנחנו בכלל, העם היהודי
האם אנחנו מאוחדים?
האם פעם היינו מאוחדים?
ומה קרה לכל מה שהיה פעם ונעלם?
"מלכים ג הוא רומן חתרני, שלאחריו תקראו את התנ"ך אחרת מכפי שקראתם אותו עד כה. ברנדס חושפת את את הבקיעים בסיפורים שעליהם גדלנו ומצעיה להם תוספות והשלמות שרובן מעוגנות באגדות חז"ל, המאירות באור שונה את גיבורי האומה."
יגאל שוורץ
המשפט הזה, הוא זה שמאפיין את הספר
הסיפור סוחף, וחושף רבדים מהעבר שלנו כעם
ככל שהספר מתקדם הוא נעשה מעניין יותר
ואכן הספר מסתיים בשיאו
ומשאיר את הקורא עם תחושת תהייה
ומה עם כל מה שלימדו אותנו? מה נכון? מה לא נכון?
הרבה יותר קל להאמין לסיפורים יפים עם סוף טוב מאשר להאמין לאמת, שהיא לא תמיד יפה ולפעמים אפילו מאוד מכוערת
בהחלט אחד הספרים היותר טובים שיצא לי לקרוא בשנים האחרונות
יותר ממומלץ לקרוא
מלכים ג / יוכי ברנדס
| |
ערב חג עם סטטוס מיותר
במקור, הערב חג היה אמור להיות אחר לגמרי.
משפחתי, אנשים שאנחנו מכירים כל חיינו.
בפועל, זה ממש לא היה ככה
זה התחיל מזה שאבא שלי החליט להזמין קרובי משפחה שלו (זה יותר רחוק מקרוב) שהם בכלל נוצריים.
איך בכלל יש לי נוצרים במשפחה?
אח של סבא שלי (אבא של אבא שלי) אחרי השואה, התחתן עם אישה נוצריה, הם חיו את כל חייהם יחד באוקראינה. נולדו להם שלושה ילדים, שכל אחד מהם גם התחתן עם אישה נוצריה. וגם הילדים של הילדים שלהם התחתנו עם נשים נוצריות. למרות שהטענה שאין שם דת שלטת. אין להם ולו צל של מושג על המנהגים היהודיים, ואני דיי בטוחה שיש להם מושג לגבי אלה הנוצרים.
הם עלו לארץ בזכות חוק השבות שנותן להם אופציה לעלות לפה.
בן דוד של אבא שלי ואשתו עלו לפה בגיל מאוחר. הוא בכלל לא טרח מעולם ללמוד עברית. היא דווקא כן, והשתלבה מאוד מהר בעוד הוא נשאר מבודד ומובטל. היא התחילה לעבוד כשאת רוב המשכורת שלה היא שלחה לילדים שלה שגרים באוקראינה, כי המצב שם לא טוב כלכלית וכל סכום כסף שהיא שלחה הפך את החיים שלהם ליותר קלים.
לאחרונה אחד הבנים שלהם עשה עליה, כשאני אומרת לאחרונה זה לפני 4 חודשים (הוא ואשתו). הוא דווקא למד עברית, אשתו ממש לא והבן שלהם יודע פה ושם כמה מילים.
בכל מקרה, אבא שלי החליט משום מה להזמין אותם לארוחה. מילא אם הם היו יהודים עוד איכשהו הם היו מתחברים לדת, למסורת. אבל הם לא הבינו בכלל מה פשר כל הארוחה הזו, למה הברכות והאוכל המוזר. דברים שאנחנו גדלים עליהם מילדות. האוכל, זה משהו סימלי שבא להגיד משהו אחר.
גם שכולנו ישבנו ודיברנו, הם לא ממש השתתפו בשיחה, ולרוב דיברו בינם לבין עצמם ברוסית.
וגם, בגלל שאין להם רכב, אבא שלי היה צריך להביא אותם ולהחזיר אותם. מילא להביא אותם זה לא הפריע כל כך, אבל כשהם רצו ללכת מוקדם (סביבות 8 וחצי), זה שבר את כל הערב.
בדרך כלל בארוחות משפחתיות כאלה, שקורות לרוב רק בחגים, אנחנו יושבים עד השעות הקטנות של הלילה ומדברים.
אבל ברגע שמשפחה קמה והולכת זה דיי שובר את כל הערב, כי אז גם אנשים אחרים רוצים להתקפל וללכת.
***
תוספת מאוחרת:
אמא שלי אמרה שהם היו ממש אסירי תודה שהזמנו אותם.
מלבדינו אין להם משפחה בארץ בכלל.
וזו הייתה הפעם הראשונה שהם בכלל התארחו אצל מישהו מאז שהם עלו לארץ.
****
אבל הדבר שהכי שבר את הערב זו דודה שלי, אחות של אמא שלי. כי היא לא מוכנה להשכיב את הילדה שלה לישון בכל מקום שהוא לא הבית שלה. ומה לעשות ילדה קטנה בת כמעט שנתיים צריכה לישון ב9 בערב. אבל לא, היא לא תשכיב אותה לישון בחדר של אחי או אחותי, אז גם היא רצתה ללכת הבייתה מוקדם. וזה עוד אחרי שחיכינו לכבודה שתגיע, כי כשאמא שלי קבעה עם כולם ב18:30, היא רק יצאה מהבית שלה (רמה"ש) רק ברבע ל-7.
ועם כל הכבוד, אני זוכרת אותנו בתור ילדים קטנים בארוחות חג משפחתיות עם 70-80 איש, ואני לא זוכרת פעם אחת שההורים שלי קמו מוקדם מהשולחן והלכו הבייתה בגללנו הילדים. היינו משחקים, ואם היינו עייפים תמיד הייתה איזו מיטה שהיינו נשכבים עליה או משהו.
ככה שמצאנו את עצמינו מתקפלים בסביבות השעה 21:00, היא גם הייתה ההסעה שלי חזרה לת"א (ואני חושבת שזו הפעם הראשונה בחיי שלא עזרתי להורים שלי לקפל את הבלאגן שנשאר, זה גם הרגיש לי מוזר כי תמיד היינו מנקים ומסדרים את הכל שלא יישאר שום דבר למחר).
דודה שלי (אחות של אבא) והמשפחה שלה נשארו עד סביבות 23:30
לי אישית זה הרגיש כאילו כל הערב הזה היה מיותר.
אין לי מה להעיר על האוכל, במשפחה שלי תמיד יש אוכל טוב ומושקע (במיוחד בחגים)
וזה לא שלא כייף לי להיות עם המשפחה שלי, במיוחד המשפחה המורחבת, שזה דבר דיי נדיר שזה קורה בשנים האחרונות. אבל לבוא לשעתיים שלוש לאכול וללכת זה נראה כמו סתם משהו, זה לא הרגיש לי כמו ערב חג, זה הרגיש נורא סתמי ולא קשור לשום דבר.
| |
לדף הבא
דפים:
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
